קשת מחודדת
קשת מחודדת, קשת אוגיבלית או קשת גותית היא קשת עם ראש מחודד. צורתה נגזרת ממפגש של שני מעגלים.[1] אלמנט אדריכלי זה נפוץ במיוחד באדריכלות הגותית ובאדריכלות האסלאמית.
היסטוריה
קשתות גולמיות בעלות צורה מחודדת התגלו לראשונה בניפור מתקופת הברונזה, ומתוארכות לתחילת שנת 2700 לפני הספירה.[2] ישנן דוגמאות יווניות, רומיות וסאסאניות, בעיקר בכנסיות מוקדמות בסוריה ובמסופוטמיה, אך גם בעבודות אזרחיות כמו גשר קרמגארה הביזנטי, עם קשת מחודדת באורך של 17 מטרים, מה שהופך את "המקור לקשת מחודדת היא בתקופה הטרום-איסלאמיית לטענה שאין עליה עוררין".[3]
הדוגמה המובהקת ביותר של קשתות מחודדות ששרדו מהתקופה הטרום-אסלאמית הן שתי הקשתות המחודדות של אמת המים כיטרוי-קונסטנטיה בקפריסין, המתוארכות למאה ה-7 לספירה.[4]
אדריכלות אסלאמית
הקשת המחודדת הפכה מראשיתה למאפיין מובהק של האדריכלות בעולם האסלאמי. היא הופיעה באדריכלות האסלאמית הקדומה, הן באדריכלות האומיית והן באדריכלות העבאסית (סוף המאה ה-7 עד המאה ה-9). הצורה המתקדמת ביותר של קשת מחודדת באדריכלות האסלאמית הייתה הקשת הארבע מוקדית, שהופיעה באדריכלות של העבאסית. דוגמאו לכך מופיעה בארמון אל-עאשק בסמארא, מאוחר יותר היא הופיעה באדריכלות הפאטימית, באדריכלות הפרסית, ובאדריכלות ההודו-אסלאמית.[5]
-
קשתות משוחזרות של שערי העיר סמארא (המאה ה-9) -
גומחת תפילה מרכזית במסגד אבן טולון בקהיר (876–879 לספירה) -
-
גשר אורימדון בטורקיה, נבנה במקור על ידי הרומאים ונבנה מחדש עם קשת מחודדת במאה ה-13 על ידי הסולטן הסלג'וקי טורקי. -
מסגד שייח' לוטפאללה, איספהאן איראן (1603–1619)
ההתפתחות של הקשת המחודדת באדריכלות האסלאמית מצביעה על הגדלה הדרגתית של המרחק בין מרכזי המעגלים שמהם נבנו שני צדי הקשת, המפתח, מה שגרם לה להיות פחות קהה ויותר מחודדת. בתחילה, המרחק הזה היה עשירית מרוחב הקשת, לדוגמה, בקסר עמרה (712–715 לספירה), אחר כך שישית בחמם א-סראח (725–730), חמישית בקאסר אל-משאתא (744), ולבסוף שליש בפוסטאט (861–862).[6]
אדריכלות רומנסקית
הופעת הקשת המחודדת באדריכלות הרומנסקית במהלך המחצית השנייה של המאה ה-11, למשל במנזר קלוני, מיוחסת להשפעה האסלאמית. ישנם חוקרים ההולכים בעקבות ויולה-לה-דוק וטוענים להתפשטות צורות אדריכלות ערביות ברחבי איטליה, ספרד וצרפת, אך מציעים כי במקרים מסוימים הצורה המחודדת הומצאה באופן עצמאי לאחר תצפיות על קריסת של קשתות חצי עגולות בהן מרכז הקשת שקע כלפי מטה והצדדים נדחפו החוצה. לכן, הקשת המחודדת נתפסה כניסיון לחזק את הקשת החצי-עגולה – על ידי הרמת המרכז ודחיסת הצדדים פנימה, כדי למנוע קריסה.[6]
אדריכלות גותית
ערך מורחב – אדריכלות גותית
הפחתת הכוח המופעל על התומכים, שנוצרה בקשת מחודדת בהשוואה לקשת חצי-עגולה עם אותו עומס ורוחב, זוהתה במהירות על ידי הבנאים האירופים בימי הביניים. בתחילה הם הגיעו לכך באמצעות ניסויים, אך ספרות טכנית מתקופת הרנסאנס מעידה כי ייתכן שנוסחאות לחישוב הכוח כבר היו בשימוש בתקופה הביניימית.[6]
-
איור מהמאה ה-13 מאת וילאר דה הונקור המציג כיצד ניתן ליצור סוגים שונים של קשתות מחודדות מקשת אחת בלבד בעזרת מחוגה. מתוך הספר של ויולה-לה-דיוק, "מילון מסודר של האדריכלות הצרפתית מהמאה ה-11 עד ה-16". ' -
חלונות מחודדים גותיים, עמודים וקמרונות בזיליקת סן-דני, פריז, ויולה-לה-דוק -
קמרון צלעות משושה ויולה-לה-דוק -
קמרונות הצלעות של קתדרלת דרהאם (1135–1490) -
מקהלת מנזר לסאי בנורמנדי (1064–1178) -
קפלת סנט פירמין בבזיליקת סן-דני (1140–1144) -
מקהלת קתדרלת בווה (1225)
,_basilique_Saint-Denis,_chapelle_St-Firmin_3.jpg)
קמרונות צלעות
במאה ה-12, אדריכלים בסיציליה, אנגליה וצרפת החלו להשתמש בקשת המחודדת כדי ליצור את קמרון הצלעות, בו השתמשו כדי לכסות את ספינות הקתדרלות.
קמרון הצלעות החליף במהרה את קמרון החבית הרומנסקי בו הקשת העגולה מעל הספינה הראשית לחצה ישירות על הקירות, שהיו צריכים להיות עבים מאוד, עם מעט חלונות, כדי לתמוך במשקל. בקמרון הצלעות, צלעות האבן הדקות של הקשתות המחודדות חילקו את המשקל החוצה ולמטה אל שורות העמודים שמתחת. התוצאה הייתה שהקירות יכלו להיות דקים וגבוהים יותר, ואפשרו חלונות גדולים בין העמודים. עם הוספת התמיכות הדואות עם הקשת משופעת, ניתן היה לתמוך במשקל באמצעות עמודים חיצוניים לבניין, מה שאפשר לקתדרלות להיות גבוהות אף יותר, עם חלונות ויטראז' עצומים.
פתחים
שערים של קתדרלות בתקופה הגותית היו בדרך כלל בצורת קשת מחודדת, מוקפים בפסלים. החלל שמעל שתי הדלתות ומתחת לקשת נקרא טימפנון ושימש מצע לפיסול גותי נרחב.
החלון בצורת קשת מחודדת הוא מאפיין נפוץ של הסגנון הגותי. חלונות נבנו לעיתים בצורה קלאסית של קשת מחודדת, בעוד שאחרים היו בעלי צורות דמיוניות יותר, (ראה בהמשך). צורה נפוצה אחת הייתה חלון הלנסט, חלון גבוה ודק עם קשת מחודדת, אשר קיבל את שמו מצורת החנית כוסלת.
-
שער הכניסה קתדרלת טולדו, "דלת האריות" (1226–1493) -
הכניסה המערבית של קתדרלת ריימס (1211–1345) -
הכניסה המרכזית של קתדרלת שארטר (1194–1220)
-
חלונות לנסט -
חלון ויטראז' גדול בקתדרלת לינקולן (1092–1311) -
חלון כפול (בסביבות 1330) (מוזיאון המטרופוליטן לאמנות) -
חלונות מחודדים של הספינה המרכזית של סנט-שאפל דה ונסן תופסים כמעט את כל הקירות (1379–1480)
צורות
הצורה הנפוצה ביותר של קשת מחודדת באדריכלות הגותית התבססה על משולש שווה-צלעות, שבו שלוש הצלעות שוות אורך, כלומר מפתח הקשת שווה לרדיוס הקשת. לקשת שווה-צלעות זו, הייתה יתרון גדול בשל הפשטות שלה. חוצבי אבנים יכלו לצייר במדויק את הקשת על האבן בעזרת חוט וגיר. זה אפשר לחתוך אבני קשת במחצבה בכמות רבה בדיוק רב, ולאחר מכן לספק ולהרכיב אותן באתר, שם השכבות הרכיבו אותן יחד בדיוק מרבי. לשימוש במשולש שווה הצלעות אף ניתן הסבר תאולוגי, לפיו שלושת הצלעות מייצגים מושג נוצרי.
בשנים המאוחרות יותר של הגותיקה הלוהבת, הקשתות קיבלו צורות מורכבות יותר, חלקם השתמשו בצורה מחודדת של קשת הפרסה, שהושאלה מהאדריכלות האסלאמית.
קשת טיודור בסגנון גותי מאוחר הייתה וריאציה של הקשת האסלאמית הארבע מוקדית. הקשת הארבע מוקדית היא קשת נמוכה ורחבה עם קודקוד מחודד. המבנה שלו מתקבל על ידי שרטוט שתי קשתות העולות בתלילות מכל נקודת קפיצה ברדיוס קטן, ולאחר מכן הופכות לשתי קשתות בעלות רדיוס רחב ונקודת קפיצה נמוכה בהרבה. שניים מהסוגים הבולטים ביותר ידועים כקשת הפרסית, שהיא משוקעת במידה בינונית, וקשת טיודור, שהיא שטוחה אף יותר מהקשת הפרסית והייתה בשימוש נרחב באדריכלות האנגלית, במיוחד בתקופת שושלת טיודור (1485–1603).[7]
הקשת המחודדת הגותית ננטשה ברובה במהלך רנסאנס, והוחלפה בצורות קלאסיות יותר. היא הופיעה מחדש במאה ה-18 וה-19, באדריכלות התחייה הגותית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Woodman & Bloom 2003, Two-centred.
- ↑ "The Project Gutenberg eBook of Mesopotamian Archæology, by Percy S. P. Handcock". www.gutenberg.org. נבדק ב-2020-07-30.
- ↑ (הCreswell's Use of the Theory of Dating by the Acuteness of the Pointed Arches in Early Muslim Architecture זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ↑ (הArchitectural Innovation in Early Byzantine Cyprus זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ↑ Burton-Page, John (2008). Indian Islamic Architecture: Forms and Typologies, Sites and Monuments (באנגלית). Brill. p. 20. ISBN 978-90-04-16339-3.
- ^ 6.0 6.1 6.2 Arco - Enciclopedia, Treccani (באיטלקית)
- ↑ Pugin, Augustus (1821). Specimens of Gothic Architecture: Selected from Various Ancient Edifices in England. Vol. 1–2. p. 3.
קשת מחודדת41245869Q13635434