לרגל חגיגות (כמעט) סיום הערך, אני מרשה בזאת לעצמי לצטט בפניכם את לשון הזהב של רבינו אפרים בפרשת ויגש:
'וקרהו אסון', כי בנימין היה זאב יטרוף, וטורף בני אדם לעתים, וכשבא לו העת נהפך לזאב, שנאמר 'בנימין זאב יטרף', ובעוד שהיה אצל אביו נשען על הרופא, ובאותו זכות לא היה נהפך לזאב, שכך אמר 'ועזב את אביו ומת', כלומר כשיפרד מאביו יהפך לזאב לעוברי דרכים, והיה כל מוצאו יהרגהו.
חנניה יהודה 2 אסף128 דרוך יוסף מוטיאל שרגא ושאר חבריא קדישא די באתרא הדין
מה דעתכם עכשיו?
נ.ב. בהזדמנות זו אודה למחבר הספר אוצר פלאות התורה שכל ערך זה לוקט מספרו.