דייוויד צ'יפרפילד
 | |
| יצירות ידועות | גלריית ג'יימס סימון, המוזיאון החדש (ברלין) |
|---|---|
| תחום יצירה | אדריכלות |
דיווויד אלן צ'יפרפילד (באנגלית: David Alan Chipperfield) הוא אדריכל בריטי זוכה פרס פריצקר לשנת 2023.[1]
ביוגרפיה
צ'יפרפילד נולד בלונדון ב-1953, וסיים את לימודיו ב-1980 בבית הספר לאמנות קינגסטון בלונדון. ובבית הספר לאדריכלות של איגוד האדריכלים (AA) בלונדון. לאחר מכן עבד תחת מספר אדריכלים בולטים, ביניהם דאגלס סטיבן, נורמן פוסטר וריצ'רד רוג'רס. הקים את משרדו, דייוויד צ'יפרפילד אדריכלים, ב-1985.
צ'יפרפילד כיהן כפרופסור לארכיטקטורה באקדמיה הממלכתית לאמנויות יפות בשטוטגרט בין השנים 1995 ל-2001. בנוסף, צ'יפרפילד נשא את הקתדרה על שם מיס ון דר רוהה ב־Escola Técnica בברצלונה, ספרד. צ'יפרפילד הוא פרופסור אורח באוניברסיטת לונדון לאמנויות ונאמן של מוזיאון סר ג'ון סואן בלונדון.[2]
צ'יפרפילד הוא הזוכה בפרס פריצקר לשנת 2023. קודם לכן זכה בפרסים רבים ביניהם פרס וולף לשנת 2010,[3] מדליית הזהב המלכותית לשנת 2011, ופרס הפרמיום אימפריאלה לשנת 2013.
עבודות נבחרות
מוזיאון הנהר והחתירה, הנלי-און-תמז, בריטניה (1989–1997)
מוזיאון הנהר והחתירה בהנלי-און-תמז המוקדש לענפי ספורט החתירה. הבניין בנוי בשילוב של צורות וחומרים מודרניסטיים ומסורתיים, ונוצר בהשראת הצורה של מחסני סירות ואסמים מסורתיים של אוקספורדשייר. הבניין מתפרס על שטח של 2,300 מ"ר ומורם מעל פני הקרקע על עמודי בטון כדי למנוע הצפה. חלקו החיצוני וחלק מחלל הפנים מחופים בקרשי עץ אלון לא מעובד, התואמים את האדריכלות הכפרית המקומית.[4]
הספרייה הציבורית של דה מוין, איווה, ארצות הברית (2002–2006)
הספרייה הציבורית של דה מוין, איווה, הוא מבנה דו קומתי ללא חזיתות מוגדרות אלא נפח בעל שלושה אגפים. מנהרת זכוכית מאפשרת לעוברים ושבים לטייל בספרייה. הבניין בולט בזכות חיפוי רשת הנחושת על גבי קירות המסך. הרשת חוסמת שמונים אחוז מאור השמש, תוך שהיא מאפשרת מבט החוצה אל הפארק שמסביב לספרייה. בראיון לניו יורק טיימס אמר צ'יפרפילד: "הארכיטקטורה היא נייטרלית ואמורפית; כמעט ללא ארכיטקטורה בכלל, ורשת הנחושת היא ניסיון להסוות את הבניין כמה שיותר תוך מתן אפשרות מבחוץ פנימה".[5]
המוזיאון לספרות מודרנית, מרבאך, גרמניה (2002–2006)
המוזיאון לספרות מודרנית ממוקם בעיירה מרבאך, ונהנה מנוף פנורמי של נהר נקאר. הוא ממוקם סמוך לבניין האמנויות היפות של מוזיאון שילר הלאומי, שנבנה ב-1903, ולבניין מודרני יותר של ארכיון הספרות הגרמני, משנות ה-70. המבנה נבנה בסגנון מודרניסטי. המבקרים נכנסים דרך ביתן בקומה העליונה ויורדים לחדרי הקריאה למטה. בעוד התאורה בפנים היא מלאכותית לחלוטין, כדי להגן על כתבי היד, לכל מפלס יש מרפסת המשקיפה על האזור הכפרי. הבניין זכה בפרס סטירלינג בשנת 2007.[6]
בניין גביע אמריקה (Veles e Vents), ולנסיה, ספרד (2005–2006)
צ'יפרפילד זכה בתחרות בשנת 2005 לבניית מטה חדש עבור גביע אמריקה על החוף בולנסיה, ספרד. הבניין מורכב משלושה מפלסים אופקיים העולים על המרפסת שמתחת ב-15 מטרים, ומספקים צל ונוף לים ללא הפרעה. וצבע לבן השולט מבפנים ומבחוץ.[7]
המוזיאון החדש, ברלין, גרמניה (1997–2009)
_(6098967815).jpg)
ב-1997 זכה צ'יפרפילד, יחד עם ג'וליאן הראפ, בתחרות לשחזור המוזיאון החדש בברלין שנפגע קשות במהלך מלחמת העולם השנייה. המשימה הייתה לשחזר את המבנה המקורי של המוזיאון, הן על ידי שחזור חללים מקוריים והן על ידי הוספת חללים חדשים שיכבדו את המבנה ההיסטורי של המבנה. בטון חשוף משמש לגלריות החדשות ולגרם המדרגות המרכזי החדש, בעוד לבנים ממוחזרות משמשות בחללים אחרים, בעיקר באגף הצפוני ובכיפה הדרומית. כמו כן, השתמרו חלק מפגעי המלחמה על קירות המבנה כחלק מהותי מההיסטוריה שלו. כפי שהסביר צ'יפרפילד, כך ש"החדש ישקף את מה שאבד, מבלי לחקות אותו". הבניין קיבל את פרס האיחוד האירופי לאדריכלות עכשווית בשנת 2011. בשנת 2018, השלים צ'יפרפילד את גלריית ג'יימס סימון הסמוכה.
גלריית Hepworth Wakefield (2003–2011)
הפוורת' וייקפילד היא גלריה המוקדשת לעבודתה של הפסלת ברברה הפוורת'. הוא מורכב מעשרה בלוקים טרפזיים, כשהגלריות במפלס העליון מוארות באור טבעי החודר דרך חלונות גדולים בגגות המשופעים.[8] חזית הבניין מכוסה בבטון מיוחד שנעשה במקום, החומר נועד להדגיש את המראה הפיסולי של הגלריה. ביקורות הושמעו על המבנה בשל מראהו האטום הדומה ל"בונקר".[9]
טרנר קונטמפוררי, מרגייט, בריטניה (2006–2013)
מוזיאון טרנר לאמנות עכשווית ממוקמת ליד חוף במרגייט, בחוף הצפוני של קנט, אנגליה. הוא מוקדש לזכרו של הצייר ויליאם טרנר שהיה מבלה בעיר רבות. המוזיאון מורכב משש גלריות זכוכית זהות, המכונות "קריסטלינים", המחוברות ביניהן. אור השמש מדרום מרוכך על ידי מערכת תריסים מעל התקרה, והמבנים מוגבהים על עמודים כדי למנוע הצפות מהים הקרוב. החזיתות עשויות זכוכית חלבית על מנת לעמוד בהשפעת הקורוזיה המגיעה מן הים.[10]
גלריית ג'יימס סיימון, ברלין, גרמניה (2007–2018)
גלריית ג'יימס סימון נבנתה כיצירה האחרונה בתוכנית האב שצ'יפרפילד הגה עבור אי המוזיאונים של ברלין ב-1999. הוא משמש כשער המבקרים לאי, ומחבר פיזית בין מוסדות אחרים לרבות הפרגמון ומוזיאון החדש.[11] הבניין שואב השראה מעבודות בסביבה של אדריכלים כמו קארל פרידריך שינקל ופרידריך אוגוסט שטילר. האלמנט העיקרי בחזית הוא שורה של שבעים עמודים יצוקים בבטון לבן, המתנשאים לגובה תשעה מטרים אך עוביים פחות משלושים סנטימטרים. ביקורות על גלריית ג'יימס סיימון בגרדיאן ובמקומות נוספים שיבחו את הבניין, אך ציינו את הדמיון של מבנה העמודים לאתר הכינוסים של המפלגה הנאצית שתוכנן על ידי אלברט שפר.[12][13]
סגנון אדריכלי
בעוד שצ'יפרפילד נמנע מלהגדיר עצמו כאדריכל בסגנון מסוים וגם לא ניתן לתאר את הבניינים שלו ככאלה, עבודתו המודרניסטית נתפסת לפעמים כתגובה לפרויקטים היותר ראוותניים של פרנק גרי, זהא חדיד וכדומה. ב-2005 הוא אמר לכריסטופר הול מהניו יורק טיימס, "אני מאוד מעוניין לעשות בניינים שאנשים אוהבים, אבל עם כל פרויקט אני גם מנסה לפרוץ את הגבולות, לעשות משהו מוכר אבל שונה. אני לא כל כך מעוניין לשכנע את הקהילה האדריכלית שאני גאון".[5]
בראיון לאנדי באטלר ב-2014 הצהיר צ'יפרפילד: "הדבר היחיד שאתה לא יכול לעשות באדריכלות, לפחות לדעתי, הוא להגביל את דרך החשיבה שלך לסגנון, או לחומר, אתה צריך להיות קשוב לנסיבות של הפרויקט". והכריז כי הוא מתנגד לגלובליזציה של האדריכלות מכיוון שהיא חייבת להתנות בהתאם לתרבות של העיר. "עם כמה שאנחנו מרגישים עכשוויים, אנחנו עדיין רוצים למצוא מאפיינים שונים במקומות שונים. כשאנחנו בונים בעיר יש לנו אחריות בצורה מסוימת להצטרף ולהבין למה הבניינים הם כפי שהם בעיר הזאת. אני מוצא את זה לא ראוי עבור אדריכל להתעלם מההיסטוריה ומהתרבות של העיר ולומר 'יש לי סגנון בינלאומי'".[14]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של דייוויד צ'יפרפילד- נועם דביר, דייוויד צ'יפרפילד לא נגעל ממודרניזם, באתר הארץ, 7 ביוני 2010
הערות שוליים
- ↑ סר דייוויד צ'יפרפילד, באתר פרס פריצקר
- ↑ Thompson, Max (2014-04-16). "Chipperfield becomes trustee of Soane's Museum". The Architects' Journal (באנגלית). נבדק ב-2022-12-16.
- ↑ דיוויד צ'יפרפילד, באתר קרן וולף
- ↑ Ivor Richards, River and Rowing Musem in Henley by David Chipperfield Architects, The Architectural Review, 24 בינואר 1997
- ^ 5.0 5.1 Christopher Hall, A Briton's Vision Takes Hold in the Heartland, הניו יורק טיימס, 30 ביולי 2005
- ↑ Museum of Modern Literature / David Chipperfield Architects, ArchDaily, 3 באוקטובר 2016
- ↑ Americas Cup Building, Architectuul
- ↑ Barbara Hepworth Wakefield, Barbara Hepworth.org, נבדק ב-19 ביולי 2010
{{citation}}: (עזרה) - ↑ "David Chipperfield: master of permanence | Interview". הגרדיאן (באנגלית). 2011-02-06.
- ↑ Turner Contemporary's Building, Turner Contemporary (באנגלית בריטית)
- ↑ Block, India (17 בדצמבר 2018). "David Chipperfield completes colonnaded stone gallery at entrance to Berlin's Museum Island". Dezeen. נבדק ב-4 בדצמבר 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Wainwright, Oliver (8 ביולי 2019). "David Chipperfield's Berlin temple: 'Like ascending to the realm of the gods'". The Guardian. נבדק ב-4 בדצמבר 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Bucknell, Alice (8 ביולי 2019). "David Chipperfield Explains His Design for Berlin's James Simon Gallery". Architectural Digest. נבדק ב-4 בדצמבר 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Butler, Andy (30 באפריל 2014). "interview with architect david chipperfield". Designboom. נבדק ב-4 בדצמבר 2024.
{{cite web}}: (עזרה)
דייוויד צ'יפרפילד41092833Q707020