קשת משופעת
קשת משופעת היא קשת אסימטרית שבסיסיה ממוקמים בגבהים שונים באופן מהותי. לעיתים קרובות, היא משמשת למעבר בין מפלסים שונים, בעיקר במדרגות, מסדרונות משופעים ושאר מישורים משופעים.
תיאור
קשתות משופעות יכולות להיות מורכבות מקטע מעגלי יחיד. זו צורה פשוטה יותר מבחינה גאומטרית, שיפוע הקשת נובע מכך שהיא מתחילה ונגמרת בגבהים שונים, ולכן היא "משופעת" (אופייני לתומכות דואות של קתדרלות גדולות). קיימת גם שיטה מורכבת יותר, שבה הקשת בנויה משני קטעים של מעגלים שונים – כלומר, לכל חלק של הקשת יש מרכז שונה ורדיוס שונה. שני החלקים האלה נפגשים באמצע הקשת, בנקודה הגבוהה ביותר שלה, באבן ראשה, האבן שמחזיקה את כל מבנה הקשת יחד.
היסטוריה
במקור שימשה הקשת לתמיכה במבנים משופעים, כמו מדרגות או רמפות, במאות ה-13-14 הקשת המשופעת הופיעה כחלקים של תמיכות דואות ששימשו לנטרול דחיפה של קמרונות צלעות גותיים. בשנת 1854 תיאר ויולה-לה-דוק שני סוגי קשתות בתומכות: הקדום יותר שבו מרכז קטע הקשת ממוקם על פני הקיר, והעיצוב המאוחר יותר, היעיל יותר, שבו המרכז מוזז בתוך הקיר, מה שמצר את הקטע. תומכת דואה טיפוסית השתמשה בסידור של קשת אחת, אם כי לעיתים נעשה שימוש בקשתות דו-קומתיות ואפילו בשלוש קומות.
הקשתות המשופעות הופיעו במבנים דמויי תומכות דואות בפעם הראשונה בשנת 1100 לספירה בקתדרלת דורהאם. הקשתות עדיין לא שימשו נגד כוחות הדחיפה של הקמרון, אך סיפקו תמיכה לגג מעל הטריפוריום. הצורך לתמוך בקירות כדי לנטרל את הדחיפה עלה כאשר קמרונות החבית באדריכלות הרומנסקית החלו להיסדק עם הזמן. בתחילה נוספו מסגרות עץ מחוץ לחומות, ומאוחר יותר הוחלפו באבן, ככל הנראה המקום הראשון לעשות זאת היה כנסיית וזלה (המאה ה-12). לקשתות המשופעות היה תפקיד מרכזי באדריכלות הגותית, שכן השימוש בהן אפשר להקליל את הקירות ולהשתמש בחלונות גדולים, ובכך לשפר משמעותית את התאורה בתוך הכנסיות הגותיות בהשוואה לכנסיות הרומנסקיות.
הקשתות המשופעות הפכו פופולריות שוב באדריכלות הנאו-גותית של סוף המאה ה-19.
מקורות
- המחלקה להנדסה, אוניברסיטת אלמריה, קשת משופעת והיצירה הגיאומטרית האופטימלית שלה (באנגלית)
קשת משופעת41211554Q25386051