מברשת שיניים
מברשת השיניים היא כלי המשמש לניקוי שיניים, למניעת עששת השיניים ודלקות חניכיים ולהרגשת רעננות בחלל הפה. מברשת השיניים בנויה משיערות קטנטנות הנמצאת בקצה של ידית. בדרך כלל מורחים על סיבי מברשת השיניים משחת שיניים, שלעיתים קרובות מכילה פלואוריד, ומטרתה לעזור בניקוי.
מברשות שיניים באות במבחר מרקמי זיפים, גדלים וצורות. רוב רופאי השיניים ממליצים להשתמש במברשת שיניים המתויגת כ"רכה", בטענה שמברשות בעלות זיפים קשים עלולות לפגוע בזגוגית השן ולגרות את החניכיים.[דרוש מקור]
הסיבים במברשות שיניים מיוצרים בדרך כלל מחומרים סינתטיים, אף על פי שישנן גם מברשות שיניים "טבעיות". ידית המברשת עשויה לרוב מפלסטיק.
צחצוח השיניים
בעת צחצוח שיניים מורחים משחת שיניים על סיבי המברשת, ולאחר מכן, תוך החזקת הידית, משפשפים בעזרת הסיבים את המשטח של כל שן ושן. שיטה מקובלת ומומלצת על ידי רופאי שיניים מסוימים היא סיבוב המברשת תוך כדי לחיצה קלה[דרוש מקור]. פעולה זאת יוצר איזון מיטבי בעיסוי החניכיים (דבר חשוב ביותר בעצמו לבריאות השיניים) ובניקוי השיניים. מומלץ לעבור על כל המשטחים במשך זמן שווה, ולצחצח בסך הכול כ-2 דקות תוך כיסוי כל השיניים.
התנועה האנכית בתנועות הסיבוביות מנקה את פיסות המזון הקטנות שנתקעו ברווחים בין השיניים, בין השיניים ובין החניכיים וברווחים האופקיים שיוצר משטח הלעיסה של השיניים הטוחנות (השיניים האחוריות ביותר). תנועה נמרצת, צחצוח מצד לצד לאורך כל השיניים, וצחצוח השיניים או החניכיים עם מוט המברשת אינם מומלצים, משום שתנועות כאלו אינן אפקטיביות בניקוי ועלולות לפגוע בחניכיים.
בסוף הצחצוח יש לירוק את שאריות המשחה ולא לשטוף את הפה במים, משום שזה שוטף גם את הפלואוריד ומפחית את התועלת מהצחצוח.[1]
ההמלצה בדרך כלל היא להחליף את מברשת השיניים מדי שלושה או ארבעה חודשים, הואיל והזיפים שלה מתבלים במהלך השימוש. על מנת למנוע התפשטות של פתוגנים, מומלץ לא לחלוק מברשת שיניים אחת בין שני אנשים.
חלק מרופאי השיניים ממליצים על צחצוח שיניים פעם ביום וחלקם על פעמיים ביום. בנוסף, אפשר להשתמש במברשת שיניים חשמלית שנוטה להספיק להשלים יותר עיסויים וקרצופים מאשר המברשת הרגילה, ויכולה גם להיות רכה יותר לשיניים ולחניכיים. רופא שיניים או שיננית יכולים ללמד ולהדגים טכניקות נכונות של צחצוח שיניים.
צחצוח השיניים הוא חלק חשוב בהיגיינת הפה, אך לניקוי הרווחים שאליהם מברשת השיניים אינה מגיעה, יש צורך בחוט דנטלי. ביקורים קבועים אצל רופא השיניים אצל מי שסובלים מבעיות שיניים, חשובים אף הם.
היסטוריה
מגוון אמצעים לניקוי הפה היו בשימוש עוד לפני תקופת ההיסטוריה הכתובה. דבר זה אוּמת על ידי חפירות ארכאולוגיות שנעשו בכל רחבי העולם, בהן התגלו קיסמי שיניים, מקלות לעיסה, זרדי עצים, רצועות פשתן, נוצות ציפורים, עצמות בעלי חיים ומחטי דורבן.
מברשת השיניים הראשונה הומצאה ככל הנראה בסין. בעולם המוסלמי המיסוואק או הסיוואק העשוי מענף או משורש עם מרכיבים מחטאים נפוץ במידה רבה מאוד. מריחת סודה לשתייה או גיר על השיניים הייתה נפוצה גם כן.
האנגלי ויליאם אדיס נחשב ליצרן הראשון של מברשות שיניים בכמויות מסחריות ב-1780.
הפטנט הראשון על מברשת שיניים נרשם על ידי ה. נ. וודסוורס ב-1850 בארצות הברית, אך ייצור המוני של המוצר באמריקה החל רק ב-1885. הדגם היה בעל ידית עצם עם חורים שנוקבו בה בשביל זיפי חזיר הבר הסיבירי. זיפי חזיר בר לא היו החומר האידיאלי להכנת שערות מברשת השיניים; הזיפים הכילו בקטריות, הם לא התייבשו היטב, והם נפלו מהמברשת לעיתים קרובות.
במלחמת העולם השנייה הפכה מברשת השיניים למקובלת בארצות הברית. זאת, באופן חלקי, בשל העובדה שהייתה זו חובתם היומית של החיילים האמריקאים לנקות את שיניהם.[2] בתום המלחמה הביאו עמם החיילים הביתה את ההרגל.
סיבים טבעיים (משיער חיות) הוחלפו בחומרים סינתטיים, בדרך כלל ניילון, על ידי דופונט ב-1938. הסיב הסינתטי הראשון למברשת שיניים, שהיה עשוי מחוט ניילון, נמכר ב-24 בפברואר 1938.
מברשת השיניים החשמלית הראשונה, הברוקסודנט, הוצגה על ידי סקויב פארמסוטיקל ביובל המאה של אגודת רופאי השיניים האמריקאים ב-1959.
בינואר 2003, מברשת השיניים נבחרה כהמצאה מספר אחת אשר אמריקאים אינם מסוגלים לחיות בלעדיה, משאירה מאחור את המכונית, המחשב, הטלפון הסלולרי והמיקרוגל, לפי אינדקס ההמצאות של למלסון-MIT.[3]
מברשות שיניים חשמליות
מברשת השיניים החשמלית הראשונה פותחה ב-1939 בשווייץ, אך לא שווקה לשוק הפתוח עד לשנות השישים, כאשר היא שווקה בשם בְּרוֹקְסוֹדֶנְט (בגרמנית).
המברשת הופצה בארצות הברית על ידי סְקְוִיבּ. ב-1961, ג'נרל אלקטריק הציגה את מברשת השיניים הנטענת האלחוטית אשר זזה למעלה ולמטה בעת ההפעלה.
ב-1987, מברשת השיניים הביתית הראשונה בעלת התנועה הסיבובית, האינטרפלאק, הופיעה בחנויות לציבור הרחב. כיום ישנם סוגים רבים ושונים של דגמים המשתמשים במנגנון זה. מחקר מראה שמברשות אלו הראו יעילות גבוהה יותר בהסרת פלאק ובמניעת דימום מהחניכיים לעומת מברשות שיניים ידניות.
טעינה
החלקים החשמליים במברשות השיניים החשמליות הם אטומים לחלוטין על מנת למנוע נזקי מים. אין מגעים ממתכת. ישנן מברשות שיניים הנטענות על ידי שימוש בטכניקה הנקראת טעינה אִינְדּוּקְטִיבִית. בתוך יחידת מברשת השיניים נמצא חצי אחד של שנאי, וביחידת המטען נמצא החצי האחר של השנאי. אם שני החלקים חוברים יחדיו, הטעינה יכולה להתבצע וישנן מברשות שיניים אשר מכילות סוללות אותן אפשר להטעין או להחליף.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: מִבְרֶשֶׁת שִׁנַּיִם |
| ערך מילוני בוויקימילון: מברשת שנים |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מברשות שיניים |
- ד"ר מאיר ברק, מי הגה ראשון את הרעיון שיש לצחצח שיניים?, באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, 2 בספטמבר 2009
- ד"ר רונן בורודובסקי, בערב זה חשוב יותר: 10 טעויות בצחצוח שיניים, באתר ynet, 17 בנובמבר 2011
- ד"ר שמואל גבעון, צחצוח שיניים שומר על הלב שלכם, באתר שירותי בריאות כללית, 23 באפריל 2012
- רות נווה, כך תדעו: מתי צריך להחליף מברשת שיניים?, באתר ynet, 22 ביולי 2013
- CNN: מברשת השיניים מדיחה את המכונית כהמצאה עילית (באנגלית)
- היסטוריית מברשת השיניים מ-Toothbrush Express (באנגלית)
- עמוד של Animated-Teeth.com על מברשות שיניים חשמליות קונבנציונליות בעלות תנועה סיבובית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ How to keep your teeth clean, nhs.uk, 2018-04-26 (באנגלית)
- ^ Mary Bellis, History of Dentistry and Dental Care, About.com
- ^ Toothbrush beats out car and computer as the invention Americans can't live without, according to Lemelson-MIT Survey, MIT News. 21 January 2003
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
38909945מברשת שיניים