משתמש:מטהר/שמירת המת
| ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מכלול התורה" של המכלול. הערך הגיע לשלב הסופי של יצירתו, וכותבו מעוניין כעת בהערותיכם ובהשגותיכם בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה! |  |
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל' עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ח עמוד א' |
|---|---|
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד', הלכה ג' |
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ע"א, סעיף ג'; שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שמ"א, סעיף ו'; שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שע"ג, סעיף ה' |
שמירת המת היא מצווה לשמור על כבודו של הנפטר, ולמנוע ממזיקים לפגוע בו, והיא חלק מדיני כבוד המת.
מצווה זו היא חובתם של קרובי הנפטר[1], ואם אין קרובי משפחה, או שבני המשפחה אינם יכולים לדאוג לכך, חובת החברא קדישא לעשות זאת[2] אך המשפחה צריכה לשלם את שכרם של השומרים[3], אדם זר השומר על הנפטר, אף שאין זה חובתו, מקיים גם את המצווה.
מטרת המצווה
בתלמוד בבלי, בספרות הפסיקה ובתורת הנסתר נכתבו כמה טעמים למצוות שמירת המת:
- בתלמוד בבלי[4][5] נראה כי השמירה היא כדי למנוע ממזיקים פיזיים, כמו עכברים וכלבים[6] להזיק לגופו של הנפטר. החיי אדם[2] מסביר שהגמרות העוסקות בשמירת המת ומדברות על "כלבים" או "עכברים", כוונתם למזיקים רוחניים שהומשלו ל"כלבים" ול"עכברים". על פי תורת הנסתר רוחות טומאה אלו מנצלות את יציאת הנשמה כדי לטמא את גופת הנפטר ולהזיק לה[7], סיבה זו מופיעה גם בספר מעבר יבוק[8] ובספרים העוסקים בתורת הנסתר[9][10][11].
- התרומת הדשן[12] כותב שהשמירה היא כדי שהנפטר לא יהא מוטל בביזיון, על פי טעם זה התיר התרומת הדשן לכהן להיטמא לקרובו כדי לשומרו. בספרות אחרונים[9] הגדירו את הביזיון ”שלא יהא מונח ככלי אין חפץ בו”.
דיונים הלכתיים
במצוות השמירה ישנם מספר נדונים הלכתיים.
העוסק במצווה פטור מן המצווה
בהלכה ישנו כלל "העוסק במצווה פטור מן המצווה", משמעותו של הכלל הוא שאדם שעוסק במצווה שעליו לעשותה, פטור מהתעסקות במצוות אחרות, בספרות ההלכתית ישנם סייגים שונים מתי ואיך נאמר כלל זה.
הגמרא במסכת ברכות[5] אומרת ”המשמר את המת אף על פי שאינו מתו פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה, היו שנים זה משמר וזה קורא וזה משמר וזה קורא.”, כלומר שמירת המת פוטרת מקיום מצוות אחרות, אבל כשיש אפשרות לעשות תורנות בשמירה, חייבים לקיים גם את שאר המצוות.
נפטר שנמצא במצב שמזיקים פיזיים אינם יכולים להזיק לו, כגון גופה הנמצאת בתיבה סגורה או בחדרי מתים, דעת רבי משה פיינשטיין[13] שלמרות שניתן לעשות הפסקות בשמירה ולקיים מצוות נוספות, העזיבה מותנית בכך שעוזבים רק ל"שעה קלה" ולא מסיחים את הדעת מהשמירה, מפני כבודו של הנפטר[14]. לעומת זאת החיי אדם[2] כתב שגם כשאין חשש למזיקים פיזיים, יש לשמור ממזיקים הרוחניים, והשומר פטור מכל המצוות, וכך כתב גם הגשר החיים[9] והרב משה שטרנבוך[15] וכך נוהגים כיום[16].
הרב משה שטרנבוך[15] מחריג את דינו של תינוק (עד גיל שמתחיל קצת לקיים מצוות[17]) שנמצא בחדר מתים ואין חשש של מזיקים פיזיים או נתיחת גופה שלא צריך לשומרו, וכך המנהג בירושלים.
כהן בשמירת המת
על אף האיסור המוטל על כהן להיטמא למתים, במקרה בו המת הוא משבעת הקרובים של הכהן, הוא מצווה להיטמא לקרוביו.
הפוסקים דנו בכהן שאינו יכול לטפל בקבורת קרוב המשפחה, לדוגמה כשנפטר בשבת, האם מותר לכהן להיטמא לקרובו הנפטר כדי לשמור עליו, או שזה לא נחשב "עיסוק בקבורתו" שהותר לכהן.
התרומת הדשן[12] נשאל על כהן שמת אחד מקרוביו בשבת, האם מותר לכהן להיות באוהל המת כדי לשומרו, והשיב ש”צריך הוא לשומרו שלא יהא מוטל בבזיון והוי (וזה) קצת כמו צורך קבורה, והא קמן (והרי לפנינו) דאפילו שלא לצורך התירה תורה”, הרמ"א כתב שדעה זו מבוססת על כך שטומאת הכהן לקרוביו "הותרה" גם שלא לצורך, ומאחר שיש דעות בראשונים שטומאת כהן "דחויה", והותרה רק לצורך, יש לכהן להחמיר ולא להיטמא לקרוביו לצורך שמירה[18], המנחת חינוך[19] חולק על הרמ"א וסובר שאף שככלל יש לחשוש לדעה הסוברת שטומאה הותרה רק לצורך, שמירת הנפטר נחשבת "צורך" ומותר לכהן להיטמא לצורך כך.
רבי חנוך דב פאדווא כתב[20] שבמקרה שיש חשש לניוול גופת המת, כגון כשרוצים לעשות לו נתיחה שלאחר המוות, מותר לכהן להיטמא כדי לשמור על הנפטר.
יש שכתבו[21] שקיים מנהג שכהנים נכנסים לחדר שקרובם הנפטר נמצא בו כדי לומר שם תהלים, מנהג זה מסתמך על כך שאמירת תהלים היא "כבוד המת" שיש שהתירו לכהן להיטמא בשביל כך.
נטילת שכר על שמירת הנפטר
בגמרא ובספרות ההלכה מצינו מספר אזכורים, חלקם אגביים, לכך שהיה נהוג עוד מזמן התלמוד והראשונים ליטול שכר על ההתעסקות בקבורת הנפטרים[22]. כך גם הבין רש"י[23] את דברי רב פפא במסכת סנהדרין.
הפוסקים דנו[22] מדוע מותר לקחת שכר על ההתעסקות בנפטרים ועל שמירתם, למרות שמת אסור בהנאה, ונטילת שכר על ההתעסקות בו גורמת להנאה ממנו. ולמרות שאסור ליטול שכר על עשיית מצוות.[דרוש מקור]
התשב"ץ[24] פסק על פי גמרות אלו, שאין איסור ליטול "שכר בטלה" על ההתעסקות והטיפול בקבורה.
איסור הנאה במת
הגמרא במסכת עבודה זרה[25] דורשת בגזרה שווה (או באסמכתא[26]) מעגלה ערופה שמתים "אסורים בהנאה", כלומר אסור להנות מגופם, וכך נפסקה ההלכה[27]
כאמור, נדון בפוסקים[22] מדוע שומרי ומטפלי המת יכולים ליטול שכר, הרי עצם קיומו של הנפטר הוא מקור ההכנסה שלהם, והם "רוצים בקיומו", ובהלכה[28] נחשב הדבר כהנאה מהאיסור.
התשב"ץ[24] והמהר"ם שי"ק[1] תירצו על קושיא זו, שהטיפול בנפטר ושמירתו הם חובתם של קרובי הנפטר, והמתעסקים בקבורה והשומרים אינם לוקחים שכר על שמירת הנפטר אלא על פטירת הקרובים מחיובם, רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי[22] כתב שהיתר זה מועיל גם כשמקבלים שכר מה"חברא קדישא" כי לחברא קדישא יש חובת קבורה לכל הנפטרים, והמתעסקים עם הנפטרים פוטרים את ה"חברא קדישא" מכך[29].
החתם סופר[30] מביא שחמיו רבי עקיבא איגר שאל את רבי יעקב מליסא את השאלה הזו, ורבי יעקב מליסא השיב שיש כלל ש"למעוטי תיפלה מותר"[31], כלומר שקבלת שכר על כילוי איסורי הנאה מותר, החתם סופר עצמו מסביר ש"רוצה בקיומו" נאמר רק באיסורי הנאה שהתורה רצתה שיבערו אותם, ולכן "רוצה בקיומו" שסותר את זה שכרו אסור, אבל במת שאין לתורה רצון בכילויו, הנאה של "רוצה בקיומו" לא נאסרה.
רבי חיים עוזר גרודזנסקי[32] מתרץ שההיתר "ליטול שכר על המצווה" מבוסס על הגדרת השכר כ"דמי בטלה", וכסף שניתן רק כשיפוי על היעדר ההכנסה אינו נחשב "הנאה מן המת".
רבי משה שטרנבוך כתב[3] ”וראוי לקבוע שיקבלו שכר טוב ולא לקצוץ סכום פעוט. ואם השומרים הם תלמידי חכמים או בני תורה ירבה בשכרם שזה גופא (זה עצמו) זכות לנפטר, שעל ידו תומכים בתלמידי חכמים”.
התנהגות בנוכחות הנפטר
בהלכה ישנם דברים שאסור לעשות בפני הנפטר, כגון קיום מצוות בפני הנפטר, שנראה כלעג לנפטר שאינו יכול לקיימם, וכן אכילה בפני הנפטר, או דיבורים של הבל בפניו[3], מנגד יש סדרי תפילות ופסוקים שנוהגים לומר על יד הנפטר על פי הקבלה והם נחשבים לתועלת ולשמירה על הנפטר.
אמירת תהלים ולימוד תורה על יד הנפטר
עשיית מצוות בנוכחות הנפטר אסורה, כי עשיית מצוות בפני הנפטר נתפסת כ"לעג לרש" כלפי הנפטר שאינו יכול לקיים מצוות.
הגמרא במסכת ברכות[33] כותבת ש”אין אומרים בפני מת אלא דבריו של מת”, הבית חדש[34] מסביר שכחלק מהיתר זה ”נהגו לדרוש באגדות ובפסוקים אפילו תוך ארבע אמות בפני המת ויוצאים מענין לענין עד שמגיעים לסיפור שבחיו של מת מעסק תורתו וחסידותו ויתר מדות טובות שהיו בו” וכך פסק השולחן ערוך[35] שמותר לומר פסוקים ודרשה לכבוד המת, בתוך ארבע אמותיו.
בשל"ה במעבר יבוק ובספרים נוספים כתבו על פסוקים מסויימים שטוב לאמרם ליד הנפטר כשמירה, וכן לומר פרקי תהלים לשמירת הנפטר. יש שכתבו[3] בשם החזון איש שאין לומר תהלים בארבע אמותיו של הנפטר, דעת רוב הפוסקים[36] שמצווה לומר פסוקים הנפטר, וכך נוהגים[3].
אכילה בפני הנפטר
בתלמוד בבלי מסכת ברכות[37] מובאים חלק מדיניו של האונן, ”מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר ואם אין לו בית אחר אוכל בבית חבירו ואם אין לו בית חבירו עושה מחיצה ואוכל ואם אין לו דבר לעשות מחיצה מחזיר פניו ואוכל ואינו מיסב ואוכל ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין ואינו מברך ואינו מזמן”, דין זה נפסק להלכה בשולחן ערוך[38].
הסיבה לאיסור האכילה בפני המת נובעת מהחיוב להימנע ממעשים המבזים את הנפטר[39] כשבחירה לאכול בפני הנפטר נתפסת כזלזול בנפטר.
הפוסקים נחלקו האם איסור זה נאמר רק על אלו שמצווים להתעסק בקבורת הנפטר, שבחירתם לאכול בפניו נתפסת כהתרסה בכך שהם בוחרים באכילה על פני התעסקות בצרכיו[40], או שאיסור זה נאמר על כל אדם האוכל בפני הנפטר שאינו יכול לאכול ("לעג לרש"), כשיש לו אפשריות לאכול במקום אחר או בצורה אחרת[41].
הערוך השולחן[42] פסק שאכילה או שתיה בעראי, מותרת בנוכחות הנפטר, ומצריכה רק הסבת פנים ממנו.
רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי[43] פסק כדעת הסוברים שאסור אף לאחרים לאכול בפני הנפטר, והוסיף בשם השדי חמד[44] שאין לעשן בפני הנפטר, וכך פסק הילקוט יוסף[45]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 שו"ת מהר"ם שיק חלק יורה דעה סימן שמ"ג.
- ^ 2.0 2.1 2.2 חכמת אדם שער השמחה קונטרס מצבת משה
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 תשובות והנהגות קונטרס בדיני קריעה, אנינות, קבורה וכו' (ח"ד סי' רעד) - הערות פרק ד - שמירה והלנת המת אות א.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל' עמוד ב'.
- ^ 5.0 5.1 תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ח עמוד א'.
- ↑ בית הבחירה למאירי, מסכת ברכות, דף י"ח עמוד א', ד"ה היה בספינה.
- ↑ זוהר מהדורת הסולם - ויקרא פרשת אמור מאמר בשעתא דבר נש קאים למיהך לההוא עלמא אות ח.
- ↑ מעבר יבק שפת אמת פרק כ"ד.
- ^ 9.0 9.1 9.2 גשר החיים א פרק ה סימן ד.
- ↑ וכן הביא הילקוט יוסף, הלכות אבלות, סימן ח אות ט.
- ↑ השל"ה במסכת פסחים פרק נר מצוה אות פ"ה כותב ”וקבלתי, שהמשמרים את המת ויושבים סביבו מרגע המיתה עד שיכוסה בעפר בתוך הקבר, ישבו בתכיפות סביבו בחוזק, שלא יכנס אויר חיצוני ביניהם, והם יזכירו תמיד זו התפילה בלי הנחת רגע, ולא ימעיטו אפילו אלף פעמים”.
- ^ 12.0 12.1 תרומת הדשן סימן רפג
- ↑ אגרות משה, יורה דעה, חלק א סימן רכ"ה; וכך כתבו ב"הערות הגרי"ש אלישיב", ברכות יח.
- ↑ האגרות משה מוכיח מהגמרא שאף כשאין חשש עכברים הותר לשומר ללכת רק לצורך תפילה, אבל לא הותר להימנע מלשמור לחלוטין.
- ^ 15.0 15.1 תשובות והנהגות כרך ב סימן תרה.
- ↑ [דרוש מקור: קישור לאוצה"ח] כ"ה לחי- א עמוד 158 – הרב יעקב רוז'ה.
- ↑ תשובות והנהגות קונטרס בדיני קריעה, אנינות, קבורה וכו' (ח"ד סי' רעד) פרק ד - שמירה והלנת המת אות ז.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שע"ג, סעיף ה'.
- ↑ מנחת חינוך פרשת אמור מצוה רסד אות א.
- ↑ חשב האפוד - חלק ב סימן קלז.
- ↑ נשמת אברהם ב סימן שעג סעיף ה הערה ג בשם רבי שלמה זלמן אוירבך.
- ^ 22.0 22.1 22.2 22.3 גשר החיים ב פרק ה.
- ↑ רש"י, מסכת סנהדרין, דף כ"ו עמוד ב', ד"ה ופסלינהו לעדות.
- ^ 24.0 24.1 שו"ת התשב"ץ חלק ג סימן י"ג.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ט עמוד ב'.
- ↑ משנה למלך, על משנה תורה לרמב"ם, הלכות אבל, פרק י"ד, הלכה כ"א.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות אבל, פרק י"ד, הלכה כ"א; שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שמ"ט, סעיף ב'.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קל"ג, סעיף ו'.
- ↑ והחברא קידשא יכולים לתבוע את הקרובים שישלמו להם את ההוצאות, כי הם המחוייבים העיקריים
- ↑ שו"ת חתם סופר, אורח חיים, סימן קכ"ח.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קל"ג, סעיף ז'.
- ↑ שו"ת אחיעזר חלק ב - יורה דעה סימן יט אות ד.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ג' עמוד ב'.
- ↑ ב"ח יורה דעה סימן שמד.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שמ"ד, סעיף י"ז.
- ↑ גשר החיים - א פרק ח אות ב סעיף ד; ילקוט יוסף, הלכת אבלות, סימן ח אות ט.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ז עמוד ב'.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שמ"א, סעיף א'.
- ↑ שו"ת הרשב"א חלק ג סימן ש
- ↑ טורי זהב, יורה דעה, סימן שמ"א, סעיף א'; וערוך השולחן אורח חיים סימן שמ"א סעיף ז, הערוך השולחן חלק על התפארת למשה שהבין שהש"ך חולק על הט"ז.
- ↑ פרי חדש, יורה דעה, סימן שמ"א; ופתחי תשובה, יורה דעה, סימן שמ"א. וכך כתב התפארת למשה יורה דעה סימן שמ"א בדעת הש"ך.
- ↑ ערוך השולחן אורח חיים סימן שמ"א סעיף ח.
- ↑ גשר החיים - א פרק ה סימן א סעיף ד.
- ↑ שדי חמד, אבלות סוף קט"ז
- ↑ קיצור ילקוט יוסף הלכות אבלות סימן ח אות י.
קטגוריה:פטירה ואבל ביהדות קטגוריה:כבוד בהלכה קטגוריה:גופת מת והטיפול בה קטגוריה:המכלול: ערכים שנוצרו במכלול