פטרימוניאליזם
פטרימוניאליזם הוא סוג של ממשל שמבוסס על נאמנויות אישיות לשליט בסגנון של יחסי פטרון-לקוח, קשרים אישיים, קשרי משפחה ושילובים שלהם. פטרימוניאליזם קשור קשר הדוק לשחיתות שלטונית, אופורטוניזם ושימוש בקבלני קולות. שיטה זו עלולה לגרום לתת-פיתוח של המדינה ולהחלשתה[1].
בניגוד לשיטות ממשל רבות אחרות, השליט אינו שואב לגיטימציה מהיותו בעל כריזמה או מתוך תחושת שליחות, אלא בעיקר בשל היכולת שיש בידיו להעניק תגמולים ולהעניש. את המונח "פטרימוניאליזם" טבע בתחילה מקס ובר[2] ומשמעותו היא "נחלת אבות". והוא עומד בניגוד לסמכות רציונאלית-חוקית (אנ'), שכן מטרתו איננה יעילות של המנהל הציבורי ועובדי הממשלה אינם מקודמים על סמך כישוריהם, ניסיונם והכשרתם.
חוקרים - ובהם למשל פוקויאמה - מציינים שכיחות מוגברת של פטרימוניאליזם ברחבי העולם מאז תחילת המאה ה-21 ובמיוחד מאז שנות ה-2010, הן במדינות אוטוריטריות והן במדינות דמוקרטיות[2][3].
דוגמאות
ריצ'רד פייפס מונה את בית תלמי המצרי ואת השושלת האטלידית של פרגמון כמונרכיות פטרימוניאליות מוקדמות, שתיהן מדינות שבאו בעקבות האימפריה של אלכסנדר הגדול .
פייפס טוען גם כי רוסיה בין המאה השתים עשרה למאה השבע עשרה, ועם שינויים מסוימים עד 1917, הייתה מערכת פטרימוניאלית[4].
על הטראמפיזם
ערך מורחב – טראמפיזם
יורם פרי מכנה את שיטת הממשל של טראמפ בכהונתו השנייה בארה"ב רה-פטרימוניאליזם, כלומר חזרה לצורת השלטון שהיתה נהוגה לפני מאתיים שנה[2].
דילן ג'ון ריילי (אנ'), סוציולוג פוליטי, מאפיין את הטראמפיזם כ"פטרימוניאליזם נאו-בונפרטיסטי"[5].
הערות שוליים
- ↑ Daniel C. Bach, Patrimonialism and neopatrimonialism: comparative trajectories and readings, Commonwealth & Comparative Politics 49, 2011-07-01, עמ' 275–294 doi: 10.1080/14662043.2011.582731
- ^ 2.0 2.1 2.2 פרופ' יורם פרי, פטרימוניאליזם אוטוריטרי, באתר "זמן ישראל", 16 ביולי 2025
- ↑ Stephen E. Hanson, Jeffrey S. Kopstein, Understanding the Global Patrimonial Wave, Perspectives on Politics 20, 2022-03, עמ' 237–249 doi: 10.1017/S1537592721001195
- ↑ Richard Pipes, , Russia under the Old Regime, עמ' 22
- ↑ Molly DeVore, ‘Trumpism’ is not enough of a mass movement to be fascism, visiting professor says, The Badger Herald
פטרימוניאליזם42186746Q15622229