צמחונות וטבעונות ביהדות

גישות שונות קיימות ביהדות ובתורה לאכילה ואיסור בשר. בראשית קיום העולם נאסרה אכילת בשר והותרה עם יציאת נח מן התיבה. ישנם קבוצות מיעוט שאינם אוכלים בשר מטעמים שונים, בעוד שהגישה הכללית וההלכתית הרווחת מתירה שימוש גורף במוצרים מן החי.

בשר ביהדות ובמקרא

אכילת בשר ביהדות ובתורה מתחלקת לשני תחומים: אכילת בשר מתוך בחירה אישית ואכילת בשר כחלק מעבודת השם.

בתורה מצויים מצוות הקרבת קורבנות ובמקרים מסוימים אף אכילתם. על פי דעות שונות היהדות איננה פוסלת צמחונות או טבעונות כאורח חיים, כל עוד השימוש במוצרים מהחי אינם נדרשים לקיום מצוות, ומאחר שמאז חורבן בית המקדש השני בשנת ג' אלפים תתכ"ח בטלה עבודת הקרבנות (ערך מורחב חידוש עבודת הקורבנות) אין סתירה בין הימנעות מאכילת מוצרים מהחי לבין היהדות^{[דרוש מקור]}. פרט למצוות אכילת קורבן קיימים מצוות המחייבות שימוש במוצרים מהחי. ספרי תורה, תפילין ומזוזות ומגילת אסתר חייבים להכתב על קלף העשוי מעור בהמה, מעובד בעפצים. כמו כן קיימת מצוות תקיעת שופר המצריכה שימוש בקרן כאשר יהודי דתי צמחוני יעדיף תשמישי קדושה מיד שנייה או שנעשו מעור של חיה שמתה מוות טבעי. במהלך השנים נוצרו מנהגי אכילת מאכלים בחגים שמקורם מהחי, בולטים בהם אכילת מאכלי חלב בחג השבועות, דבש בראש השנה, זרוע וביצה בקערת ליל הסדר. בנוסף למצווה לאכילת בשר בשבת וחג.

התורה אוסרת על גרימת צער לבעלי חיים וצורת השחיטה מכוונת למנוע את הצער.

כמו כן התורה מתירה אכילת חולין של בשר כאשר קיימת כוונה טהורה,”כי תאווה נפשך לאכול בשר”, אך אינה מחייבת זאת. בשר שנאכל מבחירה מכונה במקורות בשר תאווה, ”כי תאווה נפשך לאכול בשר”. והוא מותר.

במועדים וזמנים כמו בימים טובים וכחלק מעונג שבת מצוה לאכול בשר, ורק בתנאי שהתקיים מערך כשרות מתאים.

צמחונות וטבעונות ביחס למצוות הקורבנות

בתורה ישנם ציוויים מפורשים להקרבת קורבנות מסוימים מן החי בלבד, כמו קרבן התמיד (אשר נשחט פעמיים ביום) או קרבן פסח כל שנה בחג הפסח, מוספים בשבתות ראשי חודשים וחגים, שלמי חגיגה בשלוש רגלים, וכל שאר הקרבנות שאינם תלויים בזמן. הקורבנות המתוארים במקרא אף נזכרים בנוסח התפילה המקובל, כמשאת נפש לזמן הגאולה; כך למשל בכל תפילות העמידה מברכים את ברכת העבודה העוסקת בקרבנות: "וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתְךָ", שמשמעותה היא השבת עבודת הקורבנות לחיים היהודיים. כן גם בתפילות מוסף השונות מתפללים לבניין בית המקדש ולחזרת עבודת הקורבנות. כך למשל בתפילת מוסף של שבת אומרים:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקנוּ וֵאלֹקי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ, וְשָׁם נַעֲשֶּׂה לְפָנֶיךָ אֶת קֳּרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ - תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. אֶת מוּסַף יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנָךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתָךְ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדָּךְ, כָּאָמוּר; וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי-כְבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה תְּמִימִם וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ. עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ עַל-עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ

— מתוך תפילת מוסף של שבת

ייעוד המזון הצמחי לאדם ולבעלי החיים בימי בראשית

על פי הפירוש הפשוט לספר בראשית, ה' המשיל את אדם הראשון על כל בעלי החיים, אך התיר לו לאכול מזון ממקורות צמחיים בלבד. פרשנות זו מסתמכת על הכתוב:

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב

— ספר בראשית, פרק א', פסוקים כ"ח-כ"ט

באופן הזה גם פירשו חז"ל בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ט עמוד ב', ואחריהם מפרשי התנ"ך כגון רש"י רמב"ן ורד"ק.

לעומתם יש מקורות החולקים על גישה זו. במדרש תנחומא נכתב:

בא וראה מתחילת ברייתו של עולם היה הכל מותר, שנאמר "כירק עשב נתתי לכם את כל" (בראשית ט ג), ומשעמדו ישראל על הר סיני הרבה להם תורה ומצות ליתן להם שכר טוב

— מדרש תנחומא, פרשת שמיני, פרשה י"ג

בעלי התוספות, מפרשים שלאדם הראשון נאסר רק להמית בע"ח לצורך אכילה. בשר של חיה שמתה מאליה או בכל דרך שבה לא נהרגה חיה הותר לו, והמדרש אכן מתאר שלאדם הראשון "היו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין". לדעת הרלב"ג, המדרש לפיו אדם הראשון לא אכל בשר הוא רק משל ולהבין את המדרש כפשוטו זה "שקר עצום, ראוי שיברח ממנו כל בעל דעת"

קורבנות בראשית הימים

בגמרא מובא שאדם הראשון כבר הקריב קורבן מן החי. גם על הבל, בנו של אדם הראשון נכתב בתורה שהקריב קורבן מן החי, וקורבנו אף היה מובחר יותר מהקורבן הצמחי של קין: "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו" (ספר בראשית, פרק ד', פסוקים ג'-ה').

יש מהפרשנים^{[דרוש מקור]} המסבירים את הסתירה לכאורה המוצגת כאן בכך שמה שנאסר על האדם זה דווקא אכילת בשר, אולם שימוש בבעלי חיים לצרכים אחרים כמו לשם קורבן לאלוקים - לא נאסר, ועל פי היהדות אף רצוי להשתמש בהם לצורך שימושים אלו. ויש שפירשו^{[דרוש מקור]} שהעדפת קורבנו של הבל היא משום שכוונתו הפנימית של הבל לרצות את האלוקים הייתה גדולה יותר מכוונתו הפנימית של קין, כך שאין קשר בין המקרים.

התרת אכילת הבשר לבני נח ומתן מצוות הקורבנות

על כל פנים, לפי כל הפרשנים לאחר המבול התיר אלוקים לנח ולצאצאיו גם אכילת בשר:

כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה; כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל

— ספר בראשית, פרק ט', פסוק ג'

רק אכילת אבר מן החי נותרה אסורה. יש בין הפרשנים התולים היתר בזכות שקנתה לה האנושות על בעלי החיים, החבים את קיומם לתיבת נח^{[דרוש מקור]}. מאידך, הספרות התורנית (כולל המדרש) כוללת בתוכה עיסוק בהקרבת קרבנות מן החי כמרכיב משמעותי בעבודת השם, עוד לפני ההיתר של אכילת בעלי החיים בימי נח וממילא מבחינת היהדות, בעת מתן תורה במעמד הר סיני ניתנה התורה כאשר חלק נרחב ממנה עוסק על מצוות הקורבנות.

טעמים דתיים לצמחונות וטבעונות

עם הארץ אסור לאכול בשר

חז"ל קבעו כי "עם הארץ אסור לאכול בשר" פרשני הפשט הסבירו כי הסיבה היא חוסר ידיעתו בהלכות שחיטה והכשר הבשר, ואמנם אין זה איסור הלכתי מוחלט. רבים מהמפרשים האחרונים ביארו כי זוהי הוראה מוסרית לפיה אכילת בשר הותרה רק לאדם בדרגה רוחנית גבוהה ואדם שאינו כזה אין לו זכות מוסרית להמית חיה למאכלו.

• אברבנאל:”ומאחר שאדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות למה יתיר אליו אכילת הבהמות הנמשלות אליו. והנה האוכל ראוי שיתוסף במעלת הדבר הנאכל כמו שהב"ח קודם לצמחי' ולכן היה מהראוי שיזונו מהם הפחות מאכל לשלם הנכבד אמנם עם הארץ אסור לאכול בשר..אשר לחסרונו הוא נמשל כבהמות ואל יוסיף יאכל ממנו לכן לא הותר הבשר לאדם לחסרונו להיות נחשב כבהמה:”.
• של"ה:”וכל נברא חושק ומשתוקק לעלות במדרגה רבה ממנו, עד שעולה למדרגת מלאך. ובאכול בעל חי את הצומח, נהפך הצומח לבעל חי, ובאכול האדם הבעל חי, נהפך בשר של בעל חי לבשר אדם, על כן עם הארץ אסור לאכול בשר כי אוי לבשר מפני בשר, כי עם הארץ הוא חומר בהמה, כבהמה שאוכל, ובהמה יש לה לטעון, מה חזית דדמך סומק טפי מדמי . אבל אדם השכלי האוכל בעל חי, אז הבעל חי זכה למעלה להיות בשר אדם, אחר כך עולה מעלת האדם, מצד השכל והנשמה שנתן בו השם יתברך עולה למדרגת מלאך, עד שמתדבק בהשם יתברך, בתפסו מדותיו של הקדוש ברוך הוא, במה שאפשר לו להתדמות לבוראו:”

שיטת הרב קוק

הרב קוק, בחזון הצמחונות והשלום, ראה בצמחונות את המצב האידיאלי שנועד לאנושות לפני הידרדרותה לתאווה ואלימות, ובאכילת בשר היתר זמני העתיד להתבטל כשכבר לא יהיה בו צורך, בעתיד אפוקליפטי בו תפסק התחרות והמריבה בין בני האדם: ”אז בצמאון פנימי יתור לו האדם חלקה לעשות בה צדקה, לשפוך עליה מרוח חסדו המלא - ולא ימצַא, בהיות כבר בני אדם כולם מאושרים, חיים חיי ענג נחת והצלחה, חומרית מוסרית ושכלית. אז יפנה לו האדם עם אוצר חכמתו לידיעותיו ונסיונותיו, קל אחיו הנמוכים, האלמים האומללים, בעה"ח הללו בכללם, וימצא עצה ותושיה לרוב לשכללם ללמדם ולהשכילם לפי ערכם, מעלה אחר מעלה:” בנוסף חזה שכשהאנושות תהפוך לצמחונית, גם הקרבת הקורבנות מן החי תבוטל, כדברי מדרש ויקרא רבה: "לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל". הוא הציע שהמקור בתורה לחידוש זה, הוא שהקורבנות מכונים בה "לחם", ולפיכך כשבשר בעלי חיים יפסיק להיחשב למזון, גם הקרבתו לה' תפסק. רעיון זה אינו מקובל אצל רוב הציבור היהודי הרגיל להאמין שגם לעתיד לבוא יקריבו את כל הקרבנות ואת המדרש מפרשים על קרבנות יחיד. חלק מהמצוות, כגון מצוות כיסוי הדם ומצוות ""שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ", הוא פירש כמכווינות לחנך את האדם, בתחילה באופן נסתר, לכך שיש חיסרון מוסרי בשחיטת בעלי חיים. מצוות אחרות, כגון איסור בשר בחלב ואיסור שעטנז הוא פירש כמחנכים להימנעות מניצול בעלי חיים אף ללא הריגתם. עם זאת, למעשה באגרות שכתב לבנו, הוא הזהיר אותו מקיום אורח חיים צמחוני, ועודד אותו להתנסות בשחיטה.

הידור מצוות צער בעלי חיים

לאורך התורה פזורות מספר מצוות הנוגעות להימנעות מגרימת צער לבעלי חיים. בתורה שבעל פה אוחדו ופורטו מצוות אלה במסגרת הנקראת צער בעלי חיים, שמחד איננה כוללת שלילה גורפת של אכילת בשר או מוצרים שונים מן החי, אך נוגעת ליחס כללי לבעלי חיים כמו גם לרווחת נפשם טרם שחיטתם.

יהודים דתיים מסוימים מציינים ששאיפתם לעלייה רוחנית כוללת הידור למצוות צער בעלי חיים המתאפיין בהימנעות גורפת מאכילת בעלי חיים ואף מזונות מן החי בכלל. הידור המצווה איננו הוספה על התורה הכרוך באיסור בל תוסיף ובל תגרע שכן מדובר במנהג אישי שכל יהודי מכלל ישראל יכול לבחור שלאמצו או לא לאמצו.

הרב יצחק פנגר סבור כי צמחונות כללית, הכוללת הימנעות מתוצרי בעלי חיים ולא רק מבשרם, היא הידור מצווה למצוות צער בעלי חיים. הרב ציין כי אין לו ספק שיהודי המהדר מצוות צער בעלי חיים יקבל שכרו בשמים על מעשה זה.

נזירות ופרישות

הרב דוד כהן, מתלמידי הרב קוק. ידוע בכינויו "הרב הנזיר" בעקבות מנהגי נזירות ופרישות שלקח על עצמו, ביניהם תזונה צמחונית.

ידועים גם מקרים בהם יהודים בוחרים בצמחונות או טבעונות מטעמי "פרישות" אישיים וכן מתוך שאיפה לצניעות (באופן מסורתי, אכילה עקבית של בעלי חיים קשורה בשפע ועושר חומרי בעוד שאכילת מזון צמחי קשורה בדלות וצניעות).

בולט בין רבני הציונות אשר אחד מטעמיו לבחירה בצמחונות היה פרישות הוא הרב הנזיר, מתלמידי הרב קוק.

צמחונות וטבעונות בקרב יהודים

כאמור גם בין היהודים ישנם כאלו הדוגלים בצמחונות מסיבות שונות .

אך הגישה הכללית הרווחת מובעת בדברי חז"ל "אין שמחה אלא בבשר ויין" לפיה הימנעות מאכילת בשר היא אחד ממנהגי האבלות של הימים שלפני תשעה באב, ולחילופין חלק ממצוות עונג שבת ויו"ט. הבשר ניתן בידי אלוקים ויש להודות לו על כך. בפיוט לשבת "יום זה מכובד" ניתנת תודה לקל על שנתן לדבקים בו ”בָּשָׂר וְדָגִים וְכָל מַטְעַמִּים”. גדולי ישראל בכל הדורות יצאו במאבק ניטש להבטחת שחיטה כשרה במדינות בהן נאסרה בטיעונים הומניטריים על מנת להבטיח ליהודים אספקת בשר, דגים וחלב בכל מקומות הימצאם.

צמחונות וטבעונות בזרמים לא אורתודוקסיים

ערך מורחב – איסיים

בתקופת בית שני פרשו מהיהדות כמה כתות שנבדלו מאד אחד מהשני בתפיסותיהם. אחד מן הזרמים האלה היה האיסיים; שלושה היסטוריונים בני התקופה: פילון האלכסנדרוני, יוסף בן מתתיהו, ופליניוס הזקן טענו למשל כי אלו דמו לפיתגוראים של יוון העתיקה (אשר נמנעו מאכילת בעלי חיים בכלל) ואכן נמנעו מאכילת בשר בעצמם. עם זאת, ישנו פולמוס בין היסטוריונים על דיוקן של טענות אלה.

שמחה רוט הקונסרבטיבי טוען כי יהודי יכול להיות ואף רצוי שיהיה טבעוני.; לדבריו שחיטה המונית טומנת בחובה 'אכזריות' שאסורה על פי התורה (טענה ששימשה ומשמשת אנטישמים רבים בכל הדורות נגד היהדות והיהודים), ובנוסף אכילת תוצרי בעלי חיים כפי שהיא נהוגה על ידי האדם המודרני, מזיקה לבריאות, ולפיכך מתוקף מצוות ונשמרתם מאד לנפשותיכם, יש להסתייג ממנה. זאת ועוד, שהימנעות ממזון מהחי מיטיבה עם הסביבה ותואמת את המשפט התורני "שלא תקלקל ותחריב את עולמי".

ראו גם

• אכילת בשר ביהדות
• אין שמחה אלא בבשר ויין
• תזונה טבעונית ובריאות

קישורים חיצוניים

• חזון הצמחונות והשלום - הרב קוק - ויקיטקסט
• ד"ר יעל שמש, יהודי, לאכול בשר זה לא טבעי, באתר ynet, 11 באוקטובר 2014
• ארגון בחמל"ה (חרדים מתנדבים למען החיות) - אתר
• יוסף פאר, ‏טבעונות וצמחונות במגזר החרדי: הצצה מרתקת לתופעה לא חריגה, באתר כיכר השבת, 13 בספטמבר 2012
• ד"ר יעל שמש, צמחונות ויהדות - סקירת ספרו של ריצ'רד שוורץ - אתר הצמחונות והטבעונות הישראלי
• ארי צבי ויוסף זיבוטפסקי, התורה אינה אוסרת אכילת בשר, מוסף שבת מקור ראשון, 11 בנובמבר 2016
• ולפני עיוור, ספרו של אסא קיסר על יחס התורה לאכילת בשר
• הרב בנימין דאר, צמחונות ביהדות: סיכום יחס התורה לצמחונות וטבעונות, באתר "הידברות", 24 בינואר 2019

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25058313צמחונות וטבעונות ביהדות