וולטר ג'ורג'

וולטר ג'ורג'

לידה	פרסטון, ג'ורג'יה, ארצות הברית
פטירה	ויינה, ג'ורג'יה, ארצות הברית
מדינה
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
סנאטור מטעם מדינת ג'ורג'יה 22 בנובמבר 1922 – 3 בינואר 1957 (34 שנים) → רבקה לטימר פלטון הרמן טאלמדג' ←
הנשיא הזמני של הסנאט של ארצות הברית 5 בינואר 1955 – 3 בינואר 1957 (שנתיים) → סטיילס ברידג'ס קרל היידן ←

וולטר פרנקלין ג'ורג' (באנגלית: Walter Franklin George‏; 29 בינואר 1878 – 4 באוגוסט 1957) היה פוליטיקאי אמריקאי ממדינת ג'ורג'יה. הוא כיהן במשך שנים רבות כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית בין השנים 1922–1957, ובשנים 1955–1957 אף כיהן כנשיא הזמני של הסנאט.

ג'ורג' נולד ליד פרסטון שבג'ורג'יה, ועסק בעריכת דין לאחר שהשלים את לימודיו באוניברסיטת מרסר. בשנים 1917–1922 כיהן בבית המשפט העליון של ג'ורג'יה, עד שפרש מתפקידו כדי להתמודד בהצלחה על מקום בסנאט. מבחינה רעיונית היה דמוקרט שמרן. ג'ורג' נמנע מלתמוך במועמדותו של פרנקלין דלאנו רוזוולט לנשיאות בשנת 1932, והתנגד בגלוי לתוכניתו של הנשיא מ־1937 להוסיף שופטים לבית המשפט העליון. עם זאת, על אף עמדותיו הפילוסופיות, תמך ג'ורג' בחלק ניכר ממדיניותו הכלכלית של רוזוולט והוביל את יישום מדיניות החוץ של הנשיא. הוא כיהן כיושב ראש ועדת הכספים של הסנאט בשנים 1941–1946, שבה בדרך כלל תמך בהתנהלותו של רוזוולט במהלך מלחמת העולם השנייה. ג'ורג' כיהן גם כיושב ראש ועדת החוץ של הסנאט בשנים 1940–1941 ובשנים 1955–1957.

במהלך הקריירה הפוליטית שלו נחשב ג'ורג' כמתון יחסית בסוגיות זכויות האזרח בהשוואה לסנאטורים דרומיים אחרים. אף על פי כן, הוא התנגד לשילוב הגזעי בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין פסק דין בראון נגד מועצת החינוך, וב"מניפסט הדרומי" – לא רק שחתם עליו, אלא גם הציג אותו באופן רשמי בסנאט – גינה את הפסיקה כ"פסק דין לא מוצדק של בית המשפט העליון [...] [ש]כעת מניב את הפירות שתמיד מופיעים כאשר אנשים מחליפים חוק מבוסס בכוח חשוף".

בסוף הקריירה שלו בסנאט, נחשב ג'ורג' לאחד הסנאטורים החזקים ביותר וזכה להערכה מצד שתי המפלגות ומצד ליברלים ושמרנים כאחד. ג'ורג' היה מהתומכים המוקדמים והבולטים בחינוך מקצועי, שמרן חוקתי נוקשה שהאמין בממשל פדרלי מוגבל, ושמרן תקציבי. במהלך הקריירה שלו עבר מתמיכה בבדלנות בינלאומית לתמיכה נלהבת באינטרנציונליזם, כולל תפקיד חשוב באישור אמנת האו"ם על ידי הסנאט ב־1945. ג'ורג' פרש מהסנאט בשנת 1957 ונפטר מאוחר יותר באותה שנה. כביטוי להערכה הרבה כלפיו, השתתפו בלווייתו 40 חברי קונגרס, בהם מנהיג הרוב בסנאט לינדון ג'ונסון, והנשיא דווייט אייזנהאואר הורה להוריד את הדגלים בכל המבנים הפדרליים בארצות הברית לחצי התורן.

ביוגרפיה

ראשית חייו

ג'ורג' נולד ב-29 בינואר 1878 בחווה ליד פרסטון שבג'ורג'יה, בן לאיכרים חוכרי קרקע, שרה (סטייפלטון) ורוברט תאודוריק ג'ורג'. הוא למד בבתי ספר ציבוריים ולאחר מכן באוניברסיטת מרסר במייקון, ג'ורג'יה. בשנת 1901 סיים תואר במשפטים והחל לעסוק בעריכת דין. ג'ורג' כיהן כשופט בבית המשפט לערעורים של ג'ורג'יה בשנת 1917 וכשופט בבית המשפט העליון של ג'ורג'יה בשנים 1917–1922. בתקופת כהונתו כשופט נודע כקורא נלהב של היסטוריה ושל רומנים היסטוריים.

כהונה בסנאט של ארצות הברית

שנות ה־20

ג'ורג' התפטר מבית המשפט העליון של ג'ורג'יה כדי להתמודד על מקום בסנאט של ארצות הברית, שהתפנה עקב מותו של תומאס אדוארד ווטסון. ג'ורג' ניצח בבחירות המיוחדות, אך במקום להיכנס מיד לתפקיד כשהתכנס הסנאט מחדש ב־21 בנובמבר 1922, איפשר לרבקה לטימר פלטון – שמונתה למלא את המקום – להישבע אמונים, ובכך הפכה לאישה הראשונה שכיהנה בסנאט, עד שג'ורג' תפס את מקומו יום לאחר מכן, ב־22 בנובמבר. הוא נבחר מחדש לתקופת כהונה מלאה ב־1926, וכיהן בסנאט מ־1922 עד 1957, כאשר החליט שלא להתמודד לכהונה שישית ב־1956. באותן שנים המפלגה הרפובליקנית בג'ורג'יה הייתה חלשה מאוד, ולכן הקרבות הפוליטיים האמיתיים של ג'ורג' היו בפריימריז הדמוקרטיים.

בשנות ה־20 נטה ג'ורג' להצביע באופן שמרני. הוא תמך בחוק היובש, התנגד לחקיקת זכויות אזרח, והצביע נגד חוקים פדרליים נגד לינץ', מתוך אמונה שהצעדים אינם חוקתיים, שכן אכיפת החוק היא עניין למדינות. ג'ורג' היה תומך נלהב ביזמות חופשית ובעסקים, במיוחד חברות מג'ורג'יה כמו "קוקה-קולה" ו"חברת החשמל של ג'ורג'יה". כוחם של השוק והקפיטליזם ליצור מקומות עבודה ולהעלות את רמת החיים היה עקרון יסודי בפילוסופיה הפוליטית שלו.

בשנת 1928 נבחר ג'ורג' על ידי משלחת הקונגרס של ג'ורג'יה כמועמד לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית. המועמדות הארצית ניתנה לאל סמית' מניו יורק, שהובס בבחירות הכלליות על ידי הרפובליקני הרברט הובר. אף שג'ורג' לא היה מועמד רציני, הדבר הראה על הפופולריות שלו בקרב תושבי מדינתו. קריסת הבורסה ב־1929 ותחילת השפל הגדול שינו את פני הפוליטיקה האמריקאית.

שנות ה־30

למרות ביקוריו אצל רוזוולט בחוותו בוורם ספרינגס שבג'ורג'יה, סירב ג'ורג' לתמוך בו בבחירות לנשיאות ב־1932. ג'ורג' היה פחות נלהב מהניו דיל לעומת עמיתו הסנאטור ריצ'רד ראסל, אך תמך בכמה מהתוכניות, בהן רשות עמק טנסי (TVA), ביטוח לאומי, רשות החשמל הכפרית וחוק התאמת החקלאות. הוא תמך בכ־34 חוקים של הניו דיל שהתגלגלו בסנאט והתנגד לעשרה בלבד.

בתקופת כהונתו השנייה של רוזוולט התנגד ג'ורג' בתוקף לרגולציה מוגברת על חברות החשמל, לחוקי מיסוי עושר ולהרחבת בית המשפט העליון. רוזוולט ניסה להביא לתבוסתו בפריימריז של 1938, אך ג'ורג' זכה בניצחון קל ונבחר מחדש.

שנות ה־40

בשנים 1941–1946 כיהן כיו"ר ועדת הכספים של הסנאט ונחשב לאחת הדמויות המחוקקות החזקות ביותר בוושינגטון. הוא מנע חוקים רבים של רוזוולט שנועדו להעלות מיסים בצורה חדה. עם זאת, במדיניות החוץ היה תומך נאמן של רוזוולט. הוא תמך בהכנות צבאיות, בחוקי השאל-החכר לסיוע לבריטניה, צרפת וברית המועצות, ולאחר כניסת ארצות הברית למלחמה – גם במאמצי המלחמה. בשנת 1945 תמך באישור אמנת האו"ם.

שנות ה־50

עם תחילת שנות ה־50 נחשב ג'ורג' לאחת הדמויות החשובות ביותר בסנאט. מגזין לייף כינה אותו "אחד המחוקקים הבולטים של זמנו והאדם הנערץ ביותר בסנאט". מגזין Collier's תיאר אותו כ"סולידי, מכובד וכמעט בלתי ניתקף". הנשיא אייזנהאואר הסתמך עליו מאוד בנושאי חוץ.

לאחר פסק דין בראון נגד מועצת החינוך, גבר המיקוד בזכויות האזרח. ג'ורג' תמך בהפרדה גזעית, וב־1956 נחתם "המניפסט הדרומי" במשרדו, בהיותו נשיא הסנאט הזמני.

ב־1956, לאחר 34 שנים בסנאט, שקל להתמודד מחדש מול הרמן טאלמדג', אך החליט לפרוש, בין היתר בשל גילו (78) ובריאותו.

ג'ורג' היה חבר ב־12 ועדות בסנאט ועמד בראש חמש מהן, בהן ועדת החוץ וועדת הכספים. הוא נודע כנואם מצטיין וכאחד הדוברים הטובים של הסנאט.

ב־1957, לאחר פרישתו, מינה אותו הנשיא אייזנהאואר לשגריר מיוחד בנאט"ו. לאחר כחצי שנה חלה, נפטר ב-4 באוגוסט בעיר ויינה שבג'ורג'יה, ונקבר בבית העלמין המקומי. הוא היה חבר בבונים החופשיים.

הנצחה

על שמו נקראו בית הספר למשפטים של אוניברסיטת מרסר, אגם וולטר ג'ורג', ותיכון לשעבר באטלנטה (כיום South Atlanta High School). קרן וולטר פ. ג'ורג' ממשיכה להעניק מלגות לסטודנטים למשפטים באוניברסיטת מרסר. דיוקנו תלוי בבניין הקפיטול של ג'ורג'יה, וב־1950 הוצב פסל ברונזה בדמותו בעיר ויינה. ב־1960 הנפיקה רשות הדואר האמריקאית בול של 4 סנט לכבודו, בעיר ויינה, מקום מגוריו האחרון.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וולטר ג'ורג' בוויקישיתוף

• וולטר ג'ורג' באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• וולטר ג'ורג', באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

וולטר ג'ורג'41927683Q352331