רוקה אימפריאלה

רוקה אימפריאלה
Rocca Imperiale
	רוקה אימפריאלה והטירה בראש הגבעה
מדינה	איטליה
מחוז	קלבריה
נפה	קוזנצה
ראש העיר	RANÙ Avv. Giuseppe
רשות מחוקקת	עיריה
העיר הגדולה	קטנזארו
עיר אם	קוזנצה
שפה רשמית	איטלקית
תאריך ייסוד	המאה ה-13
שטח	55.03 קמ"ר
גובה	176 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	3,122 (2025 מוערך)
‑ צפיפות	56.73 נפש לקמ"ר (2025)
קואורדינטות	40°06′23″N 16°35′42″E / 40.106408°N 16.594899°E
אזור זמן	UTC +1
	https://www.comune.roccaimperiale.cs.it/
	(למפת איטליה רגילה) בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה; והרצגובינה; מ. תוניסיה אלג'יריה הים; האדריאטי; הים הטירני הים; הליגורי; הים התיכון רוקה אימפריאלה

ערך זה עוסק בעיירה בדרום איטליה. אם התכוונתם לרוקה או רוק אחר, ראו רוקה (דף פירושונים); אם התכוונתם לקבוצת פרסי אומנויות "פרמיום אימפריאלה" ראו פרמיום אימפריאלה.

רוקה אימפריאלה (באיטלקית Rocca Imperiale) היא עיירה וקומונה באחד האזורים הדרומיים ביותר באיטליה. רוקה אימפריאלה כלולה ברשימת הישובים היפים ביותר באיטליה (I Borghi più Belli d'Italia)^[1]. לעיירה שני חלקים מופרדים גאוגרפית. האזור העתיק וההררי, ובמרחק קילומטרים אחדים שכונה הבנויה על שפת הים, הנקראת "מרינה די רוקה אימפריאלה" (Marina di Rocca Imperiale). מספר תושבי העיירה בתאריך 1 בינואר 2025 הוערך ב-3,122. ב-31 בדצמבר 2021 עמד מספר התושבים המאומת, על 3,226. מאז שנת 1981 קיימת בעיירה מגמה איטית אך יציבה, של ירידה במספר התושבים^[2].

מקור השם

מקור שמה של העיירה רוקה אימפריאלה בצוק המתנשא מעליה, אשר בראשו בנויה טירה מבוצרת. בתחילה נקרא המקום אחרת, בפי הפועלים שבנו את הטירה. שמו של המקום היה לפחות עד 1296 קרקארי (Carcari), ייתכן שעל-שם כבשנים לעיבוד אבן הגיר שבאזור, ואפשרי שעל-שם עמדה צבאית רומאית קדומה^[1]. המקום נקרא בעבר גם פטרה (petra/pietra) במשמעות של אבן גיר, המאפיין את הצוק עליו המקום בנוי^[3]. אך לאחר השלמת בניית הטירה, התפרסם המקום בשמו הנוכחי, שניתן לפרשו כ"הצוק הקיסרי", או "הצוק המלכותי". Rocca במובן של צוק, או מבצר, ו-Imperiale במובן של קיסרי או מלכותי, כיוון שהמבצר נבנה בהוראתו של קיסר^[4].

היסטוריה

ההיסטוריה של העיירה החלה עם הקמת הטירה שמעל היישוב, על ראש הגבעה, וההיסטוריה של העיירה היא למעשה ההיסטוריה של הטירה. הטירה הוקמה בהוראת פרידריך השני, נכדו של פרידריך ברברוסה, שנשא בחייו תארים מגוונים של דוכס שוואביה, מלך גרמניה, וקיסר האימפריה הרומית ה"קדושה"^[5]^[6]. המועד המדויק של בניית הטירה אינו ידוע, אך הוא נבנה במחצית הראשונה של המאה ה-13, כפי הנראה בין השנים 1225-1230^[7]. הטירה נועדה להגן על ציר התנועה של פרידריך השני בין פוליה לקלבריה, ולשמש מפלט לתושבי חוף הים הסמוך מפני פלישות ימיות, ומקום מפלט חירום לפרידיך השני עצמו. במאות השנים הבאות עברה רוקה אימפריאלה תחת ידיהם של שליטים אירופאיים שונים, אנגווינים, אראגונזים ואחרים^[8]. בעת שלטון האנגווינים, הטירה נמסרה לידיי אבירי המסדר ההוספיטלרי. בעת השלטון האראגוני, הורחב המבצר. במאה ה-17 תקפו את האזור של הצבא הטורקי, בראשות הסולטן איבראהים הראשון. ב-1664 פלשו מעל ל-4,000 סרצנים בפיקודו של האדמירל ביצ'יר, החריבו את המבצר, שרפו את הכנסייה ברוקה אימפריאלה, וחטפו 80 תושבים, לרבות נשים וילדים. ב-1717 שופצה הטירה על ידיי משפחת קריוולי (Crivelli), דוכסים שמקורם במילאנו, ועברה שינויים מבניים, שהפכוה לסוג של טירת מגורים. ב-1835 קיבל לידיו את הטירה מונסיניור פוג'ה (Pujia), שכיהן כבישוף של טורסי (Tursi), שהתכוון להפוך את הטירה לסמינר לנושאי דת, אך נטש בהמשך את תוכניתו. המבצר ננטש לתקופה ארוכה. ב-1861 אוחדה המקום בתהליך איחוד איטליה, ביחד עם שאר חלקי המדינה, תחת מלכותו של המלך ויטוריו אמנואלה השני. ב-1903 המבצר נרכש על-ידי משפחת קאפה (Cappa), שבהמשך עברה להתגורר במקום. ב-1989 המבצר נתרם לעיריית רוקה אימפריאלה.

גאוגרפיה ואקלים

גאוגרפיה

רוקה אימפריאלה נמצאת בדרום איטליה, במחוז קלבריה, אך קרובה כדי 3-2 ק"מ בלבד לגבול של מחוז בזיליקטה. המרכז ההיסטורי של העיירה בנוי על גבעה במרחק של כ-4 ק"מ מהים, אבל שכונה נפרדת ששמה "מרינה די רוקה אימפריאלה" השייכת מוניציפלית לעיירה, ממוקמת לחופי מפרץ טאראנטו (Golfo di Taranto), המהווה חלק מהים היוני, שהוא עצמו שלוחה של הים התיכון. יישובים שכנים הם נובה סירי (Nova Siri), נובה סירי סקאלו, קאנה (Canna), ו-סנטה וונרה (Santa Vennere). רוקה אימפריאלה שייכת לנפת קוזנצה. המרחק לעיר הנפה קוזנצה מסתכם בכ-124ק"מ, ולבירת המחוז קטנזארו כ-217 ק"מ. לנאפולי העיר הראשית בדרום-מרחק הנסיעה הוא כ-283 ק"מ, ורומא בירת איטליה רחוקה מרוקה אימפריאלה כ-493 ק"מ. הגובה של העיירה מעל פני הים מסתכם ב-176 מטר^[9], מדובר בממוצע, שכן החלק ההיסטורי בנוי על רכס, ומרינה די רוקה אימפריאלה בנויה על חוף הים. לא הרחק מהעיירה זורם נהר סיני (Sinni), ושני נחלים נוספים, קאנה (Canna) וסן ניקולה (San Nicola). כל הנחלים נשפכים לים, במפרץ טאראנטו.

אקלים

אקלים ים תיכוני שורר בשני חלקי העיירה. עונות הקיץ חמות ולחות, ותקופות החורף קרירות, ללא טמפרטורות קיצוניות. השמיים מעל העיירה בהירים למדי, גם בחודשים היותר מעוננים מנובמבר עד וכולל מרץ, אחוז העננות אינו עולה על 44%. הרוחות באזור מתונות, מהירות הרוח השנתית הממוצעת במקום הינה 13.66 קמ"ש^[10] מספר ימי הגשם הממוצע בשנה ברוקה אימפריאלה מגיע ל-92, וכמות הגשם השנתית היא 689 מ"מ^[11]. עקב המיקום הגאוגרפי הדרומי, לא נמצאה סטטיסטיקה אודות כמויות שלג בעיירה.

אקלים ברוקה אימפריאלה
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר	שנה
שיא טמפרטורה מרבית (C°)	18	18	20	24	28	35	35	37	31	28	22	17	26.08
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	11	13	14	17	21	26	30	30	26	21	17	13	19.92
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	6	7	7	10	14	19	21	22	19	15	12	8	13.33
שיא טמפרטורה מזערית (C°)	-5	0	-1	2	8	12	18	17	12	9	4	2	6.5
משקעים ממוצעים (מ"מ)	54	61	77	54	39	56	23	25	42	83	125	50	689
מקור: nomadseason

אתרים ונושאי עניין

בעיר

בעיר העתיקה

הטירה: הטירה מהמאה ה-13, חולשת על העיירה מראש הגבעה. מרחוק, העיירה על המדרון והטירה בראשה יוצרים מראה המזכיר פירמידה. הטירה נקראת טירת ס֧בֵבו֗ (Castello Svevo), כלומר "טירה שוואבית", לפי הכינוי של בונה הטירה, פרידריך השני משוואביה. הטירה היא מהגדולות בדרום איטליה, ויש הסבורים שהיא הגדולה ביותר^[7]. בין שתי החומות קיים חפיר. סביב הטירה בנויים מגדלי שמירה גדולים. ניתן לסייר בטירה בסיור מודרך. סיור על החומות מאפשר תצפית הן לכיוון הים, והן אל המישורים ואל ההרים.

סמטאות: העיר העתיקה היא מבוך מתפתל של סמטאות משופעות, עם בתים צנועים בצידיהן, כיכרות קטנות מוקפות בחנויות ובבתי קפה.

כנסיות ומיזיאון: כנסיית אם מריה העולה לשמיים (Chiesa Madre di Santa Maria Assunta). הכנסייה משנת 1269, בעלת חזית פשוטה וחלקה, ובתוכה תמונות פרסקו ויצירות אומנות דתית. מנזר סן אנטוניו מהמאה ה-16 עבר שינויים רבים מאז בנייתו, אך השערים המקוריים שלו משנת 1615 עדיין משמשים ככניסה ראשית^[12]. המנזר מארח את מוזיאון השעווה המקומי. בין יתר הדמויות במוזיאון השעווה, מוצגת גם דמותו של מלחין האופרות האיטלקי ג'וזפה ורדי^[13].

כיכר העיר: לכיכר בחזית בניין העירייה קוראים פיאצה מוניצ'יפאו (Piazza Municipio). הפיאצה היא מקום המפגש של מקומיים ותיירים, וסביבה בתי קפה וחנויות. אירועים של העיירה נערכים בדרך כלל בכיכר זו^[14].

בחלק העיר שלחוף הים

חוף הים: לשכונה של העיירה מרינה די רוקה אימפריאלה, יש חוף ים באורך של כ-7 ק"מ. לאורך החוף נמתחת טיילת עם נקודות מנוחה, ספסלים, מתקני משחק לילדים, מתחמי כושר וכדומה. שבעת הקילומטרים של חוף הים מחולקים בין מספר חופי רחצה מוסדרים, בהם ניתן גם לבצע פעילויות ימיות, שחיה, צלילה, קפיצה מסלעים, שנורקלינג וכדומה^[15].

מחוץ לעיר

אופניים: באזור העיר פותחו מסלולי אופניים למקומיים ולתיירים^[16]. קיימים מסלולים הרריים, שכן באזור הקרוב מתנשאים הרים שגובהם עד 780 מטרים, וגם מסלולים מישוריים, לאורך חופי מפרץ טאראנטו.

אירועים ופעילויות

פסטיבל הלימון: פסטיבל לכבוד הלימון מתקיים בעיירה בחודש יולי לאורך טיילת חוף הים^[1].

חגיגות המדונה: בכל שנה, בתאריכים 2-1 ביולי נערכת צעידת מדונה דלה נובה (Madonna della Nova), פטרונית העיר מאז 1644, שנה בה חיילי טורקיה צרו על המקום, ולפי המסופר, מדונה דלה נובה סייעה בהצלת העיר. ציור ופיסול של המדונה מתחיל מייד אחרי חג הפסחא, ומסע רגלי יוצא מהכנסייה שעל שמה, תמונותיה ופסליה של המדונה נישאים בתהלוכה. ב-2 ביולי התהלוכה חוזרת אל הכנסייה.

ימי חפצים עתיקים: בימיי ראשון בחודשים יולי ואוגוסט, נערכים בעיירה סיורים מודרכים, בהם מודגמות פעילויות מסורתיות שהיו נהוגות לפני שנים רבות. באירוע כלולים פעילויות עם בזים, לזכרו של פרידריך השני בונה הטירה ברוקה אימפריאלה, שאהב ציד ונהג להסתייע בבזים^[17]. באירועים אלו מתנדבים מקבלים את פני המבקרים בלבוש מימיי הביניים^[18]. בטירה עצמה נערכות סדנאות באומנויות מגוונות, ציור, גילוף בעץ, קדרות ועוד.

חגיגות חג המולד: בחודשים דצמבר-ינואר בתאריכים קרובים לחג המולד, מתקיימים פסטיבלים, שווקים, קונצרטים ומופעים לילדים.

רוקה אימפריאלה באומנויות

ציור: ציירים רבים תיעדו את העיירה, מבנים הבנויים בתוכה, וגם את הטירה שמעליה. חלק מהציורים מוצגים בגלריות שונות בעולם, וחלקם גם מוצעים למכירה. כך למשל הצייר הגרמני אסקר (M.C. Escher), שצייר ב-1931 את הקלויסטר של המנזר בעיירה^[19]^[20]. בראשית המאה ה-20, הצייר הפולני סטאברוסקי קאז'ימירז (Stabrowski Kazimierz) צייר את העיירה כולה. בציור הטירה שבראש הגבעה מופיעה כשהיא חרבה חלקית^[21].

כלכלה ולימונים

מסוף המאה ה-20 וראשית המאה ה-21 מקודמת התיירות ברוקה אימפריאלה, על ידיי השלטונות המקומיים, האזוריים והאיטלקיים. עם זאת, ענפי הכלכלה המרכזיים בעיירה הם עדיין ענפים מסורתיים בחקלאות, מסחר ותעשייה זעירה. הלימונים שבאזור הם מקור פרנסה חשוב. לימוני רוקה אימפריאלה זכו בשנת 2012 בהגנה של האיחוד האירופי, כמוצר מוגן אזורית PGI (Protected Geographical Indication ). המשמעות היא שרק לימונים הגדלים באזור רוקה אימפריאלה, או מוצרים המיוצרים מהם, יכולים להיקרא "לימוני רוקה איפריאלה"^[22]. בין השאר, מוגנים גם מוצרי לוואי כגון מיצים, סירופים, משקאות חריפים דוגמת לימונצ'לו, ומוצרים נוספים^[23]. לימוני המקום מוכרים גם על-ידיי תנועת המזון האיטי (Slow Food)^[24]. שלושת סוגי הלימונים הגדלים באזור, ונקטפים בעונות שונות של השנה הם: פרימופיורה, מאיולינו ו-וורדלו (Primofiore, Maiolino, Verdello). משנת 2019 רוקה אימפריאלה מופיעה ברשימה של משרד החקלאות של איטליה, הכוללת מוצרי מזון חקלאיים-איטלקיים מסורתיים (prodotti agroalimentari tradizionali italiani PAT). בעיירה ובסמוך לה מוצעים גם סיורי תיירות חקלאית של אוכל ויין.

תחבורה

כבישים: האוטוסטרדה הקרובה לעיירה, ועוברת בחוף הים בסמוך למרינה די רוקה אימפריאלה, היא E90. כביש SP147 מוביל אל העיר העתיקה ומתאחד במרחק לא גדול מהעיירה עם כביש SP150.

אוטובוסים: לעייריה מגיעים אוטובוסים ממקומות מרכזיים יותר, מספר לא גדול של נסיעות ביום. קווי אוטובוס לרוקה אימפריאלה יוצאים מקוזנצה (Cosenza), העיר בארי (Bari), סירי סקאלו (Siri Scalo), מרומא, ומפוליקורו (Policoro)^[25].

רכבת: תחנת הרכת נמצאת בסמוך לחוף הים, בסמוך לחלק של העיר הנקרא מרינה די רוקה אימפריאלה^[26], כ-3 ק"מ מהעיר העתיקה של רוקה אימפריאלה. הרכבות נוסעות במהירות יחסית נמוכה של רכבות אזוריות, ולא במהירויות גבוהות של רכבות בין-עירוניות, או בין-לאומיות.

תעופה: נמלי התעופה הקרובים יחסית לעיירה הם נמל התעופה בארי-פאלזה (Aeroporto di Bari-Palese-BRI) במרחק של כ-115 ק"מ, נמל התעופה ברינדיזי (Aeroporto di Brindisi-Casale-BDS) במרחק כ-130 ק"מ^[27], ונמל התעופה נאפולי מרוחק כ-280 ק"מ.