סוזן דייוויס

סוזן דייוויס
Susan A. Davis

לידה	13 באפריל 1944 (גיל: 80) קיימברידג', מסצ'וסטס, ארצות הברית
מדינה
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
בן זוג	סטיבן דייוויס
www.house.gov/susandavis
חברת בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המחוז ה-53 של קליפורניה 3 בינואר 2003 – מכהנת (21 שנים)
חברת בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המחוז ה-49 של קליפורניה 3 בינואר 2001 – 3 בינואר 2003 (שנתיים)

סוזן קרול אלפרט דייוויס (באנגלית: Susan Carol Alpert Davis; נולדה ב-13 באפריל 1944) היא פוליטיקאית יהודייה אמריקאית מהמפלגה הדמוקרטית. מכהנת כחברת בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המחוז ה-53 של קליפורניה משנת 2001.

ביוגרפיה

דייוויס נולדה בקיימברידג' שבמסצ'וסטס, אבל בילתה את רוב חייה בקליפורניה. היא סיימה את אוניברסיטת קליפורניה בברקלי ורכשת את התואר השני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל. בעלה סטיב דייוויס היה רופא בחיל האוויר האמריקני בזמן מלחמת וייטנאם. אחרי שחזרו לארצות הברית, היא הפכה לעובדת סוציאלית בסן דייגו שבקליפורניה.

קריירה

דייוויס נבחרה למועצת בתי הספר של סן דייגו ב-1983 ולצידו של נציג יהודי עתידי אחר בוב פילנר, שמייצג כעת גם חלק אחר של סן דייגו. היא כיהנה שם עד 1992, כשרוב הזמן כיהנה כנשיא או סגן נשיא המועצה. ב-1994, היא נבחרה לבית הנבחרים המדינתי של קליפורניה ונבחרה מחדש ב-1996 ו-1998. בבית הנבחרים המדינתי, דייוויס הייתה יושבת הראש של הוועדה להגנת הצרכן, הוועדה ליעילות ממשלתית והוועדה לפיתוח כלכלי. היא חיברה חוק מדינתי שנותן לנשים גישה ישירה למיילדות וגניקולוגים ללא הפנייה מהרופא הראשי שלהן.

בשנת 2000, היא התחרתה מול הרפובליקני שכיהן מזה שלוש כהונות, בריאן בילבריי, במה שהיה אז ממוספר כמחוז ה-49, כשהיא מנצחת עם 54% מהקולות. המחוז שלה מוספר מחדש למחוז ה-53 אחרי תיחום מחדש של מפקד האוכלוסין של שנת 2000. היא נבחרה מחדש עם מעט טרחה ב-2002, 2004 וב-2006. היא הדמוקרטית הראשונה שמייצגת מחוז זה ליותר מקדנציה אחת מאז היווצרו ב-1953 (הוא היה ידוע כמחוז ה-30 עד 1963, המחוז ה-36 עד 1973, המחוז ה-40 עד 1975, המחוז ה-41 עד 1993 והמחוז ה-49 עד 2003). הדמוקרט היחיד האחר שאי פעם החזיק במושב זה בבית הנבחרים, עבור המחוז, הייתה גם יהודייה בשם לין שנק שכיהנה בו מ-1993 ועד 1995 כשהיא הובסה על ידי המהפך הרפובליקני בקונגרס ב-1994.

דייוויס מכהנת בוועדת הכוחות המזוינים, אשר שם היא מכהנת כיושבת ראש ועדת המשנה לסגל הצבאי מ-1 ביולי 2007. היא גם כן מכהנת בוועדת בית הנבחרים לחינוך ועבודה וועדת המנהל של בית הנבחרים.

עמדות פוליטיות ומדיניות

צבא וביטחון

כחברה בוועדת הכוחות המזוינים, היא הביעה את דעתה בנושא הצבא. היא טוענת כי היא בעד צבא חזק שיש להסתמך עליו, אולם אינה תומכת במימון כה גדול בתוכנית להגנת הטילים, שלטענתה לא הוכיחו את התועלת מול העלות שלהם. היא תומכת יחד עם חבריה הדמוקרטים בקיצוץ גדול ממימון תוכנית זו בשנת התקציב של 2008.

כדבריה, היא שמה ליעד לטפל בשיפור איכות חייהם של החיילים האמריקנים בשרות הצבאי, תשלומי הקצבאות, השיכון וביטוח הבריאות. ב-2007, היא הצליחה להשיג יעדים במטרתה כשהעבירה שני חוקים שמשפרים לחיילים בשרות בצבאי את חישובי הביטוח הלאומי וכן השיגה להם הלוואות נוחות לרכישת בתים. תחום השיפוט שלה כיושבת ראש ועדת המשנה של הכוחות המזוינים נוגע לגיוס חיילים, בריאות בצבא וחינוך צבאי. כמו כן, מתוקף תפקידה כחברה בוועדת המשנה של הכוחות המזוינים, לבקרה וחקירות, היא מבצעת בקרה על הרשות המבצעת בנושא עיראק ואפגניסטן ופרסמה ב-2007 דו"ח הנוגע למצב ציוד החיילים המוצבים שם.

מדיניות חוץ

עיראק

באוקטובר 2002, היא הצביעה נגד ההסמכה לשימוש בכוח צבאי בעיראק. ביוני 2006, היא הצביעה נגד הכרזה של מלחמת עיראק כחלק מהמלחמה בטרור אך ללא תאריך יעד לנסיגה. מכל מקום, במאי 2007, דייוויס הצביעה בעד המשך מימון מלחמת עיראק ללא תאריך יעד לנסיגה. המימון של 100 מיליארד דולר של משלם המיסים האמריקני היה עבור הוצאות על הפעולות הצבאיות בעיראק ואפגניסטן. היא טענה שהיא הצביע לחוק כתוספת כסף לחיילים ולא כתמיכה בהמשך במלחמה. משחזרה ב-2007, מביקורה הרביעי בעיראק, היא סיכמה את דעתה ופעולותיה בנושא: "אני חושבת שעמיתיי במסע זה - הן הדמוקרטים והן הרפובליקנים - היו רוצים לראות שירטוט בהיר של תוכנית שזזה מעבר ל'העלאה' [תוכנית ההעלאה במספר החיילים בעיראק, שהביאה להעלאה בביטחון בעיראק] לכוון של לוח זמנים שאומר באופן קטגורי שאנחנו נמשיך לתמוך בעיראקים בעוד הם מתחזקים [בשלטון] אבל, 'נפרוס מחדש' את מרבית הכוחות שלנו בזמן קבוע מראש".

ב-26 בספטמבר 2007, דייוויס הצביעה בעד הצעת החוק שמגנה את הארגון השמאלני, MoveOn.org, על מודעה שפרסמו בניו יורק טיימס בגנות הגנרל פטריאס שמונה כדי להביא תוכנית צבאית חדשה בעיראק, למה שנתפס אז ככישלון ועל העדות שלו בפני הקונגרס. המודעה קראה לו במקום הגנרל פטריאס "General betray us" (משחק מילים), במחאה על הבאת תוכניות צבאיות חדשות במקום תוכנית לנסיגה.

איראן

ב-2007, היא הייתה מודאגת לגבי הרטוריקה מצד הבית הלבן כלפי איראן, והצטרפה להצעת חוק 64, לחסום מלחמה עם איראן בחקיקה משותפת של שני בתי הקונגרס, כאשר על פי החוקה של ארצות הברית מי שרשאי להכריז על מלחמה הוא הקונגרס ולא הנשיא ולפיכך החקיקה היא הבהרה חוקית כי חוקים קודמים של הקונגרס לא נתנו סמכות לנשיא לפתוח במלחמה כנגד איראן.

לדעתה הנשיא דוהר לקראת מלחמה עם איראן, מתוך חוסר היכולת של הרשות המבצעת למצוא פתרון אמיתי לאיראן. היא מאמינה כי יש צורך להתיש קודם את הערוצים הכלכליים והדיפלומטים לפני ששוקלים תגובה צבאית. בנובמבר של אותה שנה היא קראה במליאה לנשיא בוש להתמודד עם איראן דרך לחץ בינלאומי ולא צעדים חד צדדיים.

הצעת החוק 64 מציינת במופרש כי "השימוש בכוח צבאי כנגד איראן אין בו הסמכה [לנשיא] מההסמכה [של הקונגרס] לשימוש בכוח צבאי כנגד עיראק משנת 2002, מכל החלטה קודמת שאומצה, או מכל סעיף אחר של חוק [כלשהו]".

ב-2007, במסגרת התפיסה שלה שיש לטפל באיראן בלחץ דיפלומטי וכלכלי, היא הייתה אחת מיוזמי הצעת חוק בית הנבחרים 1400, ובשמו "מענה לתפוצת הנשק של איראן", אשר מגביר את המאמצים הדיפלומטיים בנוגע לאיראן על ידי הטלת סנקציות כלכליות נוספות כנגד איראן. כמו גם הצביעה בעד הצעה 2347, אשר יאפשר למדינות וממשלים מקומיים לקחת רווחים של חברות שיש להם השקעות משמעותיות במגזר הנפט של איראן. בנוסף, היא הצביעה בעד כמה חקיקות נוספות להפחתת האיום האיראני על המזרח התיכון ולארצות הברית.

ישראל

באמצע שנות ה-60, גרה דייוויס בקיבוץ בישראל למשך זמן מועט, ומאז חזרה למזרח התיכון מספר פעמים. היא מאמינה במנהיגות אמריקנית חזקה במזרח התיכון (שזה אומר מעורבות עמוקה) ויחד עם סיוע דיפלומטי, היא סבורה שזה השילוב הטוב ביותר להביא לתהליך הפוליטי שיכול לפלס את הדרך לשלום וביטחון באזור. היא יזמה את הצעת החוק 143, אשר מפצירה בנשיא בוש למנות שליח מיוחד למזרח התיכון, מפני שאינה מאמינה שארצות הברית הקדישה מספיק משאבים דיפלומטיים למשברים בין הישראלים והפלסטינים בשנים האחרונות. היא סבורה כי הנושא הזה חשוב מדי לארצות הברית מכדי לא להיות מעורבים בו לחלוטין.

ביולי 2005, היא נאמה במליאת בית הנבחרים בנושא הצעת חוק 535, המכבדת את חייו, מורשתו והדוגמה שראש ממשלת ישראל, יצחק רבין היווה ביום השנה העשירי למותו: "חייו נותנים לנו תקווה להתקדמות בתהליך השלום במזרח התיכון. יום השנה של מותו מאשר מחדש את היחסים המיוחדים בין ארצות הברית לישראל ומהווה תזכורת שהמשא ומתן יכול להצליח ושלום בין ערבים ויהודים יכול להיות מושג".

במרץ 2007, בעקבות הקמת ממשלת האחדות הפלסטינית יחד עם חמאס, היא חתמה על מכתב יחד עם 243 חברי קונגרס, ביוזמתו של חבר הקונגרס רוברט וקסלר המפציר בחוויאר סולאנה והאיחוד האירופי שלא לתת סיוע מענק הכרה לרשות הפלסטינית עד אשר היא תכיר בישראל, תתנער מהטרור ותקבל את כל ההסכמים הישראלים-פלסטיניים הקודמים.

ב-6 ביוני 2007, לרגל 40 שנה לאיחוד בירת ישראל, החליט בית הנבחרים האמריקני פה-אחד להעתיק את שגרירות ארצות הברית לירושלים. החברים לא הפסיקו לברך את ישראל לרגל המאורע - וקראו למדינות אחרות בעולם: "הכירו בירושלים כבירת ישראל הבלתי מחולקת". דייוויס גם בירכה את ישראל: "במלאת 40 שנה לשחרור ירושלים".

ביולי 2006, כשמונה ימים אחרי פתיחת מלחמת לבנון השנייה, היא נאמה במליאה, הביעה שביעות רצון מההסכמה על הצורך לעמוד לצידה של ישראל ואמרה: "אחרי שהבענו את רצוננו [בהעברת החלטה המגנה את ההתקפות האחרונות על ישראל], הקונגרס חייב להתעקש שהבית הלבן ייקח את ההחלטה שלנו וישתמש בה כדי לעודד את הקהילה הבינלאומית לגנות את חמאס ואת חזבאללה ולחשוף אותם על מה שהם באמת--קבוצות טרור שפועלות באופן גלוי בתוך גבולותיהם של משטרים נבחרים; האירועים האחרונים במזרח התיכון הטרידו את כולנו. המערכה של חמאס וחזבאללה לחטוף חיילים ישראלים ולשגר התקפות של רקטות לישראל, יש לו את הפוטנציאל לערער את האזור כולו ולהזמין קונפליקט מורחב; הפשיטה המתמשכת של ישראל לתוך לבנון צריכה בצדק להראות כגמול כנגד חזבאללה—ולא כנגד האנשים של לבנון; אבל ככל שהרקטות טסות מהר לעבר גבול ישראל, החלומות של הלבנונים הושמו בהשהייה; האוכלוסייה שלהם מוחזקת כבת ערובה על ידי אינטרסים זרים ושוב פעם האיום לריבונות הישראלית כפתה תגובה חמושה; לישראל יש את הזכות והחובה להגן על עמה. זה בדיוק מה שבסעיף 51 של האו"ם מבטיח לכל האומות הריבוניות; ככל שתגובתם מוצדקת אשר תהיה, ישראל חייבת להמשיך להתחשב באפקטים, הן הפיזי והפסיכולוגי, שהפעולות שלהם השפיעו על אזרחים באזור; יש ראיות ניכרות שישראל נקטה בכמה אמצעים למזער פגיעה באוכלוסייה האזרחית בלבנון; זה כולל השלכת דפי אזהרות מראש של המשימות הישראליות באזורים אזרחיים; זה גם כולל את השימוש בנשק מתקדם ששם למטרה את היעדים הצבאיים ללא פגיעה באזרחים או תשתיות אזרחיות; אבל אנחנו חייבים להיות כנים. כשבאים במגע עם קונפליקט חמוש זה קשה להבטיח את הביטחון של האזרחים; למעשה, חזבאללה וחמאס במכוון פועלים באזורים מאוכלסים, לעיתים קרובות שמים את האוכלוסייה בין טרוריסטים חמושים וצה"ל; ההשפעה של סוג זה של לוחמה היא גם כואבת לישראל; כשם שגולדה מאיר הצהירה בחריפות, 'כשהשלום יבוא אנחנו אולי במשך הזמן נהיה מסוגלים לסלוח לערבים על שהרגו את בנינו, אבל זה יהיה קשה יותר עבורנו לסלוח להם על שהכריחו אותנו להרוג את בניהם'; הממשל חיב במהירות לעשות מה שהוא יכול כדי ליצור תנאים באזור אשר יפתחו את הדלתות לדיפלומטיה.

סין

היא פעילה בקבוצת העבודה של הקונגרס בנושא סין-ארצות הברית ומקדמת לימוד השפה הסינית, מתוך ראייה כלכלית עתידית כי סין הופכת להיות מלבד מעצמה צבאית, מעצמה כלכלית שיש ליצור ערוץ תקשורת ובמקביל להישאר תחרותיים עימם במישור הכלכלי.

כחברה בשדולת חברי הקונגרס לזכויות אדם, היא מודאגת מנושא זכויות האדם בסין, בנושא האשמות של ניצול כנגד חברי פאלון גונג כמו גם הקשרים הכלכליים של סין עם ממשלת סודאן. היא תומכת בהמשך הפעלת הלחץ של הקונגרס על סין לבצע רפורמות בשיטות שלהם בגישה לזכויות אדם.

דארפור

דייוויס פעילה במניעת זוועות בדארפור ובסיוע לאזור להתאושש משנים של סכסוכים. היא הייתה אחת מיוזמי "חוק נשיאת האחריות הסודאנית ושלילת הרווחים של סודאן", אשר אוסר על חוזים פדרליים עם חברות אשר עושות עסקים עם ממשלת סודאן. החוק גם מסמיך מדינות בארצות הברית לעשות את אותו הדבר וכן לשלול נכסים של סודאן. החוק עבר בפה אחד גם בסנאט וממתין רק לחתימה הסופית של הנשיא בוש. היא גם הצביעה בעד חוק ההקצאות של שנת 2007, המקצה 949 מיליון דולר בסיוע הומניטארי לדארפור ובעד חוק המורה לנשיא לחסום את הרכוש והנכסים של עובדים אזרחיים או צבאיים של ממשלת סודאן ושל בני המשפחות שהיו מעורבים בזוועות בדארפור וגם מסמיך את הנשיא להשתמש בכוח צבאי על מנת לעצור את רצח העם בדארפור, כולל מיסוד אזור-ללא-טיסה ושימוש במטוסים ללא טייס. הצעות חוק נוספות שהיא תמכה היו, הצעה שמפצירה בנשיא לשפר את מצב הביטחון בדארפור, כולל הצעה שנאט"ו תציב כוח זמני להגנת האוכלוסייה כמו גם הצעה לסיוע לסודאן, תיקון אשר יעלה את המימון למאמצי הסיוע בסודאן ב-50 מיליון דולר.

מדיניות פנים

דייוויס היא חברה בקואליציה הדמוקרטית החדשה, שהיא שדולת חברי הקונגרס הדמוקרטים במרכז המפה הפוליטית לקידום עמדות מתונות ועסקים. היא גם חברה גם בשדולת חברי קונגרס למען חיות בית וחיות בר. היא פעילה בתחום של זכויות אדם בנושאים של שיווין זכויות לנשים, פשעי שנאה, הגנת זכויות האזרח, מניעת אפליה במקומות עבודה על בסיס מגדר או זהות אתנית. כמו גם קידום זכויות אדם מחוץ לאמריקה וברית זוגית. היא בעד זכות האישה להפלה וחברה בשדולה של אלו. בנושאי כלכלה היא תומכת ברפורמה במס, על ידי העלאה של המיסים לאלו שמשתכרים יותר, כמו גם במשבר מחירי הבתים היא תמכה בהגנה על תוכניות רכישת בתים בנות מימון ואספקת יחידות בניה. כחברה בוועדת החינוך והעבודה היא פועלת בתחומי חינוך ותומכת פעילה ברפורמה בבחירות להעלאת היעילות וההגינות במכונות ההצבעה. בנושא איכות הסביבה, היא תומכת בהגנה על יערות לאומיים, פיקוח על זיהומים, גז חממה, הגנה על זנים בטבע, אנרגיה מתחדשת, מימון לשימור הפארקים הלאומיים והפחתה בפליטת גז מכדור הארץ. בנושא בריאות, מלבד הבריאות הנשית, היא בעד הפחתת מחירי ביטוח הרפואי ומקדמת את נושא הרפואה הנפשית. בנושא ביטחון פנים, היא פעלה לסיוע לנפגעי פיגועי 11 בספטמבר. בנושא הגירה, היא בעד הידוק הביטחון במעברי הגבול (בעיקר ממקסיקו) ואכיפת החוקים על העסקת עובדים זרים, כמו גם במקביל מתן מענה לתופעת מיליוני האזרחים הבלתי חוקיים בהענקת אזרחות עבורם בתוכנית "הדרך לאזרחות". בנושא של ביטוח לאומי, סוזן בעד שימור המוסד, ללא הפרטה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סוזן דייוויס בוויקישיתוף

• חברת בית הנבחרים סוזן דייוויס באתר בית הנבחרים
• סוזן דייוויס באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26554675סוזן דייוויס