לדלג לתוכן

נוחיזם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

תבנית דתות וזרמים ריקה נוחיזם (באנגלית: Noahidism או Noachidism) היא תנועה דתית יהודית מונותאיסטית הפונה ללא יהודים, המתבססת על שבע מצוות בני נח ופרשנויותיהן המסורתיות במסגרת היהדות האורתודוקסית.[1][2][3]

לפי ההלכה היהודית, אין חובה על גוי להתגייר כדי להיחשב צדיק, אך עליו לקיים את שבע מצוות בני נח כדי להיות "בן עולם הבא" – שכרם של הצדיקים.[4] ענישת העובר על אחת ממצוות בני נח נידונה בתלמוד, אולם בפועל היא כפופה למערכת המשפטית הנהוגה בחברה שבה הוא חי.[4] הנוהגים בברית הנוחית נקראים בני נח (בעברית: "בני נח") או נוחידים (Noahides).[5] התנועה הנוחידית המודרנית נוסדה בשנות ה־1990 בידי רבנים אורתודוקסים מישראל, בעיקר מזוהים עם חב"ד וארגונים של ציונות דתית, ובהם גם מכון המקדש.[1][2][6]

במקורות חז"ל, המונח "בני נח" חל היסטורית על כלל הלא־יהודים כצאצאי נח.[1][4][7] כיום הוא משמש בעיקר לתיאור "חסידי אומות העולם" המקיימים את שבע מצוות בני נח.[8] קהילות נוחידיות התפתחו בארצות הברית, בריטניה, אמריקה הלטינית, ניגריה, הפיליפינים ורוסיה.[8] לפי מקור נוחידי משנת 2018, יש למעלה מ־20,000 נוחידים רשומים ברחבי העולם, והמדינה בעלת המספר הגבוה ביותר היא הפיליפינים.[2][6]

ברית נח

הבסיס המקראי והתאולוגי לשבע המצוות נדרש מדברי ציווי שנאמרו לאדם הראשון ולנח, הנחשבים במסורת היהודית כאבות האנושות; לפיכך נתפסות המצוות כמוסר אוניברסלי.[9][3] שבע המצוות המנויות בתלמוד בבלי (עבודה זרה פ"א מ"ד; סנהדרין נו ע"א–נז ע"ב) הן:[10]

  1. חובת הקמת דינים (מערכת משפט צדק);[3]
  2. איסור ברכת השם (ניבול פה כלפי שמיים);[3]
  3. איסור עבודה זרה;[3]
  4. איסור גילוי עריות (נישואים אסורים)
  5. איסור רצח;[3]
  6. איסור גזל (לרבות גנבה וביזה);[3]
  7. איסור אכילת אבר מן החי[11]

לפי הכומר והדוגמטיקן הקתולי ברוס ר' בארנס, חובת קיום ברית נח חלה גם על עם ישראל עד מתן עשרת הדברות בסיני, ואז "נבלעו" דיני בני נח בתוך התורה, מבלי לגרוע מחובת הגויים בהם ואף תוך חיזוקה.[12]

תקדימים היסטוריים

במקרא מתואר מעמד של גר תושב – נוכרי היושב בארץ ישראל שאינו מתגייר אך מקבל עליו את שבע מצוות בני נח.[13] בתקופת האימפריה הרומית נודעו ה'יראי ה'' (Sebomenoi, God-fearers) – לא־יהודים שנקשרו לקהילה היהודית ללא גיור מלא.[1][14]

בימי הביניים, רבי משה בן מימון כתב במשנה תורה כי גויים מחויבים בשבע מצוות בני נח, ואסור להם ללמוד תורה או לשבות בשבת; עם זאת, אם רצונם לקיים מצוות נוספות כהלכה – אין מונעים מהם.[15][16] עוד קבע הרמב"ם שמצוות על היהודים ללמד את הגויים את שבע מצוות בני נח,[17] אך רוב הפוסקים דחו לאורך הדורות את הצורך להפיץ את דיני בני נח לגויים באופן אקטיבי, ודעתם היא שאין חובה כזאת.[8]

במאה ה־19 פיתח הרב אליהו בני־מוזג (1823–1900) את רעיון הנוחיזם כדת יהודית אוניברסלית לגויים; תלמידו הסופר הצרפתי אימה פאלייר אימץ את דיני בני נח והפיצם באירופה מבלי להתגייר.[18][19]

התנועה הנוחידית המודרנית

הרבי מליובאוויטש, מנחם מנדל שניאורסון, עודד פעמים רבות להפיץ בין הגויים את שבע מצוות בני נח והקדיש לכך שיחות שונות.[20] מאז שנות ה־1990 ייסדו רבנים אורתודוקסים מישראל – בעיקר מזוהים עם חב"ד וארגוני הציונות הדתית, ובהם מכון המקדש – ארגונים נוחידיים המכוונים ללא־יהודים, מתוך מטרה לחנכם להתחייב לדיני בני נח.[1][2][6]

לפי האנתרופולוגית רייצ'ל ז. פלדמן, רבים מהרבנים המלווים את קהילות הנוחידים תומכים בתנועת בית המקדש השלישי, ורואים בקהילות נוחידיות ברחבי העולם שותפות לפרויקט ציוני־משיחי של הקמת מדינה תיאוקרטית יהודית בישראל.[2] במסגרת מחקריה תיארה פלדמן קהילה של כ־2,000 נוחידים פיליפינים, הלומדים תורה עם רבנים אורתודוקסים, נוהגים בשמירת שבת במובנים מסוימים (תוך איסורים שהוטלו עליהם), ומפתחים פולחן ותפילות נוחידיים ייחודיים המקבילים לדפוסים יהודיים – כל זאת תוך הדגשת עליונותה של היהדות וזכותה המקראית על ארץ ישראל, בהתאמה לשאיפות תנועת המקדש.[2]

המועצה העליונה לבני נח

בשנת 2005 הוקמה "המועצה העליונה לבני נח" שנועדה לייצג קהילות נוחידיות בעולם, ביוזמת קבוצה שטענה לחידוש מוסד הסנהדרין. ב־10 בינואר 2006 התכנסו בירושלים עשרה חברים לא־יהודים, נשבעו לשמור את שבע מצוות בני נח ולהתנהל תחת סמכות בית דין נוחידי של "הסנהדרין המתהווה".[21]

הוקרה ואירועים ציבוריים

בשנות ה־1980 ארגנו מאיר כהנא ושלמה קרליבך מאורעות נוחידיים, ובהם הכנס הבינלאומי הראשון של "בני נח" בפורט וורת', טקסס (1990). לאחר רצח כהנא, החל מכון המקדש לקדם אף הוא את דיני בני נח.[6]

תנועת חב"ד פעלה להכללת אזכורים לדיני בני נח בהכרזה נשיאותית בארצות הברית: בשנת 1982 חתם הנשיא רונלד רייגן על Proclamation 4921 שציין "יום התבוננות לאומי"; ובשנים 1989–1990 חתם הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש על Proclamation 5956 שהכריז על "יום החינוך, ארצות הברית".[22]

בינואר 2004 חתם השיח' מואפק טריף, מנהיג העדה הדרוזית בישראל, יחד עם נציג חב"ד וראש עיריית שפרעם, על הצהרה הקוראת לכל הלא־יהודים בישראל לשמור את שבע מצוות בני נח.[23]

בשנת 2016 נשא הרב הראשי לישראל, הרב יצחק יוסף דרשה שלפיה לפי ההלכה מותר ללא־יהודים לגור בארץ ישראל רק אם קיבלו עליהם את שבע מצוות בני נח.[24]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Adler, Elchanan (2002). "The Sabbath Observing Gentile". Tradition 36(3): 14–45.
  • Berlin, Meyer; Zevin, Shlomo Yosef (eds.) (1992) [1969]. Encyclopedia Talmudica, "Ben Noah", pp. 360–380.
  • Bleich, J. David (1988). "Judaism and Natural Law". In: Jewish Law Annual 7: 5–42.
  • Bleich, J. David (1997). "Tikkun Olam: Jewish Obligations to Non-Jewish Society". In: Tikkun Olam, 61–102.
  • van Houten, Christiana (2009) [1991]. The Alien in Israelite Law.
  • Lichtenstein, Aaron (1986) [1981]. The Seven Laws of Noah.
  • Novak, David (2011) [1983]. The Image of the Non-Jew in Judaism.
  • Zevin, Shlomo Yosef (ed.) (1979). Encyclopedia Talmudit, "Ger Toshav".
  • Zuesse, Evan M. (2006). "Tolerance in Judaism". In: Encyclopaedia of Judaism IV.
  • "Jewish Concepts: The Seven Noachide Laws", Jewish Virtual Library.
  • Kellner, Menachem (2016). "Orthodoxy and 'The Gentile Problem'", Institute for Jewish Ideas and Ideals.
  • "Israel 2016 International Religious Freedom Report", U.S. Department of State.

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Feldman, Rachel Z. (8 October 2017). "The Bnei Noah (Children of Noah)". World Religions and Spirituality Project.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 Feldman, Rachel Z. (2018). "The Children of Noah: Has Messianic Zionism Created a New World Religion?". Nova Religio 22(1): 115–128.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 "Noahide Laws". Encyclopædia Britannica (14 January 2008).
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Singer, Isidore; Greenstone, Julius H. (1906). "Noachian Laws". Jewish Encyclopedia.
  5. ↑ Strauss, Ilana E. (26 January 2016). "The Gentiles Who Act Like Jews". Tablet.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 Ilany, Ofri (12 September 2018). "The Messianic Zionist Religion…". Haaretz.
  7. ↑ Schwarzschild, Steven S. (2006). "Noachide Laws". Encyclopaedia Judaica 2nd ed.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 Kress, Michael (2018). "The Modern Noahide Movement". My Jewish Learning.
  9. ↑ Genesis 2:16; ראו גם: Genesis Rabbah 34; Sanhedrin 59b.
  10. ↑ Sanhedrin 56, Halakhah.
  11. ↑ Dorff & Crane (eds.) (2013). The Oxford Handbook of Jewish Ethics and Morality, pp. 425–428.
  12. ↑ Barnes, Bruce R. (2021). "The Noahide Laws and the Universal Fellowship with God". Rocznik Teologii Katolickiej 20: 5–32.
  13. ↑ Bromiley, Geoffrey W. (1986). International Standard Bible Encyclopedia, vol. 3, p. 1010.
  14. ↑ Goodman, Martin (2007). Judaism in the Roman World, pp. 30–32.
  15. ↑ Maimonides, Hilkhot M'lakhim 10:10.
  16. ↑ Maimonides, Hilkhot M'lakhim 10:9.
  17. ↑ Lichtenstein, Aaron (1986) [1981]. The Seven Laws of Noah.
  18. ↑ Boulouque, Clémence (2020). Another Modernity: Elia Benamozegh's Jewish Universalism, pp. 63–82.
  19. ↑ Kogan, Michael S. (2008). Opening the Covenant, pp. 80–84.
  20. ↑ Schneerson, Likkutei Sichot vols. 4, 26, 35.
  21. ↑ HaLevi, Ezra (2005; 2006). Arutz Sheva reports.
  22. ↑ Woolley & Peters, The American Presidency Project (1982; 1989).
  23. ↑ "Druze Religious Leader commits to Noachide 'Seven Laws'". Arutz Sheva (18 January 2004).
  24. ↑ Sharon, Jeremy (28 March 2016). The Jerusalem Post; "Israel 2016 International Religious Freedom Report", U.S. State Dept.; Greenblatt & Nuriel (ADL) (28 March 2016).


שבע מצוות בני נח
אבר מן החי • ברכת השם • גזל, גנבה • דינים • עבודה זרה • שפיכות דמים • גילוי עריות

נוחיזם42105228Q2479680

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=נוחיזם&oldid=3553659"