פורטל:תולדות עם ישראל/אישיות נבחרת/רשימה

עריכהאישיות נבחרת

1

רבי עקיבא היה תנא ארצישראלי, בדור השלישי של התנאים. היה מנהיגו הרוחני של מרד בר-כוכבא. רבי עקיבא נחשב לאחד מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות. הוא הטביע את חותמו על הלכות רבות ועל ערכים במסורת ובחשיבה היהודית. הוא נזכר בתלמוד הבבלי קרוב ל-1,500 פעמים. רבי עקיבא היה בין עשרת הרוגי מלכות, הוא נהרג על קידוש השם, לאחר שנתפס על ידי השלטונות הרומאים בארץ ישראל.

לערך המלא

2

משה רבנו היה מנהיגם של בני ישראל, על פי המסופר במקרא. הוא הנהיג את בני ישראל בצאתם ממצרים ובנדודיהם במדבר במשך 40 שנים. היה גדול הנביאים שקמו לישראל. משה רבנו מסר את התורה במעמד הר סיני, וממכונניה של הדת היהודית, אשר כונתה במהלך הדורות גם "דת משה". הוא לא זכה להיכנס לארץ ישראל, אך התאפשר לו לצפות על ארץ ישראל מרחוק, מעל פסגת הר נבו בארץ מואב. משה נחשב הנביא המרכזי גם בדתות המונותאיסטיות אחרות, כגון הנצרות, האסלאם. בקרב השומרונים הוא נחשב לנביא היחיד. לפי המסורת היהודית הוא נולד ונפטר ביום ז' באדר.

לערך המלא

3

פורטל:תולדות עם ישראל/אישיות נבחרת/3

4

הבעל שם טוב (בר"ת: בעש"ט, נהגה: "בֵּשְט") הוא כינויו של רבי ישראל בן אליעזר, המכונה גם ר' ישראל בעל שם. הבעל שם טוב ייסד את תנועת החסידות בחברה היהודית במזרח אירופה. בתקופתו היו עדיין ממשיכים של התסיסה המשיחית השבתאית, המשיך העיסוק בקבלה, ובתורת האר"י. הבעל שם טוב ראה את ייעודו בקשר הדבקות עם הבורא, ובהעלאת העולם כולו לשורשו העליון. הגותו מושפעת מן המורשת של הקבלה היהודית, ובפרט מקבלת האר"י. כינויו מעיד על עיסוקו כבעל שם - מרפא עממי הנעזר בשמות קדושים, קבלה מעשית השבעות וקמיעות. אך ידוע שהבעל שם טוב התנגד לקבלה מעשית, ואף מסופר עליו שכל ימיו עשה תשובה על כך שבילדותו עבר את הנהר על ידי שימוש בשם קדוש. בגיל 36 הסכים לנטול על עצמו תפקיד של הנהגה רוחנית, וביקש להציל את הציבור מסכנות שונות באמצעות כוחותיו הרוחניים המיוחדים. הבעש"ט ראה בתורתו הכנה לביאת הגאולה, שבה כדברי ישעיהו ”כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת-ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים” (י"א, ט).

לערך המלא

5

רבי משה בן מימון, או בקיצור הרמב"ם, היה מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות, מדען, רופא, חוקר ומנהיג. אחד האישים החשובים והנערצים ביותר בתולדות היהדות. עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה" והוכתר בכינוי "הנשר הגדול". תפיסת עולמו כפי שבאה לידי ביטוי בכתביו שכלתנית מובהקת. הוא הוכר כפילוסוף חשוב גם בתרבות הערבית והאירופית. זמן-מה חי בארץ ישראל, וכן היה רופא של סולטאן מצרים ונגיד של הקהילה היהודית במצרים.

לערך המלא

רבי יהודה הלוי (נכתב בר"ת: ריה"ל) היה מגדולי המשוררים וההוגים בתקופץ תור הזהב בספרד, ולפי משלח ידו היה רופא. הוא זכה לחינוך מקיף גם בתחום היהדות וגם בתחום ההשכלה הכללית-הערבית. היה תלמידו של הפרשן ופוסק התלמוד רבי יצחק אלפסי. הוא שאף לעלות לארץ ישראל, ולבסוף הגיע לארץ ובדרך היה במצרים. רבי יהודה הלוי התפרסם במיוחד בזכות ספרו הפילוסופי-יהודי "ספר ההוכחה והמופת להגן על האמונה המושפלת", שנודע בעברית בשמו הכוזרי.

לערך המלא

הרב דוקטור יום-טוב [לאופולד] לִיפְּמן צוּנְץ (גרמנית: Leopold Zunz;‏ (10 באוגוסט 1794 – 18 במרץ 1886) היה מלומד יהודי גרמני הנחשב לאבי תנועת "חכמת ישראל" או "מדעי היהדות", הניסיון שהתחיל להתגבש במאה ה-19 לחקור בכלים מדעיים את התרבות וההיסטוריה של היהדות והיהודים כחלק מהתרבות האנושית. בתחילת ימיו החזיק צונץ בעמדות רדיקליות לגבי הצורך בשינוי בהנהגות הדת והיה מקורב למבשרי היהדות הרפורמית. אך לבסוף התנגד למכונניה, אברהם גייגר ושמואל הולדהיים, בין היתר בגלל הערצתו לתלמוד וסלידתו משלטון הרבנים. הוא מיעט מלכתחילה לנסות להשפיע על יתר הציבור, ולבסוף נסוג מכל מעורבות בחיים הפומביים והתמקד אך ורק במחקר.

לערך המלא

דבורה הנביאה משבט אפרים היא דמות מקראית, מהמנהיגים המושיעים שקמו לישראל בתקופת השופטים. הסופר המקראי מתער ומכנה אותה במילים: "אִשה נביאה אשת לַפידות" (שופטים, ד, ד). בשירתה המובאת בספר שופטים, היא תיארה את מסכת המרד המלחמה בין שבטי ישראל לבין יבין מלך כנען מחרֹשת הגויים ושר צבאו סיסרא, את הריגתו בידי יעל, ואת ההתנגשות בין הכוחות הלוחמים בעמק יזרעאל שהסתיימה בניצחונם של הישראלים. היא הנהיגה את העם יחד עם ברק בן אבינעם. בספר שופטים נכתב היא שישבה כשופטת "תחת־תֹמר דבורה, בין הרמה ובין בית־אל בהר אפרים", ובני ישראל עלו אליה למשפט (שופטים, ד, ה). לפי התלמוד (מגילה, יד, ע"א) אחת משבע הנביאות הנזכרות בתנ"ך.

לערך המלא

רוזה לוקסמבורג (Rosa Luxemburg "רוזה האדומה") הייתה מהפכנית יהודייה פולנייה -גרמנייה, והוגת דעות מרקסיסטית ופמיניסטית. נרצחה בידי אנשי מיליציית פרייקור לאחר כישלון מרד הספרטקיסטים, מרד קומוניסטי בהנהגתה. היא למדה באוניברסיטת ציריך, וקיבלה תואר דוקטור במדע המדינה. יחד עם המהפכן לאו יוגיכס (Leo Jogiches), הייתה פעילה במאבק נגד הלאומנות של המפלגה הסוציאליסטית הפולנית (PPS), והשנים ייסדו ביחד בשנת 1893 את העיתון "מטרת הפועלים". לוקסמבורג הביעה במאמריה בעיתון את דעתה לגבי מהפכה בפולין ומושפעותה מן המתחולל במדינות השכנות: גרמניה, אוסטריה ורוסיה. היא סברה כי המאבק בקפיטליזם חשוב יותר מן המאבק הפולני לעצמאות לאומית. ובניגוד ללנין שללה לוקסמבורג את הזכות להגדרה עצמית של הלאומים. כאשר פעלה בברלין, היא נתפסה ב-15 בינואר 1919 יחד עם המהפכנים וילהלם פיק וקרל ליבקנכט על ידי חברי ארגון הפרייקור – ארגון ימני קיצוני של חיילים משוחררים, ובמשך מספר ימים לא נודע גורלם. כפי הנראה נחבטה בגולגולתה בקת של רובה, ולאחר מכן נורתה בראשה. מספר שבועות לאחר מכן נמצאה גופתה צפה בנחל בלב פארק טירגארטן, שם ניצבת אנדרטה צנועה לזכרה. קברה הוא בבית הקברות המרכזי פרידריכספלדה.

לערך המלא

יוזף זיסקינד אופנהיימר היה בנקאי יהודי שהיה יועץ כספי לדוכס קרל אלכסנדר מווירטמברג. לאחר מותו של הדוכס, הוצא להורג מסיבות מפוקפקות. הוא שימש השראה לרומן של ליון פויכטוונגר, "היהודי זיס" משנת 1925, שבעקבותיו נוצר בבריטניה ב-1934 סרט פרו-יהודי בשם זהה –שבו השתמשו הנאצים כמודל לסרט תעמולה אנטישמי משנת 1940 בעל אותו שם.

לערך המלא

הדף באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

פורטל:תולדות עם ישראל/אישיות נבחרת/רשימה

תפריט ניווט

חיפוש