קבצאל
קַבְצְאֵל (Kavzeel), או יקבצאל, היא עיר מקראית בקצה הדרומי של נחלת שבט יהודה.
מוזכרת לראשונה בספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק כ"א: ”וַיִּהְיוּ הֶעָרִים מִקְצֵה לְמַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה אֶל גְּבוּל אֱדוֹם בַּנֶּגְבָּה קַבְצְאֵל וְעֵדֶר וְיָגוּר”.
מוצאו של בניהו בן יהוידע, מגיבורי דוד ושר צבאו של שלמה המלך, היה מקבצאל[1]. כשחז"ל מונים את שבחיו של בניהו, הם דורשים אף את שם עירו: רב פעלים מקבצאל - שריבה וקבץ פועלים לתורה[2].
בשיבת ציון התיישבו בה עולי נחמיה: ”וְאֶל הַחֲצֵרִים בִּשְׂדֹתָם מִבְּנֵי יְהוּדָה יָשְׁבוּ בְּקִרְיַת הָאַרְבַּע וּבְנֹתֶיהָ וּבְדִיבֹן וּבְנֹתֶיהָ וּבִיקַּבְצְאֵל וַחֲצֵרֶיהָ” (ספר נחמיה, פרק י"א, פסוק כ"ה). בתקופה זו הייתה יקבצאל עיר פרזות נטולת חומה[3]. השם קבצאל הוא קיצור של יקבצאל[4], כמו יבלעם[5] ובִּלְעָם[6].
זיהוי
מקומה המדוייק אינו ידוע. יש המציעים לזהותה עם חורה[4], ואילו יוחנן אהרוני מזהה אותה עם "תל עירא" שליד ח'רבת ע'ארה בנגב הצפוני (18 ק"מ צפונית-מזרחית לבאר שבע)[7]. לעומתו משער יהודה קיל כי קבצאל היא ח'רבת ע'ארה עצמה[8]. ישעיהו פרס מציע לזהותה עם "תל אבו דלח" (2.5 ק"מ דרומית מזרחית לעזה)[9]. זאב וילנאי מציע לזהותה עם העיר הבדואית כסייפה[10][11].
בספרות התורנית
רבי אליהו מווילנא מציין שהיא היתה עיר החכמה[12]. רבי יוסף משאש מפרש שיושבי העיר היו גיבורים, ובכך מפרש את דרשת חז"ל קבצאל - קבץ-אל, ששם קיבץ נשיא שבט יהודה את גבוריו[13].
הערות שוליים
- ↑ ספר שמואל ב', פרק כ"ג, פסוק כ' וביתר בהירות בספר דברי הימים א', פרק י"א, פסוק כ"ב
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ח עמוד ב'.
- ↑ ראו המצודות על ספר נחמיה, פרק י"א, פסוק כ"ה.
- ^ 4.0 4.1 אנציקלופדיה מקראית חלק ג' טור 762
- ↑ ספר יהושע, פרק י"ז, פסוק י"א
- ↑ ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוק נ"ה
- ↑ פנחס נאמן, אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית, תל אביב תשל"ב, חלק ב', עמ' 383.
- ↑ דעת מקרא לספר יהושע, פרק ט"ו עמ' קלז הערה 62
- ↑ ישעיהו פרס, ארץ ישראל אנציקלופדיה טופוגרפית היסטורית - ד, ירושלים תשי"ד, עמ' 812.
- ↑ מצבות קודש בארץ ישראל (הוצאת מוסד הרב קוק, 1951, 1963 / הוצאת אחיעבר, 1985) בערך על קבר בניהו בן יהוידע.
- ↑ אתר ארץ אהבתי
- ↑ ביאור הגר"א על ספר דברי הימים א', פרק י"א, פסוק כ"ב.
- ↑ רבי יוסף משאש, נחלת אבות - ד, ירושלים תשל"ז, עמ' רמ.
