משתמש:שמחה וששון/טיוטה
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
כאן מופיעים הערכים העתידיים שלי.
"בית המדרש לרבנים" בוילנה
בית המדרש לרבנים בוילנה, היה מוסד להכשרת "רבנים מטעם" שהוקם ונוהל על ידי ממשלת רוסיה ובסיוע המשכילים. במטרה סמויה להעמיד טיפוס של רבנים שיביאו לרפורמות גדולות ביהדות.
רקע
המוסד
בשנת תר"ט 1847 הקימה הממשלה הרוסית בסיוע המשכילים, שני בתי מדרש לרבנים בוילנא ובז'יטומיר, לצורך הכשרת רבנים מטעם הממשלה, באמצאות שילוב לימודים תורניים ואקדמאיים. הנהלת המוסד היו נוצרים שמונו מטעם הממשלה הרוסית, והמורים ללימודי קודש היו יהודים. כמורה ראשי ללימודים עבריים במוסד בוילנא מונה אד"ם הכהן והורה בו עברית, ארמית ותורת הנאום. המשכילים הציעו לרבי ישראל סלנטר לעמוד בראשות המוסד תמורת משכורת עתק ואף הפעילו עליו לחץ באמצעות שר ההשכלה הרוסי הרוזן סרגיי אוברוב שהגיע להיפגש עימו, כל זאת במטרה לתת למוסד מעמד וסמכות.
רבי ישראל סלנטר הבין שמדובר במזימה של הממשלה הרוסית כדי לגרום לשינויים בדת ואמר "עת השמד היא ועלינו כקטן כגדול ליהרג ולא לעבור" ודימה אותם ל"שני עגלי הזהב שהעמיד ירבעם בן נבט שיביאו חורבן גדול לעם ישראל".
הוא סרב להצעה, מאחר והבין שאף הוא לא יוכל למנוע את הקלקולים שיצאו מהמוסד ואדרבה הוא ישמש להם כגושפנקא, וכדי להתחמק מלחץ הממשלה נמלט לקובנא.
המוסדות התנהלו בצורה קלוקלת, במוסד בז'יטומיר נתפשו תלמידים שקנו בשר טריפה בחג השבועות שחל בשבת ולא סילקו אותם מהמוסד, ובוילנא אחד המורים התנצר ולא פוטר ממשרתו ואף כשמשך כמה תלמידים להתנצר בעקבותיו לא פוטר ממשרתו.
אד"ם הכהן עצמו שלימד במוסד זה והיה אחראי על קבלת התלמידים, היה שותף למזימה. פעם הסביר אודות תלמידיו "אני מלמד אותם קודם כל איך להיות תלמידי חכמים, כי כדי לדעת לקלקל בחורי ישיבות צריך להיות כמו תלמיד חכם" ותלמיד שלא עמד בקריטוריון זה לא התקבל למוסד. הוא לימד את תלמידיו אלו שאלות לשאול כדי לערער על התורה שבעל פה וכיצד לערער על סמכות חז"ל.
תלמידיו של אד"ם רובם יצאו לתרבות רעה לגמרי והיה ידוע שהם אוכלים חלב נבילות וטריפות.
ההתנגדות
גדולי אותו הדור כולם התנגדו למוסד ואף אסרו לתת סמיכה לרבנות לבוגרי המוסד.
רבי אריה לייב לוריא (רבי לייב אנטוקולר)[1] רב ומו"ץ הפרבר הווילנאי אנטוקול לא שמע אליהם, ונתן סמיכה לאחדים מהתלמידים, משכך אסר עליו הגאון רבי בצלאל הכהן לשמש ברבנות והוא הודח ממשרתו. לפרנסתו התמנה רבי אריה לייב כמורה להלכה במוסד זה, למשך תקופה קצרה עד לסגירת המוסד [2].
לאחר מספר שנים התפרסם מידע שאכן היתה זו מזימה מצד הקיסר הרוסי ניקולאי הראשון, ואף התפרסם מסמך חסוי שבו הסבירו השרים אוברוב וגורוב, שכוונתם שעל ידי ה"רבנים" בוגרי המוסד ימאסו היהודים בתלמוד, שהוא הגורם המרכזי לכך שאינם רוצים להתנצר, ועל ידי כך יקבלו כל היהודים עליהם את הנצרות.
בעקבות כך, כמה מהמשכילים שבתחילה פעלו יחד עם הממשלה למען המוסד, משכו את ידיהם מהעניין, וחלקם אף יצאו להילחם בגלוי כנגדם והכריזו "בית מנוגע הוא[3] ומשחתו בו מראשיתו[4]".
סופו של המוסד
בשנת תרל"ג נוכחה הממשלה שמוסדות אלו אינם מביאים את התוצאה שלשמה הוקמו, ליצור "רבנים" בסגנון שיצליח להביא לשינוי בחיי הדת, וסגרה אותם[5].
מורים נוספים
יהודה אידל שרשבסקי - החל ללמד בשנת תרי"ב
בוגרים מפורסמים:
פרופסור צבי (הירש) הרמן שפירא - למד תקופה קצרה בשני המוסדות אך את רוב השכלתו רכש באופן עצמאי [6]
ראו גם:
בית המדרש לרבנים בז'יטומיר - בערך זה יש רקע היסטורי נרחב של התקופה
חיים זליג סלונימסקי שימש כמנהל בית המדרש בז'יטומיר. כאן
“ביהמ”ד לרבנים בפולניה: נתרכזה ההנהלה בפועל בידי אייכנבאום המתבולל, כשהמורים למקרא, עברית, ומתמטיקה, היו מפורסמים לגנאי ביחסם החפשי הקיצוני לדת ישראל מינויים של אלו התפרשו ע”י הצבור החרדי כהתעללות מכוונת ברגשותיו. למעשה, המוסד נתרוקן כליל מתכנו כמרכז של הכשרה למנהיגים בישראל והפך לבית ספר תיכון רגיל שמכין את חניכיו לכל מקצוע שהוא פרט לרבנות. תופעה מאלפת היא שבמשך קרוב ל40 שנות קיומו של המוסד, ולמדו בו כ1200 איש, לא זכה אף אחד מגומריו להיבחר כרב. לא פחות מ31 מחניכי ביהמ”ד המירו את דתם והתנצרו.
בית המדרש לרבנים ברוסיה: מזדקר לעין המספר הזעום של בוגרי המגמה הרבנית, רק מועטים מאד מאלה זכו לכתר של רבנות וגם זו היתה 'רבנות מטעם' הממשלה. להבדיל מן הרבנים ה”אמיתיים” מורי ההורה בישראל שקבלו את הגושפנקה של עדתם מתוך בחירה פנימית חפשית. שוחרי ההשכלה בישראל, העריכו מוסדות אלו כדבר שבקדושה, הללו היו סמוכים ובטוחים שמתוך בהמ”ד לרבנים יקום מנדלסון רוסי, שיחולל מהפכה תרבותית כבירה.. כל השאיפות והציפיות הללו שתלו הגורמים המעונינים בבהמ”ד לא נתקיימו, סוף סוף הוכרחו גם המשכילים להודות שבהמ”ד בצורתם הקיימת.. אינם ראויים כלל וכלל לשמש בית יוצר להנהגה נאורה ומתקדמת של האומה, ובודאי שאין בכח חניכיהם לחדש את פניה של חכמת ישראל, או אף לתרום תרומה חשובה להתפתחותה”, (אנצ”ע ערך בית המדרש לרבנים).
- ↑ גאון שהיה מוזר מאוד בהליכותיו
- ↑ מאז התפרנס מסיוע לסופר הוילנאי המשוגע משה רוזנסון. יצחק ניסנבוים, באוטוביוגרפיה שלו עלי חלדי, עמ' 60–61 והלל נח מגיד שטיינשניידר, בספרו 'עיר וילנא' (עמ' 78-79) מובא כאן
- ↑ שכל הנכנס אליו נטמא
- ↑ והקלקול שבו הוא מיסודו
- ↑ מקורות: תנועת המוסר לרבי דב כץ, חלק א' עמודים 163-170,רבי יעקב אדלשטיין בגיליון גאון יעקב גליון ס"ו, הובא בקובץ גליונות תשע"ו ב' שמות, עמ' 302
- ↑ אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו כאן בעמוד הזה