ריצ'רד רוג'רס (אדריכל)
לידה |
23 ביולי 1933 פירנצה |
---|---|
פטירה |
18 בדצמבר 2021 (בגיל 88) לונדון |
יצירות ידועות | Kleanthis Vikelidis Stadium, כיפת המילניום, Nittele Tower, מרכז ז'ורז' פומפידו, בניין לוידס, בית המשפט האירופאי לזכויות אדם, סנד |
תחום יצירה | אדריכלות, פונקציונליזם |
זרם באמנות | אדריכלות מודרנית |
השכלה | בית הספר לאדריכלות של איגוד האדריכלות בלונדון, בית הספר לאדריכלות של ייל, בית ספר סנט ג'ונס, לדרהד, Kingswood House School |
פרסים והוקרה | פרס פריצקר, מדליית הזהב המלכותית, פרימיום אימפריאל, אריה הזהב, פרס אוגוסט פרה, עמית המכון המלכותי לאדריכלים בריטים, דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פירנצה, Knight Bachelor, המעצב המלכותי לתעשייה, תוכנית פולברייט, מסדר עמיתי הכבוד |

ריצ'רד רוג'רס (באנגלית: Richard Rogers; 23 ביולי 1933 - 18 בדצמבר 2021) היה אדריכל בריטי שנודע בזכות עיצוב מודרניסטי ופונקציונלי של בנייניו. סגנונו התאפיין גם בהחצנה של הסטרוקטורה ופרטי בניין עתירי טכנולוגיה שהיו מוחצנים אף הם.
ביוגרפיה
רוג'רס נולד בפירנצה ולמד תחילה בבית הספר לאדריכלות של ה-AA בלונדון אך סיים את לימודיו באוניברסיטת ייל ב-1962. בייל הכיר רוג'רס את נורמן פוסטר כשותף ללימודים עמו הקים משרד משותף עם חזרתם לבריטניה יחד עם נשותיהם סו רוג'רס ווונדי צ'יזמן (בהתאמה). המשרד זכה להצלחה רבה בשנותיו הראשונות והתפרסם כמוביל בסגנון ההיי-טק התעשייתי.
ב-1971 הקים שותפות אחרת עם האדריכל רנצו פיאנו עמו תכנן את מרכז פומפידו בפריז שנחשב לאחת מפריצות הדרך הגדולות של השניים ומבנה פורץ דרך גם באדריכלות המאה ה-20[1].
רוג'רס זכה לפרסים רבים על תרומתו לאדריכלות, ביניהם מדליית הזהב המלכותית מאיגוד האדריכלים הבריטי ב-1985 ופרס סטרלינג על תכנון הטרמינל החדש של שדה התעופה במדריד ב-2006. ב-2007 זכה בפרס פריצקר[2]. הוא גם זכה לתואר אבירות מהמלכה אליזבת' השנייה בשנת 1981[3].
במרץ 2006, פוליטיקאים בניו יורק קוראו להפסיק את עבודתו על פרויקט תכנונו מחדש של מרכז קונגרסים על שם ג'ייקוב יעבץ בניו יורק, בשל חברותו בארגון שקרא להחרים את ישראל. בעקבות כך החליט רוג'רס לנתק את קשריו עם הארגון, כדי שעבודתו בפרויקט שעלותו 1.7 מיליארד דולר, לא תיפגע. הארגון, "ארכיטקטים ומתכננים למען צדק בפלסטין", קבוצה של 60 ארכיטקטים שקראו לישראל להפסיק את הקמת גדר ההפרדה ואת הבנייה בהתנחלויות, והשווו את החברות המשתתפות בבנייה בגדה המערבית לאלה שפעלו בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד[4].
נפטר ב-18 בדצמבר 2021.
פרויקטים נבחרים
- בית רוג'רס בווימבלדון, 1967
- מרכז ז'ורז' פומפידו, פריז, 1971[5]
- בניין לוידס, לונדון, 1979-84
- בית המשפט האירופאי לזכויות אדם, שטרסבורג, 1984
- כיפת המילניום, לונדון, 1999[6]
- טרמינל 4 של שדה"ת בארחאס, מדריד, 2005
- מגדל משרדים רחוב ווד 88, לונדון, 1993-2001
- הסנד, בניין האספה הלאומית של ויילס, קארדיף, 2006
- מגדל ה"פומפייה"(אנ'), הסיטי של לונדון, 2014[7]
קישורים חיצוניים
- Richard Rogers Partnership UK
- ריצ'רד רוג'רס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑
ניקולס רו, הסטודנט הכושל לאדריכלות שבנה את מרכז פומפידו, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2013
- ↑ ניו יורק טיימס, פרס פריצקר לאדריכל ריצ'רד רוג'רס, באתר הארץ, 31 במרץ 2007
- ↑
יובל סער, האחים בורולק והאדריכל ריצרד רוג׳רס בין מקבלי המדליות בפסטיבל העיצוב לונדון, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2014
- ↑ סוכנויות הידיעות, בניו יורק קוראים להפסיק עבודת ארכיטקט שתמך בחרם על ישראל, באתר הארץ, 4 במרץ 2006
- ↑ חגית פלג-רותם, 30 שנות פומפידו, באתר גלובס, 12 באוגוסט 2007
- ↑ הנדלסבלאט, לונדון בקדחת המילניום, באתר גלובס, 27 באוקטובר 1999
- ↑
רוברט בות, גרדיאן, הצצה לבניין הגבוה ביותר בלונדון, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2014
ריצ'רד רוג'רס (אדריכל)32812633Q237412