רבי אור שרגא פייבש
רבי אור שרגא פייבש (וייבש[1]) בן רבי ישראל[2] (מכונה נשיא ארץ ישראל; ? - ה'תל"ב, 1672 בקירוב) היה רב ואב בית דין בוילנה[5] ובווינה, ולימים עלה לירושלים, שם עמד בראש הקהילה האשכנזית וכיהן כאב בית הדין של העיר[6].
ביוגרפיה
רבי פייבש נמנה עם תלמידי מהר"ם מלובלין[7]. עדות למעמדו התורני ניתן למצוא בדברי בן דורו, רבי חסדאי הכהן פרחיה, שכתב עליו: ”רחוק שימצא בזמננו רב גדול יותר ממנו”[8].
בתקופתו, טרם נמנתה קהילת וילנה עם הקהילות הראשיות בליטא[9], ועל כן המידע שנותר אודות שנות כהונתו בעיר דל ומסתכם בחתימות בודדות מן השנים ת"ד–ת"ז[3]. בהמשך כיהן ברבנות העיר וינה, משרה שבה החזיק לפחות עד חודש ניסן ה'תי"ד (1654)[10].
התקנות בבודה
בדרכו לארץ ישראל עבר רבי פייבש בעיר בּוּדָה (שנקראה אז "בּוּדוּן" או "אוֹבֶּן-שטאט"[11]; כיום חלק מבודפשט), ששימשה כתחנת מעבר מרכזית בדרך מוינה לארץ ישראל[12]. לבקשת פרנסי הקהילה, ניאות רבי פייבש לעכב את מסעו על מנת לסייע בהסדרת ענייני הציבור והשכנת שלום. בכ"ד באייר תט"ו חתמו בני הקהילה על "כתב נאמנות", שבו התחייבו בחרם חמור לציית לכל הוראותיו. לא היה זה "כתב רבנות" גרידא, אלא הענקת סמכות רחבה לרבי פייבש לעיצוב תקנות הקהילה[2]. אף שהקהילה ידעה תקנות קודמות[13], לראשונה נקבעו בבודה תקנות ברמת חומרה גבוהה, ללא הגבלת זמן וללא מנגנון ביטול – מעין "חוקת קהילה"[14].
בחודש סיוון החל רבי פייבש בכינון תקנותיו[15]. בראשונה שבהן נאסר על מינוי רב אשר לו קרובי משפחה בעיר[14]. תקנה נוספת ששרדה נתקנה בכ"ב בחודש, ועיגנה את קיומן של שתי שבתות מגבית עבור "חברה קדישא ביקור חולים והלבשת ערומים". על פי התקנה, במועדים אלו ישא דרשה רב מבני החבורה, במקום רב העיר, על חשיבות התרומה לחברת חסד זו[16].
ביום ו' בתמוז ביצר רבי פייבש את מעמד פסיקותיו ועיגן אותן בחרם, במטרה למנוע מחלוקות עתידיות ולהבטיח שפסקיו יעמדו בתוקפם גם לאחר עזיבתו[17]. לחומרה יתרה זו הייתה השפעה לדורות[18].
נשיא ארץ ישראל
בירושלים כיהן רבי אורי שרגא פייבש כאב"ד והנהיג את הקהילה האשכנזית; הוא אף נשא בתואר "נשיא ארץ ישראל"[19]. מעמדו בקרב חכמי ירושלים השתקף גם בחיבוריהם של חכמי הספרדים, אשר ציטטו מפסקיו[20], ואף דלו הלכה למעשה מהנהגותיו וממה שנראה כשיחת חולין שלו[21]. בתקופה זו חתם כמסכים על פסקי הלכה של רבי דוד קונפורטי[22].
בג' אייר תי"ז צירף את חתימתו לאיגרת שליחות עבור שד"רי הקהילה האשכנזית בירושלים, עליה חתם: ”צעיר הרועים אור שרגא וייבש יכונה שהיה חונה בק"ק ווינא”[23]. בחורף תכ"ה שהה במצרים, וצירף את הסכמתו לשתי תשובות של רבי משה יהודה עבאס[24].
בקיץ תכ"ח התעורר פולמוס סביב כהונתו של רבי אפרים הכהן מווילנא ברבנות העיר בודה. עילת המחלוקת הייתה נישואי בנו של הרב עם בת אחת ממשפחות העיר, בכך נוצרה קרבה משפחתית בינו לבין בני הקהילה – דבר שעמד לכאורה בניגוד לתקנתו של רבי פייבש. בעקבות המחלוקת, שלח רבי פייבש איגרת מירושלים ובה הבהיר, כי התקנה לא כוונה מלכתחילה כלפי רב שהתקבל לכהונתו כדין[25].
בראשית שנת תל"ב, בתוקף מעמדו כראש הקהילה האשכנזית בירושלים, הופנתה אליו איגרת מאת ממוני "מעות ארץ ישראל" של קהילת האיטאליאנים בוונציה[6]. ככל הנראה, הוא נפטר באותה שנה[26].
צאצאיו
נכדו היה רבי משה בן ישעיה, מחבר הספר "ברית מטה משה". נראה כי חלק מצאצאיו נותרו או התיישבו בליטא לאחר עלייתו לארץ ישראל, ומהם יצאו רבנים וגדולי תורה בדורות הבאים[4].
הערות שוליים
- ↑ בחתימותיו מופיעה הסיומת: ”וייבש יכונה”, כינוי המרמז אולי על קורותיו. ב'ספר שמות' כותב רבי שמחה הכהן פרוידמן בשם רבי אליעזר אשכנזי איש צבי: ”ונראה לעניות דעתי שהוא שתי מלות... 'וי' ו'ביש'... ומצאתי שהשם הזה קראוהו מתחלה לאדם שאביו מת כשהרתה אמו ובלידה מתה גם אמו... ולכן קוראים אותו לספר תורה 'אור שרגא' שהוא גם כן שתי פעמים אור נגד ב' פעמים ויביש” (ספר שמות, ויניציאה, תיז, אות ו': ויבש (דף כד עמ' ב))
- ^ 2.0 2.1 נוסח כתב הרבנות: כתב מינוי לרב בעיר בודא, העתקה בכתב יד, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית. המקור תומלל על ידי פרופ' מנחם חיים שמלצר (אנ'), הסכמת קהל אובן לקבל את הפסק של הרב אור שרגא, בתוך: ספר זכרון לפרופ' מאיר בניהו, ירושלים, תשע״ט, חלק א, השער השני, "מחלוקת בעניין בחירת רב בק"ק בודא באמצע המאה ה-17", עמ' 656. מנגד, הלל נח מגיד שטיינשניידר (עיר ווילנא, חלק ראשון, ווילנא, תרס, עמ' 4) מציין כי על פי "כתב יחוס ישן נושן" שברשותו, שם אביו של ר' פייבש היה ר' דוד.
- ^ 3.0 3.1 חתימתו של ”אורי שרגא וייבש יכונה” מופיעה בראש החתומים על כתבי בית הדין בוילנה מחודש חשוון ת"ד (1643) (ראו: יעקב מאן, Texts and Studies in Jewish History and Literature: Ḳaraitica, (KARAISM IN LITHUANIA AND POLAND) עמ' 1017, 1019). חתימות דומות בנוסח ”א"ש וייבש יכונה” נמצאות בתעודות נוספות מחודש אייר של אותה שנה ומחודש אייר ת"ז (אוסף פירקוביץ השני, הספרייה הלאומית של רוסיה, Ms. EVR II A 1809; 1811). כמו כן, בהסכמה למהדורה הראשונה של ספר מגיד מישרים (רבי יוסף קארו, מגיד משרים, לובלין, ת"ה), מופיעה החתימה: ”אור שרגא פייווש יכונה חותם פה ק"ק ווילנא”.
- ^ 4.0 4.1 הסכמת רבי דוד טבל מליסא לספר 'תפארת ישראל' (זוטא, פפד"א, תקלד); ר' שלמה אהרן זליג בן יואל, הקדמת מבוא הכרם לספר כרם שלמה (ווארשא, תרא); אגרת רבי יוסף זונדל מסלנט והקדמת המחבר רבי יוסף זונדל אב"ד יאנאווא בספר זיר יצחק (ווילנא, תרלו); כתב יחוס ישן נושן, בתוך: עיר ווילנא, חלק ראשון, ווילנא, תרס, עמ' 4. רבי משה בן ישעיה מציין כי רבי פייבש היה זקנו (הגדה של פסח ע"פ ברית מטה משה, דף קד עמ' ב). בהקדמתו הוא מוסיף כי משפחתו היגרה מגידונג (הודונין; Hodonín) אל קרוביהם שבווילנה. נתון המחזק את ההשערה כי מוצא המשפחה היה מליטא.
- ↑ [3]. על אף שתעתוק החתימה עשוי להשתנות בין המקורות (למשל באיות 'וייבש'), המבנה נותר עקבי – חתימה בשם הפרטי ללא שם האב, בצירוף הכינוי "וייבש יכונה" – והוא תואם לחתימותיו המאוחרות. עקביות זו תומכת במסורות המצביעות על קשר משפחתי בין "רבי פייבש אב"ד וילנה" שנתמנה לנשיא ארץ ישראל, לבין משפחות בליטא, או על כך שמוצא משפחתו היה מאזור זה[4]. מנגד, חוקרים שונים – ייתכן משום שלא נחשפו לחתימותיו בווילנה – סבורים כי היחוס המשפחתי ל"אב"ד וילנא" מתייחס לדמות שונה, או שמדובר בשיבוש הנובע מהדמיון בין השמות "וינה" ו"וילנה" (לדיון בסוגיה זו ראו: עיר ווילנא, חלק ראשון, עמ' 3; הערת אליעזר ריבלין, תולדות חכמי ירושלים, חלק שני, ירושלים, תרפ"ח, עמ' 48, הערה 1; דובעריש וועבער, חקר אבות - ו', בתוך גליון זכות אבות ז', אלול תשפ"ה, עמ' 2-3). יצוין כי רבי דוד קונפורטי, ששהה בירושלים בין השנים תי"ג–ת"ל, מזכיר דמות אחת בלבד בשם זה; סביר להניח שאילו היה בירושלים רב נוסף בעל שיעור קומה בשם פייבש באותה עת, היה הדבר בא לידי ביטוי בספרו.
- ^ 6.0 6.1 6.2 ”מע' הגאון המופלא הפלא ופלא נשיא ואב"ד חכם השלם כמוהר"ר אור שרגא... בירושלים ע"ה תוב"ב. ראשון לכל דבר שבקדושה ארי שבחבורה זקן ונשוא פנים הגאון המופלא נשיא ואב"ד כמוהר"ר אור שרגא נר"ו המכונה וייבש” (איגרת מאת "מע' הפרנסים הממונים מא"י תוב"ב מק"ק איטליאני" בוויניציאה, בתוך פנקס ועד ק"ק איטאליאנו בויניציאה בשנים ת"ד-תע"א, תשרי תל"ב, דף קמד עמ' א, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית).
- ^ 7.0 7.1 רבי דוד קונפורטי, קורא הדורות, דף נב עמ' א
- ↑ תורת חסד, שלוניקי, תפג, סימן לב (דף כז עמ' ב)
- ↑ שמעון דובנוב, פנקס המדינה: קובץ תקנות ופסקים משנת שפ״ג עד שנת תקכ״א, ברלין, תרפ"ה, מבוא, עמ' XIV (ב. אגודה של שלש, ארבע וחמש קהלות ראשיות בועד ליטא)
- ↑ על פי פסק המובא בשמו על ידי רבי גרשון אשכנזי, בשו"ת עבודת הגרשוני, סימן סז, המסתמך על גביית עדות מניסן תי"ד (העדויות נדפסו אצל רבי מנחם מנדל קרוכמל, שו"ת צמח צדק (הקדמון), שאלה פח).
- ↑ ראו: רבי יקותיאל יהודה גרינוולד, תולדות חכמי ישראל: כולל תולדות רבי אפרים הכהן מװילנא זצ"ל... גם השקפה על קורות ישראל בימים ההם והריסת עיר אובין בשנת תמ׳׳ו, קלוז', 1924, פרק ב (עמ' 8), הערה 1.
- ↑ ב"שער ביאת הארץ" שבחיבורו, מדריך בשנת ת"י ר' משה פוריית את הנוסעים: ”ויש סוחרים שרגילים ליסע מק״ק ווינא לק״ק אוֹבן, ושמה בתורכית בוּדוּן. ואצל הסוחרים שוכרים מקום ליסע ולחפצים עד אובן... ומק״ק ווינא נוסעים באניה... עד ק״ק אובן... ובאים הראשים ומשתדלים שיתנו לנוסעים רשות לבוא לרחוב היהודים. ובק״ק אוֹבן שואלים ודורשים לחבורה, היינו שיירה... מוטב לשכור את העגלה בק״ק אובן עד ק״ק קושטא כי בדרך קשה לפעמים... בגדי נסיעה קונים בק״ק אובן, ושם הם בזול, וכמנהג תורכיה...” (אברהם יערי (עורך), מסעות ר' משה פוריית מפראג, תרגום הספר דרכי ציון ע"י ד"ר יעקב דוד וילהלם בתוך: מסעות ארץ ישראל, עמ' 272). ראו גם: רבי אהרן הכהן פרחיה, פרח מטה אהרן, אמסטרדם, תסג, חלק א, שאלה מד (דף צב עמ' ב).
- ↑ ראו למשל: רבי אישטרוק אבן שאנג'י, שאלות ותשובות רבי אישטרוק שאנג’י, בעריכת משה עמאר, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשמ"ב, סימן טז, עמ' 116.
- ^ 14.0 14.1 ”ק״ק בודון יע״א יש להם הסכמה מהרבנים הקדמונים... שקבלו עליהם בשבועה ובחרם ובנאמנות... ויצא פסק דין הראשון” פרח מטה אהרן, חלק א, שאלה מד (דף צב עמ' א)
- ↑ רבי אפרים הכהן, שער אפרים, זולצבך, תמח, יורה דעה, סימן סז (דף מא עמ' א)
- ↑ שער אפרים, יורה דעה, סימן סג (דף כו עמ' א).
- ↑ תורת חסד, סימן לג (דף כט עמ' א). הנוסח המלא מובא בתוך: כתב מינוי לרב בעיר בודא, העתקה בכתב יד, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית. תמלול כתב היד בתוך: מחלוקת בעניין בחירת רב בק״ק בודא באמצע המאה ה־17, הפסק [השני] של הרב אור שרגא, עמ' 658.
- ↑ כך למשל, בשנת תקמ"ז (למעלה מ-130 שנה לאחר מכן), הביעה קהילת פשט התנגדות למינויו של רבי שמואל קעלין (בעל ה"מחצית השקל") לרבנות העיר, בהתבסס על תקנה שאסרה על כהונת רב שיש לו קרובי משפחה בעיר, כשהם מתייחסים ככל הנראה לתקנה קדומה זו (שאנדור ביכלר, A zsidók története Budapesten a legrégibb időktől 1867-ig, בודפשט, 1901, עמ' 305). זאת על אף שהקהילה הייתה חדשה ולא היוותה המשך ישיר לקהילת בודה הוותיקה שחרבה בטבח שביצעו האוסטרים ביהודי העיר עם סיום המצור על בודה (אנ').
- ↑ [6]; רבי חיים בוכנר, אור חדש, אמשטרדם, תלה
- ↑ רבי ישראל יעקב חגיז, הלכות קטנות, קראקא, תרנ"ז, חלק ב, סימן לה (דף כד עמ' א)
- ↑ כך למשל, מהר"ם חביב דייק את אופן כתיבת השם "אור שרגא" בגיטין מתוך בחינת חתימת ידו (עזרת נשים, לייפציג, תרי"ט, שמות אנשים, אות א (אור שרגא, דף עא עמ' א)). כמו כן, דבריו בעניין ברכת שהחיינו בנישואין – שנאמרו בסגנון שנראה כהלצה – הובאו להלכה על ידי רבי יעקב חגיז (הלכות קטנות, חלק א, סימן ז (דף ב עמ' ב)) ונידונו בקרב הפוסקים. ראו למשל: רבי יוסף ענגיל, גליוני הש"ס על יבמות דף סג עמ' ב ועל כתובות דף ז עמ' ב.
- ↑ [7]. בספר עיר ווילנא (חלק ראשון, עמ' 4) צוטטו דברי רבי דוד באופן המעלה כי המהר"ם מלובלין הוא שאישר בחתימתו שני פסקים של תלמידו, רבי פייבש. עדויות נוספות על חתימותיו הובאו על ידי רבי יוסף זונדל, אב"ד יאנאווא, בהקדמת ספרו זיר יצחק: ”הרב הגאון הגדול ז״ל מ׳ אורי שרגא פייווש זצוק״ל שהיה נשיא בעה״ק ירושלים תו״ב ב״ב ונהג נשיאתו משנת ת״י עד שנת תי״ג והיה נקרא ר׳ פייווש אשכנזי ובפנקס הספרדים שבירושלים נכתב בשני מקומות בשנת ת״י ובשנת תי״ג ושם נחתם בחתימת ידו נאם פייווש אשכנזי המכונה אורי שרגא תלמיד מור״ם לובלין ז״ל”. עם זאת, נראה כי בתיאור המקורות שם נפלו אי-דיוקים; כך למשל במכתב מירושלים המצורף שם, משתמע בטעות כי רבי יהוסף שוורץ זיהה את חתימת רבי פייבש על איגרת "עשרת השבטים" שהביא השד"ר ר' ברוך גד (ראו: תבואות הארץ, ירושלים, תרה, ספר ב (מעשה הארץ), עמ' תנח).
- ↑ פסקת הסיום של אגרת השליחות, העתקה בתוך: פנקס קהילת וירונה מן השנים תי"ג-תצ"ז, דף ו עמ' א, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
- ↑ שמואל גליק (עורך), חמודות מצרים - כרך ב: תשובות רבי משה יהודה עבאס - חלק ראשון, מכון שוקן, ירושלים, תשפ"א, סוף סימן ב' (”פה מצרים יו' ב׳ כ״ה טבת התכ״ה נאום אור שרגא וייבש יכונה חונה בק״ק אשכנזים בירושלי׳ ע״ה תובב'”) וסימן ו' (”נאם אור שרגא וייבש יכונה חונה בק׳ אשכנזי׳ בירושלי׳ ועתה חותם בחופזו פה ק״ק מצרים”).
- ↑ מן המקורות עולה השתלשלות פולמוס הרבנות בבודה כך: רבי אפרים הכהן מונה לרב העיר באייר תכ"ו (תולדות חכמי ישראל, פרק ב (עמ' 17), הערה 9). מדבריו בשו"ת שער אפרים, סימן סז (דף מא עמ' א) עולה כי המחלוקת התעוררה למעלה משנתיים לאחר מינויו. מכאן שאיגרת המענה של רבי פייבש (ראו: שם, סימן סח (דף מה עמ' א)) נשלחה לכל המוקדם בראשית שנת תכ"ט.
- ↑ ברשימה שערך הרב אברהם יוסף שלמה גרציאני, המתעדת רבנים מאיטליה ומארץ ישראל שהוספדו במודנה בכ"א באייר תל"ב (ראו: Salomone Jona, Abraham Joseph Salomon Graziani - POÈTE HÉBREU DU XVII SIÈCLE, בתוך: Revue des Études Juives, כרך 4 (ינואר-מרץ 1882), עמ' 118-119) נזכר "הרב מאור שרגא אשכנזי", שזוהה על ידי אברהם יערי כרבי אורי שרגא פייבש (שלוחי ארץ ישראל: תולדות השליחות מהארץ לגולה מחורבן בית שני עד המאה התשע עשרה, מוסד הרב קוק, 1950, מילואים ותיקונים, עמ' 846). חיזוק נוסף לכך נמצא בקובץ דרשותיו של מהר"ם חביב (שדרש בירושלים בין השנים ה'תכ"ט - ה'תל"ג, ככל הנראה), הכולל דרשה לפרשת מסעי "להספד הרב הגדול כמה״ר אור שרגא ז״ל". גם רבי יעקב חגיז מזכירו בברכת המתים בספרו "הלכות קטנות", שאת כתיבתו סיים בשבט תל"ב (ראו: סיום ספר הלכות קטנות, דף מא עמ' א), אולם מכיוון שהספר נדפס על ידי בנו, רבי משה חגיז, רק עשרות שנים לאחר מכן, קשה להסתמך על כך. בדומה לכך, בספר אור חדש שנדפס בשנת תל"ה, הוא נזכר בתוספת התואר "ז"ל" (דף נב עמ' א). עם זאת, גם בכך אין הוכחה מוחלטת, שכן רבי משה שבתי הזכירו בברכת המתים כבר בראשית שנת תכ"ט (שו"ת תורת משה, שלוניקי, תקנז, חושן משפט, סימן יד (דף כא עמ' א)), מה שממחיש כי לעיתים נכתבו תוארי פטירה בטעות בשל המרחק הגאוגרפי.