שלום חבשוש
| לידה | 1934 |
|---|---|
| פטירה | 1 במאי 2025 (בגיל 91 בערך) |
שלום חבשוש (1934 – 1 במאי 2025) היה מהפעילים הבולטים של ועדי העובדים בישראל ומילא שורה של תפקידים במשק ובמוסדות ציבור בישראל במשך כחמישה עשורים.
ביוגרפיה
שלום חבשוש, בנם הבכור של יוסף וזהרה, נולד ב-1934 בצנעא, בירת תימן. ב-1944 עלה לישראל עם הוריו ואחותו מרים. המשפחה עברה להתגורר בשכונת נחלת אחים, ולאחר מכן בשכונת שערי חסד בירושלים.
חבשוש סיים את לימודיו בבית ספר המקצועי עמל בירושלים.
התעשייה הצבאית
בתום לימודיו נקרא להתגייס לשירות צבאי במסגרת התעשייה הצבאית ("תעש"). הוא החל לעבוד במפעל תעש בבית הכרם, מילא בו תפקידי ניהול ונבחר לכהן כיו"ר ועד העובדים המקומי. קיבל את פרס העבודה לשנת תשכ"ט (1969) מטעם ההסתדרות. הפרס ניתן לו "על הכנסת שיפורים רבי ערך בשיטות הייצור, על חיסכון בשעות אדם מרובות, על פישוט תהליכי עבודה והגדלת התפוקה בייצור מוצרים חיוניים". חלק ניכר מדרכי פעולתו נותר חסוי משיקולים ביטחוניים[1].
בשנות ה-70 החל לכהן כחבר במזכירות הארצית של עובדי תעש וב-1979 התמנה ליו"ר המזכירות - יו"ר ארגון עובדי התעשייה הצבאית, שמנתה כ-14,000 עובדים במפעלים ברחבי ישראל, תפקיד אותו מילא כ-13 שנים. במקביל כיהן כחבר בוועדה המרכזת של ההסתדרות. תקופת כהונתו כיו"ר הייתה מהסוערות ביותר שידעה התעשייה הצבאית. בתחילתה נחשבה תעש לקונצרן כלכלי רב עוצמה, ונמנתה עם המעסיקים הגדולים במשק הישראלי. כנציג העובדים הוביל חבשוש מהלכים שהיטיבו עם העובדים, ונחשבו חדשניים בתחילת שנות ה-80, ובהם מלגות חינוך, השתלמויות בקורסים מקצועיים, ירידי קניות, קייטנות וימי ספורט לעובדים ובני משפחותיהם[2].
חבשוש נודע כמנהיג עובדים פרגמטי שאינו מנצל לרעה את כוחו כמנהיג ארגון עובדים מהגדולים במדינה, וידע לאזן בין דרישות העובדים אותם הנהיג לבין המציאות הכלכלית. אופיו השקט ויכולתו לנהל משא ומתן עם הנהלת התעש ועם שרי הביטחון (בתקופה בה הייתה התעשייה הצבאית יחידת סמך של משרד הביטחון ולאחר מכן חברה ממשלתית) - סייעו לשקט התעשייתי אשר שרר בתעש במשך שנים, למרות קיצוצים הכרחיים. הוא התמודד עם מציאות מורכבת - מאז התמסדה התעשייה הצבאית, מיד לאחר קום המדינה, התנהלו בה יחסי העבודה בדפוסים שונים מהמקובל בארגונים כלכליים. עקב החשאיות שאפפה את תעש בשנות קיומה הראשונות ועקב חשיבותה הביטחונית - לא יכלו העובדים לקיים שביתות או מאבקים קולניים. יו"ר ועד העובדים הארצי, כמו כל יו"ר באחד ממפעלי תעש, נאלץ לתמרן בין דרישות העובדים לבין המגבלות הקיימות, ולמעשה במשך כשלושה עשורים כמעט ולא נרשמו שביתות או הפגנות של עובדי תעש. בפעם היחידה שהתקיימה כזו, נאסר על אמצעי התקשורת לנקוב בשם מקום עבודתם של המפגינים[3].
משלהי שנות ה-80 ועד אמצע שנות ה-90, כשהתדרדר מצבה הפיננסי של תעש, והחברה נאלצה לקצץ פעם אחר פעם את מצבת העובדים שלה, הנהיג חבשוש בנחישות מאבקים נגד פיטורי עובדים[4]. מאבקי העובדים בתעש נחשפו לציבור במלוא עוצמתם, לראשונה בתקופת כהונתו. המאבקים הגיעו לשיא בהפגנה סוערת במיוחד שהתקיימה בחודש פברואר 1992, בהובלתו של היו"ר חבשוש[5]. השתתפו בה 8,000 עובדי החברה שהפגינו מול משרד ראש הממשלה בירושלים נגד כוונת משרד הביטחון לפטר אלפי עובדים[6]. ההפגנה הסוערת, שגלשה לפסים אלימים וסוקרה בהרחבה באמצעי התקשורת, הסתיימה רק לאחר התחייבות ראש הממשלה ושרי הביטחון לבחון מחדש את הפיטורים ולהיכנס למשא ומתן עם ועד העובדים - משא ומתן שהביא לקיצוץ משמעותי במספר המפוטרים. חודשים ספורים לאחר מכן החליט חבשוש לפרוש מהתעשייה הצבאית לאחר 40 שנות פעילות.
ב-1988, לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה, התמודד בבחירות המקדימות, אך הוצב במקום לא ריאלי[7].
פעילות ציבורית
לאחר פרישתו מתעש התמנה לראש האגף לביטחון סוציאלי של ההסתדרות - האגף הממונה על קרנות הפנסיה ההסתדרותיות ועל קופת חולים כללית[8]. עם הקמת ההסתדרות החדשה, פרש חבשוש מההסתדרות והתמנה למנכ"ל החברה למפעלי כלכלה ותרבות של עובדי המדינה - חברה ממשלתית שמעניקה שירותי רווחה לעובדי מדינה, בעלת מפעלי נופש והחזיקה ב-50 אחוזים ממניות בנק יהב.
מגיל צעיר נמנה חבשוש עם הפעילים הבולטים של מפא"י וההסתדרות בירושלים[9]. כנציג העובדים היה חבר במועצת פועלי ירושלים ואחד מראשי הסניף הירושלמי של מפלגת העבודה. בשנים 1973–1978 כיהן כחבר מועצת העיר ירושלים, וחבר בוועדת הכספים העירונית.
מתחילת פעילותו הציבורית כיהן חבשוש מעת לעת כנציג עובדים בבית הדין האזורי לעבודה. בשנת 2000 הזמין אותו סטיב אדלר, נשיא בית הדין הארצי לעבודה, לכהן בקביעות כנציג ציבור בבית הדין הארצי לעבודה[10]. מאז ובמשך 15 שנים מילא תפקיד זה והיה חבר בהרכבי שופטים שדנו במאבקים סוערים בתחום יחסי עבודה. רבים מהמאבקים הללו נשאו אופי ציבורי ועוררו הדים תקשורתיים, כמו שביתת ארגון המורים (2007), השביתה ברשות הנמלים (2003), סכסוך עובדי תדיראן (2005), שביתת עובדי המדינה (2007), שביתת הרופאים (2011) ומאבק עובדי חברת החשמל (2014).
כיהן כדירקטור במועצת המנהלים של חברת החשמל, היה חבר במועצת קופת חולים כללית ויו"ר מחוז ירושלים של הקופה[11], וכן דירקטור בקרן הפנסיה לעצמאים – "יוזמה", של חברת "מגדל". ב-2016 כיהן כחבר במועצת הציבורית של תיאטרון בית ליסין בתל אביב.
חייו האישיים
שלום חבשוש היה נשוי לשולי, והתגורר עימה בשכונת שערי חסד בירושלים. לזוג שלושה ילדים. נפטר ב-1 במאי 2025 והובא לקבורה בהר המנוחות בירושלית.[12]
לקריאה נוספת
- שלומי רוזנפלד, נציג הציבור: סיפור חייו של שלום חבשוש, הוצאה עצמית (משפחת חבשוש, ירושלים), 2015.
קישורים חיצוניים
- חיים ברעם, איתות מהעולם של פעם, באתר "הגדה השמאלית", 23 באפריל 2016 (פורסם במקור ב"כל העיר")
- שלום חבשוש, דברי פרידה מהשופט סטיב אדלר, 2010
הערות שוליים
- ↑ חתני פרס העבודה תשכ"ט: תרמה אישית למלחמה באמברגו, דבר, 12 במרץ 1969
- ↑ אביב גת, שלום חבשוש יו״ש הארגון הארצי של עובדי התעשיה הצבאית: המודל שלנו הוכיח אח עצמו, חדשות, 3 בפברואר 1989
- ↑ שלומי רוזנפלד, נציג הציבור - קורות חייו של שלום חבשוש, 2016, עמ' 99–129
- ↑ אלי דנון, עובדי תעש: לא ניתן לפטר אלפי חברינו, מעריב, 26 בדצמבר 1986 - מאבק בהנהגתו
- ↑ עינת ברקוביץ, חבשוש נגד שרון: המלחמה המוזרה, חדשות, 7 בפברואר 1992
- ↑ דורון מאירי, עובדי תע״ש: שרון תתפטר, חדשות, 17 בפברואר 1992
- ↑ נחום ברנע, ביגדל - דיל בחנות חרסינה, כותרת ראשית, 1 ביוני 1988
- ↑ גדי גולן, מגדל וכלל ביטוח ישלמו 1.5 מיליון שקל לסוכן ביטוח שתיווך בינן להסתדרות ולקופ"ח כללית, באתר גלובס, 7 בספטמבר 2004
- ↑ א.ששון צורף למזכירות. מועצת פועלי ירושלים אתמול, דבר, 29 במרץ 1971
- ↑ עפרה אידלמן, ההרכב: 3 שופטים, 4 נציגי ציבור, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2007
- ↑ תובע מינוי מנהל רפואי לקופ"ח בי־ם, מעריב, 13 בפברואר 1973
- ↑ שלום חבשוש באתר GRAVEZ
שלום חבשוש40969175Q30526806