רבי דוד נחמן קולידצקי
| לידה |
ה'תר"מ אוזדה, בלארוס |
|---|---|
| פטירה |
9 בינואר 1926 (בגיל 46 בערך) כ"ג טבת ה'תרפ"ו קובנה, ליטא |
| מקום קבורה | אליטא, ליטא |
| מקום פעילות | ליטא |
| רבותיו | רבי נתן צבי פינקל, רבי צבי הירש ברוידא, רבי בן ציון זאב קרניץ |
| ילדים | צבי קוליץ, רחל מרגליות, חיים עמנואל קוליץ, רבי יצחק קוליץ |
| חתנים | מרדכי מרגליות, רבי אהרן מילבסקי |
רבי דוד נחמן קולידצקי (קוליץ) (ה'תר"מ - כ"ג טבת ה'תרפ"ו, 9 בינואר 1926) היה מרבני ליטא. שימש כרבן של ווישי, אולשאן, סייני ואליטא, וכמגיד שיעור בישיבות שווקשנה וסטוצ'ין.
ביוגרפיה
נולד באוזדא בשם אברהם אליהו לאביו רבי נחום פרשיצקי, שלימד בישיבה בעיר. בתחילה למד אצל אביו, ולאחר מכן בישיבת סלבודקא, שם היה ממקורביו של הסבא רבי נתן צבי פינקל. בהמשך עבר לתלמוד תורה בקלם והתקרב לרבי צבי הירש ברוידא.
במשך תקופה מסויימת למד בישיבת שווקשנה שבראשות רבי בן ציון זאב קרניץ, תלמידו של הסבא מקלם. בנוסף היה לו קשר קרוב עם הסבא מנובהרדוק ועם בעל החפץ חיים[1], ויש הטוענים שאף למד בישיבתו בראדין.
שינוי שמו בוצע בשנות בחרותו, לאחר שהוכרח להתייצב בלשכת הגיוס של צבא הצאר הרוסי. טרם עזיבתו את העיר בדרכו למחנה הצבא ניגש ליטול ברכת פרידה מהסבא מנובהרדוק, ששהה אז באותה עיר. הסבא הורה לו לפשוט את מדי הצבא, העלה אותם באש והעניק לו בגדים חילופיים. לאחר מכן נתן לו תעודת זהות של אדם בשם דוד נחמן קולידצקי, שהיגר לדרום אפריקה והיה פטור מגיוס, ומאז הוחלפה זהותו והוא נקרא בשם דוד נחמן בן יצחק קולידצקי. מעת עריקתו מהצבא ניתק הקשר בינו לבין משפחתו, והוא עבר ללמוד בסלבודקא.
בשנת ה'תרפ"ב נסע לגרמניה עקב מחלה, ובשנת ה'תרס"ג נישא לרעייתו חנה פייגא. מקום מושבם הראשון היה בעיירה כווידאן, שם שימש ברבנות רבי משה רוזין, מחבר הספרים נזר הקודש, שניהל קשרי הערכה עם רבי דוד נחמן. באותם שנים נוצר הקשר בינו לבין בעל החזון איש[2], שנשותיהם היו קרובות משפחה, ומאחר שבאותה עת היו שניהם האברכים היחידים בעיירה, למדו יחד בחברותא במשך כל היום כולו. מיני אז היו קשורים שניהם בקשרי ידידות מופלגים[3], ולאחר פטירתו של רבי דוד נחמן בדמי ימיו, פרס החזון איש את חסותו על ילדיו ושימש להם כפטרון.
לאחר ארבע שנים עזב רבי דוד נחמן את כוידאן עקב הלשנה לשלטונות שחייבה אותו בשנית בגיוס. הוא התמנה למגיד שיעור בישיבת שווקשנה, בה למד בבחרותו. לאחר מכן שימש כמגיד שיעור בישיבת 'ענף כנסת ישראל' שבסטוצ'ין[4], בראשות רבי יהודה לייב חסמן ורבי אלתר שמואלביץ.
תקופתו ברבנות
לאחר עזיבתו את הישיבה בסטוצ'ין החל לשמש ברבנות בעיירה ווישי שבליטא, שם הקים ישיבה עם תלמידים שעברו עמו מסטוצ'ין. בשנת ה'תרע"ד, לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התמנה לרב קהילת אולשאן שבפלך וילנא, וכשהחמיר הרעב והקהילה התפוררה, עבר עם משפחתו לוילנא. בשנת ה'תרע"ז התמנה לרב קהילת סייני, ובראש חודש אלול ה'תר"פ התמנה לרבנות עיר המחוז הגדולה אליטא (אליטוס) מערב, שבאותה העת התגוררו בה למעלה מארבעת אלפים יהודים. רבי דוד נחמן היה מפורסם בין גדולי הרבנים בליטא[5][6], וחתם לפחות פעמיים על כרוזים הקוראים לתמוך בתנועת אגודת ישראל, הן בהיותו בסייני והן בעת כהונתו באליטא.
לאחר כחמש שנים ברבנות אליטא חלה במחלת הסוכרת, ויצא להתרפא בקרלסבד ובברלין, שם ניתנה לו תרופת האינסולין שהתגלתה באותה עת. עקב התקדמות המחלה, התרופה כבר לא הועילה, והוא הסתלק לבית עולמו בליל שבת כ"ג טבת ה'תרפ"ו בבית החולים בעיר קובנה, בהיותו כבן ארבעים וחמש בלבד. למחרת ביום ראשון יצא מסע הלוייתו מקובנה בהשתתפות גדולי רבני ליטא, והוא נטמן בעיירתו אליטא.
בשנת ה'תרצ"ד עלתה אלמנתו עם חלק מילדיהם לארץ ישראל.
משפחתו
- בנו, צבי קוליץ, היה סופר, ומרצה בישיבה יוניברסיטי בניו יורק
- בתו, רחל מרגליות, סופרת וחוקרת מקרא. בעלה היה מרדכי מרגליות.
- בתו, ריבה טאץ
- בנו, חיים עמנואל קוליץ, סופר ויקיר ירושלים. נישא לזלדה, נכדת רבי יוסף חיים זוננפלד.
- נכדו, דוד קוליץ, איש עסקים.
- בנו, רבי יצחק קוליץ, רבה הראשי של ירושלים. חיבר לזכרו של אביו את ספריו 'מנחת אליהו' (כשמו הראשון של אביו) על התלמוד בבלי.
- בנו, אליעזר שרגא (לואי) קוליץ היה טייס לנקסטר בחיל האוויר הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה ונהרג בהפצצה של משחתות גרמניות
- בתו פייא, אשת רבי אהרן מילבסקי, ממלא מקום חותנו כרבה של אליטא.
- בתו, רגינה קוליץ
לקריאה נוספת
מוסף שבת קודש של יתד נאמן, שמות 14 תשפ"ו
הערות שוליים
- ↑ באגרותיו כותב עליו החפץ חיים: "הרב הגאון ירא אלוקים באמת, כש"ת מו"ה נחמן נ"י".
- ↑ פלאטו, מנחם מנדל, מרן החזון איש - א, א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ↑ ראה מוסף שבת קודש של יתד נאמן פרשת ויחי תשס"ד, גיליון 17 עמו' 10
- ↑ הרב דב כץ, תנועת המוסר חלק ג', עמ' 10
- ↑ הרב דב כץ, תנועת המוסר חלק ה', עמ' 336
- ↑ קוליץ, יצחק (עליו), רבה של ירושלים, באתר אוצר החכמה