סיום בדבר טוב
שגיאות פרמטריות בתבנית:סוגיה
פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| ספר תורה פתוח בשירת הים פורענות הגויים אינה נקראת רעה | |
| מקרא | מגילת קהלת, פרק ח', פסוק ג' |
|---|---|
| תלמוד ירושלמי | תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק ג', הלכה ז' |
| משנה תורה | ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י"ג, הלכה ה' |
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימן קל"ח |
סיום בדבר טוב או חתימה בדבר טוב הוא כלל הלכתי הנוהג בעיקר בהלכות קריאת התורה שאומר כי אין להתחיל או לסיים קריאה בדבר רע אלא בדבר טוב. לעיתים ישנה הקפדה על כך גם בעת אמירה או כתיבה של טקסטים אחרים, כמו סיום מסכת, כתיבת מכתב ועוד.
מקור הכלל
כתוב במשנה, מסכת מגילה, פרק ג', משנה ז' "אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא לכולם", לדעת רבי יוסה[1] טעם האיסור הוא כי ”"צריך שיהא פותח בדבר טוב וחותם בדבר טוב"” (תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק ג', הלכה ז')
לפי הקרבן העדה הדברים תואמים לדברי התלמוד בבלי :”מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים ” (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"א עמוד א').
יש אומרים שהדין נלמד מהפסוק ”אל תעמוד בדבר רע”[2]. בשו"ת תורה לשמה ציין למקור את מגילת קהלת, פרק ג', פסוק ב' שם נמנו ארבעה עשר זוגות זמנים טובים ורעים, כאשר בתחילה הפותח חיובי: "עת ללדת ועת למות", ובסוף החותם חיובי: "עת מלחמה ועת שלום", שינוי זה הוא מחמת ההקפדה על סיום בטוב[3].
הלבוש כתב שהמנהג הוא כדי שלא יחשוב העולה שהקורא מעוניין בקללתו, ויבואו לידי מריבה[4]. לפי המלבושי יום טוב טעם זה שייך רק בפתיחה, והסיום נלמד מ"אל תעמוד בדבר רע"[5].
פרטי הכלל
בקריאת התורה, על הבעל קורא להתחיל ולסיים בקריאתו רק בעניינים המסמלים טוב, ולא בדברים הרעים. כמו כן אין לסיים באדם שעשה מעשה רע[6].
רעת גויים אינה מוגדרת כרעה, וכן טובתם אינה טובה[7], ולפי רבי אריה לייב שפירא[8] טובתם אף נקראת רעה.
המקור חיים כתב שכן הדין גם בלימוד תנ"ך ומשנה[9]. רבי אריה לייב שפירא[10] כתב בשם ספר חסידים[11] שהדין כך בכל לימוד וכן בכתיבה[12]. לפי המקובלים ישנו שד הממונה להזיק לכל העוצר באמצע כתיבת דברי תורה בדבר רע[13].
החתם סופר הקפיד גם בשיחת חולין לסיים בדבר טוב[14].
דוגמאות
בפרשת בראשית יש חומשים בהם ציינו את סיום העלייה השישית במילים "אז הוחל לקרא בשם ה'"[15]. לדעת האבן עזרא, הרשב"ם והספורנו, אכן מדובר בסיום טוב, כשהפסוק נסוב אודות תפילת בני האדם אל ה'. לפי רש"י הפסוק מדבר על תחילת הכרת האנושות בעבודה זרה, ולפיכך נהוג לסיים קודם לכן.
הפטרת שבת שובה מסתיימת במילים "ופושעים יכשלו בם"[16]. לדעת התוספות יש להוסיף פסוקים מספר יואל[17], לדעת האבודרהם מוסיפים מספר מיכה[18], בפראג נהגו להוסיף משניהם[19].
מגילת שיר השירים מסתיימת בפסוק "ברח דודי", ובתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ג עמוד א' דרשו זאת לגנאי, לכן יש המסיימים בפסוק שקודם לאחרון "היושבת בגנים".
חריגים
פרשת נח מסתיימת במילים 'וימת תרח בחרן', ויקרא ב'לאשמה בה'[20], קדושים ב'דמיהם בם', מצורע 'ולאיש אשר ישכב עם טמאה', במדבר ב'ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו', קרח ב'ולא תמותו', בלק ב'ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף'.
רבי יוסף חיים מבגדד ביאר שכיון שהעולה מסיים בברכת התורה, נקרא מסיים בטוב, אך הזהיר על הלומד ביחידות כמו אמירת שניים מקרא ואחד תרגום לחתום בדבר טוב[21].
מנהג רווח בצרפת וספרד לקרוא בסוף פרשת בלק שלשה פסוקים מפרשת פנחס ולסיים ב"הנני נותן לו את בריתי שלום"[22]
סדר הזי"ו ל"ך בקריאת פרשת האזינו כוללת גם סיומות בדברים הרעים. הרמב"ם והרשב"א ביארו שזה כדי שיחזרו העם בתשובה[23].
סימן יתק"ק
בסוף הספרים: ישעיהו, תרי עשר, קהלת, ואיכה נכתב סימן יתק"ק.
המהרש"א[24] ורבי יוסף יוזפא האן נוירלינגן[25] ביארו שהסימון רומז לקשר בין הספרים: ישעיהו[26], תרי עשר, קינה (איכה) וקהלת, שכולם מסתיימים בדבר רע ויש לחזור על הפסוק שקודם לאחרון כדי לסיים בדבר טוב. מקור למנהג זה נמצא בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ה', הלכה א'. ”'השיבנו' תחת 'כי מאוס מאסתנו'”[27].
שונות
ר"י מפרש כי המנהג לקרוא בשבת קודם ראש השנה פרשיות נצבים וילך הוא כדי שלא לסיים את השנה בדבר רע, בקללות שבפרשת כי תבא[28].
יש מנהג בסיום הדיבור בענייני פורענות לסיים בפסוק "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום"[29], ומנהג אשכנז לסיים תמיד את הלימוד עם הקטנים בפסוק זה[30],
לאחר שבירת הכוס מאחלים "מזל טוב" תחת החופה, כדי לסיים בדבר טוב[31].
יש שנהגו כשהמלמד לומד עם הקטן את האותיות, מסיים באות ט' הרומזת לטוב[דרוש מקור].
מנהג הדרשנים לסיים ולחתום את דבריהם בדברי שבח או בדברי נחמה[32][33], ויש שסיימו בפסוק "ובא לציון גואל"[34].
בחתימת מסכת
מהמשניות שבסוף מסכתות ברכות, מועד קטן, נידה וידים ניכר כי חיפשו התנאים אחר סיום בדבר טוב[35]. כך גם נראה מהתלמוד בבלי סוף מסכת סוכה. אף הראשונים לעיתים הקפידו על כך.
דעת רבי יעקב מאורליינש שרבי יהודה הנשיא סיים את מסכת מועד קטן המסיימת את סדר מועד בפורענות ופתח את סדר נשים במסכת יבמות בפורענות כדי לסמוך פורענות זו לזו[36].
בשיר של יום
בשיר של יום רביעי נוסף למנהג האשכנזים בסוף הפרק שלשה פסוקים מהפרק שלאחריו. מקור התוספת הוא בסידור האר"י (רבי אשר), וכדי שלא לסיים בדבר רע[37]. רבי אריה לייב שפירא כותב שכיון שהיא רעת נכרים אין צורך בהוספה זו. יש הסבורים שיש טעמים נוספים להוספה זו, ולפיכך אין להשמיט את ההוספה[38].
לקריאה נוספת
- הקריאה בתורה והלכותיה, הרב עקיבא מלר, פרק ט, עמודים פה – פז.
- אוריתא - כ, הרב עמיהוד יצחק מאיר לוין, "למוד להיות גומר בטוב", עמודים קסז – שע.
- משנה הלכות – ו, רבי מנשה קליין, סימן לב.
- מעלי שבתא – ב, הרב מרדכי דובער וילהלם, "לסיים בדבר טוב", עמודים מג - מז.
- מנהג הקריאה המתייחס לסימן יתק"ק, פרופסור יעקב שמואל שפיגל, ירושלים ה'תשנ"ו.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ במסכת סופרים: "רבי יוסי בר אבין"
- ^ מגילת קהלת, פרק ח', פסוק ג', ילקוט שמעוני, קהלת, רמז תתקע"ח
- ^ תורה לשמה סימן תמה
- ^ סימן קלח
- ^ מלבושי יום טוב על הלבוש שם
- ^ מגן אברהם, אורח חיים, סימן קל"ח, סעיף קטן ד' בשם פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת ידים, פרק ד', משנה ז'
- ^ המגן אברהם, אורח חיים, סימן קל"ח, סעיף קטן ג' הוכיח זאת מפסוקי פורענויות המתייחסות לגויים הנאמרים במלכויות זכרונות ושופרות כמבואר בתלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ל"ב עמוד ב'
- ^ בפירוש נחלת אריאל על מסכת סופרים פרק יב הלכה ב
- ^ מקור חיים סימן קלח, קיצור הלכות
- ^ נחלת אריאל מסכת סופרים פרק יב הלכה ב
- ^ [דרוש מקור: לא נמצא, אולי הר"ת ס"ח נפתר באופן אחר]
- ^ וכן פסק בספר מקדש מעט על יורה דעה רעז ב
- ^ סידור רבי יעקב קופל, הקפות שמחת תורה, מעשה רב
- ^ מנהגי בעל החתם סופר החדש, תומר דבורה מנהגים פרק ב אות ב
- ^ ספר בראשית, פרק ד', פסוק כ"ו
- ^ ספר הושע, פרק י"ד, פסוק ו'. החיי אדם כלל קיח סעיף יז והמשנה ברורה, אורח חיים, סימן תכ"ח, סעיף קטן כ"ב ציינו גם להפטרת פרשת ויצא למנהג האשכנזים
- ^ ספר יואל, פרק ב', פסוקים ט"ו-כ"ז
- ^ ספר מיכה, פרק ז', פסוקים י"ח-כ'. תוספות, מסכת מגילה, דף ל"א עמוד א' ד"ה ר"ח, אבודרהם בסדר הפרשיות וההפטרות
- ^ אליה רבה תרג, ב. ראה על כך עוד במשנה ברורה סימן תכח ס"ק ג
- ^ מנהג חסידויות מסוימות על פי רבי פנחס מקוריץ והרבי מנחם מנדל מרימנוב ועוד, לומר מיד בסיום הקריאה לא-ל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי" הרומז בר"ת של התיבות לאשמ"ה ב"ה יד מאור ושמש עמ' קכ"ט
- ^ שו"ת רב פעלים חלק ד סימן מב
- ^ ספר המנהיג לראב"ן הירחי
- ^ ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י"ג, הלכה ה', שו"ת הרשב"א חלק ז סימן קמט
- ^ מהרש"א, מסכת ברכות, דף ל"א עמוד א'
- ^ יוסף אומץ, סדר הלימוד מה קודם, אות ח
- ^ הפטרת שבת ראש חודש
- ^ ראה בתוספות, מסכת ברכות, דף ל"א עמוד א' דה' שכן, כתבו שתרי עשר וקהלת מדברים בפורענות גויים ולפיכך נקרא דבר טוב
- ^ תוספות, מסכת בבא בתרא, דף פ"ח עמוד ב', ד"ה וקללם.
- ^ יקרא דאורייתא שמות עמ' קמ"ג
- ^ קובץ חצי גיבורים - פליטת סופרים יא, עמ' קל
- ^ שולחן העזר סי' ח' סקכ"ו
- ^ נתיבות שלום (לרבי עזרא הבבלי)
- ^ ירושתינו ד' עמ' מ"ה
- ^ כה תברכו עמ' צ"ח
- ^ על פי פירושי רש"י ותוספות והרע"ב במקורות אלו
- ^ תוספות, מסכת מועד קטן, דף כ"ח עמוד ב', ד"ה בלע.
- ^ רבי אברהם לנדא מטשכנוב, סידור צלותא דאברהם
- ^ פירוש מעון אריות על מסכת סופרים, פרק יב הלכה ב
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
| ספר תורה | ||
|---|---|---|
| כתיבת סת"ם | כתב סת"ם • דיו סת"ם • קלף • גוויל • סופר סת"ם • שרטוט בסת"ם • כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות | 
|
| קריאת התורה | הוצאת ספר תורה • אתה הראת • ויהי בנסוע • בריך שמיה • קריאת התורה • בעל קורא • עלייה לתורה • ברכו • ברכות התורה • הגבהה • גלילה • מי שברך | |
| צורת האותיות | קרי וכתיב • אותיות משונות בתנ"ך • אותיות גדולות וקטנות בתנ"ך • אותיות תלויות • אותיות מנוקדות • תיוג • נו"ן הפוכה | |
| נוסח התורה | מסורה • נוסח המסורה • כתב יד לנינגרד • כתר ארם צובא • כתר דמשק • תנ"ך קניקוט • ספר תאגי • ווי העמודים | |
| מצוות ואיסורים | מצוות כתיבת ספר תורה • קריאת התורה • תלמוד תורה • ספר תורה שנפל | |
| מנהגים | הכנסת ספר תורה • היכל • ארון קודש • יד • מעיל • עצי חיים • וימפל | |