רבי חיים ברלין

ר' חיים ברלין
לידה	7 בינואר 1832 ה' בשבט תקצ"ב
פטירה	24 בספטמבר 1912 (בגיל 80) י"ג בתשרי תרע"ג
מקום פעילות	רב במוסקבה בוולוז'ין ובירושלים, אב"ד בקוברין
תפקידים נוספים	הרב הראשי לירושלים
רבותיו	הנצי"ב מוולוז'ין, יצחק מוולוז'ין
הרב האשכנזי של ירושלים 16 באוגוסט 1909 – 24 בספטמבר 1912 (3 שנים ו־5 שבועות) → הרב שמואל סלנט הרב אברהם יצחק הכהן קוק ←

רבי חיים ברלין (ה' בשבט ה'תקצ"ב, 7 בינואר 1832 - י"ג בתשרי ה'תרע"ג, 24 בספטמבר 1912) היה רבם של וולוז'ין, מוסקבה וירושלים וראש ישיבת וולוז'ין.

ביוגרפיה

נולד לרבי נפתלי צבי יהודה וריינה בתיה, בת רבי יצחק מוולוז'ין, נקרא על שם סב אמו רבי חיים מוולוז'ין. עד גיל 9 למד אצל אביו, ורכש בקיאות בתנ"ך ובסדרי המשניות  מועד, נשים ונזיקין. בגיל 9 החל ללמוד בישיבת וולוז'ין אצל סבו הרב יצחק מוולוז'ין. בגיל 15 נישא לרבקה, בת הגביר משה צייטלין משקלוב. באותה תקופה למד עם רב העיר הרב משה יצחק אביגדור, וסייע לאביו לכתוב את ספרו 'העמק שאלה' על שאילתות דרב אחאי.

בכ"ו באדר ה'תרכ"ה (1865), התמנה רבי חיים ברלין לרבה של מוסקבה. הוא ייסד תלמוד תורה וארגוני גמ"ח, עסק בשתדלנות למען כלל יהודי רוסיה יחד עם עשירי הקהילה שהיו מקורבים לחצר הצאר, וגייס כספים רבים עבור ישיבת וולוז'ין, בעזרתו נבנה בניין אבן מפואר עבור הישיבה שהרחיב את גודלה והחליף את בניין העץ שקדם לו.

בשנת תרמ"ב (1882) נפטרה אשתו רבקה. כשנה לאחר פטירתה, בעקבות צו גירוש על יהודי מוסקבה עבר לעיר ביאלא פודולסק, ונישא בשנית לטילא - בת הגביר רבי יצחק אייזיק שחור ממיר. (בנו, רבי נח שחור, היה חותנו של האדמו"ר מגור - רבי אברהם מרדכי אלתר). בתקופה זו כתב חידושי תורה רבים ושאלות ותשובות בהלכה. והתקרב לרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים,  והתכתב עמו רבות.  

בשנת תרמ"ט (1889) נפטרה אשתו השנייה. בהמשך מינה אותו הנצי"ב למלא את מקומו בראשות ישיבת וולוז'ין, חלק מהבחורים התנגדו שרבי חיים יכהן כר"מ בישיבה, כיון שראו במינוי החדש פגיעה בכבודו של רבי חיים סולובייצ'יק (שנישא לנכדתו של הנצי"ב) ששימש כר"מ בישיבה, על אף שרבי חיים עצמו לא התערב בסכסוך, הוויכוחים בין ראשי הישיבה לבחורים גרמו לחיכוכים פנימיים, בני הישיבה נהלו נגד רבי חיים מלחמה "בכלי זיינה של תורה", הקיפוהו בשאלות ובקושיות בשיעוריו כדי להביא אותו למבוכה. השערורייה שהתחוללה בישיבה הפכה לנושא לדיון ציבורי ואף הייתה בין הגורמים שהובילו לסגירת הישיבה.  

בשבט תרנ"ב (1892) עקב גזירת הממשל נסגרה הישיבה בוולוז'ין, וראשי הישיבה, רבי חיים ברלין, רבי חיים סולובייצ'יק והנצי"ב, נצטוו לעזוב את וולוז'ין. רבי חיים המשיך לאסוף כסף באירופה לפרוע את חובות הישיבה שנותרו.

פורטרט של הרב חיים ברלין

לאחר סגירת הישיבה התמנה רבי חיים לכהן כאב"ד בקוברין. על אף היותו ממשפחת 'מתנגדים' מובהקת, היה נערץ אף בחוגי החסידים שבקוברין, שהייתה עיר חסידית ברובה. לדרשותיו יצא מוניטין בעיר, וכשהיה דורש בית הכנסת הגדול היה מלא מפה לפה.

בשנת תרנ"ו (1896) עבר לכהן כאב"ד ביליזבטגרד (כיום קירובוגרד). למרות שעיר זו נחשבה כשממה רוחנית, החליט רבי חיים להשפיע דווקא שם. הוא השתדל הרבה בחיזוק ושמירת חיי הדת בעיר - לסגור בתי מסחר של יהודים בשבת, לחזק נשים בהלכות טהרה, לתקן תקנות בענייני שחיטה בבית המטבחיים ועוד. בעיר לא היו הרבה יהודים שהיה בהם "ריח של תורה", ורבי חיים לא שבע נחת מרבנותו בעיר זו. זו הסיבה שבשנת 1903 ניהל משא ומתן עם קהילת וולקוביסק על קבלת משרת הרבנות בעיר זו, אולם בשל התנגדות נמרצת של בני הקהילה המקומית, ובשל העובדה ש"הנני בידם גם בדברים שבממון", נאלץ להשיב את כתב הרבנות שקיבל.

קברו של הרב חיים ברלין

בשנת תרס"ה, לאחר פרעות שהחלו ברוסיה בערים שונות, עלה רבי חיים לירושלים (כבר בשנת 1902 הוצע לו להיות רבה של יפו אך הוא סירב). הוא הרבה להפיץ את תורת אביו הנצי"ב, ובלילות שבת היו רבים מבני ירושלים רגילים לבוא אליו לאחר סעודת שבת לשמוע מפיו באורים בפרשת השבוע. הוא היה קורא בחומש "העמק דבר", ומפרש את הדברים, בתוספת דברים משלו. את הנאתו מישיבתו בירושלים מתאר ר' חיים באחת מאגרותיו: "ממני אוכל להודיעו, כי הנני שבע רצון מהיותי פה במלא מובן המילה, מלבד אשר השלכתי מעלי עול עבודות הציבור, והנני מברך בכל יום בשמחה רבה שלא עשני אב"ד (עבד)".

בשלהי שנת תרס"ט עם פטירת ר' שמואל סלנט, נתמנה לכהן כרבה של ירושלים, רבי חיים גם היה ראש הממונים בוועד הכללי כנסת ישראל (שהיה אחראי על כספי החלוקה), וראש הגבאים של תלמוד תורה וישיבת עץ חיים ובית החולים ביקור חולים, ראשי השלטון והקונסולים של המדינות הזרות ואף הקונסול הרוסי וראשי הדתות השונות בירושלים, התייחסו אליו ביראת כבוד, והחשיבוהו לנציגם הראשי של האשכנזים בכל ענייני הממשל. ר' בן ציון ידלר מתאר בספרו:

מופלא היה ר' חיים בטוב לבו, ובמשך תקופת מגוריו בירושלים יסד והקים כמה וכמה קרנות של גמילות חסדים. בעל הוראה מובהק היה, וכל הפוסקים והשו"ת הראשונים והאחרונים היו נהירים לו, ומתוך ניסיוני האישי הנני רשאי לציין את חלקו הגדול בתיקון השמירה וההשגחה על קיום מצוות התלויות בארץ, וחיזק את תקנת הגאונים שלא להכניס כלל טבל לירושלים."

— בנציון ידלר (תשס"ו), בטוב ירושלים, ירושלים, עמודי אור

. אחיו הצעיר רבי מאיר ברלין (בר-אילן) בספרו "מוולאוז'ין עד ירושלים" מעיד על אחיו:

מחונן בסגולות יוצאות מגדר הרגיל, בעל קלסתר פנים לוקח לב, בעל נפש יפה, גאון בתורה, גדול בכל המקצועות של חכמת ישראל... היו רבנים מעטים שידעו יפה כל כך תורה שבכתב, כמו שידע זאת אחי רבי חיים ברלין. הוא היה פינומן. גדול בתורה, ומושלם שקשה למצוא כדוגמתו. בעל זיכרון עצום ושקדן נפלא היה, ובשני אלה השתמש לא רק לגפ"ת (גמרא, פירוש, תוספות) בכל ענפיהם, כשאר הרבנים בדורו, אלא היה לומד הכל, קורא הכל וזוכר הכל. ידיעתו בתנ"ך הייתה למופת, יודע וסופר כל תיבה וכל אות, והכל היה ידוע לו היכן כתוב ואיך כתוב. גם ידע תרגומים ידיעה שלימה. הוא ידע ביסודיות מדרשים מכל המינים, כל מיני תפילות, זמירות, פיוטים וכדומה. כשהיה אומר חידוש, ביאור או תיקון כלשהו, מיוסד על מאמר חז"ל, היה מפליא את השומעים בדייקנותו ובנכונותו.   נאומיו ודרשותיו היו מעשי אמן, גם בצורתם גם בתוכנם. דיבורו בעברית ובארמית - לשון תרגום, היה כה יפה וכה מהיר כדיבורו ביידיש. וכך גם היה בכתיבתו. כל מכתב וכל "הסכמה" שיצאו מעטו לעיתים קרובות בלשון "תרגום" צחה, היה גורם עונג רוחני לקרוא פעם ושוב פעם ועוד פעם. כל אלו היו אצלו "פרפראות", כי למעלה מכל היה גדול בבקיאותו בש"ס עם כל הנוגע לכך, וכל שידע ידע ידיעה ברורה ומדויקת. כשהיה מביא איזה מאמר היה כקורא מתוך הספר. אותן הידיעות הברורות היו לו ב"ראשונים" וב"אחרונים", ולא רק בספרים הידועים לכל, אלא גם בספרים נשכחים וגנוזים. הוא ידע "תשובות" לאלפים של חכמי ספרד, וכן של מחברים סתם שאינן מפורסמים. נוסף על כל המעלות האלה היה מחונן בחוש מפותח מאוד לביבליוגרפיה ורכש לו ספריה גדולה מאוד. אחת מן הספריות הפרטיות הגדולות ביותר בזמן ההוא. וכל אלפי הספרים, גדולים וקטנים, ישנים וחדשים, את כולם ידע יפה יפה. הוא עצמו היה כעין ספריה חיה".

— מוולאוז'ין עד ירושלים, תל אביב, הוועדה להוצאת כתבי הרב מאיר בר-אילן

קרבה מיוחדת היו לרבי חיים עם הרב אריה לוין. ברשימותיו כותב רבי אריה: ”חסדי ה' כי לא תמו, שהרי הנה הופיע מעלת כבוד הגאון חמדת כל ישראל הגאון ר' חיים ברלין ז"ל, בן הגאון רבן של ישראל הנצי"ב ז"ל, נתן ה' חני בעיניו לקרבני ממש כאב אל בנו יחידו, ולא זזה ידי מתוך ידו. הוא קרבני מאוד וגם בענוותנותו הגדולה קבע אתי שיעור ללמוד בשעה מאוחרת בלילה ולפעמים בבוקר. הוא אהב מאוד את כל משפחתי כאב יקר והתעניין הרבה במצבנו. על פי עצתו ופקודתו למדתי חלק ראשון יורה דעה, והוא סמך ידו עלי בסמיכת חכמים.”  

בי"ג תשרי ה'תרע"ג (1912), בגיל 81, נפטר רבי חיים ברלין. מטעם הראשון לציון ובתי הדין, הוכרז על מועד הלוויה ועל ביטול מלאכה מלא. עוד בחייו בחר וקנה לו קבר סמוך לקברו של האדר"ת בהר הזיתים בירושלים. בצוואתו ציווה להוריש את ספרייתו לישיבת עץ חיים בה היה ר' אריה לוין משגיח.

משפחתו

• אשתו הראשונה רבקה.
• אשתו השניה טילא.
• בן (משה) ושש בנות.
• אחיו-למחצה (מצד אביו) הרב מאיר בר-אילן, ממנהיגי המזרחי, ומראשי הציונות הדתית.

חיבוריו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הרב יעקב קוסובסקי-שחור, ממשפחתו, אסף את מכתביו ההלכתיים, דרשותיו, צוואתו, ועשרות הסכמות לספרים שנתן במהלך חייו, וריכזם בשני ספרים תחת השם נשמת חיים. כמו כן, התפרסמו כתבים שלו בקבצים וכתבי עת תורניים שונים.

רבי חיים גם כתב הגהות רבות על ספריו, הרב איסר זלמן מלצר (שגר בדירתו וירש את ספרייתו) התבטא לאחר שקרא את הגהותיו, שלו ראו בחורי וולאז'ין את הגהותיו הגאוניות, לא היו גורמים לו לפרוש מהישיבה.

בסוף ההגדה של פסח "אמרי שפר" של אביו הנצי"ב נדפס קונטרס בשם אמרי חיים מרבי חיים.

הנצחתו

ישיבת רבינו חיים ברלין, שהוקמה בברוקלין בשנת 1904, נקראה על שמו בשנת 1914 על פי הצעתו של אחיו, רב מאיר ברלין (בר-אילן), שהיה אז רב בארצות-הברית.

על שמו נקרא רחוב הרב ברלין בשכונת קריית שמואל בירושלים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רבי חיים ברלין בוויקישיתוף

• 'ברלין, ר' חיים ב"ר נפתלי־צבי־יהודה', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 35 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1233).
• הרב הגאון רבי חיים ברלין איננו!, מוריה, 25 בספטמבר 1912
• הרב הגאון רבי חיים ברלין איננו!, החרות, 25 בספטמבר 1912
• רבי חיים ברלין ז"ל, הצבי, 25 בספטמבר 1912
• הגאון רבי חיים ברלין ז"ל, הצפירה, 30 בספטמבר 1912
• דב נתן ברינקר, ר' חיים ברלין, ז"ל (במלאת ארבעים שנה לפטירתו), הצופה, 10 באוקטובר 1952
• רבי חיים ברלין זצ"ל, באתר "שטייגן"
• Eliezer Brodt, Two Editions of R. Chaim Berlin's Responsa: An Egregious Example of Censorship
• חיים בן נפתלי צבי יהודה ברלין (1832-1912), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

 

הקודם: הרב שמואל סלנט

רבה הראשי האשכנזי של ירושלים 1909-1912

הבא: הרב אברהם יצחק הכהן קוק

 

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36402502חיים ברלין