פרשת סרן ר'

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרשת סרן ר' (ידועה גם כפרשת וידוא ההריגה) היא פרשה שראשיתה בתקרית ביטחונית בדרום רצועת עזה, שאירעה ב-5 באוקטובר 2004 ובה נהרגה נערה פלסטינית בת 14, המשכה בתיאור התקרית בתוכנית הטלוויזיה "עובדה" ואחריתה בתביעת דיבה שהוגשה בגינה ונדונה בבית המשפט המחוזי בירושלים ובבית המשפט העליון ובתביעת נזיקין של משפחתה שהוגשה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

במרכז הפרשה עומד קצין שבזמן התרחשות האירועים שירת בחטיבת גבעתי כמפקד פלוגה בדרגת סרן, ונודע בשם "סרן ר'". במהלך התקרית יצא הקצין להסתערות על דמות חשודה שהתקרבה לאזור אסור לתנועה הסמוך למוצב עליו פיקד. הדמות החשודה, אימאן אל-האמס (או אלהמץ במקומות אחרים), כבת ארבע-עשרה, תושבת שכונת תל א-סולטאן ברפיח, נורתה למוות. כנגד סרן ר' הוגש כתב אישום אך הוא זוכה בבית דין צבאי.[1]

בתביעת נזיקין, שהגישה משפחת הנערה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ונדחתה עקב היות הפעולה חלק מפעולה מלחמתית, כתב השופט כי "ההריגה ווידוא ההריגה לא נדרשו לנטרול הסכנה לחיי החיילים, ולפיכך אסור היה לבצעם".[2]

התקרית

הצגת התקרית להלן 31°16′04.6″N 34°15′03.2″E / 31.267944°N 34.250889°E / 31.267944; 34.250889 (מיקום התקרית) מבוססת על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (הצגה זו לא נסתרה בערעור לבית המשפט העליון).

סרן ר' שירת כמפקד הפלוגה המסייעת בגדוד שקד של חטיבת גבעתי (תפקיד אליו נכנס כחודשיים לפני התקרית). בעת התקרית, ב-5 באוקטובר 2004, איישה פלוגתו את "מוצב גירית" ששכן בדרומה של רצועת עזה, סמוך לגבול עם מצרים ולציר פילדלפי, במרחק של כמאתיים מטר מפאתי העיירה רפיח. בין המוצב לעיירה היה אזור דיונות חשוף עם מעט שיחים, שטח שהוגדר כ'אזור ביטחוני מיוחד' שהכניסה אליו אסורה ושחלות עליו הוראות פתיחה באש מחמירות לאור תכיפות האירועים הביטחוניים באזור. כשבועיים לפני התקרית המדוברת בפרשה חדרו שלושה מחבלים למוצב השכן, מורג, פתחו באש והרגו קצין ושני לוחמים.[3] בימים שלאחר מכן העביר המודיעין התרעות ממוקדות על כוונות של מחבלים לבצע פיגוע דומה גם במוצב גירית. כתוצאה מכך ישנו חיילי המוצב בחדר האוכל המוגן בבטון ולא במגורים הבלתי מוגנים, ותוגברה האבטחה סביב המוצב.[4]

בבוקר 5 באוקטובר 2004, בשעה 6:48, זוהתה דמות בסמוך לסוללה המקיפה את רחבת הרק"ם של מוצב גירית, כשבעים עד מאה מטרים משער המוצב. ככל הנראה, חיילי הפלוגה שהיו אותה עת בעמדות התצפית התרשלו בתפקידם ולא צפו על המרחב בו נעה הדמות, וכך היא הגיעה כה קרוב לשער המוצב.[5] הדמות לבשה מכנסי ג'ינס וחולצה וחבשה כאפייה לראשה.

כאשר ראו את הדמות ירו החיילים לעברה ממספר עמדות ובמקביל הופעלה במוצב אזעקת חירום ובמערכת הכריזה נשמעה הקריאה "מחבל במוצב".[6] בעקבות הירי השליכה הדמות תיק שחור והחלה לרוץ לכיוון מזרח. במהלך ריצתה נפגעה מן היריות שנורו לעברה ונפלה, שוכבת מאחורי תלולית חול, נסתרת מעיני חיילי המוצב.[6]

הדמות שהופיעה הייתה אימאן אל-האמס, נערה כבת ארבע עשרה, תושבת שכונת תל-א-סולטאן ברפיח.[7] החייל שבתצפית הודיע לחמ"ל כי מדובר ב"ילדה בת עשר", שנשלחה, להערכתו, לבחון את תגובת המוצב, וכי "אין צורך להרוג אותה". הדיווחים הללו לא הגיעו לאוזניו של מפקד הפלוגה, סרן ר', שלא האזין בעצמו לקשר. מפקד הפלוגה יצא לעבר הדמות והודיע בקשר כי הוא ועוד חייל "מתקרבים עוד יותר קדימה, לוודא את ההריגה".[8] לאחר מכן התקרב אל הדמות שהייתה מעבר לתלולית, ירה לעבר גופהּ שני כדורים ממרחק קצר כדי לוודא שנוטרלה ואז שב אל הקַשָּׁר שהיה עמו, מטרים אחדים לאחור. אז נמלך בדעתו, סב אל עקביו, חזר לעבר המנוחה כדי לוודא שלא נשקפת סכנה מהגופה ומסביבתה, ותוך כדי כך ירה צרור לעבר המרחב שממזרח למקום שבו שכבה המנוחה, בתנועה סיבובית.[8] אחר כך חזרו הקצין והקַשָּׁר אל הסוללה והקצין הורה להוציא מן המוצב דחפור די-9 משוריין כדי לקבור את התיק בחולות.[9] תוך כדי כך נורה כדור על ידי צלף מכיוון רפיח אל עבר הלוחמים ששכבו על הסוללה. הכדור פגע במחסנית רובהו של אחד הקצינים, ששכב בסמוך לסרן ר'. רסיס מן הכדור פגע גם בידו של הקצין. הקצין הורה לכלי רכב משוריין לצאת מן המוצב ולפזר עשן שיחצוץ בין הלוחמים לבין רפיח, כדי שיוכלו לשוב בבטחה אל המוצב.

בשעה 7:23 תדרך סרן ר' בקשר את חמ"ל המוצב ואת יתר העמדות בזו הלשון: "שים לב, אחרי זיהוי של הדמות שהגיעה מכיוון רחבת הרק"ם. הדמות הזאת הגיעה עד הסוללה של רחבת הרק"ם שנמצאת למטה.... תוך כדי היציאה שלנו מהמגן ביצענו אש. נשכבנו על הסוללה ברק"ם, ביצענו אש והרגנו אותה. אני מעריך שמדובר בנערה בין 15 ל-18. לא יכול להגיד לך בדיוק כמה", ובתשובה לשאלה הוסיף: "אני, אני גם וידאתי את ההריגה. יכולים להגיע עד הרחבה, יכול להיות שגם היה מתוכנן אירוע משיכה. יכול להיות שנשלחה עם תיק. יכול להיות שהייתה לה חגורת נפץ על הגוף שלה, ובכלל יכול להיות שרצתה לעשות לנו מבחן לראות איך אנחנו מגיבים. כאן קודקוד, כל מי שנע, זז, במרחב, גם אם זה בן שלוש, צריך להרוג אותו. עבור".[10]

סיקור התקרית באמצעי התקשורת

התקרית זכתה לסיקור תקשורתי נרחב. ערוץ 2 פרסם כתבה במהדורת החדשות המרכזית, את הפתיח סיפק העיתונאי גדי סוקניק:

”הטענה הייתה שהחיילים חששו מפיגוע אבל מהר מאד התברר שהיא [המנוחה] הייתה בדרך לבית הספר. בילקוט היו ספרים”;

בגוף הכתבה ציין הכּתב סלימאן א-שאפעי, כי: ”הבוקר היא יצאה מביתה לכיוון בית הספר בדרך שהיא רגילה לעשות מדי יום יחד עם בני כיתתה. עדי ראייה סיפרו שלפתע נפתחה לעברה אש מעמדת צה"ל שניצבת על קו הגבול והיא נהרגה במקום.”[11]

העיתון ידיעות אחרונות פרסם כתבה במוסף סוף השבוע תחת הכותרת:

"המ"פ רוקן מחסנית על גופת בת ה-13". צוטט שם, מפי חייל בפלוגה, כי: ”המ"פ יצא עם החפ"ק שלו... הוא הסתער לכיוון שלה לבד. הוא ירה בה שני כדורים, חזר אחורה לחפ"ק - ואז נתן לה צרור אוטומט... אין שום סיבה הגיונית למה שהוא עשה - לא לירות בה את שני הכדורים ובטוח לא את הצרור שאחרי. זה הדבר הכי מחליא שראיתי בשירות שלי...” ועוד ביטויים קשים כיוצא באלה. חייל אחר הוסיף "הוא פשוט רוקן עליה מחסנית וחזר לכיוון הכוח".[12]

אתר החדשות חדשות המחלקה הראשונה והעיתונאי בן דרור ימיני פרסמו השערות על קשר בין אל-האמס לארגון חמאס:

”האם הילדה הייתה בשליחות מחבלים? ייתכן מאוד. החמאס פרסם את תמונתה של ההרוגה על תקן שהידה. החמאס אינו מפרסם תמונה כזאת על כל חלל פלסטיני. רק על אלה שלקחו חלק בפעולות מטעם החמאס. אלא שהחמאס הבין מייד מה קורה בישראל. הידיעה על השהידה, שפורסמה לראשונה באתר "מחלקה ראשונה", הורדה תוך שעות בודדות מאתר החמאס. הרי עדיף שהישראלים יספרו שמדובר בילדה תמימה "בדרכה לבית הספר".”[13]

תחקור התקרית והעמדת סרן ר' למשפט צבאי

בשבוע שחלף לאחר התקרית תיחקרו את האירוע מפקד הגדוד שפלוגה ב' היא חלק ממנו, מפקד חטיבת גבעתי, מפקד החטיבה הדרומית של אוגדת עזה ומפקד אוגדת עזה. בתחקיר האחרון נקבע כי הקצין פעל כראוי. את מסקנות התחקיר הזה קיבלו ואישרו גם הדרגים הבכירים בצה"ל, לרבות הרמטכ"ל, משה יעלון.[14]

בעקבות הפרסומים באמצעי התקשורת הודיע מפקד החטיבה לסרן ר' כי בנסיבות שנוצרו הוא יתקשה לפקד על הפלוגה ולפיכך הועבר הקצין מתפקידו והוּצא לחופשה. נפתחה חקירת מצ"ח בעניינו, וכשבא לחקירה, ב-26 באוקטובר 2004, נעצר. הוא הוחזק במעצר סגור במשך שבועיים, ובמהלכם נחקר. ב-22 בנובמבר 2004 הוגש נגדו כתב אישום.[15]

כתב האישום הצבאי כלל חמישה סעיפי-אישום. שני פרטי האישום הראשונים ייחסו לסרן ר' עבירות של שימוש בלתי חוקי בנשק. באישום הראשון נטען כי לאחר שהמנוחה נפגעה יצא אליה הקצין, נעמד מעליה, כיוון אליה את נשקו וירה שתי יריות. באישום השני נטען כי לאחר מכן שב אליה, נעמד באופן דומה מעליה, כיוון את נשקו מטה אל עבר המנוחה וירה בה בירי אוטומטי כעשרה כדורים, עד שרוקן את מחסנית נשקו. אישום שלישי ייחס לסרן ר' שיבוש הליכי משפט, משום שפנה לאחד מן המ"כים בפלוגה וביקשוֹ לשנות את הגרסה שמסר בתחקיר המג"ד, וכן פנה לשני חיילים נוספים וניסה לשכנעם כי לא ראוהו יורה לכיוון המנוחה. האישום הרביעי ייחס לקצין חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים או בריאות, בכך שהורה לחייליו לסטות מהוראות הפתיחה באש החלות באזור ולירות – על מנת להרוג – בכל מי שנכנס לתחום האב"ם, גם אם הוא בן שלוש. האישום החמישי ייחס לו עבירה נגזרת מדרגתו, התנהגות שאינה הולמת.[16]

זיכוי בבית הדין הצבאי

ב-15 בנובמבר 2005 פסק בית הדין הצבאי שסרן ר' זכאי מכל אשמה. בית הדין קבע ממצאים עובדתיים בנוגע לאירועי בוקרו של יום 5 באוקטובר 2004 במוצב גירית, ובנוגע להתנהלות הקצין ופקודיו לאחר מכן בתחקירים. בית הדין מצא, ביחס לעדויותיהם של החיילים שסיפרו כי ראו את הקצין יורה לעבר גופת המנוחה, כי שקר הן ונבעו מרצון להתנקם במפקד הפלוגה אותו לא חיבבו. בית הדין נתן אֵמון מלא בעדותו של סרן ר'. הוא קבע בין היתר כי התנהגותו ופעולותיו היו סבירות מבחינה מבצעית, ערכית ומשפטית, על רקע נסיבות האירוע. בית הדין מצא גם כשלים חמורים בהתנהלות מערכת התביעה הצבאית.[17]

המשך דרכו הצבאית של סרן ר'

לאחר המאורעות הללו יצא סרן ר' לחופשת לימודים לצורך השתלמות בתחום משאבי האנוש. במהלך החופשה פרץ מבצע עופרת יצוקה וסרן ר' התנדב להפסיק את חופשתו ולהצטרף למבצע. הוא אף קודם לדרגת רב-סרן.[18] בשנת 2014 הוחלט לסיים את שירותו בצה"ל, במסגרת תהליך של צמצום כוח האדם בצה"ל.[19]

תוכנית "עובדה"

ב-22 בנובמבר 2004, היום בו הוגש כתב האישום נגד סרן ר', שודר בתוכנית "עובדה" תחקיר עיתונאי[20] שהשתמש בצילומים מחקירת סרן ר' במצ"ח, צילומי אמצעי תצפית אלקטרוני מהמוצב שכלל הקלטות מרשת הקשר, וצילומי וידאו של חיילי הפלוגה, ביחד עם צילומי אילוסטרציה,[21] להעביר את העובדות שנטענו בכתב האישום נגד סרן ר', ללא שהוצגה גרסתו של סרן ר' או האפשרות שכתב האישום אינו נכון. במבוא למשדר הצהירה אילנה דיין: "התמונות האלה, מייד תראו, לא משאירות כמעט פירור מהתחקיר המבצעי שבוצע בתוך הצבא".[22]

מניעים לשידור התחקיר

בריאיון עיתונאי של אילנה דיין למרדכי חיימוביץ, מצוטט מפיה של דיין:[23]

האם הבעיה שלנו היא באמת האם המ"פ ירה או לא ירה עוד צרור בגופתה של הילדה?...על זה תקום או תיפול שאלת טוהר הנשק של צה"ל? ואולי השאלה המשמעותית יותר היא האם צבא יכול לאורך זמן לפעול כך באוכלוסייה? האם אפשר לצפות מחיילים שנורא פוחדים למות לפעול אחרת. האם הדרג המדיני יכול לרחוץ בניקיון כפיו ולהפיל הכל על המ"פ?...ניסיתי להגיד משהו וכנראה לא אמרתי אותו מספיק ברור. יצא כאילו אני שמתי את המ"פ על הצלב...אבל ברגע שהקשר מטרטר ונשמע הדיווח:'קודקוד מוודא הריגה', מתגמדים הדברים האחרים בכתבה. אבל אולי קודקוד וידא הריגה כי חשב שהוא מנטרל איום? אולי חשב שהיא עלולה להפעיל מתג של מטען? שהיא פיתיון? אלא שה'קודקוד מוודא הריגה' זה מה שנטמע בתודעה ואת זה הייתי חייבת להביא בחשבון. יצא שצלבנו את המ"פ וחייליו בזמן שרצינו להראות: שימו לב עד לאן הסיטואציה הזאת מביאה את כולנו".

בכתב התביעה טען סרן ר' כי המניע לשידור התחקיר הוא "חיפוש דם", רדיפה אחר סנסציה "כדי להשיג אחוזי צפייה גבוהים" ו"נתח רייטינג עסיסי", או כדי "לשרת אג'נדה אישית נסתרת של מי מן העוסקים במלאכה".[24]

בעקבות שידור "עובדה"

הרמטכ"ל משה יעלון הגיב לתחקיר ב-12 בדצמבר 2004: "זו כתבה שקרית, מזעזעת ורעה מאוד", יעלון האשים את צוות התוכנית בעריכה מגמתית ושקרית של חומרים, שיצרו רושם מוטעה כאילו חיילים ירו לעברה של הילדה, צחקו ולאחר מכן חגגו. הוא טען כי בכתבה חוברו אירועים מזמנים שונים.[25]

למחרת הדברים של יעלון הופיעה דיין בכנס הרצליה, ונאמה במושב "חברה תקשורת וממשל": ”הצבא לא מסוגל להתמודד עם תוכניות תחקיר כמו 'עובדה'. הדיווח העובדתי האמיתי שמספר את הסיפור האמיתי לציבור, הוא משהו שאינכם רגילים בו. אתם רגילים לדיווח מטעם”.[26]

אמירה זו עוררה תגובה של דוברת צה"ל רות ירון: ”את לא בוחלת בשום דבר, אפילו כעיתונאית מקצועית את 'מבשלת' קלטת כדי להמחיש דרמה. את לא בוחלת בדבר. מבחינתך התמונה הוויזואלית נמצאת בראש סדרי העדיפויות ועומדת לפני הכל, גם לפני האמת.”[26]

תביעת הדיבה - בית המשפט המחוזי

סרן ר' הגיש תביעת דיבה כנגד מנחת התוכנית, אילנה דיין, והזכיינית "טלעד". השופט נועם סולברג, בבית המשפט המחוזי בירושלים, פסק כי הדיווח הציג את התקרית באופן ש"נוטה מהאמת" ושלנתבעות לא עומדת הגנת אמת הפרסום והגנת תום הלב. בנימוקיו לפסק הדין כתב בית המשפט כי:

בכתבה שהכינו ושידרו הנתבעות ישנם דברי לשון הרע על התובע. התובע הוא גיבור הכתבה, והאירוע מסופר בעיקר באמצעות דמותו. הכתבה קובעת עובדות לגביו ושופטת אותו. הוא מוצג בה כמי שיצא מוגן לעבר ילדה קטנה ירויה, ירה בה מרובהו ואז שב וירה צרור לגופתה. הוא נשמע מורה לחייליו הוראה אכזרית לירות בכל מה שבמרחב לרבות פעוטות. הוא מוצג כאילו ניסה להסתיר את מעשיו בעת התחקירים בהפעלת לחץ על פקודיו לשקר. בחקירתו במצ"ח, עולה מן הכתבה, הוא מיתמם ומתפתל, עושה עצמו כלא-מבין מה פּסול היה במעשים הללו. הצופה לומד כי חייליו, כמותו, יורים בילדה קטנה באדישות ובאטימות, מכח צייתנות עיוורת להוראות אטומות, ולבסוף חוגגים את ניצחונם...
ברם, העובדות הללו שצוּינו לעיל כלשון הרע הוצגו תוך סטייה מן האמת... המנוחה לא הייתה ילדה תמימה בדרכה לבית הספר. המניע לפתיחה באש לא היה מיקומה של המנוחה, כי אם הסכנה שחשו הלוחמים. הירי לא היה מתוך אדישות ואטימות, כי אם ירי מבצעי של לוחמים המסכלים מִתקפה. התובע רץ לעבר מקור האיום כשהוא חשוף לצלפי רפיח ולתיק החשוד כמטען נפץ שנשאה עִמה המנוחה, בחירוף נפש. הוא ירה לעבר המנוחה שני כדורים כדי לנטרל את הסכנה, וצרור נוסף ירה למרחב שמעבר לה. זו הייתה גם גרסתו שבה דבק בחקירות במצ"ח, שם גם טען כי חיילים המבקשים את רעתו העלילו עליו בדיות. הוראתו בקשר בסוף האירוע לא הייתה הנחיה לירות בפעוטות, כי אם דירבון החיילים לשמור על ערנות ודריכות. לעליצות החיילים לא היה כל קשר, כרונולוגי או ענייני, לאירוע, והתחקירים הצבאיים חשפו, באופן כללי, את האמת.

[27]

הנתבעות חויבו לשלם לסרן ר' פיצויים בסך 300,000 ש"ח ולפרסם התנצלות בפניו. בנוסף חויבו הנתבעות לשלם לסרן ר' שכר טרחת עו"ד בסך 80,000 ש"ח.

קטעי התוכנית השנויים במחלוקת

קטע המוזיקה הקצבית

העניין השנוי ביותר במחלוקת הוא חיבור של תקרית הירי עם מסיבה מאולתרת שערכו החיילים. כך מתאר זאת בית המשפט המחוזי:

לאחר מכן מוקרן הקטע מתוך הקלטת הביתית שצולם בעת האירוע עצמו, באחת העמדות. נראים שם חיילים עטויי אפודים וקסדות, ברקע הכתובית "צולם על ידי אחד הלוחמים בפלוגה", וכך הם אומרים: "ווי, איך שהוא ריסס אותה מטווח אפס..."; "לא, אני לא רואה אותה, אפשר לראות את המצלמה?"; "תראה לנו רגע את המצלמה". לאחר מכן נראית לרגע קצר תעלת קשר במוצב, מתוך הקלטת הביתית, ומיד אחר-כך חיילים מן הפלוגה יושבים בחדרם ונעים לצלילי מוזיקה קצבית שנשמעת כמעין מסיבת ריקודים מאולתרת, מחייכים, מאושרים ונינוחים, אחד מהם מסמן באצבעות שתי ידיו 'וי' למצלמה, אחרים מנופפים בידיהם או מצביעים לכיוון המצלמה. אילנה דיין: "התמונות האלה מופיעות מיד אחרי אירוע הירי על קלטת הווידאו שצילמו חיילי המוצב. משהו בפלוגה המסייעת של גדוד שקד התחיל להשתבש מזמן". כאן מסתיימת הצגת צילומי המסיבה, והחוזי הוא של חיילים העומדים לבושים בתלבושת קרבית ליד החמ"ל.[28]

אלא שאין קשר כרונולוגי בין האירועים, המסיבה המאולתרת נערכה לרגל ראש השנה, כשלושה שבועות לפני אירוע הירי.[20]

קטע ירי המא"ג וההתנצלות בעקבותיו

בכתבה מוצג קטע וידאו ושמע של חייל היורה במקלע מסוג מא"ג. במהלך הירי מתווכחים החיילים מי ינקה את המקלע לאחר הירי.

בית המשפט המחוזי קבע כי:"תמונות הירי מן המקלעים הוצגו בכתבה, כזכור, כתמונות אותנטיות מן האירוע עצמו".[29] בית המשפט המחוזי קבע כי בכך גרמה הכתבה לאירוע להראות לא כמגננה מסכנות חיים אלא כזחיחות ושאננות.[30]

לעומת זאת טוענת דיין כי כוונתה הייתה לתת תמונת אילוסטרציה. בריאיון לתוכנית "תיק תקשורת" אמרה דיין כי שגתה בנושא זה והיה עליה להוסיף כיתוב "תמונת אילוסטרציה". בעקבות תחושתה זאת התנצלה דיין בתוכנית העוקבת:

"מילה אחרונה של הבהרה מצידנו: לחייל שנראה בכתבה יורה מעמדה במוצב אין קשר לאירוע הספציפי הזה. הטעות האחת הזו נבעה מכך שצילומי הירי מופיעים בקלטת וידאו שהוגשה לבית המשפט. אין חולק, וזה אושר באוזנינו גם על ידי גורמים מוסמכים בצה"ל, שהיה ירי כבד מן העמדות מיד אחרי הזיהוי של הילדה איימאן, והירי הזה נמשך כאמור דקות ארוכות מאוד".[29]

בית המשפט המחוזי ביקר את תוכן התנצלות זו, משום שלדידו אינה מתקנת את הבעיה העיקרית של צילומים אלו, תחושת הזחיחות לכאורה בה היו החיילים באירוע:

אינני משוכנע כי הירי באירוע היה רב אף יותר מזה שהוצג בכתבה, אולם כאמור, לא כמות הירי עיקר, ולא כלי הירי עיקר, כי אם המסר המתקבע בתודעתו של הצופה על טיבו של הירי, על ירי הנעשה בנינוחות, לא תחת איום, באדישות, בהיסח הדעת, באכזריות. יש אמת חלקית בלבד בהצגת התמונה כך. הצילומים שבקלטת הביתית מלמדים גם כי בעת האירוע עצמו, לאחר שנודע שהדמות נפלה ובעת שהתובע הסתער לעברה, היו אחדים מבין החיילים שבעמדות עסוקים בצילום האירוע בווידאו, בניסיון 'להצליח' לצפות במתרחש, ולא בהתמודדות עם האירוע. יש אפוא בהצגת התמונות הללו אמת מסוימת, אולם יותר מכך יש בהן משום עיוות האמת.[31]

עניינים אחרים בכתב התביעה

עניינים רבים אחרים הועלו בכתב התביעה על התחקיר - למשל השימוש של דיין בטענה כי אימאן אל האמס הייתה "ילדה בדרך לבית הספר", בית המשפט המחוזי מבקר את השימוש הזה: "הצגת המנוחה כילדה תמימה שהייתה בדרך לבית הספר חוטאת לאמת"[32] ומסתמך על פסיקת בית הדין הצבאי, לפיה לא הייתה בדרך לבית הספר. יתרה מזו, בית הדין הצבאי פסק כי לא סביר שגורם תמים יגיע לשם.

עניין מהותי נוסף שהועלה בתביעה הוא השמטת ירי הצלף מרפיח (שלא הוזכר בכתבה). דיין טענה כי ירי זה אינו חלק מהאירוע,[33] בית המשפט המחוזי קבע כי "אין שחר לדברים האלה. לא ניתן לקטוע אירוע מבצעי אחד, רצוף, בתוך זירה מצומצמת, בהשתתפות אותם 'שחקנים', ולהיתלות בקטיעה הזו על מנת להשמיט פרטים מרכזיים וחשובים להבנת האירוע.".[34]

תגובות לפסק הדין של בית המשפט המחוזי

פסק הדין הביא לתגובות רבות באמצעי התקשורת. תגובות אלה הן משני סוגים:

  • תגובות העוסקות בפסק הדין: מנתחות את משמעותו, תומכות בו[35] או מתנגדות לו,[36][20] ועוסקות במסקנות המתבקשות.[37] בשיחה עם עורך העיתון "מקור ראשון", אמנון לורד, הביעה אילנה דיין חשש שאף אם ערעורה יתקבל בבית המשפט העליון, חוגים שונים בציבוריות הישראלית יפרשו זאת כ"אחווה אידאולוגית בינה לבין השופטים".[38]
  • תגובות העוסקות בתגובתם של אמצעי התקשורת לפסק הדין.[39][20]

האגודה לזכות הציבור לדעת העניקה את פרס ביקורת התקשורת למשפחתו של סרן ר', "ועדת הפרס קובעת כי מדובר במופת למלחמה אמיצה ועיקשת של אנשים מן השורה למען אתיקה ויושרה בעשייה העיתונאית הישראלית. הפרס יוענק לאביו של סרן ר', כנציג המשפחה".[40]

ערעור - בית המשפט העליון

בתחילת פברואר 2010 הגיש סרן ר' ערעור לבית המשפט העליון בדרישה לפיצויים גבוהים יותר[41] ובהמשך החודש הגישו דיין וטלעד ערעור על הכרעת הדין.[42]

מועצת העיתונות ביקשה להצטרף לערעורה של דיין לבית המשפט העליון כידידת בית המשפט.[43] נשיאת המועצה, דליה דורנר אמרה כי "(אנחנו במועצת העיתונות) לא ננקוט צד לגבי פסק דין סרן ר'", משום שהדעות עליו חלוקות בקרב ציבור העיתונאים.[44] בית המשפט העליון דחה את בקשתה של מועצת העיתונות, אך עיין בטענותיה והתחשב בהן.

בערעור נדון האיזון בין חופש הביטוי וחופש העיתונות לבין הזכות לשם טוב. בפסק הדין, שניתן ב-8 בפברואר 2012, נקבע שבכתבה של "עובדה" יש לשון הרע כלפי סרן ר', אך לדיין עומדת הגנת "אמת דיברתי" משום שבהתאם לעיקרון ש"על מנת שיזכה לחסות תחת כנפיה של הגנת האמת על המפרסם להראות איפוא כי הפרסום היה אמת כפי שהייתה ידועה בעת הפרסום. אין הוא נדרש להציג אמת שמתגלית בדיעבד"[45] התקיים "תמונת המציאות כפי שעלתה מן הכתבה בכללותה אינה שונה באופן מהותי מהאמת, כפי שהייתה ידועה באותה שעה, בהתאם ליכולות הבירור העומדות בפני עיתונאי סביר".[46] בהמשך לדבריו אלה, שבהם קיבל השופט ריבלין את ערעורה של דיין, ציין גם כי "הצגת המסיבה והתמונות של חיילים חוגגים, שצולמו בזמן אחר ובמקום אחר, אף כי היו מצויים על אותה קלטת שכללה גם תמונות רלוונטיות אינה מעידה על בחירה עיתונאית זהירה במיוחד. יש בה משום חוסר טעם משווע אף שהמצג הנראה בהן הוא אמת."[47] הוא הוסיף כי "אכן, חלק מאמירותיה של דיין במהלך השידור היו מיותרות, אם לומר את המעט. ראוי היה לה כי תנקוט מידה רבה יותר של ריסון עצמי ושל צניעות לנוכח הקושי המובנה בראיית התמונה המלאה עובר לשידור הכתבה".[48]

בית המשפט העליון קיבל פה אחד את ערעורה של דיין. ביחס לטלעד השופטים קבעו כי הקדימון ששודר לקראת התוכנית היווה לשון הרע, פסקו שהזכיינית "טלעד" תשלם לקצין פיצוי מופחת, בגובה מאה אלף שקלים, וביטלו את חיובה של "טלעד" לשדר הודעת תיקון.[49]

דיון נוסף

בספטמבר 2014 נפסק בדיון נוסף בהרכב של תשעה שופטים, שנערך לבקשתו של סרן ר', שלא לשנות מהתוצאה האופרטיבית של פסק הדין בערעור וההגנה הורחבה מ"אמת דיברתי" ל"תום לב".[50]

בדיון הנוסף נפסקה הלכה חדשה, שאימצה למשפט הישראלי את הגנת "העיתונאות האחראית". לפי הגנה זו, יוצרו של חיבור בעל אופי עיתונאי, שיש בו עניין ציבורי משמעותי, ואשר קדמה לו עבודה עיתונאית זהירה ואחראית, נושא בחובה מוסרית או חברתית לפרסם חיבור זה לצורך תחולת הגנת תום הלב של חוק לשון הרע.[51]

תביעת נזיקין

משפחת של אימאן אל-האמס, הנערה שנהרגה בתקרית, הגישה תביעת נזיקין נגד משרד הביטחון. בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את התביעה, בהתאם לסייג המופיע בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952: "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא-הגנה לישראל".[52]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ חן קוטס-בר, אני אסתער שוב. כמו שצריך, באתר nrg‏, 25 בנובמבר 2005.
  2. ^ ת"א 5709-12-12(לשעבר 7298/05) אלהמץ נ' מדינת ישראל
  3. ^ אמיר בוחבוט ומרואן עת'אמנה, 3 חיילים נהרגו בחדירת מחבלים אל מוצב צה"ל ליד היישוב מורג, באתר nrg‏, 23 בספטמבר 2004
  4. ^ פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, סעיפים 5-7
  5. ^ בג"ץ 741/05 סמיר אל המץ נ' צה"ל התובעת הצבאית הראשית, סעיף 8
  6. ^ 6.0 6.1 פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, סעיף 8
  7. ^ פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, סעיף 5
  8. ^ 8.0 8.1 פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, סעיף 9
  9. ^ בפסק הדין של בית המשפט המחוזי נכתב "מה היה בתיק אליבא דאמת לא נדע, כנראה, לעולם, שהרי הוא נקבר בחולות רפיח"(סעיף 146 של פסק דין המחוזי). לעומת זאת, בפסק הדין של בג"ץ בעתירה שהגישו הורי הילדה נאמר: "בשלב מאוחר יותר נבדקו גופת הנערה והתיק שנשאה עמה. החשד כי היא הייתה מחבלת מתאבדת ונשאה חימוש ממולכד הופרך, לאחר שבתיק נמצאו ספרים בלבד". השופט יצחק עמית כתב שקביעה זאת בפסק הדין של בג"ץ שגויה, "באשר אין חולק כי התיק נקבר בחולות ולא נבדק" (ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין - אורבך, סעיף 14 לפסק דינו של השופט עמית)
  10. ^ פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, סעיף 10
  11. ^ פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, סעיף 16
  12. ^ פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, סעיף 17
  13. ^ בן דרור ימיני, תגובה לאביגדור פלדמן, nrg מעריב, 23 בדצמבר 2009
  14. ^ פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, סעיף 11
  15. ^ פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, סעיף 12
  16. ^ סרן ר' נגד ד"ר אילנה דיין וטלעד אולפני ירושלים בע"מ, אתר העין השביעית
  17. ^ פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, סעיף 41
  18. ^ אמיר בוחבוט, סרן ר' עלה בדרגה וחזר להילחם ברצועת עזה, באתר nrg‏, 12 בינואר 2009
  19. ^ אמיר בוחבוט‏, סרן ר' פוטר: "צה"ל ממשיך במסע העוול", באתר וואלה!‏, 23 באפריל 2014
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 20.3 עובדה לא מדויקת אחת, באתר העין השביעית, 12 בדצמבר 2009
  21. ^ פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, פסקה 22
  22. ^ פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, פסקה 23
  23. ^ מרדכי חיימוביץ, חרדת הכישלון, זה מה שמדרבן אותי באמת, nrg, ‏8.4.2005
  24. ^ פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, סעיף 169
  25. ^ דיאנה בחור-ניר, הרמטכ"ל נגד "עובדה", באתר ynet, 12 בדצמבר 2004
  26. ^ 26.0 26.1 רועי הולר, עימות חריף: אילנה דיין נגד דו"צ, באתר ynet, 13 בדצמבר 2004
  27. ^ פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, סעיף 184-185
  28. ^ פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, סעיף 33
  29. ^ 29.0 29.1 פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, סעיף 125
  30. ^ פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, סעיף 124
  31. ^ פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, סעיף 127
  32. ^ פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, סעיף 121
  33. ^ פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, סעיף 148
  34. ^ פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, סעיף 149
  35. ^ בן-דרור ימיני, שבויים במניפולציות, באתר nrg‏, 19 בדצמבר 2009
    בן כספית, חכמים על חלשים, באתר nrg‏, 23 בנובמבר 2011
  36. ^ רון בן ישי, דרישת פיצוי מאילנה דיין - תקדים מסוכן, באתר ynet, 9 בדצמבר 2009
    רועי פלד, מכה אנושה לחופש העיתונות, באתר הארץ, 13 בדצמבר 2009
    עמוס הראל, פסיקת סולברג נגד "עובדה" – נוקאאוט לתקשורת, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2009
    אביגדור פלדמן, ניתוח ספרותי של פסק הדין בתביעת הדיבה של סרן ר' נגד אילנה דיין ונגד "עובדה", באתר הארץ, 18 בדצמבר 2009
    משה נגבי, התבטאות לא ראויה, באתר העין השביעית, 17 בדצמבר 2009
  37. ^ מתי גולן, ‏אסור לאפשר לאילנה דיין להמשיך, באתר גלובס, 9 בדצמבר 2009
  38. ^ מקור ראשון, יומן, 18.12.09
  39. ^ קלמן ליבסקינד, האג'נדה של אילנה דיין והאג'נדה שלי, באתר nrg מעריב, 12 בינואר 2010
    בן דרור ימיני, שבויים במניפולציות, באתר nrg‏, 19 בדצמבר 2009
  40. ^ משפחתו של סרן ר' היא הזוכה בפרס הישראלי לביקורת התקשורת לשנת 2010, הודעה לעיתונות של האגודה לזכות הציבור לדעת, 12.1.2010
  41. ^ תומר זרחין, רס"ן ר' ערער לעליון: דורש פיצויים גבוהים יותר, באתר הארץ, 3 בפברואר 2010
  42. ^ יובל יועז, ‏להורדה! ערעור אילנה דיין על פסק הדין של סולברג - 71 עמודי מתקפה, באתר גלובס, 15 בפברואר 2010
  43. ^ אמילי גרינצווייג,‏, בידידות, מועצת העיתונות, באתר וואלה!‏, 21 בדצמבר 2009
  44. ^ וואלה ברנז'ה‏, דורנר: "לא ננקוט צד לגבי פסק דין סרן ר'", באתר וואלה!‏, 22 בדצמבר 2009
  45. ^ פסק דינו של השופט ריבלין בערעור בבית המשפט העליון, סעיף 92
  46. ^ פסק דינו של השופט ריבלין בערעור בבית המשפט העליון, סעיף 97
  47. ^ פסק דינו של השופט ריבלין בערעור בבית המשפט העליון, סעיף 99
  48. ^ פסק דינו של השופט ריבלין בערעור בבית המשפט העליון, סעיף 123
  49. ^ פסק דינו של השופט ריבלין בערעור בבית המשפט העליון, סעיף 132
  50. ^ דנ"א 2121/12 פלוני נ' אילנה דיין וטלעד, ניתן ב-19 בספטמבר 2014
  51. ^ רע"א 1063/16 חננאל רחמים דיין מגד נ' יאיר לפיד
  52. ^ אילנה קוריאל, פרשת סרן ר': נדחתה תביעת משפחת נערה מעזה שנהרגה מאש צה"ל ב-2004, באתר ynet, 20 במאי 2021
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37962211פרשת סרן ר'

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פרשת_סרן_ר%27&oldid=2610893"