סעיד חלים פאשה
| לידה |
קהיר, ח'דיוות מצרים  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
רומא, ממלכת איטליה  | ||||||
| |||||||
מהמט סעיד חלים פאשה (בטורקית עות'מאנית: سعيد حليم پاشا; 18 או 28 בינואר 1865 או 19 בפברואר 1864 [1] – 6 בדצמבר 1921) היה סופר ומדינאי שכיהן כווזיר הגדול של האימפריה העות'מאנית בין השנים 1913 ל-1917. נאמר עליו כי היה אחד ממבצעי רצח העם הארמני, ולימים נרצח בידי ארשביר שיראקיאן במסגרת "מבצע נמזיס" – מסע נקמה שנועד לחסל את האחראים לטבח. עם זאת, לא ברור אם אכן היה מעורב בכך, שכן לא החזיק בעוצמה פוליטית רבה, וחברי הוועד המרכזי של מפלגת "האיחוד והקידמה" השאירו אותו מחוץ לניהול רוב ענייני המדינה.
ביוגרפיה
ראשית חייו
מהמט סעיד חלים נולד בארמון שוברה בקהיר, מצרים למהמט עבדול חלים פאשה, אחד מבניו של מוחמד עלי פאשה, מייסד ח'דיבות מצרים, והיה ממוצא אלבני. [2] [3] בשנת 1870, הוא ומשפחתו התיישבו באיסטנבול.[4] הוא התחנך על ידי מורים פרטיים, ולמד ערבית, פרסית, אנגלית וצרפתית. בהמשך למד מדעי המדינה בשווייץ.
בשנת 1890 או 1895 הוא התחתן עם אמינה אינצ'י טוסון, בתו של מהמט טוסון פאשה.
בסוף שנות ה-90 של המאה ה-19 נבנה עבורו ארמון הנסיך סעיד חלים פאשה במרכז קהיר על ידי האדריכל האיטלקי אנטוניו לסיאק.
קריירה פוליטית
בשנת 1888 מונה סעיד חלים לחבר במועצת המדינה, בדרגת "מיר־י מיראן" (Mir-i Mîran), מה שהעניק לו את תואר הפאשא האזרחי. בשנת 1900 מונה ל"רומלי ביילרביי" (Rumeli Beylerbeyi – מושל עליון של מחוז רומליה). בתקופה זו היו לו יחסים טובים עם הסולטאן עבדול חמיד השני. אולם חצרנים קנאים הפיצו שמועות על חוסר נאמנותו ועל נטייתו לקרוא ספרות מסוכנת. משאיבד את חינו, צמצם את מעורבותו בתפקידו במועצת המדינה ופרש לאחוזתו. בשנת 1903 גלה מן הבירה בשל קשריו עם תנועת הטורקים הצעירים. תחילה עבר למצרים ולאחר מכן לאירופה, שם יצר קשרים ישירים עם הטורקים הצעירים והעניק להם תמיכה חומרית ואינטלקטואלית. בשנת 1906 מונה לתפקיד בכיר בוועד "האיחוד והקידמה". בעקבות מהפכת 1908 שב לאיסטנבול.[4]
בעת גלותו, מעמדו במועצת המדינה מעולם לא בוטל באופן רשמי,[4] אך בסופו של דבר הוא הודח על־ידי המועצה ב־3 בספטמבר 1908. לאחר הבחירות העירוניות מונה לראש מועצת העיר יֵניקוי. בהמשך הפך לסגן השני של האגודה הכללית של הרשויות המקומיות (Cemiyet-i Umumiye-i Belediye İkinci Reisliği), ובשנת 1908 מונה כחבר בסנאט העות'מאני. הוא היה חבר במועצת המנהלים של דארוּששפאקה. בין 23 בינואר 1912 ל־23 ביולי 1912 שימש כראש מועצת המדינה בקבינט של סעיד פאשה. חלים נשלח ללוזאן כדי לנהל משא ומתן על הסכם שלום שיסיים את המלחמה האיטלקית-עות'מאנית ב־3 ביולי 1912, אך חילופי השלטון הביאו להדחתו מן הקבינט והוא נאלץ לשוב לביתו.[4]
לאחר התפטרותו, נבחר לתפקיד המזכיר הכללי של ועדת "האיחוד והקִדמה" (CUP), ומונה שוב לחבר מועצת המדינה בשנת 1913 בתקופת כהונתו של הווזיר מהמוט שבקט פאשה, ולשר החוץ שלושה ימים לאחר מכן. לאחר רצח שבקט פאשה ב־11 ביוני 1913, הוענקה לו תחילה דרגת וזיר, ולמחרת (12 ביוני 1913) התמנה למשרת הווזיר הגדול (ראש הממשלה). הוא נבחר כמועמד פשרה עבור ה־CUP; סעיד חלים היה שמרני יותר ואסלאמיסטי יותר ממה שהוועד המרכזי היה רוצה, אולם יוקרת מוצאו וחוסר עצמאותו הפוליטית הפכו אותו לווזיר גדול מקובל מבחינת ה־CUP.
הווזיר הגדול
בספטמבר 1913, הוא זכה לעיטור אות ההצטיינות מהסולטן מהמט החמישי בהשגת הסכם שלום עם הבולגרים, אשר קיבע את הגבול לנהר המריצה, מעבר לאדירנה.
הוא היה אחד מן החותמים על הברית העות'מאנית–גרמנית, שנחתמה באחוזתו בייניקוי יחד עם השגריר הגרמני, הברון ואנגנהיים. אף על פי כן, הוא ניסה להתפטר בעקבות פרשת המרדף אחר הסיירות גבן וברסלאו, אירוע שתרם לכניסתה של האימפריה העות'מאנית למלחמת העולם הראשונה. נטען כי הסולטאן רשאד רצה שיהיה בתפקיד אדם שהוא בוטח בו כווזיר גדול, וביקש מסעיד חלים להישאר במשרתו זמן רב ככל האפשר.
כאשר בריטניה סיפחה את מצרים בשנת 1914, תבע חלים פאשה לעצמו את כס המלכות המצרי, על סמך פירמאן (צו סולטאני) מלפני כחמישים שנה, ששינה את חוק הירושה המצרי.
במהלך רצח העם הארמני, חתם סעיד חלים על צווי הגירוש של האוכלוסייה הארמנית. הפטריארך הארמני, זאבֶן הראשון דֶר יֶגִיאַיאן, פנה אליו בבקשה להפסיק את מעשי הטרור המבוצעים נגד הארמנים, אולם סעיד חלים השיב שהדיווחים על המעצרים והגירושים מוגזמים מאוד. דֶר יֶגִיאַיאן עצמו גורש מאוחר יותר. עם התקדמות המלחמה, השפעתו של סעיד חלים הלכה ופחתה, והוא נדחק הצידה על ידי טלעת ביי ואנוור פאשה.
הוא איבד את משרד החוץ לחליל מנטשה בשנת 1915. כהונתו של סעיד חלים כראש הממשלה נמשכה עד 1917, אך נקטעה בשל עימותים מתמשכים בינו לבין מפלגת הוועד לאחדות וקדמה (CUP). שר הפנים טלעת פאשה החליף אותו בתפקיד.
מעצר והתנקשות
סעיד חלים הואשם בבגידה במהלך משפטי הצבא לאחר מלחמת העולם הראשונה באימפריה העות'מאנית, על תפקידו בגירוש האזרחים הארמנים ועל חתימתו על ברית סודית עם גרמניה. ב־29 במאי 1919 הוא הוגלה לכלא במלטה. הוא זוכה מההאשמות ושוחרר בשנת 1921, ועבר לסיציליה. הוא רצה לשוב לאיסטנבול, בירת האימפריה העות'מאנית, אך בקשתו נדחתה. זמן קצר לאחר מכן נרצח ברומא בידי ארשביר שיראקיאן, סוכן של הפדרציה המהפכנית הארמנית, בשל תפקידו ברצח העם הארמני. לפי אשרף קושצ'ובאשי, שהיה מעורב בתכנון צעדות המוות הארמניות, סעיד חלים פאשה לא ידע דבר על רצח העם.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Şeyhun 2014, p. 147 טוען כי התאריך הוא 28 בינואר; Wasti 2008, p. 86 טוען כי התאריך הוא 18 בינואר ובהערה 20, עמ' 102, נכתב כי Düzdağ 1991, p. xiii התאריך הוא 19 בפברואר 1864.
- ↑ Hovannisian, Richard G. (31 במאי 2009). The Armenian Genocide in Perspective p.93. Transaction Publishers. ISBN 978-1-4128-0891-0.
{{cite book}}: (עזרה) - ↑ Patricia Marchak, M. (2003). Reigns of Terror p.42. McGill-Queen's Press - MQUP. ISBN 978-0-7735-2641-9.
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Bostan, M. Hanefi. "Said Halim Paşa". İslâm Ansiklopedisi.
סעיד חלים פאשה41674244Q2034890