שירות ביטחון הרייך

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שירות ביטחון הרייך
Reichssicherheitsdienst
סוכני שירות ביטחון הרייך עומדים בקרבת בכירי המשטר הנאצי עם הגעתם של יוזף גבלס והרמן גרינג לנירנברג, 1936.
סוכני שירות ביטחון הרייך עומדים בקרבת בכירי המשטר הנאצי עם הגעתם של יוזף גבלס והרמן גרינג לנירנברג, 1936.
תקופת הפעילות 15 במרץ 1933 – 8 במאי 1945 (12 שנים)
מטה פרינצאלברטשטראסה (אנ'), ברלין
חלק מ אס אס

שירות ביטחון הרייך (בגרמנית: Reichssicherheitsdienst או בקיצור RSD) היה כוח אבטחה של האס אס, שירות הביטחון של גרמניה הנאצית. במקור שימש כיחידת שומרי ראש עבור אדולף היטלר, אך מאוחר יותר היה אחראי גם על אבטחתם של בכירים אחרים במשטר הנאצי. היחידה, למרות ששמה דומה, הייתה נפרדת לחלוטין מה-אס דה ששמה בגרמנית היה Sicherheitsdienst (SD), והייתה שירות המודיעין של האס אס, המפלגה הנאצית ומאוחר יותר גרמניה הנאצית. תפקידה של היחידה כלל אבטחת אישים, חקירת מזימות התנקשות, מעקב אחר מקומות לפני הגעת בכירים נאצים ובדיקת מבנים וכן אורחים. לשירות ביטחון הרייך הייתה הסמכות לבקש סיוע מכל ארגון אס אס אחר ולקבל פיקוד על כל משטרת הסדר (Ordnungspolizei) במסגרת תפקידה. היא פעלה במקביל ובשיתוף פעולה עם פיקוד ליווי הפיהרר. מפקדו של הכוח לאורך כל תקופת קיומו היה יוהאן רטנהובר.

היסטוריה

שירות ביטחון הרייך נוסד ב-15 במרץ 1933 בשם Führerschutzkommando ("פיקוד הגנת הפיהרר"; FSK) תחת פיקודו של שטנדרטנפיהרר דאז, יוהאן רטנהובר.[1] סגנו היה פטר הוגל.[2] במקור הוטל על ההגנה על הפיהרר רק בזמן שהותו בתוך גבולות בוואריה, חבריו כללו בלשי משטרה פלילית של משטרת בוואריה. מכיוון שהקבוצה הקטנה הורכבה משוטרי משטרה בוואריים, הם יכלו לפעול רק בתחום סמכותם.[3] הגנתו של היטלר מחוץ לבוואריה כבר הופקדה בידי יחידת שומרי ראש בת שמונה חברים המכונה SS-Begleitkommando des Führers, שנוסד ב-29 בפברואר 1932.[4][5]

היטלר רצה יחידת אבטחה צמודה מקומית בזמן שהותו במינכן מכיוון שזה היה מקום הולדתה המסורתי של המפלגה הנאצית, ולכן לכל מזימה הייתה משמעות נוספת. באביב 1934, הפיהררשוץקומנדו החליף את קומנדו האס אס-בגלייט להגנה כוללת של היטלר ברחבי גרמניה.[3] בשנת 1935, חוליית הפיקוד הגנת הפיהרר להגנתו של היטלר כללה 17 איש. כוח נוסף של 76 אנשי פיקוד הגנת הפיהרר הגן על חברים בכירים אחרים במפלגה, ביניהם הרמן גרינג, רודולף הס, יוזף גבלס והיינריך הימלר; בנוסף לביצוע משימות ביטחוניות אחרות.[6]

שם היחידה, פיקוד הגנת הפיהרר, שונה רשמית ל-Reichssicherheitsdienst (שירות ביטחון הרייך; RSD) ב-1 באוגוסט 1935.[7] הימלר השיג לבסוף שליטה מלאה על שירות ביטחון הרייך באוקטובר 1935. למרות שהימלר מונה רשמית לראש, רטנהובר נותר בפיקוד וקיבל את פקודותיו ברוב המקרים מהיטלר או מעוזר ראשי כמו יוליוס שאוב (אנ').[7]הימלר קיבל שליטה אדמיניסטרטיבית על שירות ביטחון הרייך והאס אס צבר השפעה על חבריו.[7] באשר לקומנדו האס אס-בגליט, הוא הורחב ונודע בשם פיקוד ליווי הפיהרר ("פיהררבגליטקומנדו", או בקיצור FBK).[4] פיקוד ליווי הפיהרר המשיך תחת פיקוד נפרד עד אפריל 1945 ונשאר אחראי על ההגנה האישית הצמודה של היטלר.[8]

שירות ביטחון הרייך ופיקוד ליווי הפיהרר עבדו יחד למען אבטחה והגנה אישית במהלך מסעותיו ואירועיו הציבוריים של היטלר, אך הם פעלו כשתי קבוצות והשתמשו בכלי רכב נפרדים. במקרים אלה, רטנהובר היה בפיקוד הכללי וראש פיקוד ליווי הפיהרר היה משמש כסגנו.[9] לפני נסיעה, לשירות ביטחון הרייך הייתה האחריות לבדוק את המסלול, את הבניינים לאורך המסלול ואת המקומות שהיטלר היה אמור לבקר בהם.[10] משרד הגסטפו המקומי היה מספק דוחות מודיעין, יחד עם מידע על כל שמועה על התנקשות, לשירות ביטחון הרייך.[11] עבור שיירות, בעקבות מרצדס-בנץ של היטלר היו נוסעות שתי מכוניות משמאל ומימין, אחת עם אנשי פיקוד ליווי הפיהרר והשנייה עם יחידה של אנשי שירות ביטחון הרייך.

בשנת 1936 החלטה של הפיקוד העליון של הוורמאכט העניקה לחברי שירות ביטחון הרייך מעמד של קציני ורמאכט, עם סמכויות וזכויות יתר נוספות.[6] היא נקראה רשמית Reichssicherheitsdienst Gruppe Geheime Feldpolizei z. b. V (משטרת שדה חשאית של קבוצת שירות ביטחון הרייך לתפקידים מיוחדים/zur besondere Verwendung).[12] הם נחשבו לשוטרים צבאיים שהיו טכנית בצוות של הרייכספיהרר-אס הימלר, כאשר אנשיו לבשו את מדי האס אס עם סמל היהלום של האס דה על השרוול השמאלי התחתון.[6] אלו שהיו זכאים לטעון לחברות באס אס יכלו להצטרף לשירות ביטחון הרייך וכל הקצינים היו צריכים להציג הוכחה שהם מבני דם גרמני. בשנת 1937 כל קציני שירות ביטחון הרייך הפכו לחברים באס אס, ובכך ניתקו את הקשר לצבא הסדיר.[6] באותה שנה, לשירות ביטחון הרייך היו 100 איש בשורותיו.[13]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, לשירות ביטחון הרייך היו 200 איש בשורותיו.[13] היחידה הגנה על היטלר, יחד עם חברי ממשלה וחברי מעגל פנימי אחרים בזמן שנסעו ברחבי אירופה הכבושה.[2] עד 1944 היו בשירות ביטחון הרייך 17 יחידות שהגנו על ההנהגה הבכירה.[14]

כמפקד שירות ביטחון הרייך, רטנהובר היה אחראי על אבטחת מפקדות השדה של היטלר. בפרט, גדוד שלם איבטח את מאורת הזאב ליד העיר ראסטנבורג, כיום קנטשין (אנ') בפולין. סגנו של רטנהובר, פיטר הוגל (אנ'), מונה לראש מחלקת 1 של שירות ביטחון הרייך (אחראית על ההגנה האישית של היטלר על בסיס יומיומי במהלך המלחמה).[2] למאורת הזאב היו שלושה אזורי ביטחון. שפרקריי 1 (אזור ביטחון 1) שכן בלב מאורת הזאב. המתחם, המוקף בגדר פלדה ונשמר על ידי אנשי שירות ביטחון הרייך ופיקוד ליווי הפיהרר, הכיל את הבונקר של היטלר ועשרה בונקרים מוסווים נוספים שנבנו מבטון מזוין פלדה בעובי 2 מטרים.[15] היטלר הגיע לראשונה למאורת הזאב ב-23 ביוני 1941 ויצא בפעם האחרונה ב-20 בנובמבר 1944. בסך הכל, הוא בילה שם למעלה מ-800 ימים במהלך תקופה של שלוש וחצי שנים.[16]

בתחילת 1945, מצבה הצבאי של גרמניה היה על סף קריסה מוחלטת. בינואר 1945, רטנהובר ליווה את היטלר ופמלייתו למתחם הבונקרים שמתחת לגן שליד לשכת קנצלר הרייך ברובע מיטה במרכז ברלין.[17] פיקוד ליווי הפיהרר ושאר הצוות האישי של היטלר עברו לפורבונקר (אנ')) ולפיהררבונקר.[18] אנשי פיקוד ליווי הפיהרר ושירות ביטחון הרייך הוצבו מחוץ לכניסות לפיהררבונקר. הכניסה הראשית לפיהררבונקר הייתה דרך גרם מדרגות שנבנה בזווית ישרה שהוביל למטה מהפורבונקר. לאחר הירידה במדרגות לחלק התחתון, אנשי שירות ביטחון הרייך ופיקוד ליווי הפיהרר הוצבו בחדר שמירה כדי לבדוק תעודות זהות ולחפש בתיקים, לפני שהותר לצוות לעבור למסדרון הפיהררבונקר עצמו.[19]

להנהגה הנאצית היה ברור שהקרב על ברלין, שהחל בסוף אפריל, יהיה הקרב האחרון של המלחמה.[17] ב-27 באפריל 1945 נשלח הוגל למצוא את איש הקשר של הימלר, אס אס-גרופנפיהרר הרמן פגליין, שעזב את תפקידו בפיהררבונקר.[20] פגליין נתפס על ידי חוליית שירות ביטחון הרייך של הוגל בדירתו בברלין, לבוש בבגדים אזרחיים ומתכונן לברוח לשוודיה או שווייץ. הוא נשא עמו מזומנים – רייכסמארק ומטבע חוץ – ותכשיטים, שחלקם שייכים לאווה בראון. הוגל חשף גם תיק ובו מסמכים עם ראיות לניסיון המשא ומתן של הימלר לשלום עם בעלות הברית המערביות.[21] פגליין הוחזר לפיהררבונקר ואז נורה ב-28 באפריל.[21] לאחר שהיטלר התאבד ב-30 באפריל, רטנהובר וקציני שירות ביטחון הרייך הנותרים נלקחו בשבי על ידי הצבא האדום ב-1 במאי 1945 במהלך ניסיון הפריצה ממרכז ברלין כדי להימנע מלכידה.[22] לאחר תום המלחמה, רטנהובר ריצה 10 שנות מאסר לפני ששוחרר על ידי הסובייטים ב-10 באוקטובר 1955.[23]

לקריאה נוספת

  • Beevor, Antony (2002). Berlin – The Downfall 1945. New York: Viking-Penguin. ISBN 978-0-670-03041-5.
  • Felton, Mark (2014). Guarding Hitler: The Secret World of the Führer. London: Pen and Sword Military. ISBN 978-1-78159-305-9.
  • Hoffmann, Peter (2000) [1979]. Hitler's Personal Security: Protecting the Führer 1921-1945. New York: Da Capo Press. ISBN 978-0-30680-947-7.
  • Joachimsthaler, Anton (1999) [1995]. The Last Days of Hitler: The Legends, the Evidence, the Truth. Trans. Helmut Bögler. London: Brockhampton Press. ISBN 978-1-86019-902-8.
  • Kershaw, Ian (2008). Hitler: A Biography. New York: W. W. Norton & Company. ISBN 978-0-393-06757-6.

הערות שוליים

  1. ↑ Joachimsthaler 1999, p. 288.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Felton 2014, p. 23.
  3. ^ 3.0 3.1 Hoffmann 2000, p. 32.
  4. ^ 4.0 4.1 Joachimsthaler 1999, pp. 16, 287.
  5. ↑ Hoffmann 2000, p. 48.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 Felton 2014, p. 18.
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 Hoffmann 2000, p. 36.
  8. ↑ Joachimsthaler 1999, pp. 16, 287, 293.
  9. ↑ Felton 2014, pp. 32, 33.
  10. ↑ Hoffmann 2000, pp. 39–40.
  11. ↑ Hoffmann 2000, p. 60.
  12. ↑ Hoffmann 2000, p. 43.
  13. ^ 13.0 13.1 Hoffmann 2000, p. 40.
  14. ↑ Felton 2014, p. 24.
  15. ↑ Kershaw 2008, pp. 624, 792.
  16. ↑ Kershaw 2008, p. 624.
  17. ^ 17.0 17.1 Beevor 2002, p. 139.
  18. ↑ Beevor 2002, p. 278.
  19. ↑ Felton 2014, pp. 139, 145.
  20. ↑ Kershaw 2008, p. 942.
  21. ^ 21.0 21.1 Joachimsthaler 1999, pp. 277, 278.
  22. ↑ Beevor 2002, pp. 388–389.
  23. ↑ Joachimsthaler 1999, p. 286.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שירות ביטחון הרייך41323198Q699687

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=שירות_ביטחון_הרייך&oldid=3373796"