חד-צדדיות

חד־צדדיות (באנגלית: Unilateralism) היא מדיניות או גישה דיפלומטית לפיה מדינה פועלת בזירה הבינלאומית על פי האינטרסים שלה בלבד, ללא תיאום עם מדינות אחרות, ולעיתים אף תוך התעלמות מהסכמים, מוסדות בינלאומיים או קואליציות רב־לאומיות. כביטוי, המילה Unilateralism החלה להופיע משנת 1926, בהתייחסות ספציפית לפירוק חד־צדדי מנשק. המשמעות הנוכחית, הרחבה יותר, מופיעה ב-1964.

המדיניות החד־צדדית עומדת בניגוד לרב־צדדיות (Multilateralism), שבה מדינות משתפות פעולה זו עם זו, מתאמות עמדות ופועלות באמצעות מוסדות בינלאומיים כגון האומות המאוחדות, ברית נאט"ו או ארגון הסחר העולמי.

חד־צדדיות ורב־צדדיות מייצגות גישות מדיניות שונות לבעיות בינלאומיות. כאשר נדרשת הסכמה של מספר צדדים - למשל, בהקשר של מדיניות סחר בינלאומית - הסכמים דו־צדדיים (המערבים שני משתתפים בו־זמנית) עדיפים בדרך כלל על ידי תומכי החד־צדדיות.

מאפיינים

גישה חד־צדדית מאופיינת בין היתר ב:

קבלת החלטות מדיניות חוץ באופן עצמאי, ללא היוועצות עם מדינות שותפות.
פעולה צבאית או כלכלית ללא קואליציה או גיבוי בינלאומי.
הסתמכות על עוצמה לאומית (צבאית, כלכלית או פוליטית) כאמצעי למימוש אינטרסים.
סקפטיות כלפי מוסדות בינלאומיים או מגבלות על ריבונות המדינה.

דוגמאות בולטות

מדיניות חד־צדדית באה לידי ביטוי כאשר מדינה בוחרת לפעול על דעת עצמה בעניינים בינלאומיים, תוך התעלמות מהסכמות רב־צדדיות, מנורמות בינלאומיות או ממוסדות בין־מדינתיים. דוגמאות בולטות כוללות:

יציאת ארצות הברית מהסכם קיוטו בשנת 2001, ומהסכם פריז בשנת 2017, מהוות דוגמה לגישה חד־צדדית כלפי מדיניות אקלים.
פלישת ארצות הברית לעיראק (2003) התבצעה ללא אישור מועצת הביטחון של האו"ם, ונחשבת לפעולה חד־צדדית מובהקת.
פלישת רוסיה לאוקראינה (2022) היא מהלך צבאי חד־צדדי הנעשה בניגוד מוחלט לדין הבינלאומי, וללא כל הסכמה מצד הקהילה הבינלאומית או פורומים בינלאומיים. הפלישה גונתה על ידי הרוב המכריע של מדינות העולם בעצרת הכללית של האומות המאוחדות, וגררה סנקציות חסרות תקדים נגד רוסיה.
הכרזת ארצות הברית על הכרה בירושלים כבירת ישראל (2017) – צעד חד־צדדי שנוגד את עמדת רוב הקהילה הבינלאומית.
ישראל יישמה תוכניות חד־צדדיות כמו תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה (2005), שבוצעה ללא הסכם עם הרשות הפלסטינית, או הקמת גדר ההפרדה, שהיוותה "קביעת עובדות בשטח" ללא הסכמה דו־ או רב־צדדית.

ביקורת ותמיכה

חוקרים כמו ג'ון אייקנברי (אנ') טוענים כי חד־צדדיות, במיוחד מצד מעצמות, מאיימת על מושג הצדק הבינלאומי ועל הרעיון של סדר עולמי מבוסס-כללים (rules-based order). מנגד, יש הסבורים כי מדינות אינן מחויבות למוסדות שאינם דמוקרטיים או שאינם מייצגים נאמנה את האינטרס שלהן. לעיתים היא נתפסת כביטוי להתבדלות או הגמוניה.

גישה חד־צדדית עלולה להוביל להסלמה, לאובדן אמון הדדי ולערעור מוסדות בינלאומיים קיימים. עם זאת, יש מי שרואה בה ביטוי לריאליזם פוליטי ולצורך ביעילות מדינית.