לדלג לתוכן

רבי דוד מלמד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

רבי דוד מלמד (? - תקי"א 1751) היה רב, דיין ופוסק הלכה בחברון במאה ה-18. נודע בעיקר בשל שליחותו הארוכה כשד"ר לאירופה, אליה יצא בשנת ה'תע"ז (1717) בשליחות קהילת יהודי חברון.

ביוגרפיה

רבי דוד מלמד היה תלמידו וחתנו של רבי אברהם ישראל זאבי, בעל שו"ת אורים גדולים, ומראשי רבני חברון בדורו[1]. לאחר נישואיו השתקע בחברון ונמנה עם חכמי העיר.

רקע

בשנת ה'תע"ז נקלעה קהילת יהודי חברון למשבר כלכלי חמור, בשל חובות כבדים לנושים הערבים בעיר. חובות אלו גררו לחצים קשים, ובהם התעמרות, איסור יציאה מהעיר, כליאת יהודים ואף היו מקרים של שפיכות דמים. השלטונות התקשו להשליט חוק וסדר, והקהילה מצאה עצמה במעין מצור[2].

על רקע זה הוחלט לשלוח שליחים לאירופה לגיוס כספים להצלת הקהילה. לקראת סוף חודש סיוון יצאו לדרך שני שלוחים – רבי דוד מלמד ורבי ישראל הכהן[3]. הייתה זו הפעם הראשונה שבה נשלחו מחברון שני שד"רים יחד, עדות לחומרת המשבר. שליחותם נמשכה למעלה משבע שנים.

מסע השליחות

תחילת המסע הייתה במצרים, שם קיבלו השליחים מכתבי תמיכה מרבני אלכסנדריה ורשיד[4], וגייסו תרומות בקרב עשירי הקהילות[5]. בהמשך הגיעו לאיטליה, ובחורף תע"ח שהו בפרארה[6].

בקיץ אותה שנה ביקרו בליוורנו[7], בחודש אב נסעו לפיזה, ולפני ראש חודש אלול עזבו את פיזה[8] והמשיכו לערי צפון איטליה. בחודש חשוון תע"ט קיבלו במנטובה תרומות משמעותיות מהקהילה, מחברות ומיחידים[9].

מסעם בערי איטליה נמשך לפחות עד אלול תע"ט אז עברו בפירנצה[10]. בשנת ת"פ הגיעו ללונדון, שם קיבלו תרומות מקופות "ארץ הקודש" ו"פדיון שבויים"[11].

באירופה המרכזית

מן המערב המשיכו שלוחי חברון לארצות כתר הבסבורג, וביקרו בשלזיה, מוראביה, וכנראה גם בבוהמיה. ביום 6 ביוני 1722 קיבלו תעודת מעבר בברסלאו, ובה צוין כי שהו בעיר חמישה שבועות וכי יעדם הוא ניקלשבורג. ביום 6 בספטמבר עזבו את ניקלשבורג והמשיכו במסעם[12]. הם ביקרו, ככל הנראה, גם בפראג ונפגשו עם רבי דוד אופנהיים[13].

ביקורם עורר גם הד מדיני. בשנת 1723 נאסר על יהודי אוסטריה לאסוף כספים עבור יהודי ירושלים. בעקבות שהותם של השלוחים במרחב המורבי נחשפו השלטונות לקיומם של שליחים גם מחברון, ודרשו הבהרות מרבי יששכר בער אסקלס (צר'), אב"ד ניקלשבורג ורבה של מדינת מורביה, באשר לפעילותם. בתשובתו מסר הרב כי למיטב ידיעתו לא נאספו במורביה כספים עבור יהודי חברון, לא בידי פרנסי המדינה ולא על ידו, והדגיש כי אף לא נערכה "מגבית קטנה ביותר" למטרה זו. הוא נימק זאת בכך שקהילת חברון מורכבת ברובה מיהודים "פורטוגזים" ו"איטלקים", בעוד קהילות מורביה הן קהילות של יהודים אשכנזים[14]. עם זאת, ממקורות אחרים עולה כי שלוחי חברון התקבלו בכבוד בקהילות אשכנז, והקהילות לכל הפחות סייעו להם, בארגון מגביות פרטיות בקרב יחידים[15].

ביקוריהם הותירו רושם גם בתחום התורני. רבי דוד מלמד ניהל דיונים תורניים עם חכמי הקהילות שבהן ביקר[16].

באיטליה שנית

בחורף תפ"ד חלה החמרה נוספת במצבם של יהודי חברון, בין היתר בשל ירידת ערך המטבעות שהביאה להגדלת החוב הקיים בכמחציתו, ועימותים מקומיים שפרצו בעיר גרמו להתרוששות הנושים ולדרישתם לפירעון מיידי של החובות. נוסף על כך נאלצה הקהילה לשלם תשלומי שוחד למושל האזור ודמי חסות לראשי הכוחות הלוחמים. לנוכח מציאות זו חזרו שלוחי חברון שוב לערי איטליה למסע גיוס תרומות אינטנסיבי[17].

במהלך חודש תשרי תפ"ה הצטרף אליהם רבי יעקב ווילנא, במטרה לשוב עמם לארץ ישראל[18]. באותו חודש התארחו בפרארה בביתו של רבי יצחק למפרונטי[19]. בראשית החודש יצא משם רבי ישראל הכהן עם אגרת מאת רבי דוד מלמד אל קהילת מנטובה, בבקשה לקבל שוב את תרומת הקהילה[20].

עוד קודם לכן, בעוברם בורונה, הזמין רבי דוד מלמד מסופר סת"ם פרשיות לשני זוגות תפילין – של רש"י ושל רבנו תם. עם שליחת הפרשיות לפרארה לא ניתן היה להבחין לאילו מן הזוגות יועדו, עובדה שעוררה שאלות הלכתיות. סוגיה זו הביאה לחליפת מכתבים הלכתית בין השלוחים לבין רבי יצחק למפרונטי, שנמשכה גם לאחר שהמשיכו במסעם בערי איטליה, ולימים נדפסה בספרו 'פחד יצחק'[21].

מן ההתכתבות ניתן לשחזר את מסלול מסעם. בראשית חודש חשוון יצאו לפירנצה, בעוברם דרך בולוניה.[22]. לאחר מכן הגיעו לפיזה[23]. יעדם העיקרי היה ליוורנו, ובה שהו עד אמצע חודש אדר[24]; אז שבו לפיזה[25]. בתחילת חודש אייר כבר היו שוב בליוורנו[26]. בסוף חודש אייר עזבו שלוחי ארץ ישראל את איטליה דרך נמל ליוורנו[28].

בשנת תפ"ו קיבלו את תרומת הקהילה הפורטוגזית באמסטרדם, וכן כספים שנשלחו לשם מקוראסאו[29].

מעורבות בענייני ציבור וקהילה

על אף שתפקידו כשליח לאיסוף "נדבות" עשוי היה, לכאורה, לחייב התרחקות מענייני הנהגת הקהילות המקומיות, מעמדו הרם של רבי דוד מלמד כתלמיד חכם, כדיין וכ"שגריר" של עיר הקודש חברון הקנה לו סמכות ציבורית והלכתית רחבה בקרב קהילות איטליה.

מעורבותם של שלוחי חברון התפרשה על פני תחומים מגוונים. בימי השובבי"ם של שנת תע"ח נטלו חלק בייסוד חברת תיקון חצות בשם "חדשים לבקרים" בפרארה. שמה של החברה ומנהגיה עוצבו על פי מנהג חברון[6].

שלוחי חברון לא נמנעו מלהעביר ביקורת במקרים של פרצות הלכתיות בקהילות שבהן עברו[30], והביעו דעתם בתקיפות אף במקום שנהגו רבים להקל. כך, בחודשי הקיץ, הם הסכימו לפסקו של רבי רפאל מילדולה בדבר איסור הרחיצה בשבת במעיינות המרפא שבסביבת פיזה[31].

בליוורנו, עיר נמל מרכזית שבה פעלה מערכת מוסדרת לגביית כספים לקרן פדיון שבויים, שנועדה לפדיון יהודים שנשבו בידי שודדי ים, התעורר דיון הלכתי בשאלת השימוש בכספי הקרן לטובת יהודי חברון. כבר בכתבי השליחות הדגישו רבני חברון כי מצבה של הקהילה שקול למצב של שבי. ואולם בעוד שמצוקתם של יהודי ירושלים — שנחשבו כשבויים בשל מאסרים שהוטלו עליהם בגין חובותיהם — הייתה מוכרת באירופה, מצוקתם של יהודי חברון טרם זכתה לפרסום דומה. בראש חודש אב כתב רבי דוד מלמד תשובה הלכתית מקיפה, שבה קבע כי מצב הקהילה שקול למצב של שבי, ואף חמור מכך – לסכנת נפשות בהיעדר מוראה של מלכות – ולפיכך מותר ואף חובה להשתמש בכספי פדיון שבויים להצלתם[2]. פסיקה זו שימשה, ככל הנראה, תקדים, ובשליחויות מאוחרות יותר פסקו רבני ליוורנו, על סמך כתבי השליחות, כי ניתן לתרום מקופת פדיון שבויים להצלת בני הקהילה[32].

במהלך ביקורם השני באיטליה הייתה מעורבותם של שלוחי חברון בענייני הציבור ממוסדת ורשמית אף יותר. בפירנצה נתבקשו להשתתף ביישוב מחלוקת שהתעוררה בעקבות החלטת ועד הקהילה למנות את רבי עמנואל חי ריקי לרב העיר, והיו טרודים בענייני הציבור לאורך כל תקופת שהותם בעיר[22].

טרם עזיבתם את איטליה צירפו שלוחי ארץ ישראל את תשובותיהם ההלכתיות בעניין תקנת הקהל — שעסקה אף היא בעניינה של קופת פדיון השבויים — לבקשת רבי יוסף אירגס. בתשובתם ציינו את מנהג קהילת חברון בכל הנוגע לאופן התרתן של תקנות ציבוריות[27].

הנהגת קהילת חברון

לאחר שובו משליחותו המשיך רבי דוד מלמד למלא תפקיד מרכזי בהנהגת קהילת חברון. הוא כיהן כראש ישיבת "חסד לאברהם"[33], ונמנה עם ראשי רבני העיר.

לאחר פטירת רבי אברהם בן ארחא חתם ראשון על מסמכי הציבור, כראש רבני חברון. באייר תק"ד חתם על כתב השליחות של רבי אברהם גדליה[34]. בשנת תק"י (1750) העניק סמיכה לתלמידו, השד"ר הנודע רבי חיים יצחק קאריגאל[35]. הוא גם חתם בסוף חודש אדר א בין חכמי חברון המקבלים תמיכה חודשית מן הגביר ר' יהודה אסיאו[36].

רבי דוד מלמד נפטר בשנת תקי"א (1751)[37].

משפחתו

בניו היו אף הם מחכמי חברון: רבי ישראל חיים, ששימש גם הוא לימים כשד"ר חברון לארצות אשכנז בשנת תקמ"ד (1784); רבי אליהו, מחותמי כתבי שליחות של שד"רי חברון בשנות ה-70 של המאה ה-18; ורבי אברהם.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ↑ חיד"א, מהר"ר ישראל זאבי, שם הגדולים, ווילנא, תרי"ג, חלק א, מערכת גדולים, עמ' 114
  2. ^ 2.0 2.1 תשובת רבי דוד מלמד בעניין מעות פדיון שבויים, הובאה: המרכז למורשת מרן, קובץ בית יוסף, גליון מא, עמוד קב ואילך
  3. ↑ כתב שליחות מחברון לפיזה - תע"ז, מובא על ידי: יצחק בן צבי, ארבע אגרות שד"רים מחברון ומצפת לפיסה, סיני: ירחון לתורה למדע ולספרות, שנה חמש עשרה, כרך ל, עמוד פג; כתב שליחות מחברון לפיסארו - תע"ז, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
  4. ↑ תשובת רבי דוד מלמד, עמוד קא
  5. ↑ אגרת מחברון לרבי ישועה שונינה, הובאה בידי יהודה לוי נחום, חשיפת גנוזים מתימן, חולון, תשל"א, עמ' שפז.
  6. ^ 6.0 6.1 הערה ב"תקון שובבים", ויניציאה, תק"א, דף נו עמוד ב, מובאת אצל יצחק ריבקינד, חברה "חדשים לבקרים" בחברון במאה החמשית לאלף הששי, ציון: מאסף החברה הא״י להיסטוריה ואתנוגרפיה, תרצ"ד (כרך 6), עמ' ריח, באתר JSTOR.
  7. ↑ תשובת רבי דוד מלמד, עמ' קכ
  8. ↑ רבי רפאל מילדולה, מים רבים - חלק א, אורח חיים, סי' מא - מב
  9. ↑ שלמה סימונסון, תולדות היהודים בדוכסות מנטובה, חלק א, עמ' 352.
  10. ^ 10.0 10.1 זכרונות רבי יהודה גירון, כתב יד, עמ' 17א, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
  11. ↑ Richard David Barnett, The Correspondence of the Mahamad of the Spanish and Portuguese Congregation of London during the Seventeenth and Eighteenth Centuries, Transactions (Jewish Historical Society of England), 1959-61 (כרך 20), עמ' 43, in JSTOR.
  12. ↑ אברהם יערי, מי היו שני שליחי א"י שנתפסו בניקולסבורג בשנת 1722?, ציון: מאסף החברה הא״י להיסטוריה ואתנוגרפיה, תש"ז (כרך יב), חוברות ג/ד, עמ' 190, באתר JSTOR
  13. ↑ ”מקשים משם הגאון מהר"ד אופניים... ותירץ הרב החסיד כמהר"ר דוד מלמד” (חיד"א, פתח עינים, מסכת סוכה דף כה עמוד ב)
  14. ↑ דב ברילינג (גר'), הגזירה על מעות א"י באוסטריה בשנת 1723, ציון: מאסף החברה הא״י להיסטוריה ואתנוגרפיה, תש"ז (כרך יב), חוברות א/ב, עמ' 89-96, באתר JSTOR
  15. ↑ ראה למשל: תרגום כתב שליחות מחברון לאידיש, תפ"ט, סופר קהילת הלברשטט, ספריית אוניברסיטת פרנקפורט על המיין
  16. ↑ ”זה כעשר שנים נשאלתי בק"ק ניקלשבורג המעוטרה מן החכם מובהק וחסיד מופלג מוהר״ר דוד מלמד משולח מק״ק חברון תוב״ב... ואמר שהקשה דבר זה לגדולי ספרד ואשכנז ואין פותר ואין עונה” (רבי משה בן אהרן למברגר, חידושי מסכת ראש השנה, פפד"א, תצ"א, דף כב עמוד א).
  17. ↑ רבי דוד מלמד, אגרת אל מנטובה מערב ראש השנה תפ"ה, הארכיון ההיסטורי של הקהילה היהודית של מנטובה, תיק 81, תיקייה 22. על ההחמרה במצב הקהילה באותה עת, ראו גם כתבי שליחות מחברון משנת תפ"ז לפיזה, למנטובה, לקורפו, וכן אגרת אל הגביר ר' משה וורמיש מליוורנו.
  18. ↑ רבי יעקב ווילנא, אגרת אל רבי אברהם סגרי, כתב יד בתוך: תעודות, אגרות, שטרות, שירים ועוד מן המאות י"ז-י"ט : לקט דפים בודדים, עמ' 147א, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית; [10].
  19. ↑ הסכמה לספר פחד יצחק, לרבי יצחק למפרונטי, חלק ב, ויניציאה, תקיג; פחד יצחק - חלק שלישי, ויניציאה, תקנח, דף סב עמוד א, ערך טאבאקו. ראה גם: הרב שמואל צבי מרגליות, המהדורא בתרא ל"פחד יצחק", האשכול: מאסף ספרותי ומדעי, כרך חמישי, קראקא, תרס"ה, עמ' 219.
  20. ↑ אגרת מאת רבי דוד מלמד אל קהילת מנטובה, ערב ראש השנה תפ"ה וקבלה על סך 30 דוקאטי מאת רבי ישראל הכהן, 25.9.1724, הארכיון ההיסטורי של הקהילה היהודית של מנטובה, תיק 81, תיקייה 22
  21. ↑ פחד יצחק - חלק יג, חברת מקיצי נרדמים, ברלין, 1888, החל בדף קטז עמוד ב, ערך תפילין
  22. ^ 22.0 22.1 פחד יצחק - חלק יג, דף קכא עמוד א
  23. ↑ אגרת שלוחי חברון, הובאה בידי יצחק בן צבי, שלוחי א"י באיטליה, סיני: ירחון לתורה למדע ולספרות, ספר יובל, כרך מ**, עמוד יח
  24. ↑ מכתב משד"רי העיר חברון - רבי דוד מלמד ורבי ישראל הכהן - ליוורנו, תפ"ה (באיטלקית), באתר בית המכירות הפומביות "קדם", מכירה 62 (28.8.2018), פריט 301
  25. ↑ מים רבים - חלק ב, יורה דעה, סי' מג
  26. ↑ מים רבים - חלק ג, שאלה י
  27. ^ 27.0 27.1 תשובת שלוחי חברון, מים רבים חלק ב, יורה דעה, סי' סב
  28. ↑ לשון רבי דוד מלמד ערב ההפלגה: ”כמאן דיתיב חד כרעא אהמברא וחד כרעא אארעא” ([27])
  29. ↑ יצחק שמואל עמנואל, סיוען של קהילות הספרדים באמשטרדם ובקוראסאו ל"ארץ הקדושה" ולצפת, ספונות: מחקרים ומקורות לתולדות קהילות ישראל במזרח, כרך ו (מחקרים ומקורות על צפת), ירושלים, תשכ"ב, עמ' תטז, באתר JSTOR; יצחק שמואל עמנואל; עמנואל, סוזן א., History of the Jews of the Netherlands Antilles, כרך 1, הולנד, Royal Van Gorcum, 1970, עמוד 155.
  30. ↑ ”...קמים בפרץ לגדור גדרים...” (מכתב המלצה לשני שליחי חברון, דוד מלמד וישראל הכהן, כתב יד מתוך אוסף תעודות שד"רים, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית)
  31. ↑ מים רבים - חלק א, אורח חיים, סי' כז
  32. ↑ רבי מלאכי הכהן, ספר הזכרונות - פסקים הסכמות ומנהגים דק"ק ליוורנו, בעריכת הרב בצלאל דבילצקי, בתוך: מקבציאל - קובץ חידושי תורה, הוצאת מכון אהבת שלום, כרך לד, ירושלים, תשס"ח, עמ' כא
  33. ↑ ז'ראר נהון, Les relations entre Amsterdam et Constantinople au XVIIIe siècle d'après le Copiador de Cartas de la nation juive portugaise d'Amsterdam, Dutch Jewish History, אוניברסיטת תל-אביב; האוניברסיטה העברית בירושלים, המרכז לחקר יהדות הולנד, ירושלים, 1984, עמ' 165, 169 (בצרפתית)
  34. ↑ אברהם יערי, שתי תעודות לתולדות הישוב בחברון, קרית ספר: רבעון לביבליוגרפיה - שנה כה חוברת א-ב, עמ' 122.
  35. ↑ Ezra Stiles, MEMOIR OF R. ISAAC KARIGAL, בתוך Ezra Stiles and the Jews; selected passages from his Literary diary concerning Jews and Judaism, with critical and explanatory notes by George Alexander Kohut, ניו יורק, 1902, עמ' 129.
  36. ↑ יצחק אלפסי, תעודות לתולדות היישוב הישן, בר־אילן: ספר השנה למדעי היהדות והרוח של אוניברסיטת בר־אילן, כרך 3, ירושלים, 1965, עמ' 214.
  37. ↑ הספד בצידון "על שמועת הרב המובהק כמוהר"ר דוד מלמד זצו"ק מחברון באלול התקי"א", כתב יד בתוך: חיבור על התורה ודרשות - אחד מרבני צידון (לבנון) - מהשנים תק"ד-תקי"א, דף עז/1, תמונת כתב היד והציטוט הרלוונטים פורסמו על ידי בית המכירות הפומביות "קדם", מכירה 44 (11.3.2015), פריט 304
אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רבי_דוד_מלמד&oldid=3623854"