ספירה (קבלה)

עץ החיים - תרשים של עשר הספירות - מבנה היסוד של הקבלה - ו-22 אותיות האלף בית, שמרכיבים ביחד את 32 נתיבות החכמה.

סְפִירָה היא מושג יסודי בעולמה של הקבלה, המתאר רובד בהופעת האלוקות בעולם הגשמי. הספירות מוזכרות לראשונה בספר יצירה, שם משמעותן בפשטות היא ספרה, ויש להם רמזים בספר איוב, במדרש ובמשנה באבות שאומרת ב"עשרה מאמרות נברא העולם" שהוא כמניין הספירות.

מספר הספירות הוא עשר, ולכל אחת מהספירות ישנה משמעות שונה ורובד עצמאי משלה. בתורת הפרצופים נהוג לחלק את העולמות לחלקים שונים שכל אחד ואחד מהם מורכב מעשר ספירות עצמאיות.

משמעות השם

למקור המילה סְפִירָה ניתנו הסברים שונים ומגוונים: יש פירוש שמקורה בלבנת הספיר המתוארת כשייכת לגילוי האלוקות, הן בספר שמות: ”וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר” (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוק י'), והן בחזון המרכבה של יחזקאל ”וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם, כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא” (ספר יחזקאל, פרק א', פסוק כ"ו).

יחד עם המקור מהפסוק, קושרים המפרשים את המילה לשורש העברי ספ"ר, במשמעות של לספור או מספר, ובכך הוא מרמז למספרן הקבוע של הספירות שהוא עשר. הרמב"ן, בעקבות הפתיחה של ספר יצירה, מציין שעשר הספירות ביחד עם כ"ב אותיות השפה העברית, מרכיבות את ל"ב נתיבות החכמה.

הקשר אחר הוא לשורש 'סיפור'. כך למשל בספר הקבלה הקדמון ספר הבהיר נכתב: ”ואמאי קרי ליה ספירות? [=ומדוע הן נקראות ספירות?] משום דכתיב 'השמים מספרים כבוד אל'”. אפשרות אחרת המובאת בספריו של הרמ"ק היא מלשון "ספיר גזרתם" שהיא הארה רוחנית. כך גם רבי שניאור זלמן מלאדי מינח את הספירה מלשון בהירות ואור.

אזכורים מוקדמים של הספירות

בתנ"ך במספר מקומות מוזכרים דרכי ה', מחשבותיו, אמרותיו ושמותיו, והמקובלים סידרו ופירשו אותם בעניין הספירות (בראשית א ג, בראשית יז א, ישעיהו נה ט). מקורות מפורשים יותר לשמות שכינו בהם את הספירות נמצאים בספרים מאוחרים.

הזוהר מבאר את הפסוק:”כִּ֣י שֵֽׁשֶׁת יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְהוָ֜ה אֶת הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת הָאָ֗רֶץ” (ספר שמות, פרק כ', פסוק י"א), שהכוונה שעל ידי 'ששת הספירות' (שנקראים בקבלה ימים) 'עשה השם את השמים ואת הארץ'.

גם את הפסוק מספר משלי ”ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה. בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ, וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל” (ספר משלי, פרק ג', פסוק י"ט), המתייחס לבריאת העולם פירשו כמתייחס לשלושת הספירות הראשונות: "חכמה" "בינה" "ודעת".

בדברי הימים, בברכתו של דוד, במעמד ציבורי, לאחר שהעם מנדב מאוצרותיו לבניין בית המקדש, מוזכרים שבעה שמות המיוחסים לפעולת ה' בארץ ואותם פירש הזהר כשמות לשבע הספירות התחתונות:

"וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת ה' לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל... לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה (=חסד) וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל (=יסוד) בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה (=מלכות) וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ"

— ספר דברי הימים א', פרק כ"ט, פסוק י"א

גם בספרות חז"ל מוזכרות הספירות בכמה מקומות. למשל במדרש רבה: ”כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁנִּבְרָא בָּהֶם הָעוֹלָם, וּכְנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִימָה”. וכן בילקוט שמעוני: ”עשר באמה משפתו - אלו עשר ספירות בלימה שהעולם עליהם עומד ... יסוב אותו סביב שהעולם עומד בזכות עשרת הדברות, ובעשרה מאמרות נברא, וספירות עשר על בלימה”.

מהות הספירות

המקובל רבי עזריאל מגירונה [גירונדי] שהיה מראשוני המקובלים ורבו של הרמב"ן כתב ב'ביאור עשר ספירות' שלו:

"ועל מה ששאלת באי זה הכרח שיש ספירות. דע כי אין סוף אין לומר כי יש לו רצון ולא כוונה ולא חפץ ולא מחשבה ולא דבור ומעשה: ואע"פ שאין חוץ ממנו, אין לומר בו שום דבר שיהיה ממנו שהוא מוגבל כי כל מוגבל משתנה, ואין אצלו לא שינוי ולא חילוף ולא חדוש. ואנו רואים מתוך הכתוב שהוא אוחז דרך הגבול כמו ויעל וירד ויבא וילך וידבר וכן כל כיוצא בזה. וא"ת להשגת השכל נאמר. כבר ידעת שהשכל יש לו גבול, א"כ כל הדברים הנמצאים בכתוב נאמרים על הגבול, אע"פ שהגבול מבלי גבול. והגבול הוה באדם שהם הספירות. וכל סדרי בראשית וסדרי המצות שהם על סדר הספירות מעידות זה. וכל שכן הקרבנות שכתוב בהן את קרבני לחמי לאשי ריח נחוחי תשמרו להקריב לי במועדו, זה יעיד שהוא מתקרב מדבר לדבר עד שהוא לכח העליון, וכל זה לא ייתכן בלתי הספירות וסדורם במוטבע ובמורגש ובמושכל. כי לשון עלייה וירידה שהוא מדרך הטבע והרחת ריח שכתוב בו וירח ה' את ריח הניחוח שהיא מדרך הרגש והשגת החכמה שכתוב בו שהוא מדרך השכל כל אלה יש להם גבול. ומה שאין לו גבול אין להגבילו ולהמשילו בכל אלה."

המקובל רבי יוסף חיים מסביר כי על פי הקבלה, הספירות הם שכלים פשוטים ותשוקתם לעשות רצון בוראם.

"הם בעלי חכמה ובינה יתירה, והם משכילים תמיד בבוראם, ושוקדים תמיד על חשק עבודתם, שהיא עבודה שכלית לא גשמית, ותשוקתם גדולה בעבודה ההיא..."

— דעת ותבונה פרק ראשון עמוד נ"ב

הקבלה מבארת, כי האלקים הוא אינסופי ובלתי מושג. אך למרות זאת ניתן לנסות להבין את הצורות בהן הוא מתגלה בעולם ו"המדות שהבורא פועל בהם פעולותיו". ישנן רמות ודרגות שונות של התגלויות. הספירות מחולקות לשלושה קבוצות כלליות הנמשלות לשלושה קומות זו על גב זו וחלוקה זאת ממחישה כיצד האור האלוקי הולך ומתגלה, כך שכל קומה נמוכה יותר מייצגת התגלות מוחשית יותר. במקומות רבים מתוארות הספירות כמעין "צינורות" המחברות בין עולמנו לבין ה', ודרכם עובר ה"שפע האלוקי", "האורות", הברכה שמשפיע ה' על העולם. בהקשר זה היהודי הוא המתקן את החיבורים בין הספירות על ידי עבודת ה', כאשר הוא הולך במידותיו יתברך, ובכך מאפשר לשפע לרדת לעולמנו בצורה חלקה ובגלוי גדולה יותר.

בספר יצירה, שהוא מקור חשוב להבנת הספירות, כתוב על הספירות שהן "עשר שאין להן סוף" - שמכיוון שנאצלו מהאינסוף הן צריכות לשקף את אינסופיותו ולכן הן מכונות שם "עשר ספירות בלימה" כפירוש הרמ"ק "בלי מה" - ללא מהות, ובדבריו "שאין להם מהות מושג אל בני אדם, לפי שאינם מוגבלות ולא מושגות, מפני שהם נשללות מהגבול ומהגשמות", מה שבהכרח מביא לידי כך, ש"צפייתן כמראה הבזק ותכליתן אין להם סוף" - וכביאור הרמ"ק שאף שהנבואה מושפעת מהן, הן אינן מושגות אפילו לנביא, שרק ראה את השתקפותן בדברים אחרים.

הספירות הן עשרת המאמרות שבהן נברא העולם, כפי שכתוב במשנה במסכת אבות, בספר היצירה הן מכונות "ידיים", מכיוון שהן משמשות את הבורא כביכול כפי שהידיים משמשות את האדם, והן שורשן של עשרת הדיברות שניתנו לישראל בהר סיני. הם גם נקראות "הארות" מפני שהאור הוא הדבר הכי לא גשמי שאנחנו מכירים, כי אור אי אפשר לא להרגיש ולא לראות, ולכן הוא מובא כדוגמה על הספירות, כמשל על הרוחניות של האלקות.

לתנועת החסידות שהתפתחה בפולין בשנות ה'ת"ק היה יחס מעט שונה לתורת הקבלה. שהוא: שמתוך שהאדם נברא בצלם אלוקים ככתוב בפסוק "כי בצלם אלוקים עשה את האדם", רואים כי הכוחות האלוקיים המבוטאים במערכת הספירות קיימים במקביל בנפש האדם ונחלקים שם ל"שכל" ו"מידות". לדוגמה, הקבלה משתמשת בספירת החסד כדי לתאר את כוח ההטבה של ה' ובספירת הגבורה כדי לתאר את כוח הדחיה. החסידות תשתמש במונחים הללו כדי לתאר את הסכסוך הפנימי בין כוחות האהבה ושנאה באדם, זאת כחלק מהתפתחות והתגלות הקבלה ע"י החסידות והורדתה לחיי היום יום למעשה.

הספירות עונות על בעיה פילוסופית ותאולוגית, והיא - איך יכול להיות קשר בין האינסוף לבין הסוף, שהרי האדם אינו יכול להבין ולהשיג מושג אינסופי שלא מוגבל ולא מוגדר, וקיים חיץ בלתי עביר בין עצמותו של הא' לבין האדם, ועל השאלה הפילוסופית כיצד מהאחדות שאין בה פירוד ושניות נוצר הריבוי ואף הרוע שנראה בעולם. באמצעות מערכת הספירות מוסברת הבריאה בכך שהייתה שורה של השתלשלות והתגשמויות מהאינסוף המופשט עד שנוצר העולם הגשמי. הבורא כביכול התלבש ב"לבושים" וצמצם את עצמו כדי "לרדת" אל העולם, כמו מורה שממחיש נוסחה מופשטת באמצעות דוגמה מעשית. כמו כן, באמצעות הספירות האדם יכול להתדבק בבוראו, שהרי את עצמות ה' האדם אינו יכול לתפוס ולא להתדבק בו.

מחלוקת עצמות וכלים

לדעת הרמב"ם הקב"ה הוא 'שכל פשוט' (כלומר שאינו מורכב בגוף, אפילו לא גוף רוחני) אך שלא כמו שכלי המלאכים, הבורא יודע את העולם במה שיודע את עצמו, ובלשונו של הרמב"ם "שהוא המדע והוא היודע והוא הדעה עצמה". בניסוח זה עונה הרמב"ם מדוע אין ביכולתינו לייחס שינוי והרכבה בבורא מידיעה לידיעה, "כיון שאצלו ית' אינה אלא ידיעה אחת, שע"י ממילא גלוי וידוע לפניו כל פרטי הבריאה". לעומת זאת, המהר"ל כותב שמכיוון שהשכל הוא נברא יש מאין, לא ייתכן לומר שהוא עצמות הבורא, אלא עצמות הבורא אינה מוגדרת בגדר מיוחד. בשל כך קורא המהר"ל לבורא 'פשוט בתכלית הפשיטות', כלומר מלבד מה שאינו ניתן לשום הגדרה גשמית הנגזרת ממקרי הגוף (כדעת הרמב"ם) הוא 'פשוט' (-גם לא ניתן לשום הגדרה) גם מהגדרות השכל ומכל הגדרה רוחנית. ובאשר לחכמתו ית' ושאר כוחותיו, אומר המהר"ל שאינם אלא פעולות, והיינו כמו כלי האומן שבהשתנותם לא ישתנה מהות האומן הפועל ע"י. מחלוקת זו מבוססת גם בדברי המקובלים הראשונים, ר' דוד ור' מנחם רקאנטי. ר' דוד דומה בדעתו לרמב"ם, ואילו הרקאנטי למהר"ל, ובלשון הקבלה קראו אותם "עצמות וכלים".

סוגיה זו מתרחבת בדברי הרמ"ק שמתווך בין שתי הדעות. לדעת הרמ"ק, הספירות, כלומר הכוחות של הבורא, הם הן עצמות והן כלים כאחד. הרמ"ק, בהסתמכו על דברי הזוהר, מבחין ומחלק בין החלק הפנימי שבספירות, אשר לו הוא קורא "עצמות ואור", ובין החלק החיצוני שבספירות, אותו הוא מכנה "כלים". לדעת הרמ"ק, עצמות הבורא היא פשוטה כדברי המהר"ל ורבי דוד, אבל שלא כדעתם, סובר הרמ"ק שהעצמות מתאחדת עם הכלים והיא הפועלת בהם, עד שנופלת עליה שם התואר מהפעולות. ובאשר לשאלת ההשתנות מן התארים, מתרץ הרמ"ק שההשתנות בהנהגת הבורא היא רק בהתפשטות כוחו (שנקרא עצמות שכן הוא גם כן פשוט כעצמותו) משא"כ בעצמותו. עוד מסביר הרמ"ק, שגם ההשתנות שבכוח זה אינה אלא מקרית ולא עצמית. וע"ד המים שנראים ככחולים כשנמצאים בזכוכית כחולה, אבל באמת הם צלולים ולא נשתנו אלא למראית הרואה. לפי דעה זו, יש אכן ביסוס מסוים בקבלה לדעת הרמב"ם שעצמות הבורא היא שכל. והיינו מצד התואר שנעשה באור המתפשט, אף שתואר זה אינו מתמיד ועצמי.

דברי רמ"ק אלו נתקבלו כ"משנה אחרונה" גם על האר"י, תוך שהוא מוסיף עליהם ומעגן את דברי הרמב"ם במשנה חיזוק. לדעת האר"י, הכלים אינם מתהווים ל"יש" מה"אין" המוחלט (כדעת הרמ"ק, המהר"ל ור' דוד), אלא קיים תהליך מקדים להוייתם, והיא צמצום אור העצמות, שהינו אור בלתי גבולי שלא שייך כלל להנהגה פרטית ולהגדרה כמידה זו או אחרת, ורק לאחר תהליך הצמצום שבו נוצר מצב חדש בו האור מושפע לעולם כפי הכלים של הבריאה, נוצרה הנהגת הספירות. ונמצא שתוארי הספירות אינם כינויים אל כוח הבורא עצמו כדברי הרמ"ק, אלא אל ההנהגה המושגת אל הברואים לאחר שהבורא הביא את אורו מתוך הבלתי גבול אל הגבול כדי שיהיה לעולם יכולת לקבל את אורו הגדול, ומכיוון שהוא אינו שייך לערכה העצמי של האלוקות, אנו מכנים אותו בשם כלים.

לסיכום, נוכל לצייר את השתלשלות הדברים בשלושה חתכים:

1. מחלוקת הרמב"ם ומהר"ל אם השכל הוא עצמות האלוק או שהשכל הוא כלי.
2. פשרת הרמ"ק, שעצמות הבורא פשוטה אבל אורו מתאחד עם הכלים עד ששייך בהם שם הפועל מהכלים.
3. דעת האר"י, שהתהוות הכלים היא על ידי צמצום האור ועל ידי התאחדות האור שהוא הכח המשפיע עם הכלים שהיא ההנהגה המותאמת ליכולת העולם לקבלו שייך בהם שם התואר.

הערה: יש להבדיל בין עצמות האל כשהיא לעצמה ובין אור העצמות המאיר וממלא את אין-סוף.

מבנה עשר הספירות

אם מחשיבים את כתר לספירה הראשונה לא כוללים את ספירת דעת. אם מציבים את כתר מעל לכל יתר הספירות, דעת הופכת לספירה השלישית.

למבנה וסדר הספירות חשיבות רבה. מקומה של כל ספירה נותן לנו מידע גם לגבי תכונותיה וגם לגבי יחסי הגומלין שהיא מקיימת עם הספירות האחרות.

המיקום מורכב משני פרמטרים:

• צד הספירה. ישנם שלושה צדדים, "עמודים" או "קווים" בלשון הקבלה. ימין, אמצע ושמאל. ספירות הממוקמות אחת לצד השנייה הן ספירות המנוגדות אחת לשנייה, וביניהם מערכת יחסים דיאלקטית של ניגוד והשלמה. לכל צד מאפיינים מיוחדים לו:

ימין - הצד ה"זכרי". צד זה מאופיין בכוחות אקטיביים בעלי נטייה להשפעה, התרחבות והתפשטות, ללא מורכבות ופרטים.

שמאל - הצד ה"נקבי". צד זה מאופיין בכוחות פסיביים בעלי נטייה לקבל, להצטמצם ולהיכנס להגדרות ופרטים.

אמצע - צד "הזיווג". צד זה מאופיין בכוחות המאוזנים, המבקשים לאחד בין הניגודים, הזכר והנקבה, ולהגיע לשלמות.

הקבלה משווה את מבנה הספירות לצורת גוף אדם, ומחלקת אותן לשתי קבוצות:

• שלוש הספירות העליונות המכונות בקצרה ג"ר (ג' ראשונות). ספירות אלה מכונות לרוב "המוחין" והן מייצגות את ראש האדם ואת כוחות השכל והמחשבה.
• שבע הספירות התחתונות המכונות בקצרה ז"ת (ז' תחתונות). ספירות אלה מכונות לרוב "ספירות הבניין" ומייצגות את גוף האדם, מהחזה ומטה, ואת הכוחות הרגשיים והמעשיים. לעיתים מתוארות הג"ר כנשמה, ביחס לז"ת שהן הגוף. קיים שפע רב של הקבלות אלגוריות לשבע הספירות התחתונות. אחת מהן היא הקבלתן לשבע דמויות מופת היסטוריות, הידועות כ'אושפיזין' מחג הסוכות.
  • גם שבע הספירות התחתונות המכונות ז"ת, מתחלקות לשני קבוצות שש עליונות המכונות ו"ק (ו' קצוות, שהם כנגד ארבע רוחות השמים והמעלה והמטה), וספירה אחרונה שעומדת לעצמה.

לעיתים יש כינויים ושמות שונים לאותה ספירה, כמו חסד הנקראת גם גדולה, או תפארת הנקראת גם רחמים או אמת..  

פירוט הספירות

ג' ראשונות

הם הספירות שהם ההשפעה לאדם ומתחלקות לג' פרצופים שונים ששלשת אופנים של השפעה של האין סוף על הנבראים, ובאדם מתבטאות בראשו ובמוחו.

1. כתר

היא הראשונה מבין הספירות. שמה של ספירה זו מעיד כי אינה חלק אינטגרלי מתוך מערכת הספירות, אלא מעליהם, כמו הכתר שאינו חלק מן הגוף אלא מקיף מעליו. לרוב מכונה "אין", כי היא מייצגת את החלל הפנוי שקדם לבריאה.

בתכונות האדם: רצון. ספירת הכתר מייצגת את השלב שבו מתעורר רצון מעורפל לדבר כלשהו, כשעדיין לא ידוע מה הוא, וכיצד הוא יושג, אלא רק צורך ל"משהו" לא ידוע.

בפרצופים: ספירה זו מייצגת את פרצוף אריך אנפין ועתיק יומין, שכולו חסדים ורק רצון להשפיע. מה שמוסבר בחסידות כפנימיות וחיצוניות הכתר, ובכך מיישבים את מחלוקת המקובלים האם כתר היא ספירה או אור אין סוף עצמו.

מסיבות רבות, העובדה שספירה זו אינה לגמרי חלק מהספירות האחרות, כמו גם השאלה האם לכתר יש כח משל עצמה או שכמו כל האחרות גם היא רק "צינור" וכלי, "כתר" לא תמיד נספרת כחלק ממערך הספירות. והיות ובספר היצירה הספירות צריכות להיות עשרה דווקא ולא תשע, לכך במקום שהכתר איננה נספרת סופרים במקומה את ספירת ה'דעת', שהיא הממוצעת בין החכמה והבינה.

2. חכמה

ערך מורחב – ספירת החכמה

"החכמה מאין תמצא"; החכמה נאצלת מתוך ספירת ה"אין" שהיא הכתר. ספירה זו היא תחילת המחשבה והתכנון האלוקי של הבריאה. בספירה זו הרצון של הכתר מתגלה, אך הוא עדיין מופשט ולא ניתן להגדרה ולמישוש, כרמוז בשמה "חכמה"= "כח מה". היא תחילת ההשפעה האלקית לנבראים כזרע האב שהוא תחילת ההשפעה הגם שלא הגיע לתוצאה גמורה.

בתכונות האדם: ספירה זו מיצגת את המחשבה לקיים את אותו הרצון שנוצר בספירת הכתר.

בפרצופים: ספירה זו מייצגת את פרצוף אבא, שמשפיע לאם את האפשרות ליצור ולדות.

3. בינה

ערך מורחב – ספירת הבינה

בינה היא התגלמות החוכמה. היא לוקחת את ההוצאה לפועל של ההשפעה האלקית שהייתה בספירת החכמה, שלוקחת את אותה השפעה ומפרטת אותו לפרטים גמורים כרחם האם המקבל את זרע האב ויוצר ממנו גוף גמור לכל פרטיו שהוא ספירות הבניין. בהתעסקות בפרטים יש מקום גם למידת הדין , ולכך ממנה מתחלה מידת הדין ולכן היא משויכת לצד שמאל.

ספירת הבינה מקושרת גם ליכולת להכיל ניגודים ולשלב הפכים. על ספירת הבינה נקראת גם "עלמא דחירו" ("עולם החירות") - מקורה של הבחירה החופשית. היא גם מקורה של התשובה, היכולת להפוך את הרע לטוב.

בתכונות האדם: ספירה זו מייצגת את בירור האופן לקיים במציאות את אותה המחשבה שהייתה בספירת החכמה.

בפרצופים: ספירה זו מייצגת גם את פרצוף אמא, שיוצרת ולדות גמורים מהשפעת האב.

דעת

ערך מורחב – ספירת הדעת

ספירה זו אינה נספרת כאחת מי' הספירות כדברי הספר היצירה שהספירות הם "עשר ולא אחת עשרה, שכן אין בה משמעות גמורה אלא החיבור בין החכמה לבינה ומסמלת את האמונה במציאות של הרעיון. דעת אם כן היא הספירה הראשונה המעלה אפשרות להביא את הרעיון לידי מימוש. כאשר מדובר בהקשר של 'מוחין' משתמשים בספירת ה'דעת' במקום ספירת ה'כתר', אבל כשסופרים את ה'כתר אין סופרים את הדעת.

בתכונות האדם: ספירה זו מבטאה את הדברים הפשוטים וברורים לאדם אחר שחשב עליהם בחכמה ובירר אותם בבינה ונעשו לחלק בלתי נפרד מדעתו.

ז' תחתונות

הם הספירות המבטאות את ההשפעה האלקית בפועל והם כנגד ז' ימי בראשית, ספירות אלו עומדות כנגד דמויות תנ"כיות שגילו בעולם את אותה ההשפעה. והם כנגד גוף האדם ותכונותיו שבו מתקיימת אותה השפעה האלקית כדברי הכתוב "מבשרי אחזה אלוה", והם עומדות ג"כ כנגד רוחות השמים שבהם מתקיימת אותה ההשפעה של הספירות.

4. חסד

ערך מורחב – ספירת החסד

זו הספירה המביאה את הטוב האלקי והשפע האינסופי אל תוך העולם, בלי כל חשבון ובלי כל צמצום. שפע זה בעייתי בגלל מספר גורמים. הוא אינו מאפשר עצמאות למקבל, כמו הורה שלא עוזב לרגע את ילדו ולא נותן לו להתמודד בעצמו עם אתגרים. כמו כן, כח זה אינו מתחשב כלל בצרכיו של המקבל ויכול להעניק לו הטבה שיכולה להזיק לו, כמעין "חיבוק דוב" קטלני.

דמות תנכית: אברהם אבינו שהוא המחדש של מידה זו בעולם ע"י שהיה מרבה להיטיב ולהרבות חסד.

בגוף האדם: ספירה זו היא כנגד יד ימין.

בתכונות האדם: מידת החסד היא כח האהבה והרצון להיטיב, הטבה שאין לה גבולות לא מבחינת האיכות ולא מבחינת הכמות ואינה מתחשבת כלל במקבל.

ברוחות השמים: היא הימין שהוא הדרום.

5. גבורה

ערך מורחב – ספירת הגבורה

ספירה זו מצמצמת את ההארה אל מי שראוי לה בלבד, ולכך ממנה באים הדינים לעולם, בגבורה היחס אל כל יצור יהיה לפי מעשיו הנמדדים על פי הדין הקשה. ישנו מימד הרסני בספירה זו, מאחר שאין בה התחשבות בחולשות האדם, אך מצד שני, תפקידה של ספירת גבורה להעניק עצמאות למציאות ולהכיר בקיומה.

הספירה נקראת גם ספירת "דין" וגם "פחד", כפי שכתוב: "לוּלֵי אֱלֹקי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי." (בראשית ל"א מ"ב)

דמות תנכית: יצחק אבינו הוא המחדש את מידת הגבורה שנעקד בגבורה על גבי המזבח.

בגוף האדם: ספירה זו היא כנגד יד השמאל.

בתכונות האדם: ספירה זו מתארת התנהגות נוקשה, "לפי הספר". נתינה על פי צרכיו המינימליים של האחר בלבד, ללא התחשבות בחולשותיו ורצונותיו, כמו גם ההכרה בעצמאותו ונבדלותו של האחר.

ברוחות השמים: היא השמאל שהוא הצפון.

6. תפארת

תפארת היא הספירה המגשרת בין החסד והגבורה, ומהווה פשרה בין נתינה מוחלטת לבין הגבלה. ההרמוניה שאותה היא מביאה היא שהופכת אותה ל"תפארת" – יופי. בתור המיצוע שבין החסד לדין, שם אחר שניתן לה הוא "אמת". שם אחר שנוסף לספירה זו הוא "רחמים".

בהיותה הספירה האמצעית ביותר במבנה עץ החיים, וגשר בין מימד החסד למימד הדין, היא מייצגת הסתכלות מלאה ומאוזנת על החיים. וממנה השם משפיע תורה לעולם שתורה נקראה חיים.

דמות תנכית: יעקב אבינו, שעליו כתוב "תתן אמת ליעקב", ועליו אומרים חז"ל שעסק בתורה ארבע עשרה שנה, והוא המקשר בין החסד שבאברהם לגבורה שביצחק.

בגוף האדם: ספירה זו היא כנגד החזה והבטן שהם עיקר גופו של האדם כספירה הזו שהיא עיקר ההשפעה האלקית לעולם.

בתכונות האדם: ספירה זו מתארת התנהגות על פי צרכיו של האחר ונתינה באופן מוגבל, אך מתחשב.

ברוחות השמים: היא הקדימה שהוא המזרח.

היות וספירה זו היא העיקרית באדם פעמים כוללת את כל הו"ק (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד), ובאופן זה היא מייצגת את פרצוף ז"א (בן).

7. נצח

ערך מורחב – ספירת הנצח

שם הספירה הוא מלשון "ניצחון", ניצוח, וזמן נצחי. בספירה זו השפע האלוקי מוכוון על מנת להעלות את המציאות ולקדם אותה אל האינסוף.

דמות תנכית: משה רבינו שהוא המוריד לעם ישראל את התורה שמקיימת אותם לנצח.

בגוף האדם: ספירה זו היא כנגד רגל ימין המובילה את האדם למקום רחוק כספירה הזו שעניינה להגיע אל האין סוף.

בתכונות האדם: ספירה זו מקושרת ליכולת להציב מטרות גבוהות ולהשיגן תוך התגברות על קשיים, ליכולת הניהול וליכולת לשאוף למעלה. כמו כן גם להשפעה באופן אקטיבי על האחר.

ברוחות השמים: היא כנגד המעלה.

8. הוד

שם הספירה הוא מלשון הודאה על האמת, אמירת תודה, ומשמעותה המילולית כמראה מרשים. ובה השפע הנצחי שירד לארץ מקבל צורה ויופי משל עצמו, כביהמ"ק שבו עם ישראל שקבלו תורה מקבלים בעצמם הוד ועובדים בו את השם. ספירת ה"ההוד" שייכת לצד הגבורה שהודאה מגיעה בהכרת גבורתו של האחר.

דמות תנכית: אהרן הכהן שלבש שמונה בגדים להוד ולתפארת, ובו נתקיימה עבודת המשכן.

בגוף האדם: ספירה זו היא כנגד הרגל שמאל שמשתתפת בהליכה עם רגל ימין, כספירה זו שבה מתקיימת התורה שהיא הדרך אל האין סוף.

בתכונות האדם: ספירה זו מקושרת אם האפשרות לתפוס את אותה המטרה האין סופית שיש לה משמעות אף בזמן שהאדם עוד לא הגיע אל תכליתו.

ברוחות השמים: היא כנגד המטה.

ספירות הנצח וההוד מתקשרים יחד ואי אפשר לספירה אחת להתקיים בלא חברתה, כשני הרגליים שאי אפשר לרגל אחת להלך בלא חברתה.

9. יסוד

ערך מורחב – ספירת היסוד

ספירה זו מייצגת את החיבור בין שמיים וארץ, ואת המעבר בין רעיון למעשה. היא הכוח שמאפשר לרעיונות האלוקיות להתגשם במציאות, ובה מתבצע המעבר מהעולם הרוחני לעולם הגשמי. ולכך היא הפועלת את עצם ההמשכיות שנוצרה בשני הספירות שקדמו לה ומגשימה אותם בספירת המלכות.

דמות תנכית: יוסף הצדיק, ששמר על עצמו בקדושת הברית שעניינה לשמור על קדושת ההמשכיות שלא תתקיים המשכיות האדם בצורה טמאה או בגויה.

בגוף האדם: ספירה זו היא כנגד אבר ההרביה, שבו מתקיים המשכיות האדם באשתו.

בתכונות האדם: ספירה זו מקושרת עם יכולת האדם לתפוס את כל רצונותיו וצרכיו כמציאות אחת ברורה שאפשר להגשימה.

ברוחות השמים: היא כנגד המערב.

10. מלכות

ערך מורחב – ספירת המלכות

ספירת מלכות היא תכלית כל הספירות שקדמו לה שבה כל הספירות מגיעות לידי גמר מעשה כארץ שזורעים בה גרעינים ובה הם צומחים ומתגשמים לפירות. ספירה זו משולה ליום השבת שבה כל מעשה בראשית הגיעו לכדי גמר ובאו אל תכליתם. על הסטרא אחרא ("הצד האחר", השטן), נאמר שהוא מעוניין "לכבוש את המלכה", להשתלט על השפע האלקי שמיועד להגיע לשכינה.

דמות תנכית: דוד המלך (דוד - מלך ישראל) שבמלכותו מתקיים תכלית עם ישראל. ורחל, שהיא עיקר בית יעקב, ובה מתקיימת כל השפעתו.

בגוף האדם: ספירה זו מקבילה לאשה המקבלת את השפעת בעלה.

בתכונות האדם: ספירה זו מקושרת עם תכונת האדם לגמור את כל רצונותיו שיבואו לידי הגשמה גמורה.

ברוחות השמים: היות והיא תכלית כל הספירות היא כנגד האמצע.

ספירה זו מייצגת את פרצוף 'נוקבה' (בת).

ביקורת

באיגרת "וזאת ליהודה" המקובל אברהם אבולעפיה תקף בחריפות את אלו שפירשו את הספירות באופן בלתי נכון, בכך שאינם מבינים שהספירות אינם ישות נפרדת אלא רק דרך בה הבורא יתברך מביא את השפעתו אל ברואיו, והוא האשים אותם בשלילת אחדות האל:

ולפיכך אודיעך שבעלי הקבלה הספירות חשבו לייחד השם ולברוח מאמונת השלוש ועשרוהו וכמו שהגוים אומרים הוא שלשה והשלשה אחד כן מקצת בעלי הקבלה מאמינים ואומרים כי האלקות עשר ספירות והעשרה הם אחד, והנה הם רבוהו תכלית הריבוי והרכיבוהו תכלית המרכבה ואין ריבוי אחר העשרה.

דברים דומים כתב הריב"ש:

שהם מתפללים פעם לספירה אחת ופעם לספירה אחת, כפי עניין התפילה... וכל זה הוא דבר זר מאוד בעיני מי שאינו מקובל כמו הם; וחושבים, שזה אמונת שניות. וכבר שמעתי אחד מן המתפלספים מספר בגנות המקובלים, והיה אומר: הע"ג [=עובדי גילולים] מאמיני השלוש, והמקובלים מאמיני העשיריות

— שו"ת ריב"ש סימן קנ"ז.

ייצוגיהן בתרבות

עשר הספירות בחלונות ארדון בספרייה הלאומית בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים

עשר הספירות מצוטטות באמנות העת החדשה, בציור ובפיסול במגוון טכניקות.

ראו גם

• קבלה
• מושגי יסוד בקבלה

לקריאה נוספת

• ר' יוסף ג'יקטיליה, ספר שערי אורה
• גרשם שלום, פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, 1980
• טוני לביא, מסע עשר הספירות בקבלה - מאלוהות לאנושות ובחזרה, ישראל 2013

קישורים חיצוניים

• ספר יצירה טקסט של הספר באתר hebrew.grimoar.cz
• רמ"ק, פרדס רימונים, מספרי היסוד של הקבלה, המבאר באריכות את מהות הספירות.
• הרב יהודה אשלג בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות
• רמח"ל, ספר קל"ח פתחי חכמה
• תורת הקבלה דרך הספירות, באתר אש התורה
• תורת הקבלה דרך הספירות, מתוך הספר פתיחה לחכמת הקבלה - הסבר על כל עשר הספירות, ומיקומם בעולמות, על פי ספרו של בעל הסולם
• הרב יצחק גינזבורג אילן הספירות אתר חב"ד
• מעץ החיים האשורי לעץ החיים הקבלי, צבי יוליאן רובין
• מהות הספירות והמידות של בני האדם על פיהן - ערוץ התוכן של הרב דוד איפרגן
• מצוות האמנת האלוקות, דרך מצוותיך, בעיקר מפרק ג' ואילך, באתר היברובוקס

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ספירה (קבלה)30521915