רוברט גייטס
 | |||||||
| רוברט גייטס, 2006 | |||||||
| לידה |
25 בספטמבר 1943 (גיל: 81) ויצ'יטה שבקנזס | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה | ארצות הברית | ||||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||||
| |||||||
רוברט מייקל גייטס (באנגלית: Robert Michael Gates; נולד ב-25 בספטמבר 1943) שימש כמזכיר ההגנה האמריקני ה-22 בשנים 2006–2011, בממשליהם של ג'ורג' בוש הבן וברק אובמה. לפני כן, גייטס שירת במשך 26 שנים ב-CIA ובמועצה לביטחון לאומי, ולבסוף שימש כראש ה-CIA תחת הנשיא ג'ורג' בוש האב. לאחר שעזב את ה-CIA, גייטס הפך לנשיא אוניברסיטת טקסס A&M, ושימש כחבר במספר דירקטוריונים של חברות מסחריות. גייטס היה גם חבר בוועדת בייקר-המילטון, שחקרה את המצב בעיראק במהלך 2006.
הוא היה הבחירה הראשונה לעמוד בראש המשרד האמריקני לביטחון המולדת, עם הקמתו לאור פיגועי 11 בספטמבר, אולם סירב לקבל את המשרה, והעדיף להמשיך לשמש כנשיא אוניברסיטת טקסס A&M[1]. בשנים 2014–2016 היה נשיא מועצת תנועת הצופים של ארצות הברית. משנת 2012 מכהן כנשיא אוניברסיטה בקולג' ויליאם אנד מרי בווירג'יניה.
נעוריו ולימודיו
גייטס נולד בוויצ'יטה שבקנזס, והשתתף בפעילות ארגון הצופים האמריקני, בו הגיע לדרגה הגבוהה ביותר "צופה הנשר", וזכה ל"פרס צופה הנשר המוערך" לאחר חברות של עשרות שנים בארגון. הוא סיים את לימודיו בהצטיינות בתיכון בוויצ'יטה ב-1961[2]. לאחר מכן זכה במלגה כדי ללמוד בקולג' "ויליאם ומרי", אותו הוא סיים בתואר ראשון בהיסטוריה אירופית. במהלך ארבע שנות לימודיו באוניברסיטה, גייטס היה חבר פעיל ולאחר מכן נשיא אחוות הסטודנטים אלפה פאי אומגה (ΑΦΩ), שחבריה עסקו בהתנדבות חברתית, ובקבוצה "רפובליקנים צעירים"; בנוסף הוא שימש כמנהל הכלכלי במגזין אומנותי של האוניברסיטה. בטקס סיום הלימודים, גייטס זכה לפרס על שם אלג'רנון סידני סאליבן בתור הבוגר ש"העניק את התרומה הגדולה ביותר לזולת"[3]. את התואר השני שלו בהיסטוריה קיבל מאוניברסיטת אינדיאנה ב-1966, את תואר הדוקטור על היסטוריה רוסית וסובייטית קיבל מאוניברסיטת ג'ורג'טאון ב-1974.
הקריירה בשירות המודיעין
תפקידים שונים בתחילת דרכו
במהלך לימודיו באוניברסיטת אינדיאנה, גייטס גויס ל-CIA. אולם הסוכנות לא העניקה פטור משירות במהלך מלחמת וייטנאם, ועל כן בין השנים 1967–1969 גייטס שירת כקצין בחיל האוויר האמריקני בפיקוד האווירי האסטרטגי, לפני שהצטרף ל-CIA במשרה מלאה.
גייטס עזב את ה-CIA כדי לשרת בצוות המועצה לביטחון לאומי ב-1974. הוא חזר ל-CIA בשלהי 1979, ושירת כחוקר ברית המועצות ביחידת המחקר בסוכנות. ב-1981 הוא מונה לראש לשכת מנהל יחידת המחקר של הסוכנות, ב-1982 קוּדם לתפקיד סגן מנהל יחידת המחקר של הסוכנות, והחל מה-18 באפריל 1986 שימש כסגן מנהל ה-CIA עד ה-20 במרץ 1989.
מעורבותו בפרשת איראן-קונטראס
בשל עמדתו הבכירה בסוכנות הביון המרכזית, גייטס היה קרוב לגורמים שונים שלקחו חלק משמעותי בפרשת איראן-קונטראס, והוא היה במעמד בו צריך היה לדעת על פעילותם של גורמים אלו. ב-1984 כסגן מנהל הסוכנות, גייטס תמך בהפצצת ניקרגואה והפעלת כל דרך, למעט פלישה רגלית, כדי למוטט את הממשלה הסאנדיסטית הקומוניסטית[4]. הפרקליט העצמאי שחקר את הפרשה לא המליץ על העמדת גייטס לדין בשל מעורבות אפשרית שלו בפרשת איראן-קונטראס, או תשובותיו לחוקרים ולקונגרס. בשלביה הראשונים של החקירה, גייטס היה בין הנחקרים הראשונים על מעורבותו בפרשה, עם התמקדות צוות החוקרים העצמאי בפעילות ה-CIA בפרשה באביב 1991, שבו החוקרים לעסוק בפעולותיו של גייטס. במאי 1991, כשהנשיא בוש האב מינה את גייטס לתפקיד ראש ה-CIA, בהתאם לדרישת וועדת המודיעין של הסנאט (שצריך היה לאשר או לפסול את מינויו של גייטס), התמקדה החקירה במעורבותו של גייטס בפרשה השערורייתית.
גייטס העיד לאורך כל חקירתו, כי שמע מקצין מודיעין ב-1 באוקטובר 1986 שרווחים ממכירות אמצעי לחימה לאיראן ייתכן והופנו למימון המיליציה האנטי-קומוניסטית בניקרגואה הקונטראס. אולם עדויות אחרות הראו כי גייטס קיבל דו"ח על הפניית הרווחים עוד קודם לכן בקיץ 1986. השאלה המרכזית, אם כך, הייתה האם גייטס ביודעין הטעה את החוקרים כשטען כי לא שמע על הפניית הכספים הלא חוקית למורדים בניקרגואה טרם ה-1 באוקטובר, בו נפגש עם הקצין צ'ארלס אלן, שהיה מעורב במכירות לאיראן. ב-3 בספטמבר 1991 קבע הפרקליט העצמאי כי פעולותיו ותשובותיו לחוקרים של גייטס, לא הצדיקו הגשת כתב אישום[5].
מנהל ה-CIA
גייטס מונה לתפקיד מנהל ה-CIA על ידי הנשיא רונלד רייגן עוד בתחילת 1987. הוא משך מועמדותו, כשהיה ברור שהסנאט לא יאשר את מינויו, בשל המחלוקת סביב מעורבותו בפרשת איראן-קונטראס.
גייטס שימש כעוזר לנשיא לענייני ביטחון לאומי ממרס עד אוגוסט של 1989, והוא היה יועץ לנשיא וסגן היועץ לביטחון לאומי מאוגוסט 1989 עד נובמבר 1991.
הנשיא ג'ורג' בוש האב מינה (בפעם השנייה) את גייטס לתפקיד מנהל ה-CIA ב-14 במאי 1991, לאחר שורת שימועים מפרכים, בהם הסנאטורים חקרו את גייטס על מעורבותו בפרשת איראן-קונטראס, ועל חשדות כי העביר לעיראק מודיעין במהלך מלחמת איראן–עיראק[6], מינויו אושר על ידי הסנאט ב-5 בנובמבר והוא הושבע לתפקידו יום לאחר מכן. גייטס היה מנהל ה-CIA היחיד בהיסטוריה שהחל את דרכו בסוכנות מחוקר זוטר ועד למנהל. הוא שימש בתפקיד בכיר זה עד ה-20 בינואר 1993.
הקריירה לאחר הפרישה מה-CIA
1993–1999
לאחר שפרש מסוכנות הביון המרכזית ב-1993, גייטס עבד באקדמיה, בין השאר כמרצה. הוא בדק תזות של סטודנטים בתחום יחסים בינלאומיים באוניברסיטת וושינגטון. הוא הרצה בהרווארד, ייל, אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, אוניברסיטת ג'ורג'טאון, אוניברסיטת אוקלהומה, קולג' ויליאם ומרי ועוד.
ב-1996 הוא פרסם אוטוביוגרפיה בשם "מהצללים: הסיפור מבפנים על חמישה נשיאים ואיך הם נצחו את המלחמה הקרה". גייטס כתב מספר רב של מאמרים בנוגע לממשל ומדיניות חוץ, והיה תורם תכוף בעמוד מאמרי הדעה של הניו יורק טיימס[7].
טקסס A&M
גייטס שימש כדיקן הזמני של הפקולטה למנהל ציבורי על שם ג'ורג' בוש (האב) באוניברסיטת טקסס A&M בין השנים 1999–2001. ב-1 באוגוסט 2002 הוא הפך לנשיא האוניברסיטה. במהלך תקופת נשיאותו גייטס פעל לקידום האוניברסיטה בארבעה תחומים: הגדלת הגיוון בקרב הסטודנטים, הגדלת גודל הפקולטה, בניית בניינים חדשים לאוניברסיטה והעשרת תוכניות הלימודים לתואר ראשון ושני. במהלך כהונתו, גייטס עודד את יצירתן של 440 משרות חדשות בסגל האוניברסיטה, וחלה עלייה דרמטית בהרשמות של סטודנטים מהמיעוטים.
דירקטוריונים עסקיים
גייטס היה חבר במספר רב של דירקטוריונים של חברות עסקים, ביניהם חברות השקעות, חברות קידוחי נפט וחברת מסעדות. דובר הבית הלבן הודיע כי גייטס מתכנן למכור את כל מניותיו של החברות השונות ולנתק את קשריו על חברות עסקיות אלו כשיהפוך למזכיר ההגנה (כדי שלא ייווצר החשד כי הוא ישרת את האינטרסים של חברות אלו בתפקידו הרם החדש).
דחיית תפקיד מנהל המודיעין הלאומי
בפברואר 2005 גייטס אישר כי דחה את תפקיד המנהל למודיעין לאומי (Director of National Intelligence) שנוצר כחלק מהרפורמה הממשלתית לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001. גייטס היה מעוניין להישאר בתפקידו באוניברסיטה בטקסס, וחש כי לאוחז בתפקיד החדש לא תהיה השפעה משמעותית. הנשיא בוש הציע את התפקיד לאחר מכן לג'ון נגרפונטה, שהסכים לקבלו[8].
שירות ציבורי
גייטס כיהן כנשיא "איגוד צופי הנשר הלאומי"[9], בשנים 2014–2016 כיהן כנשיא צופי אמריקה.
בינואר 2004, גייטס היה אחד מראשי כוח משימה (אינטלקטואלי) במכון המחקר הנודע "המועצה ליחסי חוץ" בנוגע ליחסי ארצות הברית-איראן. בין המלצות המרכזיות של כוח המשימה היה קיום מגעים עם המשטר בטהראן בנוגע לתוכנית הגרעין שלו וסוגיות אזוריות אחרות - בייחוד תמיכת טהראן בארגוני טרור והסיוע שיכולה להעניק איראן לייצוב עיראק ואפגניסטן בה מצויים חיילים אמריקניים. כוח המשימה טען כי משטר האייתולות יציב, ואין טעם לנסות לחתור להפלתו, ועל כן עדיף להידבר עמו, לבנות איתו יחסי מסחר ותרבות שיסייעו למיתון המשטר. בנוסף, הסיקו החוקרים בכוח המשימה כי אין תועלת בתקיפה אמריקנית את מתקני הגרעין באיראן, בין השאר בשל הנזק הרב שעלול להיגרם לכך לכוחות האמריקנים הנמצאים במדינות בקרבת איראן[10]. בשימועו בסנאט בסוף 2006 גייטס הבהיר כי כיום המשטר באיראן שונה (עם עליית הנשיא הקיצוני מחמוד אחמדינז'אד וכיום לא היה ממליץ על דיאלוג זה.
בעת מינויו לתפקיד מזכיר ההגנה, גייטס היה חבר בוועדת בייקר-המילטון, אולם עזב אותה לטובת לורנס איגלברגר. וועדת בייקר המילטון המליצה על העברת אחריות מהירה יותר לממשלה העיראקית וכוחות הביטחון על המצב במדינה, כך שתתאפשר הסגתם של מרבית הכוחות הלוחמים האמריקניים עד תחילת 2008. מעבר לכך, הוועדה המליצה על פתיחת דיאלוג עם שכנותיה של עיראק (ביניהן איראן וסוריה) בניסיון לייצב את עיראק. מלבד זאת, המלצות הוועדה כללו מאמץ אמריקני לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי, על ידי דחיפת ישראל לניהול משא ומתן עם סוריה (בו תיסוג מכל רמת הגולן) ולבנון ועם הפלסטינים (אלו המכירים בזכויות קיומה של מדינת ישראל).
מזכיר ההגנה
שרת החוץ האמריקנית קונדוליזה רייס והיועץ האמריקני לביטחון לאומי סטיבן האדלי המליצו על גייטס בפני הנשיא בוש, שלאחר שיחה עמו בה שאל אותו על ראיית העולם שלו, נעתר ללחצי הציבור להחליף את דונלד רמספלד, מזכיר ההגנה הקודם.
ב-8 בנובמבר 2006, יום לאחר בחירות האמצע בארצות הברית, בהן איבדו הרפובליקנים את הרוב בשני בתי הקונגרס (לראשונה מאז המהפך של ניוט גינגריץ' ב-1994), הנשיא ג'ורג' בוש הודיע על כוונתו למנות את רוברט גייטס במקום מזכיר ההגנה הקודם דונלד ראמספלד[11]. סקרי הבוחרים לאחר הבחירות הראו כי מרבית המצביעים העניקו את קולם למפלגה הדמוקרטית בשל התנהלות הממשל במלחמה בעיראק. בדיון הציבורי בארצות הברית יוחס העדר הניצחון בעיראק להתנהלות ראמספלד, ושמועות על החלפתו נשמעו עוד בחודשי המלחמה הראשונים.
מינויו של גייטס אושר פה אחד בוועדת הכוחות המזוינים בסנאט ב-5 בדצמבר 2006. במהלך שימועו בפני הוועדה באותו היום, טען גייטס כי ארצות הברית אינה מנצחת בעיראק (אם כי גם אינה מפסידה). יום לאחר מכן מינויו של גייטס אושר גם על ידי מליאת הסנאט ברוב של 2–95 (3 סנאטורים לא הצביעו)[12]. ב-18 בדצמבר 2006 גייטס הושבע לתפקידו כמזכיר ההגנה בבית הלבן.
תפישת עולמו של גייטס ניצית הרבה פחות מזו של קודמו, ומינויו כמזכיר ההגנה חיזק עוד יותר את המחנה הריאליסטי בממשל, שהובל על ידי שרת החוץ רייס.
לאחר היבחרו של ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית הוא הציע לגייטס להמשיך בתפקידו תחת הממשל החדש שיקים, גייטס נענה לבקשתו של אובמה. ב-2011 ביקש לפרוש וב-1 ביולי 2011 התפטר מתפקיד מזכיר ההגנה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רוברט גייטס |
- כתבים ונאומים של גייטס
- כתביי גייטס ומסמכים של שימועיו השונים מאוניברסיטת ג'ורג'טאון
- חלקים מספר "המלחמות הסודיות של ה-CIA" העוסקים בגייטס ומסמכים נוספים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ כתבה של הנשיונל פאבליק רדיו
- ^ כתבה של הניו-יורק טיימס
- ^ כתבה מאוניברסיטת טקסס A&M
- ^ דיווח הלוס אנג'לס טיימס
- ^ הדו"ח הסופי של הפרקליט העצמאי, לורנס וולש
- ^ דיוני הקונגרס על מינוי גייטס ב-1991
- ^ הודעה פומבית של אוניברסיטת טקסס A&M
- ^ "Bush names Negroponte intelligence chief ", באתר CNN, 18 בפברואר 2005
- ^ ראיון וידאו על NESA, באתר האיגוד
- ^ דוח ומסקנות כוח המשימה
- ^ דיווח ה-CNN
- ^ דיווח AP
.svg)
 ראשי ה-CIA
| ||
|---|---|---|
|
31610970רוברט גייטס