רבי רפאל כדיר צבאן
 | |
| רבי רפאל כדיר צבאן | |
| לידה |
13 בדצמבר 1909 א' בטבת ה'תר"ע ג'רבה, תוניסיה |
|---|---|
| פטירה |
7 בנובמבר 1994 (בגיל 84) ד' בכסלו ה'תשנ"ה נתיבות |
| מקום קבורה | נתיבות |
| מקום פעילות | ג'רבה, מדנין, נתיבות |
| השתייכות | יהדות תוניסיה |
| תפקידים נוספים | רב בג'רבה, רבה של מדנין, רבה של נתיבות, חבר מועצת הרבנות הראשית |
| רבותיו | רבי רחמים חי חויתה הכהן, רבי שאול מקיקץ שלי |
| תלמידיו | הרב פנחס כהן רב העיר נתיבות |
| בני דורו | רבי מצליח מזוז |
| חיבוריו | מגיד דבריו ליעקב, זרע יעקב (ג"ח), נפש חיה (ושיירי הנפש) |
| בת זוג | עוישה |
הרב רפאל כדיר צבאן (א' בטבת ה'תר"ע, 13 בדצמבר 1909 - ד' בכסלו ה'תשנ"ה, 7 בנובמבר 1994), היה רב באי ג'רבה שבתוניסיה, ולאחר שעלה לארץ ישראל שימש כרב העיר נתיבות, חבר מועצת הרבנות הראשית, ונשיא ישיבת כסא רחמים.
ביוגרפיה
נולד בא' בטבת ה'תר"ע באי ג'רבה שבדרום תוניסיה, לרב יעקב ולאמימה. בצעירותו למד תורה אצל רבני ג'רבה, ביניהם הרב שאול מקיקץ שלי, ורבו המובהק רבי רחמים חי חויתה הכהן. כן התכתב בהלכה עם הרב עובדיה הדאיה שבארץ ישראל.
בשנת ה'תר"ץ, בהיותו בן עשרים, נשא את בת דודתו עוישה. כעבור שנתיים, בשנת ה'תרצ"ב, מונה לראש ישיבה, תפקיד בו החזיק כ-12 שנה עד לשנת ה'תש"ד. בשנת ה'תרצ"ט התמנה כחבר שלישי בבית הדין שבג'רבה. בשנת ה'תש"ג נסמך לרבנות מטעם הרבנות הראשית שבעיר הבירה תוניס.
בתשרי ה'תש"ח החל לערוך ירחון תורני בשם "הירח", בו כתבו גדולי תלמידי החכמים בתוניסיה, ועסק בכך במשך שלוש שנים. בשנת ה'תשי"א התמנה לרב ודיין העיר מדנין (עיר) גם מטעם הממשלה, תפקיד בו שימש עד לסוף שנת ה'תשט"ז. בנוסף לתפקידיו הרבנים, היה גם "קומיתי" - אחד משבעה טובי העיר - הנציגים הרשמיים של הקהילה היהודית בפני המוסדות הממשלתיים בג'רבה, ושימש נציג הקהילה בפדרציה הכללית שבעיר הבירה תוניס. כן היה נשיא "ישיבת אור תורה", ועמד בראש וייסד מוסדות ציבור שונים של תורה וחסד - "ביקור חולים" שהגיש עזרה רפואית לחסרי אמצעים, "חתן וכלה" שסייע במימון הוצאות חתונה לנזקקים. "מתן בסתר" שעזר לעניים, ו"ועד בית הכנסת" שטיפל בכעשרים בתי כנסת בעיר.
בשנת ה'תשי"ז עלה לארץ ישראל, ומי"ב באדר ב' באותה שנה (15 במרץ 1957) החל לשמש, למשך כשלושים ושמונה שנים, כרב עיירת הפיתוח "עזתה" שבאותה שנה הוחלף שמה ל"נתיבות" (בהמשך הפכה לעיר).
הרב צבאן דאג לביסוסה הרוחני של העיירה, הקים בה מועצה דתית להספקת שירותי הדת לתושבים (כעירוב, מקווה, בתי כנסת ועוד), יזם ועודד מוסדות תורניים והפיץ תורה בישובי האזור. סמוך לבואו ביקש משר הדתות דאז חיים משה שפירא, שהגיע לביקור, לעזור בהקמת ישיבה במקום, שתשמש ישיבה מרכזית לכל האזור, ואכן בסיוע השר וראש מועצה האזורית עזתה אברהם רוזנמן, הוקמה ישיבת "תורה ומלאכה" במקום. בהמשך נוסדה בעיירה "ישיבת הנגב". בדאגתו לחינוך התורני בעירו הוציא פסק דין, יחד עם הבאבא סאלי וגדולי ישראל נוספים, שלא יתקיימו בנתיבות לימודים מעורבים של בנים ובנות. הרב צבאן תמך גם במוסדות הרבי מלובביץ' בנתיבות.
החל מחודש אייר ה'תשי"ז, יזם הרב צבאן יום עיון שבועי לרבני האזור, במימון מועצה אזורית עזתה, בו הרבנים למדו וליבנו יחד הלכות אקטואליות והחליפו דעות בבעיות ציבוריות. בתחילה השתתפו עמו בחוג חבריו הרבנים שלמה מאזוז (מנתיבות) ונסים הכהן (רב המושב שרשרת), ובהמשך הוא התרחב לכחמשה עשר רבנים, ביניהם הרב ניסים טרבלסי, רב מושב תלמים. יוזמתו זו הועתקה גם לכינוס רבנים באבן שמואל[1].
אחרי פטירת רבו הרב רחמים חי חויתה הכהן, היה הרב צבאן לזקן רבני תוניסיה ונחשב כבעל הסמכות התורנית העליונה של בני העדה בישראל. הוא פעל רבות לפיתוח מוסדות התורה של העדה, ופעל להוציא לאור את ספריהם של חכמי תוניסיה מהדורות הקודמים. בשנת ה'תשל"ב נתמנה לנשיא ישיבת כיסא רחמים שעלתה מתוניסיה לבני ברק.
בשנת ה'תשל"ג נבחר הרב צבאן לחבר מועצת הרבנות הראשית. הוא תמך במדינה ובמוסדותיה, והצביע במועצת הרבנות בעד ההחלטה לומר ביום העצמאות הלל בברכה (אם כי הנהיג אמירת הלל לא ברכה) ונזף באלה מבני עדתו שאמרו תחנון באותו היום נגד דברי רבותיהם[2].
ספריו
- מגיד דבריו ליעקב - על ההגדה של פסח ודיני חג הפסח. יצא לאור בג'רבה במשותף עם רבו הרב רחמים חי חויתה, ה'תש"ו.
- זרע יעקב (ג' חלקים) - חלק א' על הש"ס וחלק ב' מכיל חידושי הלכות על השולחן ערוך. שני החלקים יצאו לאור בשנת ה'תשט"ז[3] והוא קיבל עליהם הסכמות מהרבנים יצחק נסים ועובדיה הדאיה שבארץ ישראל. בשנת ה'תשל"ט יצא לאור חלק ג'.
- נפש חיה - מנהגים ודינים בשולחן ערוך. יצא לאור בשנת ה'תשמ"ד.
- שיירי הנפש - השלמות לספרו "נפש חיה". יצא לאור בשנת ה'תשנ"ד.
לקריאה נוספת
- הרב שושן חורי, רפאל המלאך, שני חלקים, ה'תשנ"ז
- הרב נסים כהן, הרה"ג רפאל כדיר צבאן שליט"א, בתוך מנשה הלוי (עורך), קול סיני, כסלו ה'תשכ"ג (עמודים 7-8)
קישורים חיצוניים
- מצגת על חייו של הרב צבאן
- חכם רפאל כדיר צבאן, באתר החכם היומי
- משובב נתיבות, כתבה ב"תור הזהב", מגזין עיתון הדרך
הערות שוליים
- ^ הרב צבאן נהג לנסוע פעמיים ולהתפלל ולומר סליחות בכותל המערבי מדי חודש אלול, עם שני חבריו אלה ועוד מתושבי ורבני האזור, ראו תולדות הגאון רבי נסים הכהן זצוק"ל - חלק ב’, באתר ישיבת כסא רחמים
- ^ אם כי הרב הראשי והראשון לציון עובדיה יוסף, טען שהרב צבאן ועוד הסכימו עם דעתו שאין לומר הלל בברכה, אלא שחששו מהרב הראשי האשכנזי שלמה גורן שתמך באמירה בברכה (ראה יביע אומר ח"ו אורח חיים סימנים מ"א ומ"ב. אליהו שטרית, "רבנו" עמוד כ"ב ועמוד קפ"ט. וכן הרב מאיר מאזוז, בית נאמן, גיליון 61, אות כ).
- ^ בהקדמתו לחלק ב' כותב שכתב את הספר בהיותו מגיל ארבע עשרה שנה עד תשע עשרה.
31882170רפאל כדיר צבאן