לדלג לתוכן

משה ברטור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
משה ברטור
לידה 27 באוקטובר 1919
הרפובליקה הפולנית השנייההרפובליקה הפולנית השנייה הרפובליקה הפולנית השנייה
פטירה 23 ביולי 1985 (בגיל 65)
מקום קבורה ישראלישראל הרצליה, ישראל
תאריך עלייה 1938
מדינה ישראלישראל ישראל
שגריר ישראל ביפן
19661972
(כ־6 שנים)
תחת שרי החוץ גולדה מאיר
אבא אבן

משה ברטור (27 באוקטובר 191923 ביולי 1985) היה דיפלומט ישראלי ושגריר ישראל ביפן.

ביוגרפיה

ברטור נולד בפולין. הוא למד בבית הספר למדעי היהדות בברלין ולמד כלכלה. בגרמניה היה פעיל בתנועת החלוץ, ועלה לארץ ישראל ב-1938.[1] היה חבר בקיבוץ גלעד.[2] ב-1946–1947 למד במוסד להשתלמות של הסוכנות.

ב-12 ביולי 1948 התקבל למשרד החוץ ושימש סגן מנהל המחלקה הכלכלית במשרד. באוגוסט 1953 היה למנהל אגף הכלכלה, תפקיד שבו שימש עד 1959.[3][4] ברטור היה מחלוצי פתיחת השוק לאירופה והורדת מכסים,[2] ובמסגרת פעילותו במשרד החוץ בין היתר חתם על הסכמי סחר עם צרפת ונורווגיה ב-1953, ועם איטליה ב-1954.[5][6] הוא ניהל את האגף בין היתר בתקופת מלחמת סיני והממשל הצבאי הישראלי ברצועת עזה ובמזכר מ-10 בפברואר 1957 כתב על אחריותה של ישראל ל-200 אלף פליטים פלסטינים, והציע שהממשל הישראלי יחד עם אונר"א יקימו ועדה ליישוב מחדש של הפליטים.[7]

ב-1958 מונה לסגן מנהל במשרד החוץ.[8] בשנים 1959–1961 היה סמנכ"ל בלשכת מנכ"ל המשרד ומ-1961 עד 1965 היה ראש נציגות במשלחת ישראל לאומות המאוחדות בז'נבה.[3]

שימש נציג רפ"י במועצת עיריית ירושלים, והתפטר ממנה במאי 1966 בעקבות מינויו לשגריר ישראל ביפן.[9] בפברואר 1967 מונה גם כשגריר לא תושב בקוריאה הדרומית.[10] הוא כיהן בתפקיד עד 1972. ב-1 בדצמבר אותה שנה פרש ממשרד החוץ.[3]

ברטור נפטר בגיל 65 ונקבר בהרצליה.[11]

הערות שוליים

משה ברטור42013442Q136490618