משתמש:למאי נ"מ/כבולעו כך פולטו

ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מכלול התורה" של המכלול. הערך הגיע לשלב הסופי של יצירתו, וכותבו מעוניין כעת בהערותיכם ובהשגותיכם בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!

למאי נ"מ/כבולעו כך פולטו
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר במדבר, פרק ל"א, פסוק כ"ג
תלמוד בבלי	מסכת פסחים, דף ל' עמוד ב'; מסכת עבודה זרה, דף ע"ו עמוד ב'; מסכת פסחים, דף ע"ד
משנה תורה	הלכות חמץ ומצה, פרק ה', הלכה כ"ג; הלכות מאכלות אסורות, פרק ו', הלכה י"ט
שולחן ערוך	אורח חיים, סימן תנ"א, סעיף ה'; יורה דעה, סימן ע"ז, סעיף א'

בהלכה, כבולעו כך פולטו הוא כלל הלכתי לפיו הדרך להפליט בליעות הוא באותו דרך בו נבלעו.

כלל זה מהווה עיקרון מנחה בדיני הכשרת כלים וכן בדיני מליחה, בישול וצלייה של בשר ומאכלים אחרים. משמעות הדבר היא שכלי או מאכל שבלע איסור - הפלטת האיסור חייבת להתבצע באותה הדרך וברמת החום שבהן נבלע האיסור מלכתחילה. כאשר האיסור נבלע על ידי נוזל רותח (כלי ראשון) ההכשר יבוצע באמצעות מים רותחים, ואם האיסור נבלע באמצעות אש ישירה ללא נוזל, הדבר יוכשר רק על ידי ליבון או צלייה באש.

מקור הדין

בספר במדבר מסופר שלאחר מלחמת מדין, חזרו הלוחמים עם שלל מדין בידיהם, ואלעזר הכהן צווה אותם להכשיר את כלי המדיינים בטרם ישתמשו בהם:

כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ - תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ... וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ - תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם

— ספר במדבר, פרק ל"א, פסוק כ"ג

הראשונים נחלקו האם הפסוק מתייחס בחלקו הראשון ("תעבירו באש") לליבון, ובחלקו השני ("תעבירו במים") להגעלה במים רותחים, או שבחלקו הראשון הוא מתייחס הן לליבון והגעלה ובחלקו השני לדברים שתשמישם בצונן ואינם בולעים, שאינם צריכים אלא שטיפה במים בלבד, כדי לנקותם מאיסור בעין.

בתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ל' עמוד ב' מובא:

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: עץ פרור מגעילו ברותחין ובכלי ראשון. קסבר כבולעו כך פולטו

רש"י מבאר: "כבולעו כך פולטו - כבולעו מתוך כלי ראשון כך פולטו בכלי ראשון".

בהכשרת כלים

הגעלת כלים במאה שערים, ירושלים

ערך מורחב – הכשרת כלים

הכלל המרכזי שננקט בתלמוד בהכשרת כלים, הוא "כבולעו כך פולטו". כלומר, באותו אופן שבו "בלע" הכלי את טעם המאכל, כך יש להוציא ולפלוט אותו.

לכן נקבעו מספר דינים באיכות ההגעלה שכפופים לכלל. לדוגמא, בכלי שהשתמשו בו לבישול - ההכשר יתבצע דרך "הגעלה" במים רותחים. אך אם מדובר בברזל צליה לא תספיק הגעלתו במים רותחים והוא יצטרך לעבור "ליבון" כדי להכשירו. כך גם, אם דרך השימוש הוא על ידי עירוי מכלי ראשון - מספיק להכשיר את הכלי דרך עירוי מכלי ראשון בלבד.

בבליעת דם

ערך מורחב – איסור אכילת דם

כלל "כבולעו כך פולטו" נאמר גם כלפי הפלטת דם מבשר במספר מקרים:

מולייתא

לגבי בשר שלא נמלח הממולא בתוך בשר אחר כמולייתא ונצלה, נחלקו האמוראים האם אומרים שעל אף שהדם יוצא בצלייה ונכנס לבשר העוטפו - אין חשש שהבשר החיצוני בולע את הדם, מפני ש"כבולעו כך פולטו", בדיוק כפי שבלע את הדם מהבשר הפנימי הוא פולטו לחוץ לאחר מכן, או שאין זה דומה להפלטת דם מבשר דרך צליה, מפני ששם תקף הכלל "אידי דטריד למפלט לא בלע", אך כאן אין המולייתא נחשבת לחתיכה אחת של בשר, ובעת שהבשר הפנימי פולט הבשר החיצוני אינו טרוד לפלוט ועל כן הוא בולע. ולהלכה נוקטים שהיא מותרת.

צליית הלב בדמו

לכתחילה צריך לקרוע את הלב לפני צלייתו כדי להוציא את הדם הכנוס בחללו, אך אם לא קרעו וצלה אותו כך, קורעו לאחר צלייתו והוא מותר , לפי שאף אם נבלע הדם בבשר הלב, אומרים "כבולעו כך פולטו".

צליית בשר העטוף בבצק

"כבולעו כך פולטו" נאמר גם כלפי בשר שלא נמלח שנצלה כשהוא עטוף בבצק של סולת, שעל אף שהאדים הוא מותר ואודם זה אינו דם.

אבל אם היה הבצק מקמח נקי שאינו סולת או קמח של חטים שלתתן - והוא חזק וקשה ואינו פולט - אסור, אלא אם כן היה מראה מוהל הבשר שזב לתוך הבצק לבן וצלול שאין בו אדמומית דם, שאז מותר. ובבצק של שאר קמחים, אם האדים אסור, ואם לאו מותר, על אף שאינו לבן.

ומכל מקום כתבו ראשונים להלכה שבזמן הזה אין אנו בקיאים במיני קמחים אלו ואוסרים את הכל, או שאין לנו סולת, ובשאר קמחים אין אנו בקיאים בין האדים ללא האדים, ואף כשמראה הבצק לבן וצלול, שמן הדין מותר בכל מיני קמחים - אוסרים, לפי שגם במראות אין אנו בקיאים, ועוד, שלא יבואו להקל יותר.

ודוקא בבצק אסור, אבל מותר למשוח בשר שלא נמלח בשומן או בציר ולצלותו, שאין זה מעכב את הפליטה, הואיל ואינו אלא משהו, ולא משום "כבולעו כך פולטו", אלא שאינו מעכב את הפליטה כלל; ויש אוסרים גם בזה לכתחילה, וסוברים שרק בדיעבד מותר.

יוצאים מן הכלל

שיפודי טלה בצלייה

כמה הגבלות נאמרו בהלכה של כבולעו כך פולטו, בין מצד הבליעה ובין מצד הפליטה.

הגבלות מצד הבליעה

מצד הבליעה נאמרו הגבלות

• במין הנבלע.
• במין הבולע.
• באופן הבליעה.
• בכמות הבליעה.

במין הנבלע

הכלל תקף רק בדם שקל להפליט ומכיוון שנתבשל אינו אלא איסור דרבנן. אבל בבליעת שאר איסורים דאורייתא וכן בשומן של איסור שנדבק יותר מדם הכלל אינו תקף, ולכן הצולה בשר נבלה על גבי בשר שחוטה, נאסר בשר השחוטה.

לא אמרו "כבולעו כך פולטו" אלא בדם הנפלט על ידי צליה ונוטף על חתיכה אחרת, ולכן דם בעין, בין צונן ובין רותח, שנפל על גבי בשר רותח הנצלה על גבי האש - אוסרו. גם כאן הטעם הוא מכיוון שדם בעין הוא איסור דאורייתא, והכלל אינו תקף לגבי איסורים דאורייתא, ועל אף שהדם לאחר הצליה הופך לדם בלוע שאינו אסור אלא מדרבנן, מכל מקום מתייחסים אליו כאל איסור מדאורייתא מכיוון שבשעה שנבלע היה אסור מן התורה.

במין הבולע

נחלקו הראשונים האם הכלל תקף גם בדגים שבטבעם ממהרים לפלוט את דמם, וכשהם נחים מפליטתם הם בולעים דם. הר"ן מצדד לומר שאין אומרים בהם "כבולעו כך פולטו", לפי שלדגים קרום רך, והדם מסתרך בהם ואינו נפלט, ואילו הריטב"א מתיר ואומר שהכלל "כבולעו כך פולטו" תקף גם בדגים.

יש אומרים שבצל אינו פולט כמו בשר משום שבצלים נקרשים בצלייתם, והרי זה כבישול ולא כצליה, ואין הדם נפלט, וחוזרים ואוסרים את הצלי. ויש מתירים.

"מולייתא" שממולאת בביצים - או בשר וביצים - יש אוסרים לפי שהוא כבישול, והביצים נקרשות ומעכבות את הדם מליפול לאש. ויש מתירים במילוי של בשר וביצים, לפי שהדם נפלט דרך הבשר הפנימי, אבל לא במילוי של ביצים בלבד. ויש מתירים אף במילוי של ביצים.

באופן הבליעה

לא אמרו "כבולעו כך פולטו" אלא בדם הבא שם דרך העברה ואינו מתעכב שם, אבל לאחר שנבלע הדם בבשר בדרך בישול או בדרך רתיחה שוב אינו נפלט בצליה, שמסתרך הוא בתוך הבשר ואינו יוצא ממנו לעולם, ואינו דומה ל"מולייתא" שכבולעו כך פולטו, שהאש המוציאה את הדם מן המילוי ומבליעתו בעוף אינה מניחתו להתפשט ולהסתרך בבשר, אלא שואבתו ומוציאתו לחוץ.

אין אומרים כבולעו כך פולטו אלא כשנפלט הדם מיד בשעת הבליעה, אבל דבר שנאסר כבר מחמת דם שבא עליו ממקום אחר, אין אומרים בו כבולעו כך פולטו מכיוון שהאיסור כבר נתקשה לפיכך, בשר שבלע על ידי כבישה, כגון שנמלח בכלי שאינו מנוקב, אסור אף אם נצלה, וכן בשר שנמלח, ולאחר ששהה שיעור מליחה נפל לציר פליטת הדם ובלע, אסור אף בצליה , ואין האוכלים דומים לכלים שיוצאים מידי איסורם על ידי אש, ואף למתירים על ידי מליחה אחרת בשר שבלע דם על ידי מליחה, כאן, שבלע בדרך כבישה בתוך הדם והציר שבכלי, קיים הכלל של "כבוש כמבושל", וכל שנתבשל בו הדם אסור לעולם.

בכמות הבליעה

אסור לכתחילה לצלות כבד על שיפוד מעל בשר אחר, מפני שדם רב זב ממנו על הבשר שתחתיו ונבלע בו. ראשונים כתבו שהטעם לכך הוא שבכבד יש שפע רב של דם, ולכן לא שייך לומר בו את הכלל "כבולעו כך פולטו". עם זאת, כבד שנמלח מותר לצלותו על גבי בשר, מכיוון שמליחה מפחיתה את כמות הדם שבו, והוא נחשב כבשר רגיל שמותר לצלותו על גבי בשר אחר.

אולם אם נצלה בשר מתחת לכבד, הדבר מותר בדיעבד. יש סוברים שהיתר זה אינו נובע מהכלל "כבולעו כך פולטו", שכן כלל זה אינו תקף בכבד בגלל שפע הדם שבו. לשיטתם, הסיבה היא שדם הכבד מחליק ואינו נבלע בבשר שתחתיו. מנגד, יש אומרים שהטעם להיתר בדיעבד, גם בכבד, הוא אכן מכוח הכלל "כבולעו כך פולטו".

הגבלות מצד הפליטה

מצד הפליטה נאמרו הגבלות בהלכה של כבולעו כך פולטו:

• באופן ההפלטה.
• בזמן הפליטה.
• באופן הפליטה של הבשר הבולע.

באופן ההפלטה

במליחה אין אומרים "כבולעו כך פולטו". זאת משום שאין כוח המליחה שווה לאש בהפלטת דם שנבלע. כלל זה תקף גם אם הבליעה עצמה התרחשה על ידי מליחה. חכמים לא אמרו את הכלל "מליח כרותח" של צלי כדי להקל ולומר ש"כבולעו כך פולטו" תקף גם במליחה, אלא להחמיר – שמליחה מבליעה בדומה לצלייה אולם יש סוברים שאף במליחה מועיל "כבולעו כך פולטו" . כלל זה חל דווקא כשאין הבשר הבולע פולט דם של עצמו בעת המליחה. אך כשפולט דם של עצמו, נחלקו הראשונים (ראה לעיל).

תרנגולת שלא נמלחה ומונחת על הרמץ, או מהבהבים אותה באש כדי להסיר את נוצותיה, כתבו ראשונים שאם רוצים לבשלה בקדירה אחר כך, אין להניחה עד כדי שיוכלו הלב והכבד להתחמם מבפנים ולזוב דם. ואין המליחה מועילה לה במקרה זה. זאת אף שלדעתם מליחה מועילה בבשר שפולט דם משל עצמו להפליט דם הנבלע ממקום אחר על ידי מליחה (ראה לעיל), משום שכלל "כבולעו כך פולטו" קובע כי כל שבליעתו על ידי האש אינו נפלט על ידי מלח, שכוחו מועט מכוח האש. כלל זה נאמר גם בכלים הקלים לפלוט – שאינם פולטים אלא בדרך שבלעו, וקל וחומר באוכלים. אך לצלייה מותר, שכן כשם שפרש הדם ממקומו ונבלע במקום אחר על ידי האש, כך יצא משם על ידי האש.

"כבולעו כך פולטו" שנאמר בצלייה, תקף רק בפליטה שמתרחשת על ידי צלייה על גבי האש. ולכן, יש אומרים שאסור להשהות צלי על גבי השפוד לאחר שהוסר מן האש אפילו רגע אחד, לאחר שפסק הצלי מלזוב דם, שמא בתוך כך יחזור הבשר החם ויבלע דם מן השפוד, ולא ייפלט. ויש מתירים להשהות בשר על גבי שפוד לאחר שנסתלק מן האש. לדעתם, הואיל ודם שבשלו אינו אסור אלא מדרבנן, וקשה לדקדק בדבר זה ולהסיר את הבשר מיד, לא אסרו חכמים בכגון זה, ורואים את כל הדם שנפלט מן השפוד כאילו כלה לאלתר על ידי האש. ויש סוברים שאף לאחר שנסתלק הבשר מן האש אומרים בו "כבולעו כך פולטו".

בזמן הפליטה

בזמן פליטת הדם מהבשר נחלקו הראשונים:

יש אומרים שמיד בשעת הבליעה הדם נפלט לחוץ. זאת כיוון שזוהי משמעות הכלל "כבולעו כך פולטו" – שמיד כשבולעו פולטו. לפיכך, שתי חתיכות בשר שנצלו בשפוד זו על גבי זו, ונצלתה התחתונה ראשונה והסירוה מן השפוד, אין לחוש שמא כבר בלעה דם מן העליונה ולא הייתה לה שהות לפלוט, היות שמיד כשבלעה פלטה.

כמה ראשונים מסתפקים שמא אין אומרים "כבולעו כך פולטו" אלא בנצלה כל צרכו. ולכן, בשר שלא הוציאו ממנו את החוטין של דם שבו, לדעה שצלייה אינה מועילה להפליט את כל הדם מחוטים אלה, אם לא צלאוהו היטב, שמא אף הבשר אסור, שנבלע בו דם מן החוטין ועדיין לא יצא ממנו, היות שלא נצלה יפה.

כמו כן, ראשונים אלו כתבו שאין נכון לצלות עופות שלמים שלא נמלחו כשהם חלולים, לפי שהדם פורש מלמעלה למטה בתוך החלל, ונאסר בזה, כמו דם שפרש מבשר לבשר. ופעמים שהעופות נצלים יפה מצד אחד, ואינם נצלים יפה מצד אחר, ואותו צד שלא נצלה יפה לא פלט את כל דמו, וכמו כן לא פלט את כל הדם שבלע מלמעלה.

באופן הפליטה של הבשר הבולע

כאשר לבשר הבולע אין פליטה משל עצמו בצלייה זו, נחלקו הראשונים:

יש סוברים שלא אמרו "כבולעו כך פולטו" אלא בבשר שיש לו פליטה של עצמו, שפולט אגב כך גם דם שנבלע בו ממקום אחר. אך בשר שנגמרה פליטת דמו שוב אינו פולט דם שבלע ממקום אחר. ולפיכך אין צולים בשר חי על גבי בשר צלוי, הואיל וכבר נגמרה פליטתו של התחתון, כשבולע מן העליון שוב אינו פולט.

ויש סוברים שבמולייתא, אף כשכבר נמלח הבשר החיצון ושהה, אומרים "כבולעו כך פולטו". זאת אף על פי שאינו פולט כבר משל עצמו – לא דם ולא ציר – כדרך שאמרו "כבולעו כך פולטו" בעיסה שטופלים על העוף מבחוץ. וכן יש מתירים לצלות בשר חי על גבי בשר צלוי, ש"כבולעו כך פולטו", כדרך שהתירו בעיסה. וכן כתבו גאונים שמותר לצלות בשר יחד עם כמהין ופטריות, אף על פי שהבשר זב דם ובולעים הכמהין והפטריות, ש"כבולעו כך פולטו". וכן יש מתירים בצלייה של בשר על גבי דגים, אף על פי שכבר פסקו הדגים מלפלוט דם בשעת בליעה.

מאידך יש מחלקים לעניין מולייתא בין הבשר החיצון לבשר הפנימי. שבבשר החיצון אומרים "כבולעו כך פולטו" אף כשכבר נמלח ושהה, ולכן כשנמלח החיצון ולא הפנימי – מותר, אבל להיפך, כשהפנימי כבר נמלח ושהה, והחיצון לא נמלח, אסור הפנימי, שבולע הוא מן החיצון ואינו פולט. זאת כיוון שלא אמרו "כבולעו כך פולטו" אלא בחיצון, שפולט את הדם לחוץ והאש שואבת אותו, אבל הבשר הפנימי, שאינו על האש ממש, אין אומרים בו "כבולעו כך פולטו". ומכל מקום כששניהם לא נמלחו מותר גם הפנימי, לפי שאינו בולע מן החיצון, שטרוד הוא לפלוט דם של עצמו ואידי דטריד למפלט לא בלע. לחלופין, אף אם בולע הוא, באותו אופן שפולט דם של עצמו, פולט אגב כך גם את הדם שבלע, ו"כבולעו כך פולטו".

שימושים נוספים

הביטוי כבולעו כך פולטו נאמר כלפי אדם שקולט דברים אך שוכח אותם מהר, כלומר, באותה הדרך שהוא "בלע" את החומר כך הוא "פלט" אותו.

רבי אלימלך מליז'נסק מבאר כי "כבולעו כך פולטו" הוא דרך תשובה עבור מי שרוצה לחזור בתשובה:

הבעל תשובה שעשה עבירה בפרהסיא, כמו לשון הרע או שאר עבירות, בהכרח תשובתו גם כן בפרהסיא, כי כבולעו כך פולטו, כלומר כבליעת האיסור שנבלע בו כן צריך לפלוט, אם עבר בסתר יעשה תשובה בסתר, ואם בגלוי ופרהסיא, צריך תשובתו גם כן להיות בנגלה ופרהסיא.

— נועם אלימלך, פרשת מצורע, ד"ה או יאמר "זאת תהיה" כו׳. דהנה

קישורים חיצוניים

• הערך "כבולעו כך פולטו", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

קטגוריה:כללים ועקרונות בהלכה קטגוריה:כשרות קטגוריה:דם קטגוריה:ניבים וביטויים חז"ליים קטגוריה:המכלול: ערכים שנוצרו במכלול