סם נאן
_(1).jpg) | |||||
| דיוקן רשמי של נאן, סביבות 2020 | |||||
| לידה |
8 בספטמבר 1938 (גיל: 87) מייקון, ג'ורג'יה, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | סמואל אוגוסטוס נאן הבן | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| השכלה |
המכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה אוניברסיטת אמורי | ||||
| עיסוק | פוליטיקאי | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||
| בת זוג | קולין או'בריאן (מאז 1965) | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
סמואל אוגוסטוס נאן הבן (באנגלית: .Samuel Augustus Nunn Jr; נולד ב־8 בספטמבר 1938) הוא פוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת ג'ורג'יה במשך 25 שנה בין השנים 1972–1997. נאן, חבר המפלגה הדמוקרטית, נודע בעיקר בשל הנהגתו את ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט מ-1987 עד 1995. טרם כהונתו בסנאט היה חבר בית הנבחרים של ג'ורג'יה.
תחילת דרכו
סם נאן נולד במייקון שבג'ורג'יה ב-8 בספטמבר 1938. הוא בנם של מרי אליזבת' (לבית קאנון) ושל סמואל אוגוסטוס נאן, שהיה עורך דין וראש עיריית פרי (Perry) שבג'ורג'יה. נאן עצמו נולד וגדל בפרי, והיה אחיין מדרגה שנייה של חבר הקונגרס קרל וינסון.
בצעירותו היה נאן פעיל בתנועת הצופים האמריקאית, וזכה בעיטור "נשר מצטיין" (Distinguished Eagle Scout Award) מטעם התנועה. בתקופת לימודיו התיכוניים התמקצע כספורטאי, שימש קפטן נבחרת הכדורסל של בית הספר התיכון בו למד, והוביל אותה לאליפות המדינה.
בשנת 1956 החל נאן ללמוד בהמכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה, שם התקבל לאחווה פי דלתא תטא. בשנת 1959 החל את לימודיו באוניברסיטת אמורי, שם השלים לימודי תואר ראשון בשנת 1961. בשנה העוקבת השלים לימודי משפטים בבית הספר למשפטים של האוניברסיטה[1].
לאחר שירות פעיל במשמר החופים של ארצות הברית, נאן שירת שש שנים נוספות בכוחות המילואים של משמר החופים, והגיע לדרגת נגד. במקהיל החל לעבוד בקפיטול כאיש סגל. נאן שב לעיר ביתו פרי שבג'ורג'יה, שם עסק בעריכת דין וניהל את חוות משפחתו. בהמשך שימש נשיא לשכת המסחר של פרי.
קריירה פוליטית
נאן נכנס לראשונה לפוליטיקה של ארצות הברית כאשר נבחר אל בית הנבחרים של ג'ורג'יה בשנת 1968, שם ייצג את מחוז הבחירה ה-41. בנובמבר 1972 נבחר אל הסנאט של ארצות הברית, לאחר שניצח בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית את הסנאטור המכהן דייוויד גאמברל. בבחירות הכלליות גבר על חבר הקונגרס פלטשר תומפסון (אנ'), שהיה מועמד המפלגה הרפובליקנית. נאן פרש מן הסנאט בשנת 1997, בטענה למחסור ב"חדווה והתלהבות".
במהלך כהונתו בסנאט כיהן נאן כיו"ר ועדת הכוחות המזוינים, וכן יושב ראש הוועדה המשנה הקבועה לחקירות. בנוסף היה חבר בוועדת המודיעין ובוועתד העסקים הקטנים והיזמות. הישגיו החקיקתיים כוללים, בין היתר, את "חוק ארגון מחדש של משרד ההגנה", שנוסח יחד עם הסנאטור בארי גולדווטר, ואת "תוכנית נאן-לוגאר לצמצום איום משותף" עם הסנאטור ריצ'רד לוגאר, שסיפקה סיוע לרוסיה ולמדינות ברית המועצות לשעבר באבטחת עודפי נשק להשמדה המונית לשם השמדתם. במסגרת תוכנית זו נוטרלו למעלה מ-7,600 ראשי קרב גרעיניים.
נאן נחשב מועמד מוביל לתפקיד מזכיר ההגנה או מזכיר המדינה של ארצות הברית בממשלו של ביל קלינטון בשנים 1992 ו-1996, וכן בממשל היפותטי של אל גור במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2000.
באופן כללי היה נאן דמוקרט מתון-שמרן, שנקט לא פעם בעמדות המנוגדות לאלה של מפלגתו בסוגיות חברתיות וכלכליות. הוא התנגד לחוק התקציב של 1993, שכלל העלאות מסים לצורך צמצום הגירעון התקציבי. ביחס לניסיון של הילרי קלינטון לייסד מערכת בריאות אוניברסלית לא נקט בעמדה ברורה בעד או נגד, אך התנגד נחרצות להצעה להטלת חובת ביטוח בריאות.
בספטמבר 1994 התבקש נאן, ביחד עם נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ימי קרטר ויושב ראש המטות המשולבים לשעבר קולין פאוול, בידי הנשיא ביל קלינטון לצאת להאיטי במטרה להביא לסיום שלטונו של הדיקטטור הצבאי ראול סדראס. באותה שנה תבע קלינטון בפומבי מהחונטה הצבאית של האיטי להסתלק ממושבה ולהשיב את השלטון הדמוקרטי. בספטמבר 1994 פרס קלינטון כוח צבאי גדול במטרה לכתר את המדינה. ממש בטרם הגיעו הכוחות הצבאיים האמריקאים להאיטי, שלח קלינטון משלחת דיפלומטית בראשות קרטר, ובה התבקשו נאן ופאוול לשכנע את סדראס לוותר על השלטון ולעזוב את המדינה. סדראס נעתר ולבסוף ויתר על סמכויותיו; הוא ועמיתיו הבכירים עזבו את המדינה באוקטובר. ימים אחדים לאחר מכן ליוו כוחות אמריקאיים את נשיא האיטי הנבחר, ז'אן-ברטראן אריסטיד, בדרכו אל פורט-או-פרנס. לאחר האירועים שיבח קלינטון את המשלחת של קרטר, נאן ופאוול על שמנעה פעולה צבאית, ואמר: ”כפי שכולכם יודעים, לבקשתי יצאו הנשיא קרטר, גנרל קולין פאוול והסנאטור סם נאן להאיטי כדי לסייע בעזיבתו של הדיקטטור. הייתי בקשר מתמיד עימם ביומיים האחרונים. הם עבדו ללא לאות, כמעט מסביב לשעון, ואני רוצה להודות להם על שביצעו שליחות קריטית זו בשם העם האמריקאי כולו[2].”
לאחר הקריירה הפוליטית
.jpg)
בשנת 2001 ייסד נאן את "היוזמה לאיום גרעיני" (Nuclear Threat Initiative) וכיהן בה כיושב ראש-משותף ומנכ"ל עד יוני 2017, אז המשיך לכהן כיו"ר משותף בלבד לצד טד טרנר וארנסט מוניז. בנוסף לפעילותו במסגרת היוזמה, המשיך נאן לתרום בזירה הציבורית כפרופסור מן המניין בבית הספר לעניינים בינלאומיים ע"ש סם נאן במכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה. שם יזם את "פורום המדיניות ע"ש סם נאן", כינוס דו-שנתי בו השתתפו אנשי אקדמיה, ממשל ומגזר פרטי בולטים בתחומי הטכנולוגיה, המדיניות הציבורית והיחסים בין-לאומיים, במטרה לדון בסוגיות אקטואליות העומדות על סדר יומה של ארצות הברית[3].
נאן שימש גם כחבר פעיל במועצה המייעצת של "שותפות למען אמריקה בטוחה" (Partnership for a Secure America) – מוסד ללא כוונת רווח המבקש להשיב את המרכז הבין-מפלגתי למדיניות החוץ והביטחון הלאומי של ארצות הברית. במסגרת זו חתם על מספר הצהרות מדיניות משותפות לשני צדי המתרס בסוגיות מגוונות, בהן שינוי אקלים, שיטות חקירה נוקשות ופירוק נשק גרעיני.
הוא גם יו"ר כבוד של חבר הנאמנים של "המרכז ללימודים אסטרטגיים ובין-לאומיים" (CSIS) בוושינגטון הבירה. במרכז זה חבר למזכיר ההגנה של ארצות הברית והסנאטור לשעבר ויליאם כהן בסדרת דיונים פומביים שנועדו להסיט את תשומת הלב של הציבור האמריקאי לסוגיות יסוד העומדות בפני המדינה. דיונים אלה, שכונו "דיאלוגי כהן–נאן", אירחו מובילי דעת קהל, מומחי מדיניות ציבורית, עיתונאים וחוקרים ידועים בתחומם.
נאן היה שותף לשעבר במשרד עורכי הדין "King & Spalding" ושימש כחבר דירקטוריון בתאגיד קוקה-קולה. בשנת 2005 שיתף פעולה עם הסנאטור לשעבר פרד תומפסון בקידום הסרט התיעודי "Last Best Chance", שעסק בסכנות הנובעות מעודפי נשק וחומרים גרעיניים. הסרט הופק על ידי "היוזמה לאיום גרעיני" ושודר בערוץ HBO באוקטובר 2005. באותה שנה הציג נאן את מטרותיו בהרצאה במועדון הקהילייה של קליפורניה.
נאן – יחד עם ויליאם פרי, הנרי קיסינג'ר וג'ורג' שולץ – קרא לממשלות לאמץ חזון של עולם חופשי מנשק גרעיני. הארבעה פרסמו חמישה מאמרי דעה בוול סטריט ג'ורנל ובהם תוכנית פעולה שאפתנית ליישום החזון, והקימו את "פרויקט הביטחון הגרעיני" לקידום המהלך. נאן חזר על עמדותיו הללו בנאום שנשא בבית הספר לממשל באוניברסיטת הרווארד ב-21 באוקטובר 2008. בשנת 2010 הופיעו הארבעה בסרט התיעודי "Nuclear Tipping Point", שהופק אף הוא על ידי היוזמה לאיום גרעיני. הסרט הציג באופן חזותי והיסטורי את הרעיונות שגובשו במאמרי הדעה בוול סטריט ג'ורנל וחיזק את מחויבותם לעולם חופשי מנשק גרעיני ואת הצעדים שיש לנקוט לשם כך.
נאן היה חבר במועצה המפקחת של "הפורום הבינלאומי בלוקסמבורג למניעת קטסטרופה גרעינית", ארגון ללא מטרות רווח המאחד מומחים מובילים בתחום מניעת הפצת נשק גרעיני הוא שימש גם כחבר במועצת היועצים של "המכון הלאומי למחקר אסיה" (*National Bureau of Asian Research*), מוסד מחקר בלתי מפלגתי ובלתי תלוי. ביוני 2013 הצטרף נאן לקולות הציבוריים שקראו להסכם מחודש להגבלת נשק גרעיני עם רוסיה. ההסכם המקורי של נאן–לוגאר משנת 1992 פג באותה עת של מתיחות גוברת ביחסי ארצות הברית – רוסיה. נאן בירך על נחישותם של הנשיאים ולדימיר פוטין וברק אובמה לחדש את עקרונות ההסכם, וקרא להרחיבו כך שיכלול גם מגבלות על נשק כימי וביולוגי.
קישורים חיצוניים
- סם נאן באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- סם נאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ A Conversation With Sam Nunn, באתר Georgia Tech Alumni Magazine, אביב 1990 (באנגלית)
- ↑ President Carter Leads Delegation to Negotiate Peace With Haiti, באתר מרכז קרטר, 4 בספטמבר 1994 (באנגלית)
- ↑ The Sam Nunn School of International Affairs, באתר Georgia Institute of Technology, 18 במאי 2008 (באנגלית)
סם נאן41777104Q946305