רבי עזריאל הילדסהיימר
 | |
| לידה |
11 במאי 1820 כ"ז באייר תק"ף  הלברשטאדט, ממלכת סקסוניה |
|---|---|
| פטירה |
12 ביולי 1899 (בגיל 79) ד' בתמוז תרנ"ט  ברלין, ממלכת פרוסיה |
| השתייכות | נאו-אורתודוקסיה |
| רבותיו | הרב יצחק ברנייס בהמבורג, הרב יעקב אטלינגר |
| תלמידיו | הרב אלעזר הלוי גרינהוט, הרב זליגמן יששכר מאייר, הרב צבי פישר |
| בני דורו | הרב שמשון רפאל הירש |
הרב ד"ר עזריאל הילדסהיימר (בגרמנית: Israel Hildesheimer; כ"ז באייר תק"ף, 11 במאי 1820 – ד' בתמוז תרנ"ט, 12 ביוני 1899) היה ממנהיגי אסכולת תורה עם דרך ארץ, או 'נאו-אורתודוקסיה', בגרמניה ומייסד בית המדרש לרבנים בברלין.
תולדות חייו
נולד בהלברשטאדט שבממלכת סקסוניה לאימו גולדה ולאביו יהודה לייב (בנו של משה גלֵיי, בן מאיר גליי) יוצא העיר הילדסהיים, ממנו התייתם בנעוריו. כילד למד בבית-הספר "השארת צבי" בעירו, המוסד החינוכי האורתודוקסי הראשון בקרב יהודי אשכנז שהוכנסו בו לימודי חול (המייסדים חששו מנוהגן של משפחות מסורתיות רבות, כמו הוריו של רש"ר הירש, לשלוח את ילדיהם להתחנך אצל נוצרים).[1] מגיל 17 למד בישיבה של הרב יעקב אטלינגר באלטונה. החכם יצחק ברנייס שימש לו כמודל לחיקוי כדרשן. במקביל למד שפות קלאסיות. ב-1840 חזר להלברשטאדט ולמד בגימנסיה של דום. לאחר מכן עבר לאוניברסיטת ברלין והצטרף לפקולטה לשפות שמיות ולמתמטיקה. ב-1842 עבר להאלה (Halle) והמשיך בלימודיו, אותם סיים עם קבלת דוקטורט על נושא פרשנות התנ"ך(אנ'). לאחר סיום לימודיו חזר להלברשטאט ושם נישא להנרייטה הירש.
עבודתו הרבנית
ב-1851 התחיל את הקריירה הרבנית שלו כשהתמנה לרב של אייזנשטט, אז בממלכת הונגריה. בבואו לעיר התחיל הרב הילדסהיימר מיד בפעילות חינוכית והקים בעיר בית ספר לבנים, בו, בנוסף ללימודי קודש, למדו לימודי חול והלימודים התקיימו בגרמנית. לאחר מכן הקים בית מדרש להכשרת רבנים, שצמח מ-12 תלמידים ב-1851 עד ל-128 ב-1868, ולמדו בו תלמידים אף מארצות הברית. דרכו של הילדסהיימר עוררה התנגדות גדולה בקרב הקנאים בהונגריה. אלה, כמו הרב הלל ליכטנשטיין וחתנו עקיבה יוסף שלזינגר, האמינו כי הוא מהווה סכנה גדולה יותר מהנאולוגים המתעצמים, שכן בתוקף היותו אורתודוקסי העניק לגיטימיות ללימודי חול וטמיעה תרבותית.[2] ב-1873, כשתמך הילדסהיימר ביוזמה להקים בתי-ספר בירושלים, השווה אותו הרב ליכטנשטיין ל"חזיר הפושט טלפיו."[3]
ב-1869 הוזמן על ידי הקהילה האורתודוקסית עדת ישראל בברלין לכהן כרבה. בתפקיד זה היה עליו להתמודד עם ד"ר אברהם גייגר הרפורמי ששימש כרב הקהילה המרכזית של העיר. בברלין הייתה גם קהילה רפורמית בדלנית קטנה בראשות עמנואל היינריך ריטר, שירש את התפקיד מהרב שמואל הולדהיים. לאחר שהגיע הילדסהיימר לברלין המשיך במפעליו. פתח בית מדרש להכשרת רבנים דומה לקודם בברלין, ובעזרתו של מאיר (מרקוס) להמן - עורך העיתון דער איזראעליט התחיל להוציא ספרים ומאמרים נגד התנועה הרפורמית.
פעילותו למען ארץ ישראל
"בתי מחסה": בשנת תקצ"ו 1836 נוסד "כולל הו"ד" (הולנד ודייטשלנד) כדי לתמוך ביהודים בארץ ישראל. לימים, הרב הילדסהיימר היה אחד ה"גבאים" של הכולל והוא העלה את הרעיון לייסד בירושלים רובע יהודי שיעמוד ברשות עצמו. הוא הגיע להסכמות בנושא עם הגבאים האחרים ב"כולל" וכן עם אחדים מאנשי ירושלים. בשנת תרי“ח 1858 הם רכשו "מגרש בעל 000 13 אמות מרובעות במחיר של 84.000 גרוש טורקי", בקרבת בית החולים רוטשילד, שהוקם זמן קצר קודם לכן. על שטר המכירה שנחתם ביום 24 באוגוסט 1859 הופיעו הקונים: ד"ר הילדסהיימר והכולל הו”ד והם נרשמו כבעלי המגרש, ברשימות הרשויות. על המגרש הוקמו "בתי מחסה" ולמשפחת הילדסהיימר נשמרת "חזקה" על דירה אחת בשכונה.[4][5]
"למען ציון": בשנת תרמ"ח, 1888 ייסד הרב הילדסהיימר את אגודת "למען ציון", שנקרא על פי הפסוק ”למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט” (ישעיהו, ס"ב, א'). מטרת העמותה הייתה לסייע ליהודים בארץ ישראל להתפרנס. האגודה סיפקה ליהודים שרצו בכך כלי מלאכה, הלוואות לייסוד או פיתוח עסקים וכן חינוך מקצועי לנערים וכן "להציל את המשוקעים ברשתות שטמנו להם המסיתים (המסיונרים) והסכנה הגדולה שיאבדו חלילה מתוך הקהל, לדורי דורות...".[6] בשנת תרנ"א 1891 אגודת "למען ציון" תמכה בכ-30 משפחות של יהודים בעיר רמלה (בעקבות בקשה של דוד ילין.[7])וכן תמכה בדייגים יהודים בטבריה. בשנת תרנ"ג 1983 האגודה תמכה בחייט יהודי שעבר לנצרת, כדי להתחיל בה קהילה יהודית.[4]
שחרור אליעזר בן יהודה מהכלא הטורקי: בשנת תרנ"ד 1894 נעצרו אליעזר בן יהודה וחותנו, על ידי השלטונות הטורקים, בעקבות מאמר שפרסם החותן והתנערות ממנו של ראשי היישוב הישן בירושלים: הרב יעקב שאול אלישר והרב שמואל סלאנט. ידידיו של בן יהודה פנו למנהיגי הקהילות היהודיות בעולם והם, ובכללם הרב הילדסהיימר כתבו מאמרים, לחצו על ממשלה הטורקית וגזר הדין בוטל.[8]
מתוך מאמר שפרסם המורה והסופר אהרון פירסט, אנו למדים שלרב הילסדהיימר "יצאו לו מוניטין בכל ארצות הגולה בגלל פעולותיו המבורכות לטובת הפלשים בחבש", אולם אין פרטים על פעילותו זו.[6]
מותו והנצחתו
הרב הילדסהיימר נפטר בד' בתמוז ה'תרנ"ט (1899) בברלין.
על שמו נקרא מושב עזריאל, וכן רחובות בירושלים, בבני ברק ובתל אביב-יפו.
משפחתו
נשא את הנרייטה (יטיכן) הירש, בתו של יוסף הירש, סוחר מתכות אמיד מהלברשטט, שנפטרה בט"ז בסיוון ה'תרמ"ג (1883). נולדו להם תשעה ילדים. בנם מאיר היה ממנהלי בית המדרש לרבנים. בנם נפתלי צבי הירש הילדסהיימר, היה עורכו של העיתון היהודי "Jüdische Presse" ומורה בבית המדרש לרבנים. בנם יהודה נישא לבתו של הגביר ישראל ברודסקי (רו') והזוג התגורר באודסה. אחד מחתניהם היה המזרחן יעקב ברט, שלימד גם הוא בבית המדרש לרבנים. אחות של אשתו נישאה לרבי אביעזרי זליג אוירבך.
כתביו
בעוד בחייו הדפיס בעיקר ספרים בגרמנית בנושאים שונים, כתבים תורניים שלו נותרו בכתבי יד. כאשר נכדו שנקרא על שמו עלה ארצה, העלה איתו את כתבי היד של סבו, ובני משפחתו הוציאו אותם לאור במהלך המאה העשרים:
- שו"ת רבי עזריאל, חלק א': אורח חיים ויורה דעה (תל אביב תשכ"ט), חלק ב': אבן העזר וחושן משפט (תל אביב תשל"ו).
- חידושי רבי עזריאל, חלק א': על יבמות וכתובות (מכון ירושלים תשמ"ד), חלק ב': על נדרים, נזיר, סוטה, גיטין וקידושין (מכון ירושלים תשנ"ב), חלק ג': על ברכות וסדר מועד (מכון ירושלים תש"ס)
לקריאה נוספת
- דוד אלינסון, Rabbi Esriel Hildesheimer and the Creation of a Modern Jewish Orthodoxy. University of Alabama Press, 1990.
- מרדכי אליאב, אגרות רבי עזריאל הילדסהיימר, מפרסומי המכון ע"ש ליאו בק, ירושלים תשכ"ו, 1965.
קישורים חיצוניים
- עזריאל הילדסהיימר, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- "ישראל עזריאל הידסהיימר", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- פרופ' מרדכי אליאב, ""תורה עם דרך ארץ" בהונגריה (על הישיבה של הרב עזריאל הילדסהיימר באייזנשטאט)", סיני נא, תשכ"ב.
- הספד בעיתון ג'ויש כרוניקל 16 ביוני 1899
- הרב הצדיק ר' עזריאל הילדסהיימר ז"ל., המליץ, 20 ביוני 1899
- רבי עזריאל הילדסהיימר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
עזריאל הילדסהימר (1820-1899), דף שער בספרייה הלאומית
| תקופת חייו של רבי עזריאל הילדסהיימר על ציר הזמן |
|---|
 |
הערות שוליים
- ^ אלינסון, עמ' 13.
- ^ Michael K. Silber. The Emergence of Ultra-Orthodoxy: The Invention of Tradition. התפרסם בתוך : Jack Wertheimer (עורך), The Uses of Tradition: Jewish Continuity since Emancipation, Harvard University Press, 1992. עמ' 38.
ציונות דתית: הרפורמה היהודית בשיח רבני הציונות הדתית בני זמננו, בביצוע ד"ר אדם פרזיגר, סרטון באתר יוטיוב
- ^ הלל בן ברוך ליכטנשטיין. ספר תוכחת מגולה. עמ' ב'.
- ^ 4.0 4.1 זאב וילנאי, אריאל, אנציקלופדיה לידיעת א"י, עם עובד, 1976, עמ' 4073-4072
- ^ שולמית לסקוב, ציונים ביוגראפיים ל"המושבה גדרה", באתר benyehuda.org, 1979
- ^ 6.0 6.1 אהרן פירסט, ירושלים החדשה, באתר benyehuda.org, תש"ו 1946
- ^ דוד ילין, אגרות דוד ילין תרמ"ו–תרנ"ד: בפעולה ציבורית וחינוכית, באתר benyehuda.org
- ^ יהושע קניאל, אליעזר בן־יהודה בבית האסורים, באתר benyehuda.org, 1983
39491010עזריאל הילדסהיימר
- רבנים אורתודוקסים גרמנים
- רבנים אשכנזים
- כולל הו"ד
- נאו-אורתודוקסיה (יהדות)
- משפחת הילדסהיימר
- אישים שעל שמם יישובים בישראל
- סגל בית המדרש לרבנים בברלין
- גרמנים שנולדו ב-1820
- גרמנים שנפטרו ב-1899
- מהדירי ספרות תורנית
- רבנים אורתודוקסים משנות ה'ת"ק - ה'ת"ר
- רבנים אורתודוקסים משנות ה'ת"ר - ה'ת"ש
- ברלין: רבנים
- מחברי ספרי שו"ת