משולם לנגרמן
 | |||||
| משולם זישא לנגרמן | |||||
| לידה |
6 באוקטובר 1910 רימנוב, פולין | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
23 באפריל 1973 (בגיל 62) רעננה | ||||
| השכלה | חקלאי | ||||
| |||||
|
| |||||
|
| |||||
משולם זישא לנגרמן (ג' בתשרי ה'תרע"א 6 באוקטובר 1910 - כ"א בניסן ה'תשל"ג 23 באפריל 1973) היה מהעוסקים בקליטת העלייה ההמונית במחנה העולים בפרדס חנה ובסביבתה, מראשי המושבה רעננה בשנותיה הראשונות, חבר המועצה המקומית, וסגן ראש המועצה, נשיאו השביעי של מועדון רוטרי - רעננה, יו"ר הוועדה הקרואה של עיריית הרצליה, מבכירי משרד הסעד[1], ומנהל השירות למפגר[2], מייסדו של מעון "שקמה", ומנהלו עד לפטירתו.
ביוגרפיה
לנגרמן נולד בצום גדליה, שנת ה'תרע"א בעיירה רימנוב שבפולין, למשה יהודה לייב (לימים השו"ב של המושבה רעננה[3]), מצאצאי רבי יצחק חיות[4], ולגיטל לבית זיסקינד, דור שישי לרבי מנחם מנדל מרימנוב ולרבי אלימלך מליז'נסק[5].
לנגרמן למד בחדר, ובבית הספר העממי שבשפה הפולנית, בעיר. בהגיעו לגיל 12, בעקבות פוגרומים וקשיי פרנסה, עקרה המשפחה מפולין לגרמניה, תחילה לעיר ויסבאדן ואחר כך לפרנקפורט. שם למד משולם בבית ספר כללי, השלים את השכלתו התיכונית, ואף למד זמן מה, בישיבתו של הרב יעקב הופמן.
בהיותו בן 20 הצטרף לחוות הכשרה ברוח תורה ועבודה, שהוקמה במסגרת בח"ד, בכפר רודג'ס[6], עבור נוער דתי ציוני המתעתד לעלות לארץ ישראל. ובשנת ה'תרצ"ב - 1932 עלה ארצה והצטרף לקיבוץ רודג'ס שנוסד שנה קודם לכן, בפרוורי פתח תקווה, (אז נקודת ספר של היישוב היהודי).
בשנת 1934, ביחד עם אחדים מחברי הקבוצה, עבר למקווה ישראל. שם הם השתלמו בחקלאות, ובערבים פנויים נהגו לצאת לבילוי או לסידורים בתל אביב. באחת מיציאות אלו, פגש משולם את חנה בת משה יעקב ומייטע פליישר, מהעיירה סטז'יז'וב שבפולין, (בעקבות האנטישמיות בפולין וגירושה מבית הספר התיכון, ולאחר שהתרשמה מהרצאתו של נציג בית"ר, קיבלה חנה החלטה נועזת לעלות לישראל, תוך כדי ויתור על אפשרות שעמדה בפניה להגר לאמריקה, והתגוררה בתל אביב). במהלך ההשתלמות במקווה ישראל, נישאו השניים זה לזה, ועם סיומה, עזבו את אזור המרכז והצטרפו למייסדי כפר יעבץ, שם הם חיו כארבע שנים. היה זה בתקופת המרד הערבי הגדול, ולא אחת בעקבות התקפות של ערביי הסביבה, נאלצו משולם וחנה, לצאת עם בתם התינוקת, מהבית למקלט היחידי שהיה ביישוב. בשלהי שנות ה-30 עברה משפחת לנגרמן להתגורר במושבה רעננה.
בשנים 1948–1953 עסק לנגרמן בקליטת עלייה במחנות העולים בפרדס חנה. תחילה כמנהל מחנה עולים א', ובהמשך, עקב הצלחתו, ולבקשת ראש מחלקת העלייה בסוכנות, ד"ר גיורא יוספטל, התמנה למפקח על כל מחנות העולים והמעברות באזור.
בשנת 1956 נענה לפניית שר הסעד, חיים משה שפירא, להקים מעון לחריגים עם נכויות התפתחותיות (אז בשם: מעון למפגרים) ברעננה. המעון שהקים - מעון "שקמה" - היה, תחת ניהולו, חלוץ ומורה-דרך בכל הקשור לטיפול בחריגים, בשיקומם ובקידומם. בתפקיד זה שימש עד יום מותו ברעננה בשנת ה'תשל"ג - 1973.
מחנות העולים
בשנים 1948 – 1953 עסק משולם בקליטת עלייה במחנה העולים בפרדס חנה ובאזור כולו, תחילה – כמנהל מחנה עולים א' במושבה. כבר אז השכיל לבנות צוות רב מקצועי (מונח שטרם נטבע באותן שנים) כדי לטפל באופן מיטבי בקליטת העולים. הוא איתר ואלתר מקורות תעסוקה עבורם, הקים בתי מלאכה לעולים בתוך המחנה ודאג לסיפוק צורכיהם הבסיסים. תשומת לב מיוחדת הקדיש לבית התינוקות שבמחנה ולהכשרת צוות המטפלות, כמו גם לטיפוחם של ילדי העולים. בין השאר דאג שיהיו "מלובשים היטב" וגם רשם לעצמו לבדוק ש"אם נוכל להשיג [בגדים לילדים] הם ישתמשו בכך". שהרי לעולים - שבאו ממזרח וממערב - היו מסורות לבוש שונות מאלה של הוותיקים. באירוע השלג של 1950 בישראל שהה כל שעות היממה עם העולים, דאג לפינויים של הנשים והילדים למבנים (ובכלל זה לביתו), ועבד לצד הגברים והצעירים בפינוי השלג. מחנה העולים בניהולו היה דוגמה לניהול מוקפד, מסור ואמפתי גם בתנאי מחסור קשים, ורבים באו לראות ולהתרשם, ובהם: ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שרת העבודה גולדה מאיר וד"ר גיורא יוספטל, ראש מחלקת העלייה בסוכנות היהודית, שהציע לו את תפקיד המפקח על כל המעברות ומחנות העולים באזור פרדס חנה – חדרה. בחמש שנות עבודתו בקליטת עלייה היה, כהגדרת אחד ממכריו, ”מגדלור במחשכי המחנות”, ודמותו הקרינה נחמה וביטחון לעתיד טוב יותר[7].
בשירות הציבור
משולם לנגרמן היה כל ימיו איש תורה ועבודה, והקפיד לשלב יראת שמים ואהבת האדם, עם עבודה מתמדת למען הארץ והמדינה. היה חבר פעיל בארגון ההגנה, לחם במלחמת העצמאות וקיבל את עיטור לוחמי המדינה. בשנת 1945 הקים את סניף בני עקיבא במושבה רעננה, שימש מרכז ומדריך לחניכים (הדתיים – והחילוניים). בשנות ה-60 של המאה ה-20 היה חבר במועצת רעננה וסגן ראש המועצה וכן יו"ר הוועדה הקרואה בהרצליה (1967 – 1969) .
בשנת 1965 הוזמן להצטרף למועדון רוטרי ברעננה, עמד בראש ועדות של המועדון, ובשנים 1972 – 1973, עד מותו, שימש כנשיא המועדון. בשנת 1972 התמנה למנהל (בפועל) של השירות למפגר במשרד הסעד, אך התנה את מינויו – כמו את שאר פעילויותיו הציבוריות - בהמשך הניהול במקביל של מעון שקמה. במהלך שנותיו כמנהל המעון היה יועץ בוועדות הקמה של מוסדות לחריגים ברחבי הארץ, וחבר מרכזי בהנהלת הקרן לקידום שירותים למפגר. הרב משה צבי נריה כתב עליו: ”כי יקר היה האיש, מוכתר במעלות ובמידות, אדם המַעֲלָה שמעטים כמותו”, הנשיא השלישי, זלמן שזר, הספיד אותו במילים נרגשות: ”משומרי על גחלת אלוקים לבל תדעך... המחנך בחסד, בענווה ביושר ובשום שכל, חונן עשוקים ומְשַׁקֵם כפופים, המרחם את הצולעת והנידחת והפיסח גם יחד... איש החסד והרחמים, ברוב דעת... לעד ינון שמו, ותעמוד לו צדקתו”.
מעון שקמה
מעון "שקמה" הוקם בשנת 1956 כמעון ציבורי ראשון מסוגו לילדים ולצעירים בעלי נכות התפתחותית שכלית. (עד אז היו קיימים בישראל רק שני מעונות מסוג זה, ושניהם היו פרטיים.)
למשולם לא היה כל ידע קודם בטיפול בבעלי מוגבלויות, אך הוא נרתם למשימה בכל מאודו, מתוך אמונה בפוטנציאל של כל אדם, שנברא בצלם. הוא נאבק להקים במעון בית ספר להקניית מיומנויות יסוד ומלאכה, והנהיג את עיקרון התעסוקה - בין כותלי המעון ובקהילה. וכך הסביר בראיון עיתונאי: ”אנחנו מטפחים פוטנציאל אישי של כל ילד. אין חניך שאינו מועסק בעבודה. הצעירים יותר לומדים בבוקר, המבוגרים יותר לומדים אחר הצהריים ולפני הצהריים עובדים... כל אחד בהתאם ליכולתו וכושרו”.
משולם הקים מקהלה ותזמורת של חניכי המעון, יזם תערוכות שנתיות של עבודות החניכים, ופעל ללא ליאות לרווחתם: החל מאישור רחצה בחוף הים בהרצליה וכלה ביציאתן של החניכות הבוגרות לבית הקולנוע (היחיד במושבה באותם הימים). גם טלפון ציבורי הותקן עבור החניכים, כדי שיוכלו להתקשר בכל עת למשפחותיהם.
משולם עשה רבות לשירוש דעות קדומות ויזם "פעולות הסברה בקרב קבוצות וציבורים שונים, באוניברסיטאות ובבתי ספר תיכוניים". תחת ניהולו היה המעון חלוץ ופורץ דרך בטיפול בבעלי נכות התפתחותית ובקידומם. כחודש לפני פטירתו קיבל משולם עם עובדי המעון את פרס קפלן (1973), על "מסירות ללא גבול בטיפול ובשיקום".
קרן משולם
לאחר מותו וביוזמת משרד העבודה והרווחה (משרד הסעד) הוקמה לזכרו "קרן משולם", שפעלה במשך כ־15 שנה, והעניקה פרסים לעובדים מצטיינים במסגרות של החינוך המיוחד ברחבי הארץ, ובכלל זה במגזר הערבי. "קרן משולם" גם סייעה בהוצאה לאור של ספרות מקצועית בעברית, ועם ראשי הקרן נמנתה אסתר הרליץ.
קישורים חיצוניים
- דברים לזכרו של משולם לנגרמן, נכתבו (ככל הנראה) על ידי ד"ר משה אריה קורץ, הקלדה, מתיה קם.
- גילגולו של ספר תורה, מאת מתיה קם.
- "ראשינו בעמקי תורתה" – הכנסת ספר תורה בבני עקיבא! אתר, דתי רעננה
- אודות מעון שקמה – באתר משרד הרווחה והשירותים החברתיים.
הערות שוליים
- ^ אתר ספריית יהודה דקל
- ^ כיום: "האגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית".
- ^ השוחט ר' משה יהודה לנגרמן, מתוך: "בטאון המועצה המקומית" מס' 4, דצמבר 1964, באתר עיריית רעננה
- ^ משה יהודה לייב היה מצאצאיו של הרב יצחק חיות, מאנוסי פורטוגל (שגורשו מספרד ועברו לפורטוגל). משפחתו של הרב חיות הצליחה לברוח מפורטוגל לדרום צרפת, וכך, בשנת 1584, הוא הגיע לפראג, והיה גיסו (למחצה) של המהר"ל מפראג. משם עבר לפולין, ללבוב ולקראקוב ושימש שם כרב הקהילה.
- ^ גיטל הייתה דור שישי לר' מנחם מנדל מרימנוב; הסבא שלה, משולם זישא לרנר, היה דור רביעי לר' מנחם מנדל מרימנוב ודור רביעי לר' אלימלך מליז'נסק. ונראה שמשולם זישא נקרא על שמו.
- ^ רודג'ס, ליד העיר פולדה שבגרמניה
- ^ מסמך בן 12 עמודים מאת ד"ר קורץ בקישורים החיצוניים
| ראשי מועצת ועיריית הרצליה | ||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
