טומאת כהן לקרוביו
| מקרא | ספר ויקרא, פרק כ"א |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת זבחים, דף ק' עמוד ב' |
| משנה תורה | הלכות אבל, פרק ב', הלכות ו'–ט"ו |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן שע"ג, סעיפים ג'–ט' |
| ספרי מניין המצוות | ספר המצוות לרמב"ם, עשה לז |
טומאת כהן לקרוביו - היא מצוות עשה על כהן להיטמא לקרוביו כאשר הם נפטרים, כחלק ממצות האבלות על קרוביו. המצווה מופיעה בתחילת פרשת אמור[1], לאחר איסור טומאת כהן למת. המצווה חלה על כל כהן הדיוט.
מקור המצווה
מקור הציווי הוא בפרשת אמור
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו: כִּ֚י אִם־לִשְׁאֵר֔וֹ הַקָּרֹ֖ב אֵלָ֑יו לְאִמּ֣וֹ וּלְאָבִ֔יו וְלִבְנ֥וֹ וּלְבִתּ֖וֹ וּלְאָחִֽיו׃ וְלַֽאֲחֹת֤וֹ הַבְּתוּלָה֙ הַקְּרוֹבָ֣ה אֵלָ֔יו אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־הָיְתָ֖ה לְאִ֑ישׁ לָ֖הּ יִטַּמָּֽא׃ לֹ֥א יִטַּמָּ֖א בַּ֣עַל בְּעַמָּ֑יו לְהֵ֖חַלּֽוֹ:
התורה קובעת כי על אף שנאסר על הכהנים להיטמא למת, כאשר המת הוא אחד מקרוביו - אב, אם, בן, בת, ואחות שאינה נשואה, עליו להיטמא להם. טומאה לבת או בן זוג אינה נזכרת במפורש בתורה. חז"ל דרשו את המילה "שארו" - על אשתו: "אמר מר שארו זו אשתו"[2]. המצווה על כהן להיטמא לאשתו היא רק כאשר היא אישה הכשרה לו, אך אם הוא נשא אשה פסולה (למשל חללה), אסור לו להיטמא לה, את זאת לומדים חז"ל מהפסוק האחרון: "לֹ֥א יִטַּמָּ֖א בַּ֣עַל בְּעַמָּ֑יו לְהֵ֖חַלּֽוֹ" - כלומר שיש מקרה בו אסור לבעל להיטמא, והוא כאשר האישה אינה כשרה לנישואים.
לפי הרמב"ם, המצווה לכהן להיטמא למת היא חלק ממצוות אבלות במניין תרי"ג מצוות[3]. במניין המצוות של רס"ג, לעומת זאת, נראה כי מדובר על מצווה נפרדת, שכן היא לא מובאת בהקשר של אבלות: "וקדש מְכַהֵן מן הנפש כי אם לשארו יטמא"[4]
על מי חלה המצווה
המצווה חלה רק על כהן הדיוט ולא על כהן גדול, עליו נאמר בהמשך הפרשה: "וְעַ֛ל כָּל־נַפְשֹׁ֥ת מֵ֖ת לֹ֣א יָבֹ֑א לְאָבִ֥יו וּלְאִמּ֖וֹ לֹ֥א יִטַּמָּֽא׃"[5] הראשונים נחלקו האם המצווה להיטמא למת חלה רק על גברים או גם על נשים. הרמב"ם סבור שמכיוון שאיסור טומאת מת חל רק על גברים, גם המצווה להיטמא חלה רק על גברים, ונשים פטורות מן המצווה[6]. הרא"ש[7] לעומת זאת מדייק מדברי רש"י[8] שהמצווה חלה גם על נשים. הטור והשולחן ערוך[9] פוסקים להלכה כדעת הרא"ש שגם נשים חייבות במצווה.
טעם המצוה
כאמור לעיל, לפי הרמב"ם מצוות הכהן להיטמא למת היא חלק ממצוות אבלות, לפי זה הוא מסביר שטעם המצוה הוא: "לחזק חיוב זה (האבלות) באר אותו בכהן שהוא מוזהר על הטומאה שייטמא על כל פנים כשאר ישראל כדי שלא יחלש דין האבלות."[10] ספר החינוך מסביר שכל חובת אבלות, ובכלל זה מצוות הכהן להיטמא למת נועדה כדי לעורר את האדם לתשובה בעקבות אבדן אדם קרוב ויקר לו.[11]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ ויקרא, כא, ב-ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף צ'
- ^ רמב"ם ספר המצוות עשה לז, משנה תורה מניין המצוות בפתיחה להלכות אבל.
- ^ מניין המצוות לרס"ג
- ^ ספר ויקרא, פרק כ"א, פסוק י"א
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות אבל, פרק ב', הלכה ו'
- ^ רא"ש הלכות קטנות, הלכות טומאה, ד
- ^ רש"י על תלמוד בבלי, יבמות כט,ב
- ^ שולחן ערוך יורה דעה, שע"ג, ג
- ^ ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה לז
- ^ ספר החינוך, מצווה רס"ד
38724803טומאת כהן לקרוביו