אברהם מויאל
אברהם מויאל (1850 - 20 בדצמבר 1885) היה סוחר עשיר ובכיר בקהילת יהודי יפו ששימש כנציג תנועת חובבי ציון בארץ ישראל, הנציג הכלכלי של חברת כל ישראל חברים, וכן שימש כנציג עבור הברון רוטשילד. היה כמתווך בין העולים החדשים לארץ ישראל ומושבותיהם לבין הממשל העות'מאני.
ביוגרפיה
אברהם מויאל נולד ברבאט, מרוקו בשנת 1850, לאביו הסוחר העשיר אהרן מויאל. המשפחה עלתה לארץ ישראל בשנת 1860 ולאחר שלוש שנות מגורים בחיפה עברה והתיישבה ביפו, וזכתה לעמדת בכורה בקרב היישוב היהודי בעיר. אברהם קיבל בצעירותו חינוך יהודי מסורתי בתלמוד תורה וישיבה, וכן השתלם עם מורים פרטיים בשפה הצרפתית ובשפה הערבית בדיבור ובכתב והיה בקיא בה.
נשא לאישה את זינבול בת רבי יוסף רפאל בן נון, מרבני ירושלים ובהמשך רבה של העדה הספרדית ביפו.
מגיל צעיר היה מויאל ממנהלי העסקים של משפחתו במסחר ובבנקאות וניהל קשרים עם פירמות ובנקים בחו"ל, עם הממשל העות'מאני, עם הקונסולים הזרים ביפו, ובייחוד עם הקונסול הצרפתי. בהיותו נתין צרפת נהנה ממשטר הקפיטולציות שהונהג בתקופה זאת, שנתן פריווילוגיות לנתינים של מערב אירופה בשטחי האימפריה העות'מאנית. כבר בגילו הצעיר היה לבכיר בעל השפעה בקהילה היהודית ביפו. בנוסף לעיסוקיו המקצועיים עבד גם כמוהל, וכן נהג לתת צדקה ביד רחבה.
מויאל היה מעריץ של ר' יהודה אלקלעי לאחר שקרא את כתביו. מכך החל להתעניין בתנועה הציונית ליישוב מחדש של ארץ ישראל. הוא קרא את ספרו של משה הס "רומי וירושלים" ונהג לתרגם קטעים ממנו למשפחתו, וכנראה אף פגש את הס במהלך ביקור באירופה.[1] כתוצאה מכך לקח מויאל חלק בפרויקטים לפיתוח ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. בין היתר היה מעורב בהקמת בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל, בית הספר "מקווה ישראל" של חברת כל ישראל חברים. כמו כן הועברו דרכו כספי תרומות של הברון רוטשילד למפעליו בארץ.[2]
פעילותו המשמעותית ביותר של מויאל הייתה בשירות תנועת חובבי ציון. מויאל נפגש עם קלונימוס זאב ויסוצקי במהלך ביקורו של זה בארץ ישראל, ומונה לנציג ענייניה של תנועת חובבי ציון בארץ: "המוציא והמביא הראשי לכל דבר ודבר הנוגע הן לכלל היישוב והן למושבות (פתח תקווה, גדרה ויסוד המעלה) בפרט".[3] מויאל נחל הצלחה רבה בתפקידו. בתקופה זו שינה את מצבה של פתח-תקוה, שבה נבנו תחת ניהולו ובתקצובו 23 בתים, 13 רפתות ומבנים נוספים, נרכשו בהמות ונטעו עצים. כפי שציין דו"ח של חובבי ציון מהתקופה: "המושב כלו פשט צורתו הראשונה וילבש מעטה גיל תחת [במקום] רוח כהה".[3] בנוסף סייע מויאל ברכישת האדמות למושבת עקרון (מזכרת בתיה) והשיג עבורה את רישיון הבנייה, הדריך את העולים, רכש עבורם בהמות עבודה ועוד. כמו כן סייע לעליית הביל"ויים, למושבת גדרה בבעיות שונות מול השלטון העות'מאני ומול שכניהם. הוא ניצל את מעמדו כנתין צרפתי אף כדי להתעמת עם הנציגים העות'מאנים במידת הצורך לטובת העולים החדשים.
מויאל נחשב לנכס חשוב עבור תנועת חובבי ציון, ונחשב לדור הבא של הנהגת היישוב היהודי ביפו. אולם בשנת ב-20 בדצמבר 1885 נפטר בפתאומיות, בגיל 35 בלבד. פטירתו נחשבה לאבדה קשה עבור פעילותה בארץ ישראל של חובבי ציון. נכתב עליו בהספד בעיתון עברי אנכי:
ברוח כהה עצבו חובבי ציון על מות גבר נעלה, הגביר הנכבד סי' אברהם מויאל בעיר יפו. רחוק רחוק למצוא גבר נעלה כמוהו, וכבוד עמו וארצו היה עטרה לראשו[4]
לאברהם מויאל היו מספר בנות, ביניהן בתו פרחה שנישאה ליוסף אליהו שלוש, רחל אשת יצחק אמזלג, ציונה אשת יהודה הלוי (נכדו של רבי יהודה מרגוזה), שרה אשת יוסף טריקו, רבקה אשת דוד חיון (מנהל בית הספר פיק"א בפתח תקווה). בנו היחיד היה שמואל, חתנו של ר' יצחק רוקח.
היו לו שלושה אחים, ביניהם יוסף ביי מויאל, ממנהיגי קהילת יפו ומייסד שכונות רבות בתל אביב.
לקריאה נוספת
- חנה רם, "אברהם מויאל : האיש ופועלו למען ישוב ארץ-ישראל בשנים תרמ"ב-תרמ"ו (1882-1885)", בתוך: "חלוצים בדמעה", הוצאת עם עובד, תשנ"א.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "אברהם מויאל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1185
- משה דוד גאון, יהודי המזרח בארץ ישראל, חלק ב, באתר היברובוקס, עמ' 379-380: "אברהם ב"ר אהרן מויאל".
הערות שוליים
