צ'ארלס מתיאס
| לידה |
24 ביולי 1922 פרדריק, מרילנד, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
25 בינואר 2010 (בגיל 87) צב'י צ'ייס, מרילנד, ארצות הברית | ||||
| שם מלא | צ'ארלס מקארדי "מק" מתיאס הבן | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| השכלה | אוניברסיטת ייל, מכללת הייבפורד | ||||
| עיסוק | עורך דין, פוליטיקאי | ||||
| מפלגה | המפלגה הרפובליקנית | ||||
| |||||
צ'ארלס מקארדי "מק" מתיאס הבן (באנגלית: Charles McCurdy "Mac" Mathias Jr.; 24 ביולי 1922 — 25 בינואר 2010) היה פוליטיקאי אמריקאי חבר המפלגה הרפובליקנית, שייצג את מדינת מרילנד בסנאט של ארצות הברית בשנים 1987-1969. מתיאס כיהן בנוסף כחבר בית הנבחרים של מרילנד בשנים 1960-1959 וכחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס השישי של מרילנד בשנים 1961 עד 1969.
לאחר לימודיה משפטים ושירותו בצי ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה, עבד מתיאס עבד כעורך דין ונבחר לבית המחוקקים של מרילנד ב-1958. ב-1960 הוא נבחר לבית הנבחרים האמריקאי מטעם מחוז הקונגרס השישי של מרילנד. הוא נבחר מחדש שלוש פעמים (1962, 1964, 1966), שירת בבית הנבחרים שמונה שנים, שם הזדהה עם האגף הליברלי המשפיע של המפלגה הרפובליקנית.
מתיאס נבחר לסנאט ב-1968 והביס את הסנאטור הדמוקרטי המכהן דניאל ברוסטר, שעשרים שנה קודם לכן היה שותפו לדירה בעת שלמד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת מרילנד. במרוצת השנים בסנאט התבלט כרפובליקני-ליברלי בדפוס הצבעותיו והתבטאויותיו, ולעיתים קרובות התעמת עם האגף השמרני של מפלגתו. במשך כמה חודשים בשלהי 1975 ובראשית 1976, מתיאס שקל להכריז על מסע בחירות נשיאותי מתמיד בניסיון להדוף את ההשפעה הגוברת של הרפובליקנים השמרנים בהנהגת רונלד רייגן.
עימותיו עם האגף השמרני במפלגה הרפובליקנית עלו לו מספר תפקידים מובילים בסנאט, בהם ראשות ועדת המשפט של הסנאט של ארצות הברית. למרות בידודו מצד עמיתיו השמרנים, מילא מתיאס תפקיד משפיע בטיפוח זכויות האזרח של אפרו-אמריקאים, סיום מלחמת וייטנאם, שימור מפרץ צ'ספיק ובניית אנדרטת מלחמת וייטנאם. הוא פרש מהסנאט ב-1987, לאחר ששירת בקונגרס במשך עשרים ושש שנים (שמונה שנים בבית הנבחרים האמריקאי ושמונה עשרה שנים בסנאט). החל משנת 2019, הוא נותר הרפובליקני האחרון שישמש עד אז סנאטור מטעם מדינת מרילנד.
תחילת דרכו
מתיאס נולד בפרדריק שבמרילנד, בנם של תרזה (לבית טרייל) וצ'ארלס מתיאס האב. אביו היה פעיל פוליטי, והיה נצר למשפחת מחוקקים ארציים במרילנד. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון פרדריק, סיים לימודים גבוהים במכללת הייברפורד שבפנסילבניה ב-1944. הוא המשיך ללמוד באוניברסיטת ייל וקיבל תואר במשפטים מבית הספר למשפטים באוניברסיטת מרילנד ב-1949.
ב-1942, בזמן מלחמת העולם השנייה, התגייס מתיאס לצי ארצות הברית ושירת בדרגת ימאי מתלמד (Seaman Apprentice). הוא הועלה בדרגה ב-1944 ושירת בזירת האוקיינוס השקט, כולל בהירושימה שנהרסה זה עתה עם הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי, מ-1944 עד ששוחרר משירות פעיל ב-1946. לאחר המלחמה עלה מתיאס לדרגת קפטן בכוחות המילואים של צי ארצות הברית.
מתיאס שימש בקצרה כעוזר התובע הכללי של מרילנד בשנים 1954-1953. בין השנים 1959-1954 הוא עבד כתובע העירוני של עיריית פרדריק, ובתפקיד זה הביע גילויי תמיכה בזכויות אזרח לאפרו-אמריקאים. הוא מילא תפקיד בתהליך האינטגרציה הגזעית של בית האופרה והקולנוע המקומי, שבו ישיבת האפרו-אמריקאים הוגבלה לחלקו האחורי של התיאטרון. בנוסף לכך, מתיאס פעל למיקום סניף הדואר של פרדריק מחדש וסייע להגן על פארק בעיר מפני ונדליזם. ב-1958 הוא נבחר לבית הנבחרים של מרילנד, שם כיהן בשנים 1960-1959. כחבר בית הנבחרים, הוא הצביע בעד התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית מטעם מרילנד, תיקון שהבטיח זכויות אפרו-אמריקאיות בעקבות מלחמת האזרחים האמריקנית. בתמיכתו אישר בית המחוקקים של מרילנד את התיקון ב-1959, קרוב למאה שנה אחרי שהוצג לראשונה.
ב-1958, נישא מתיאס לאן ברדפורד, עמה נפגש במסיבת יום הולדת לשותפו לחדר בבית הספר למשפטים - דניאל ברוסטר. אן ברדפורד (1928-2012) הייתה בתו של מושל מסצ'וסטס לשעבר רוברט פ. ברדפורד.
בבית הנבחרים של ארצות הברית
ב-4 בינואר 1960 הכריז מתיאס על מועמדותו לבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס השישי של מרילנד. הוא פתח במסע הבחירות שלו בחודש מרץ, והודיע כי אם ייבחר הנושאים שהראשונים בהם יעסוק יהיו מיסוד מערכת חינוך ציבורי ופיקוח על ההוצאה הממשלתית. בבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקנית במאי ניצח מתיאס את שני המתחרים שלו ונבחר למועמד מפלגתו למושב זה של בית הנבחרים.
יריבו של מתיאס בבחירות הכלליות היה ג'ון ר. פולי, שופט לשעבר אשר תפס את מקומו של דוויט הייד בבית הנבחרים מטעם המפלגה הדמוקרטית שנתיים קודם לכן. שני המועמדים תקפו זה את זה על אודות היסטוריית ההצבעות שלהם בבית המחוקקים של מרילנד. פולי האשים את מתיאס בכך שפסח על יותר מ-500 הצבעות רפובליקניות בבית הנבחרים של מרילנד, ויש לו את "רקורד ההצבעות הרפובליקני הגרוע ביותר באנאפוליס. מתיאס האשים בעבר את פולי בהצבעת "נוכח" (הימנעות דה פקטו) בבית הנבחרים של ארצות הברית מספר פעמים, וטען שחוסר המעש של פולי הביא לאינפלציה ומיסים גבוהים יותר. מתיאס גבר על פולי ביום הבחירות שנערך בנובמבר 1960, תוך שהוא מנהפך לחבר בית הנבחרים הראשון ממחוז פרדריק מאז מילטון אורנר ב-1883.
במהלך שמונה שנות הקריירה שלו בבית הנבחרים של ארצות הברית, מיקם מתיאס את עצמו כחבר בקבוצה הליברלית של המפלגה הרפובליקנית, שהייתה המשפיעה ביותר באותה התקופה. הוא היה מחברם של "תיקון מתיאס" להצעת חוק זכויות האזרח בדיור הציבורי ב-1966, הצעת חוק שלא עברה. בנוגע לנושאים סביבתיים, נתן מתיאס את חסותו לחקיקות ששאפו לגדיר את תעלת צ'ספיק ואוהיו לפארק לאומי, ותמך ביוזמות שימור אתרים לאורך נהר הפוטומק. נוסף על כך, הוא היה חבר בוועדת המשפט ובוועדה לענייני מחוז קולומביה. כחבר בוועדה האחרונה, מתיאס הביע את תמיכתו בהקמת שלטון מקומי במחוז קולומביה.
קריירה בסנאט של ארצות הברית
בחירות 1968: הניצחון על ברוסטר
לקראת הבחירות לסנאט של ארצות הברית ב-1968, שמו של מתיאס הוזכר פעמים תכופות כמתמודד פוטנציאלי נגד הסנאטור הדמוקרטי הבכיר דניאל ברוסטר, שהיה שותפו לחדר בעת שלמדו באוניברסיטה. חבר בית הנבחרים רוג'רס מורטון ממחוז הקונגרס הראשון של מרילנד שוקל גם הוא להתמודד על מושבו של ברוסטר, אך מנהיגי המפלגה הרפובליקנית במדינה הצליחו להניא את דעתו לטובת מועמדותו של מתיאס. החלטתם נבעה בעיקר בשל הגאוגרפיה של מושבו של מתיאס. כנציג מחוז הקונגרס השישי, יצא לו מוניטין ושמו היה מוכר הן בבולטימור והן בוושינגטון הבירה ובמטרופולינים שלהם, שהיו אזורים צפופים וליברליים במרילנד. גם מושבו של מתיאס היה צפוי להישאר תחת שליטה רפובליקנית, בניגוד למושב של מורטון, שהיה ממוקם על החוף המזרחי השמרני אך הדמוקרטי. מתיאס זקף לזכותו היסטוריית הצבעות ליברלית יותר, ששירתה אותו לטובה במדינה שבאופן מסורתי הזדהתה עם המפלגה הדמוקרטית.
מתיאס הכריז רשמית על מועמדותו לסנאט ב-10 בפברואר 1968. הוא קרא להפחתת הכוחות המזוינים של ארצות הברית במלחמת וייטנאם, והציב בליה עירונית, אפליות גזעניות, רפורמת רווחה ושיפור בתי ספר ציבוריים כנושאים מרכזיים במסע הבחירות שלו. ככל שמסע הבחירות נמשך, שני הנושאים העיקריים הפכו למאבק בפשע ובמלחמה. מתיאס טען כי יש לצמצם את פעולות ההפצצה הנרחבות בצפון וייטנאם, ואילו ברוסטר תמך בהגברת ההפצצות. ברוסטר אימץ עמדה קשה בכל הנוגע לחוק וסדר, ואילו מתיאס עסק בגורמים השונים לעוני ולרמת החיים הנמוכה בגטאות העירוניים. מימון בחירות היה גם הוא נושא פוליטי במסע הבחירות, כאשר מחלוקת פרצה אחרי שברוסטר קיבל 15 אלף דולר אמריקני כתרומות לקמפיין מהסגל שלו בסנאט ומבני משפחותיהם. ב-5 בנובמבר נבחר מתיאס, וזכה ב-48% מהקולות בעוד ברוסטר זכה רק ב-39%.
כהונה ראשונה (1975-1969): עימות עם ניקסון
מתיאס החל את כהונתו הראשונה בסנאט בינואר 1969 ופרס את סדר היום החקיקתי שלו זמן קצר אחר כך. הוא מונה לחבר בוועדת לענייני מחוז קולומביה, שם נאבק לטובת שלטון מקומי למחוז וסיפק לתושבים ייצוג מלא בשני בתי הקונגרס. החברות בוועדת מחוז קולומביה וייצוג תושביו היו שניהם תפקידים שהמשיך לשאת בהם מימיו בבית הנבחרים. בדצמבר 1970 העביר לראשונה חוק בסנאט, שיצר את הפארק הלאומי ו אוהיו תעלת הפארק הלאומי ההיסטורי תעלת צ'ספיק-אוהיו. הוא כיהן גם כיו"ר הוועדה המיוחדת לסיום מצב החירום הלאומי בשנים 1977-1971, שפרסמה את דו"ח 93-549 של הסנאט.
במהלך כהונתו הראשונה התנגש מתיאס לעיתים קרובות עם עמיתיו השמרנים בסנאט ובממשלו של נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון. ביוני 1969 חבר מתיאס לרפובליקני הליברלי יו סקוט מפנסילבניה באיום על "מרד", אלא אם כן הממשל של ניקסון ינקוט ביד קשה יותר להגנה על זכויות האזרח של האפרו-אמריקאים. הוא גם הזהיר מפני רפובליקנים המשתמשים ב"אסטרטגיה הדרומית" (Southern strategy) למשיכת מצביעיו השמרנים של ג'ורג' וולאס על חשבון מצביעים מתונים או ליברלים. הוא הצביע נגד שני מועמדיו השנויים במחלוקת של ניקסון לבית המשפט העליון של ארצות הברית, קלמנט היינסוורת וג'. הרולד קארסוול, אשר אף אחד מהם לא נבחר לבית המשפט העליון. מתיאס פעל למען ותבע לוח זמנים לנסיגת חיילי הכוחות המזוינים של ארצות הברית ממלחמת וייטנאם, והתנגד להפצצות על לאוס עליהם הורה ניקסון. באוקטובר 1972, מתיאס היה הרפובליקני הראשון בוועדת המשנה של ועדת המשפט של הסנאט של ארצות הברית בראשות טד קנדי, ומהראשונים לתמוך בפתיחת חקירה על אודות פרשת ווטרגייט, שעדיין הייתה בשלביה הראשונים.
חילוקי הדעות של מתיאס עם הממשל הפכו ידועים, וגרם לבעלי טורים השמרנים כרולנד אוונס ורוברט נובאק לכנותו כ"נבעל-העל החדש ... בבית הסוהר של הנשיא ניקסון". בשל האידאולוגיות השונות של ניקסון ומתיאס, היו השערות כי מתיאס "יטוהר" מהמפלגה על ידי ניקסון באופן דומה כמו שנעשה לסנאטור הרפובליקני-ליברלי צ'ארלס גודל ב-1971, אולם איומים אלה עלו בתוהו אחרי ששערוריית ווטרגייט הסלימה. מספרית, מתיאס הצביע עם ממשל ניקסון ב-47% מההצבעות, והצביע עם רוב חבריו הרפובליקנים בסנאט ב-31% מההצבעות, בתקופת כהונתו הראשונה.
בראשית 1974, "אמריקאים לפעולה דמוקרטית" ("Americans for Democratic Action") קבעה כי מתיאס הוא החבר הליברלי בסיעת המפלגה הרפובליקנית בסנאט, במסגרת דירוג המבוסס על עשרים קולות-מפתח במושב הקונגרס לשנת 1973. ב-90% מההצבעות, הציון שלו היה גבוה יותר מאשר רוב הדמוקרטים בסנאט, והיה הרביעי מבין כל חברי הסנאט של ארצות הברית להיות הליברלי ביותר. סוגיות שנלקחו בחשבון כאשר הדירוג של הסנאטור כללו את עמדותיו בתחומי זכויות האזרח, הגירה המונית, שלטון מקומי כבור מחוז קולומביה, הרפורמה במס וצמצום הכוחות המזוינים של ארצות הברית מחוץ לשטחיה.
בחירות 1974: קריאת התיגר של מיקולסקי
בתור רפובליקני המייצג את מרילנד - מדינה דמוקרטית ביותר, ניצב מתיאס בפני אתגר רציני בבחירתו מחדש לסנאט ב-1974. המפלגה הדמוקרטית העמידה כמועמדותה לסנאט מטעם מרילנד את ברברה מיקולסקי, אז חברת מועצת העיר בולטימור, שהייתה ידועה לתושבי העיר שלה כפעילה חברתית, אך תושבי המדינה בכללי הכירו אותה ואת פועלה באורח חלקי. מתיאס נבחר מחדש למועמד מפלגתו לסנאט, אחרי שהדף את האתגר הרפובליקני הפנימי מצד הרופא השמרני רוס פיירפונט. פיירפונט מעולם לא היה איום משמעותי על מתיאס, וחוסר התחרות בבחירות המקדימות הרפובליקניות נבע כתוצאה מפרשת ווטרגייט.
כתומך נלהב ברפורמה במימון הבחירות, מיאן מתיאס לקבל כל תרומה מעל 100 דולר אמריקני כדי "למנוע את קללת סכומי העתק שהובילו לכל כך הרבה בעיות בשנה האחרונה". עם זאת, הוא עדיין הצליח לגייס מעל ל-250 אלף דולר, כמעט פי חמישה ממיקולסקי. מבחינה אידאולוגית, מיקולסקי ומתיאס הסכימו על נושאים רבים, כגון סגירת פרצות מס ולהקל על מעמד הביניים בשילום מיסים. עם זאת, בשתי סוגיות טען מתיאס כי ינהיג את הקונגרס ואת מערכת המס של ארצות הברית לטפל באינפלציה ובתיקון המחירים של סחורות החברות, בניגוד למיקולסקי. בדיעבד, העיתון "וושינגטון פוסט" חש כי הבחירות היו "דיון אינטליגנטי בעניינים הארציים, הלאומיים וענייני החוץ על ידי שני אנשים חכמים ומודעים לעצמם".
מתיאס הפיק תועלת ממחלוקותיו התכופות עם ממשל ניקסון והיסטוריית ההצבעות הליברליות שלו. ב-5 בנובמבר 1974 הוא נבחר מחדש בשיעור תמיכה בן 57% לעומת 43% תמיכה להם זכתה מיקולסקי, אם כי הוא הפסיד קשות בעיר בולטימור ובמחוז בולטימור, שם הייתה מיקולסקי פופולרית יותר.
כהונה שנייה (1981-1975): אי-נוחות עם השמרנות הגוברת
מתיאס הביע דאגה ממצב מפלגתו לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1976, ובמיוחד מנטיית המפלגה ימינה. בהתייחסו להתמודדות המקדימה בין הנשיא ג'רלד פורד למושל קליפורניה רונלד רייגן, הוא סבר כי הנהגת המפלגה נמצאת "בבידוד נוסף, במצב קיצוני - כמעט בשוליים". ב-8 בנובמבר 1975 רמז מתיאס על כניסה אפשרית למירוץ הנשיאותי בבחירות המקדימות הרפובליקניות במטרה להרחיק את המפלגה מהמגמה השמרנית אליה נטתה. במהלך החודשים הבאים המשיך מתיאס לאותת הצטרפות לבחירות המקדימות, אך מעולם לא ניהל ניהל מסע בחירות רשמי או גייס לטובתו ארגון פוליטי או קבוצת אינטרס כלשהם.
לאחר ארבעה חודשים בהם שקל בכובד ראש את הכניסה למיקוץ הנשיאותי, החליט מתיאס במרץ 1976 שלא להתמודד לנשיאות, וביקש למחוק את שמו מפתקי ההצבעה של הבחירות המקדימות הרפובליקניות במסצ'וסטס, שם שמו הוסף לפתקי ההצבעה אוטומטית. הוא שקל גם להתמודד באורח עצמאי לנשיאות, אך גיוס הכספים שהיה צפוי לו אמור היה להיות נוקשה תחת חוקי מימון בחירות. עם פרישתו, הוא טען שיעבוד עם המפלגה הרפובליקנית בבחירות הקרובות. עם זאת, למרות התחייבותו לתמוך במועמד הרפובליקני, הביקורת של מתיאס על המפלגה לא דעכה אלא גברה, ואמר: "שוב ושוב במהלך הפריימריז הרגשתי אי-נוחות כמו חבר במקהלה בטרגדיה יוונית".
האפשרות שמתיאס יצטרף למירוץ הנשיאותי האפילה על יחסיו העכורים בין כה וכה עם האגף השמרני של המפלגה הרפובליקנית במרילנד. ביוני 1976, הוא הפסיד את קולות הרפובליקנים במרילנד בהצבעה על זהות האיש שייקבע מי ייצג מרילנד בכינוס הוועדה הרפובליקנית הלאומית לקראת הבחירות לנשיאות 1976. במקום זאת, הקבוצה בחרה בג'ורג' פרייס, חבר שמרני בבית הנבחרים של מרילנד מטעם מחוז בולטימור. בשלב מסוים הוא היה קרוב למניעת השתתפותו בכינוס הוועדה הכללי, אך פשרה של הרגע האחרון הבטיחה לכל הנציגים הרפובליקנים בקונגרס של ארצות הברית לקחת חלק בכינוס הוועדה כנציגים על-כלליים. מתיאס שמר על פרופיל נמוך במהלך הוועידה, וספג ביקורת חריפה מצד הנציגים השמרנים ממרילנד.
בראשית מושב הקונגרס ה-95 שנערך בינואר 1977, עמד מתיאס בפני אפשרות שיתמנה לחבר הבכיר באחת מוועדות של הסנאט. עם זאת, הביקורת הבוטה של מתיאס על המפלגה במערכת הבחירות הקודמת עוררה את חמת עמיתיו השמרנים לסיעה. בוועדת המשפט של הסנאט של ארצות הברית, מתיאס היה הוותיק ביותר בוועדה מלבד סטרום ת'ורמונד מקרוליינה הדרומית, שכבר היה החבר הבכיר בוועדת הכוחות המזוינים. לסנאטור מותר להיות חבר בכיר בוועדה אחת בלבד, כך שת'ורמונד התפטר מתפקידו בוועדת הכוחות המזוינים כדי לעקוף את מתיאס כחבר הבכיר בוועדת המשפט. כמו כן נמנעה ממתיאס אפשרות לקבל תפקידי הנהגה בוועדה לביטחון המולדת ועניינים ממשלתיים בעקבות מאבק כוחות, ובוועדת המשנה של ועדת המשפט לזכויות חוקתיות. בוועדת המשנה האחרונה, למתיאס היה ותק רב יותר מכל חבר אחר. עם זאת, מנהיגי המפלגה היו מודאגים מהרעיון שמתיאס יתחבר לקבוצה הליברל-דמוקרטית בוועדת המשנה וליושב ראשהּ בירץ' ביי, והוא נותר שוב ללא התפקיד המגיע לו.
בחירות 1980: מועמדות מחדש מאולצת
לאחר שמצבו במפלגה הרפובליקנית הלך והחריף, הועלו השערות כי מתיאס יעזוב את המפלגה הרפובליקנית, במיוחד כאשר מועד בחירות 1980 התקרב. כמה מן השמרנים הבולטים במדינה, ככמו חברי בית הנבחרים של ארצות הברית רוברט באומן (אנ') ומרג'ורי הולט (אנ'), שקלו לקרוא תיגר על מתיאס ולהתמודד נגדו בבחירות המקדימות. לעומת זאת, למפלגה הדמוקרטית היו מעט מתמודדים לסנאט בבחירות המקדימות, וגורמים דמוקרטיים העריכו כי אם מתיאס יחליף מפלגות — ינצח בקלות. עם זאת, מתיאס בחר להישאר רפובליקני, והתחבר עם שמונה סנאטורים רפובליקנים אחרים כדי להביע את אי שביעות רצונם מן האגף הקיצוני של המפלגה. מתיאס אמר מאוחר יותר כי הוא מעולם לא שקל ברצינות להחליף מפלגות.
כאשר הגיע הזמן למנות את חברי הוועידה הרפובליקנית הלאומית לשנת 1980, הרפובליקנים במרילנד הצביעו למתיאס ובאומן כיושבי ראש משותפים של המשלחת המרילנדית לייצוג את האגפים הליברליים והשמרנים של המפלגה, בהתאמה. בבחירות המקדימות ב-1980 לא הייתה התנגשות אידאולוגית חריפה שאפיינה את הוועידה הרפובליקנית הלאומית של 1976, שבה מתיאס מודר מפעילות המפלגה.
למרות חששות ראשוניים כי שמרני בולט יתמודד נגדו בבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקנית למועמדות המפלגה לסנאט של ארצות הברית מטעם מרילנד, מתיאס לא עמד בפני התנגדות מרכזית על מושבו. הוא זכה בקלות למינויי מפלגתו, ונבחר מחדש למועמד הרפובליקני לסנאט מטעם מרילנד בנובמבר אותה השנה. יריבו הדמוקרטי בבחירות, אדוארד ט. קונרוי, מיקם את עצמו כיותר שמרני מאשר מתיאס. קונרוי גם בחר בביטחון הלאומי כנושא העיקרי של מסע הבחירות שלו, והאשים את מתיאס כ"חלש" בנושא זה. מתיאס טען כי הוא הצביע בעד יותר מ-1.1 טריליון דולר לתקציב הביטחון במהלך הקריירה שלו בסנאט. אחרי שזכה בבחירות הכלליות בפער של כשלושים אחוזים, מתיאס נהפך לרפובליקני הראשון להיבחר בפעם השלישית לסנאט מטעם מרילנד, וגם הרפובליקני היחיד לזכות בעיר בולטימור עד לזמן זה.
1987-1981: כהונה אחרונה
לאחר שהרפובליקנים נטלו את השליטה בסנאט מידי הדמוקרטים ב-1981, ביקש מתיאס לשבת בראשות ועדת המשפט של הסנאט של ארצות הברית, אך הועבר לשבת בראשות ועדת הכללים של הסנאט באופן יומיומי. הוא מונה גם ליו"ר ועדת המשנה ליעילות הממשלה ומחוז קולומביה, והתמנה לחבר בוועדת החוץ של הסנאט של ארצות הברית, אם כי היה עליו להקריב את מושבו בוועדת ההקצבות עבור מושב בוועדת החוץ. ב-1982, מתיאס עמד בראש ועדת חקירה דו-מפלגתית של הסנאט בנוגע לשיטות בהן השתמש ה-FBI במבצע העוקץ Abscam. הוא כיהן גם כיו"ר עמית של הוועדה המשותפת של הקונגרס לענייני משרד ההדפסות הלאומי בשנים 1983-1981 ולאחר מכן בשנים 1987-1985, וכחבר הוועדה המשותפת לענייני ספריית הקונגרס בשנים 1983-1987.
לקראת הבחירות לסנאט ב-1986, לא היה ברור אם מתיאס יהתמודד לתקופת כהונה רביעית. תמיכתו בנשיא רונלד רייגן הייתה פושרת, מה שהפריד בינו לבין האידאולוגיה הרווחת בקרב עמיתיו הרפובליקנים. היו שכינו אותו בוועידת המפלגה הרפובליקנית של מרילנד אף כינה אותו כ"חזיר הליברלי" בגלל דפוס והיסטוריית הצבעותיו בסנאט. נוסף על כך, הקשיים התכופים שלו בהשגת תפקיד יושב ראש ועדה בסנאט, יחד עם שיעור הנוכחות הנמוך שלו במליאת הסנאט, עוררו שאלות בנוגע ליכולתו להתמודד בפעם הרביעית. עם זאת, מתיאס הפגין סימנים של התמודדות מחדש ב-1985, ודחה את כל הטענות של חוסר יעילות. מתיאס טען כי "בתוך דקות ספורות אני יכול לדבר עם כל חבר בממשלה, ואני יכול ללכת לראות אותם תוך 24 שעות [...] אין הייתה זו תאונה כי עניין מפרץ צ'ספיק הוזכר בנאום מצב האומה של הנשיא. העניין היה כרוך בעבודה קשה".
במהלך כהונתו זו, שימש מתיאס בנוסף נשיא האספה הפרלמנטרית של ארגון האמנה הצפון אטלנטית בשנים 1985-1986.
למרות אינדיקציות ראשונות אחרות, הודיע מתיאס ב-27 בספטמבר 1985 כי אין בכוונתו להתמודד לתקופת כהונה רביעית. ההודעה שלו הדאיגה גורמים במפלגה הרפובליקנית במרילנד, שחששו כי לרפובליקנים מקומיים במרילנד יהיו סיכויים מועטים להיבחר לסנאט בניגוד למתיאס. הודעת הפרישה שלו הגיעה זמן קצר אחרי הידיעה כי הסנאטור הרפובליקני פול לקסאלט (אנ') יפרוש גם הוא מהחיים הפוליטיים. פרישת שני סנאטורים רפובליקנים ממדינות מתנדנדות או ממדינות כחולת הסתמנה אצל מנהיגי המפלגה הרפובליקנית כסימן גרוע לסיכויי המפלגה לנצח בבחירות הקרובות. לינדה צ'אבז זכתה בבחירות המקדימות הרפובליקניות למועמדות המפלגה לייצוג מרילנד בסנאט, והיא הפסידה בבחירות הכלליות ליריבתה הדמוקרטית ברברה מיקולסקי.
מתיאס נשאר פעיל בימיו האחרונים בסנאט כברווז צולע, ומילא תפקיד חשוב בהסרת הוראת עונש מוות בהצעת חוק בסנאט העוסק בשימוש בסמים משנת 1986 לאחר איום בפיליבסטר, ובהכנת הליכי הדחה נגד השופט הפדרלי הארי קלייבורן. היום האחרון של מתיאס בסנאט היה 3 בינואר 1987, ומיקולסקי הושבעה במקומו באותו היום.
בערוב ימיו ומורשתו
מתיאס קיים מסיבת פרישה במרכז הכנסים בבולטימור ב-14 ביולי 1986, בה היו למעלה מ-1,200 משתתפים. ההכנסות מהאירוע, ב-150 דולר לאדם, שימשו להקמת תוכנית לימודים זרים באוניברסיטת ג'ונס הופקינס ללימודים בינלאומיים מתקדמים על שמו. מתיאס תכנן ללמד בג'ונס הופקינס לאחר יציאתו מהסנאט, מה שלא יצא אל הפועל.
דונלד פ. בייקר מה"וושינגטון פוסט" כתב כי המוניטין הממושך של מתיאס יהיה לזה של רפובליקני-עצמאי (באנגלית: maverick - "חיה תועה"). אף על פי שנבחר לבית הנבחרים ב-1960 כשמרן מתון, נתיבתו המקצועית בקונגרס העבירו אותו למרכז המפה הפוליטית, ולעיתים קרובות הוא חרג מקו המפלגה וחבר לעמיתיו הדמוקרטיים. מתיאס רשם גם שיא בענייני זכויות האזרח, לאחר שמילא תפקיד חשוב בהעברת הצעת חוק דיור ציבורי הוגן בזמן שהיה חבר בבית הנבחרים, וגם בייסוד חג לאומי לזכר מרטין לותר קינג (יום מרטין לותר קינג). דעותיו על אודות הפלות מלאכותיות, הוצאות על הכוחות המזוינים, והתיקון לשוויון זכויות היו ליברליות, וכן, יחד עם הסנאטור ג'ון וורנר מווירג'יניה, היה אחד מנותני החסות להצעת החוק שהורתה על בניית אנדרטת מלחמת וייטנאם.
בנושאים סביבתיים, רשם לעצמו שיא נוסף כתומך חזק בסביבתנות, בין היתר בשל הגנתו על מפרץ צ'ספיק. לאחר סיור בחוף המפרץ ב-1973, הוא נתן את חסותו לחקיקה שהובילה למחקר שנערך על ידי ההסוכנות להגנת הסביבה (EPA) שנתיים לאחר מכן, שהיה אחד הדוחות הראשונים שיידעו את הציבור לרמות מזיקות של חומרי מזון ורעלים במים. כתוצאה מכך, הדוח היה אחד הזרזים למאמצי הניקיון במפרץ, והתפתח לתוכנית מפרץ צ'ספיק (Chesapeake Bay Program). כאות הוקרה, מעבדת צ'ארלס מתיאס, חלק ממכון סמית'סוניאן, נוסדה ב-1988 כמכון מחקר לניתוח ההשפעה האנושית על המפרץ. ב-1990 נוסד הפרס "מדליית מתיאס" הוקמה על ידי מלגת ים מרילנד במרכז למדעי הסביבה באוניברסיטת מרילנד.
בין השנים בשנים 1993-1987 היה מתיאס שותף במשרד עורכי הדין "ג'ונס, דיי, ריוויס ופוג". ב-1991 נבחר מתיאס על ידי מועצת המנהלים של הפדרל ריזרב להנהיג ועדה שתפקח על פעילות החברה "פירסט אמריקן בנקשיירס בע"מ". טרם מינויו, נרכשה החברה בחשאי על ידי הבנק הבינלאומי לאשראי ולמסחר (Bank of Credit and Commerce International), מה שהויבל לשערורייה בנקאית גדולה. מתיאס מונה ליו"ר מועצת המנהלים של "פירסט אמריקן בנקשיירס" בנובמבר 1992, והחליף את התובע הכללי של ארצות הברית לשעבר ניקולס קצנבך. הוא המשיך לשמש בתפקיד זה עד 1999.
ב-2008 החל מתיאס לעסוק בעריכת דין בוושינגטון הבירה, ועבר להתגורר בעיירה צ'בי צ'ייס. ב-28 באוקטובר אותה שנה הביע את תמיכתו בסנאטור ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית. הוא הלך לעולמו מסיבוכים של מחלת הפרקינסון בביתו ב-25 בינואר 2010 בגיל 87.
קישורים חיצוניים
- צ'ארלס מתיאס באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- צ'ארלס מתיאס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
25826806צ'ארלס מתיאס