קורו (ונצואלה)
| מדינה |
 ונצואלה |
|---|---|
| מדינה | פלקון |
| ראש העיר | רפאל פינדה פיניה |
| תאריך ייסוד | 1527 |
| שטח | 44 קמ"ר |
| גובה | 19 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 234,711 (2001) |
| קואורדינטות | 11°25′N 69°40′W / 11.417°N 69.667°W |
| http://miranda-falcon.gov.ve/portal-alcaldias/ | |
סנטה אנה דה קורו (ספרדית Santa Ana de Coro), או קורו בקיצור, היא עיר בצפון ונצואלה. בעיר בניינים העשויים מחומר, והיא נחשבת לחשובה ביותר באזור הקריבי שבתיה בנויים בסגנון זה. גם בניניה הציבוריים בנויים מחומר, ולא מאבן. סגנון זה, יחד עם תכנונה של העיר, לקוחים מסגנונן של הערים באנדלוסיה ובאיים הקנריים במאה ה-15, ואשר השפיע על יישובים רבים באזור הקריבי. בשנת 1993 הוכרזה העיר כאתר מורשת עולמית. בשנת 2001 התגוררו בעיר 234,711 איש.
מיקום
קורו שוכנת לחופו של הים הקריבי, בקצֶהָ הדרומי של לשון יבשה המובילה צפונה לחצי האי פאראגואנה (Paraguana). העיר נמצאת כ-200 ק"מ ממערב למרקאיבו, וכ-300 ק"מ ממזרח לעיר הבירה, קראקס. העיר היא בירת מדינת פלקון, אחת מ-23 המדינות המרכיבות את ונצואלה, והיא העיר העתיקה ביותר במערב המדינה. נְמֵלָה של קורו, לה וֶלָה דה קורו, נמצא במרחק כשבעה קילומטרים צפונית-מזרחית לעיר.
היסטוריה
העיר נוסדה בשנת 1527 על ידי מתיישבים ספרדיים, שהגיעו מסנטו דומינגו. לפני הגעת הספרדים היה המקום מאוכלס באינדיאנים משבט הקאקווטיוס (Caquetious), שנהגו להשקות את אדמתם במים שנאגרו בסכר על נהר קורו. זו הייתה גם הסיבה להתיישבות במקום זה.
העיר הייתה בסיס לניסיון גרמני להתיישבות קולוניאליסטית באזור, וממנה יצאו משלחות חקר אל תוככי היבשת, מסעות שתרמו מאד לחקר חלק זה של היבשת. בשנת 1556 אולצו הגרמנים לעזוב את האזור. העיר גם הייתה בסיס להפצת הנצרות בצפון היבשת; האפיפיור קלמנס השביעי יצר בעיר בשנת 1531 את הבישופות הראשונה בדרום אמריקה, דבר שהביא לעלייתה של העיירה למעמד של עיר. ב-1583 הוחל בבנייתה של קתדרלה באתר הכנסייה הראשונה בעיר.
ואולם, מיקומה של העיר על חוף הים הקריבי חשף אותה לפשיטות של שודדי ים. היא הותקפה וסבלה נזק כבד מספר פעמים, בשנים 1567, 1595 ו-1659; כל זאת מעבר לנזק כבד שגרמה סופת הוריקן ב-1681. בשל התקפות אלה עברו מוסדות השלטון שהיו בעיר אל קארקאס, וב-1637 עברה גם הבישופות לשם. למרות נזקים אלה המשיכו קשרי המסחר של העיר עם המושבה ההולנדית בקוראסאו ועם ערים ספרדיות אחרות בים הקריבי. מעבר לקשרי המסחר, התפתחה גם פעילות חקלאית בעורף העיר, בעיקר גידול קנה סוכר וקקאו. מרד עבדים ב-1795 גרם לעיר נזק כלכלי כבד, אך היא התאוששה לאחר הכנסת רעיית צאן וגידול קפה, ומעמדה הפוליטי שוקם. ב-1812 שב אליה מושב המושל, אך תקופת פריחה זו הגיאה אל קיצה במלחמתה לעצמאות של ונצואלה ב-1821.
עם הקמת הרפובליקה ומדיניות ההגירה החופשית שהנהיג סימון בוליבר, היגרה לעיר אוכלוסייה זרה גדולה, בעיקר מהמושבות ההולנדיות באיי הודו המערבית. הגירה זו סייעה לפריחה מסוימת של העיר, אם כי קורו לא נהנתה מהשגשוג לו זכו ערים אחרות בעקבות גילוי הנפט במאה ה-20. מאידך החקלאות שבה לא נפגעה כתוצאה משגשוג זה.
שימור וייחוד
 | |
| רחוב בקורו | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1993, לפי קריטריונים 4, 5 | |
| מדינה |
ונצואלה |
|---|---|
| הערות | אתר בסיכון מאז 2005 |
החל משנת 1950 הוחל בשימורה של העיר כאתר לאומי. ב-1993 היא הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, ואולם בשנת 2005 הוחלט להוסיף את העיר לרשימת האתרים הנמצאים בסכנה (ראו להלן).
קורו מציגה נוף טבעי ייחודי, בצד אדריכלות קולוניאלית. בעיר ישנו מיזוג של סגנונות אדריכליים שונים, החל מסגנון מודחאר (Mudejar) הספרדי שראשיתו באנדלוסיה שבספרד ובאיים הקנריים, וכלה בהשפעה הולנדית מאוחרת מהמאה ה-17. הסגנון הייחודי שהתפתח בעיר השפיע רבות על יישובים אחרים באזור. שימור המבנים הוא ייחודי לקורו, בניגוד לערים אחרות שבהם לא נשמרו מבנים אלו. המבנים עשויים מחֵמָר, שחוזק בטכניקה הידוע בשם "בַּהֲרֵק" (Bahareque). מבנים אלו חשופים לנזקים כתוצאה מגשמים, ובשנים האחרונות, לאחר גשמים כבדים (שייתכן שנגרמו עקב ההתחממות העולמית) נגרמו מבנים בעיר נזקים כבדים. דבר זה הביא להצבתה ברשימת אתרי המורשת העולמית הנמצאים בסיכון. סיבה נוספת להכללת העיר ברשימה זו היא תוכניות עירוניות העלולות לסכן את המבנים ההיסטוריים.
בצפון מזרחה של קורו, בדרך לנמל לה ולה, נמצאות דיונות נרחבות הקרויות "לוס מדאנוס דה קורו" (Los medanos de Coro), ואלה יוצרות את המדבר היחיד בונצואלה. בעיר עצמה השתמר נוף עירוני טיפוסי למאה ה-18 ולמאה ה-19, הכולל רחובות מרוצפים ומאות בניינים היסטוריים ומסורתיים, המשקפים את הסגנונות ההיסטוריים השונים. בעיר נמצאות גם כנסיות מעניינות וכן בית קברות יהודי ראוי לציון. בקורו שוכן גם בית כנסת עתיק.
ערים תאומות
פונסה, פוארטו ריקו
טאלקה, צ'ילה
מונטריי, מקסיקו- טרוחיו, ונצואלה
ריונגרו, ארגנטינה
פילאר, פרגוואי
סן פדרו סולה, הונדורס
מינאס, אורוגוואי
לה פאז, בוליביה- קראקס, ונצואלה
קרטחנה, קולומביה
גרנדה, ניקרגואה
מפוטו, מוזמביק
קישורים חיצוניים
.svg)  | |
|---|---|
|
