משתמש:עמנואל/רבי נתן אב הישיבה
רבי נתן בן אברהם (נפטר בין 1045-1051), היה מגאוני ארץ ישראל במאה ה-11, אב בית הדין ברמלה. התפרסם במחלוקתו עם רבי שלמה בן יהודה גאון.
יש שזיהוהו עם "רבי נתן אב הישיבה" מפרש המשנה בתקופת הגאונים, הפירוש הקדום ביותר (המצוי בידינו) שנכתב על כל ששת סדרי המשנה. אך יש שזיהו את מפרש המשנה עם נכדו "רבי נתן בן אברהם השני".
ביוגרפיה
ראשית חייו לוטים בערפל. בסביבות שנת 1011 נסע לקירואן שבתוניסיה כדי לטפל בירושתו, שם למד אצל רבי חושיאל בן אלחנן[1]. בתקופה זו נסע מידי פעם לפוסטאט שבמצרים לצרכי עסקיו, שם נשא את בתו של מבורך בן עלי, מעשירי העיר.
בהיותו כבן ארבעים חזר לארץ ישראל, התיישב ברמלה, שהיתה תחת מחוז ג'ונד פלסטין בח'ליפות הפאטימית. סביב השנים 1038-1051, עם שובו לארץ ישראל ביצע מחטף של משרת אב הישיבה ו"נתכנה בשם גאונות", מולו התמודד על משרת הגאונות רבי שלמה בן יהודה. המחלוקת שפרצה בעקבות מעשיו של רבי נתן פילגה את היישוב, ופקידי השלטון ברמלה צידדו ברב נתן. מצדדי הגאון השפיעו על הח'ליף הפאטמי במצרים שהורה למושל ברמלה לתמוך ברבי שלמה בן יהודה[2].
בשנת 1043 הושג הסכם בין השניים והם כיהנו בגאונות זה לצד זה. רבי נתן מונה לאב בית הדין[3], תפקיד בו כיהן עד לפטירתו[4].
הפירוש למשנה
ערך מורחב – המאסף (פירוש למשנה)
חיבורו של רבי נתן אב הישיבה הוא מפירושי המשנה הקדומים ביותר הידועים לנו, יחד עם פירוש רב האי גאון לסדר טהרות, והקדום ביותר שנכתב על כל ששת סדרי המשנה[5].
יש שזיהו את רבי נתן בן אברהם הראשון כרבי נתן אב הישיבה[6], ואילו שמחה אסף סבור כי המחבר אינו אלא נכדו, רבי נתן בן אברהם השני, שחי בסוף המאה ה-11. רבי נתן השני היה אב הישיבה בזמן גאונותו של רב אביתר. למשרה זו נתמנה בשנת ד'תתנ"ה, זמן מועט קודם מסע הצלב הראשון. אך כיהן במשרתו שנים מועטות בלבד.
הפירוש שזכה לתפוצה נרחבת בסוף המאה ה-12 ותחילת המאה ה-13.[7] בין השאר הוא מתרגם מילים קשות במשנה לערבית יהודית. חוקרים ייחסו חשיבות מיוחדת לפירוש, ולטענתם מאחר והוא נכתב בארץ ישראל כלולות בו מסורות ארץ-ישראליות בפירוש מילים קשות, והוא מסביר את הדיאכרוניה (אנ') של העברית.
הראשון שמצטט מפירוש רבינו נתן הוא הרמב"ן בחידושיו לש"ס[8]: ”וכן מצאתי בגליוני משניות ישנות של ארץ ישראל, שפירשו לשון "ספוק" בלשון ערבי "עדא", רכבו עדא עלי עוד”. וכוונתו לפירוש רבינו נתן על מסכת ערלה, פרק א', משנה ה'.
הוספות על הפירוש
על פירוש-תרגום זה התבסס מלקט לא ידוע בן המאה ה-12[9][10], שנחשב ממוצא תימני.[11] שמחה אסף משער שהחיבור נכתב בין 1105-1170, מאחר והחכם המאוחר ביותר שהוא מצטט הוא הרי"ף. ספק אם פירושו של רבי נתן היה שורד אילולי אותו מלקט, ששזר בין דבריו מפירושי חכמים אחרים.
המלקט כתב בהקדמתו: ”מצאתי פירושי רבי נתן אב הישיבה ללשונות המשנה, וראיתי לצרף אליהם זולתן מפירושי חכמי ישראל”. בתחילת ההקדמה הוא מכנה את המחבר "רבינו נתן אב הישיבה בן אברהם החסיד". בהקדמתו, שנכתבה בערבית יהודית הוא מפרט את השתלשלות התורה שבכתב ושבעל פה מנתינתה ועד לחתימת התלמוד, וכן מפרט כמה מכללי התלמוד. לאחר מכן הוא מונה את מעבירי התורה בתקופת הגאונים: הספרים הלכות קטועות והלכות פסוקות המיוחסים לרב יהודאי גאון, בעל הלכות גדולות, שאילתות דרב אחא, רב האי גאון, רבי יצחק אבן גיאת, רב ניסים גאון, רב שמואל בן חפני, רבנו חננאל והרי"ף.
פירושי המעתיק הרחבים ביותר הם על המסכתות ברכות, שבועות ואבות. מאחר ואותו מעתיק מתבסס על חיבורו של רבי נתן, לעיתים הוא מבאר מילה מסויימת במסכת אחת כדברי רבי נתן, ואילו במסכת אחרת הוא מפרש אותה אחרת. לעיתים המחבר לא מפרש מילה בהופעה הראשונה שלה במשנה, אלא במקום אחר.[12]
גילוי ופרסום
כתב היד התגלה ב-1927 בגניזה שבבית הקברות היהודי בצנעא על ידי יחיא קאפח.[13] כתב היד הועתק ב-1930 בשלשה עותקים על ידי נכדו של קאפח, ולאחר מכן נמכר לשלמה הלוי בוסאני, שמכרו לספריית שכטר שבניו יורק. כיום כתב היד נמצא בסמינר התאולוגי היהודי[14]. אחד מההעתקים נרכש על ידי הספרייה הלאומית, עליו כתב שמחה אסף מחקר מקיף, שהתפרסם בכתב העת קרית ספר בשנת 1933. במוזיאון הבריטי נמצא עותק חלקי של הפירוש, על סדרי זרעים, מועד ונזיקין.[15] עותק של הקדמת המלקט קיים באוסף כתבי היד של סלימאן דוד ששון[16].
הספר (עם התוספות) תורגם על ידי יוסף קאפח ונערך על ידי הרב מרדכי יהודה ליב זק"ש. מהדורת הספר הראשונה הודפסה בתוך משניות "אל המקורות" בשנת תשט"ו, ולאחר מכן בנפרד בשנת בתשי"ח ובתשכ"ה. הפירוש על סדר זרעים הודפס על ידי מכון הארי פישל. בשנת תשל"ג הודפס בירושלים במשניות מהדורת "מאורות". לאחרונה הספר הודפס במשניות הוצאת "עטרת שלמה". בשנת תשע"ח הודפס על ידם בספר נפרד.
קישורים חיצוניים
- יוסף קאפח, פירוש רבינו נתן אב הישיבה, ירושלים: אל המקורות, תשט"ו, באתר אוצר החכמה (דפוס ראשון).
הערות שוליים
- ↑ מ. פרידמן (1990a), עמוד 44 [16] הערה 37.
- ↑ אנציקלופדיה יודאיקה (מהדורה שלישית), כרך 12, ירושלים 1974, עמוד 858 (ערך נתן בן אברהם הראשון).
- ↑ משה גיל (1983), עמודים 582-583, 604.
- ↑ נורמן סטילמן (2010), עמודים 558-559.
- ↑ זהר עמר וע. קאפח (2011b), עמוד 11.
- ↑ גיל (1983), פרידמן (1990), דנציג (1998), עמר (2011) ופוקס (1994).
- ↑ מ. פרידמן (1990a), עמוד 43 [15] הערה 37.
- ↑ רמב"ן, מסכת ראש השנה, דף י' עמוד א'.
- ↑ שלוסברג (2005), עמ' 281.
- ↑ שמחה אסף (קרית ספר, תרצ"ג) מניח שהמעתיק והעורך חיו בין השנים 1105-1170, בהתבסס על העובדה שהרי"ף הינו הפרשן המאוחר ביותר שהמעתיק מציין לדבריו, ואינו מזכיר בחיבורו כלל את דברי הרמב"ם, שאף הוא פירש את המשנה. (ראה: נתן בן אברהם (תשנ"ה), כרך א', הקדמה מאת מרדכי יהודה לייב זקס בסוף הספר).
- ↑ יוסף קאפח (2018), עמ' 28–29, ואחרים. הנחתם מבוססת על כך שהמחבר משתמש במילים בערבית בלהג התימני, וכן על כך שכתב היד נמצא בתימן. אמנם יש חולקים על קביעה זו, שכן מילים רבות מאלו שהביא קאפח כהוכחה לדבריו נמצאות גם בלהג העיראקי. שמחה אסף לעומתו הניח שהמעתיק היה ממצרים.
- ↑ לדוגמה, המושגים "גרוגרות ודבלה" המוזכרים במסכת תרומות, פרק ב' משנה ד', פורשו בפרק ג'.
- ↑ נכדו יוסף קאפח מתאר בסוף הספר באריכות את השתלשלות מציאת כתב היד.
- ↑ JTS Rab. 1492/ Microfilm 6008. מיקרופילם של כתב היד זמין בספרייה הלאומית (מחלקת כתבי יד), מס. F-35334.
- ↑ הספרייה הבריטית, Or. 11117. מיקרופילם של כתב היד זמין בספרייה הלאומית (מחלקת כתבי יד), מס. F-6639 ו-F-8333. עמודי כתב היד מסודרים כראוי, אך חלק מההקדמה חסר.
- ↑ סלימאן דוד ששון (1932), עמ' 1061–1062.
קטגוריה:פירושי המשנה
קטגוריה:יהודים ויהדות בימי הביניים
קטגוריה:רבנים באלף החמישי
קטגוריה:רבנים ארץ-ישראלים
קטגוריה:רמלה: אישים