כוסלת

כּוֹסֶלֶת (מהמונח האנגלי "lance" נגזר, דרך האנגלית התיכונה "launce" והצרפתית העתיקה (אנ') "lance", מהמילה הלטינית "lancea"), מונח כללי שמשמעותו חנית או כידון ששימש הן את חיל הרגלים והן את חיל הפרשים, כאשר האנגלית שמרה בתחילה על משמעויות כלליות אלה. מאוחר יותר הוא התפתח למונח לכלי נשק דמויי חנית שתוכננו והותאמו במיוחד כדי להיות חלק מ"מערכת נשק" לשימוש המונח מתחת לזרוע במהלך הסתערות, מצוידים באביזרים נלווים מיוחדים כגון תופסנים (grappers) לחיבור עם משענות חנית (אנ') המחוברות לשריון חזה (אנ'), ו-"vamplates", לוחות עגולים קטנים שנועדו למנוע מהיד להחליק במעלה הציר בעת הפגיעה. תכונות ספציפיות אלה היו בשימוש בסוף המאה ה-14.^[1]

למרות שהיו ידועים בעיקר כנשק צבאי וספורטיבי שנישאו על ידי אבירים ולוחמים אירופאים, השימוש בכוסלות היה נפוץ ברחבי מזרח אסיה (אנ'), המזרח התיכון וצפון אפריקה בכל מקום בו היו רכיבות מתאימות וזמינות. כוסלות היו הנשק העיקרי של לוחמי הלנסרים מימי הביניים ואילך, וחיילים אלה נשאו גם כלי נשק משניים כגון חרבות, גרזני קרב, פטישי קרב, אלות ופגיונות לשימוש בקרב פנים אל פנים, מכיוון שהכוסלת הייתה לעיתים קרובות נשק לשימוש חד-פעמי בכל קרב, וננעצה במטרותיהם או נשברה בפגיעה. בהנחה שהכוסלת שרדה את הפגיעה הראשונית מבלי להישבר, היא יכלה גם להתגלות כלא מתאימה לקרבות סטטיים וקרובים יותר שבהם אורכה הפך למכשול.^[2]

לקריאה נוספת

Delbrück, Hans. History of the Art of War, originally published in 1920; University of Nebraska Press (reprint), 1990 (trans. J. Renfroe Walter). Volume III: Medieval Warfare.