משה בורנשטיין
| משה בורנשטיין תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית. | |
| משה בורנשטיין | |
| לידה |
26 בפברואר 1912 ח' באדר תרע"ב נובי קורצ'ין |
|---|---|
| פטירה |
23 ביולי 1993 (בגיל 81) ה' באב תשנ"ג תל אביב |
| מדינה |
 פולין |
| תאריך עלייה | 1952 |
| מקום מגורים | תל אביב |
| פעילות בולטת | איש עסקים |
| ידוע בשל | מייסד תשלובת טמפו משקאות |
| תקופת הפעילות | 1929–1993 (כ־64 שנים) |
| תפקיד | מייסד ומנכ"ל תשלובת טמפו |
| בת זוג | טובה |
| מספר צאצאים | 3 |
| פרסים והוקרה |
|
משה בורנשטיין (26 בפברואר 1912 – 23 ביולי 1993) היה תעשיין ואיש עסקים ישראלי, מייסד ומנכ"ל תשלובת טמפו למשקאות קלים ובירה, עד למותו, בגיל 81[1][2][3]. ממפתחי עיירת הפיתוח ירוחם. זכה בפרס התעשייה בשנת 1990[4][5][6].
קורות חיים
משה בורנשטיין נולד בעיר נובי קורצ'ין (ניישטאט), שעל גדות הנהר ויסלה בפולין[7]. הוריו, צבי וחיה בורנשטיין, גידלו אותו יחד עם שש אחיותיו, באווירת חסידות גור. האב היה שותף בטחנת הקמח האזורית ועסק במסחר סיטונאי של קמח.
בשנת 1929, כשהגיע לגיל 17, אביו חלה ומשה הוזעק מלימודיו בישיבה בוורשה כדי לפרנס את המשפחה[8][6]. בורנשטיין השתלב בעסקי המסחר של אביו ואף פיתח אותם וצבר כסף רב.
לאחר נישואיו בשנת 1936, לטובה טיקוצ'ינסקי, רכש את טחנת הקמח השנייה בגודלה בפולין, שבעיר טרנוב, והצליח להגדיל את עסקיו עוד יותר.
בספטמבר 1939, כשפרצה מלחמת העולם השנייה וצבא גרמניה פלש לפולין, משפחת בורנשטיין ברחה מטרנוב, נטשה את טחנת הקמח והגרמנים השתלטו עליה.
בשואה
בשנת 1939, לאחר הבריחה מטרנוב, משפחת בורנשטיין התפצלה, רובּהּ, כולל הנשים והילדים, חזרו לנובי קורצ'ין. הגברים, בראשות בורנשטיין, פנו אל הצד הרוסי והמתינו עד יעבור זעם[6]. בשלב מאוחר יותר, הגברים חזרו, והמשפחה התאחדה בעיר טרנוב ושרדה בחסות העובדים הפולנים של טחנת הקמח. כשחוסל גטו טרנוב, עברה המשפחה לגטו ורשה, שם, בעזרת כסף רב, הוציא בורנשטיין את המשפחה, תחת זהויות חדשות לא יהודיות, לחלק ה"ארי" של ורשה.
כשהתגברו החיפושים אחר יהודים בעיר, בחודש מרץ 1944, ברחה משפחת בורנשטיין לבודפשט, הונגריה, כי עד אז יהודי הונגריה לא נרדפו. עם זאת, בחודש זה מפלגת צלב החץ ההונגרית הפרו-נאצית עלתה לשלטון, ויהודי הונגריה רוכזו בגטאות לקראת השמדה. המשפחה ניסתה לחזור לוורשה, אך נתפסה על ידי משמר של חיילי צלב החץ ונאצים גרמנים והושלכה לכלא בהונגריה. באוגוסט 1944, לאחר שהמשפחה שוחררה מהכלא בנימוק שהם אינם יהודים, ברחה המשפחה לבוקרשט, רומניה, ושם חיו במשך כשנה עד תום המלחמה.
תום המלחמה
בתום המלחמה, משה, טובה וצבי בנם בן התשע, חזרו לוורשה, שם הצליח בורנשטיין למצוא את קבר האחים בו הוטמנו שתי אחיותיו הצעירות, לאה ואסתר, שלחמו כנגד הנאצים בוורשה, ולהביאן לקבורה בבית הקברות היהודי בעיר טרנוב, ליד קברו של אביו שנפטר בינתיים (כעבור 4 שנים הוא העלה את עצמותיהם לישראל)[9]. בזמן ששהה בבית הקברות בטרנוב, נודע לו אודות ספר תורה נדיר ששרד את השואה בידי גוי שרצה למכור אותו תמורת סכום נכבד. משה קנה את הספר והעבירו לאדמו"ר שמואל אלי הלוי אפשטיין מניו יורק, שהיה נצר של האדמו"ר מניישטאט, הבעלים של הספר לפני המלחמה. לאחר שהאדמו"ר מניו יורק נפטר, בורנשטיין ביקש שיחזירו לו את ספר התורה. מאחר שיורשיו של האדמו"ר התנגדו, פנה בורנשטיין להליכים משפטיים תורניים וזכה בספר בחזרה[10][11].
לאחר תום המלחמה, משפחת בורנשטיין בחרה להתיישב בעיר בזל שבשווייץ, שם פתח עסק חדש, חברה לייבוא ולשיווק מוצרי מזון בסיסיים, על בסיס כספיו שהיו שמורים בבנקים שווייצרים עוד מלפני המלחמה. לאחר כמה שנים בשווייץ, התכונן לעלות לישראל והחל להתעניין באפשרויות עסקיות בארץ.
קריירה עסקית בישראל
אחת מהאפשרויות העסקיות שקיבל, הייתה מפרץ ברנשטיין, שר המסחר והתעשייה הראשון של ישראל, להקים בית חרושת לקרח. בשנת 1951, עוד בטרם עליית המשפחה ארצה, כבר החל לפעול, בשכונת יד אליהו שבתל אביב, בית החרושת לקרח שלו[12][13].
בשנת 1951 עלתה המשפחה לישראל והשתכנה בתל אביב[14][6]. באותה שנה, רכש מפעל למיצים בפרדס חנה, ונכנס לתחום המשקאות הקלים[15]. לבית החרושת הוא קרא מפעל "טמפו הקטן". בשנת 1954, לאור הביקושים הגדולים למשקאות הקלים ובמיוחד למשקה הטמפו הצלול, הקים את מפעל טמפו הגדול בחולון[16]. הוא הכניס אליו קווי ייצור וביקבוק אוטומטיים ועיצב את צורת הבקבוק.
בסיכומי שנת 1954, נמצא שהמפעל בחולון שיווק לשוק המקומי כ-8 מיליון בקבוקים. לאור הגידול בשימוש בבקבוקי המשקה מזכוכית, החל לבדוק אפשרות לייצר בעצמו את הבקבוקים, במקום לייבאם מחוץ לארץ. בהצעת שר האוצר, פנחס ספיר, הקים את מפעל הזכוכית בירוחם, בסמוך למקור חומרי הגלם לייצור זכוכית וליד מקור גז להסקת תנורי ייצור הזכוכית[12]. הקמת המפעל בירוחם ענתה גם על הצורך לספּק עבודה למאות העולים החדשים שהתגוררו בעיירה ובסביבותיה[6].
בורשטיין תכנן להקים ארבעה מפעלים בירוחם, שיספקו עבודה ל-500 עובדים: מפעל לייצור זכוכית שייצר בקבוקים, מפעל למילוי המשקה בבקבוקים בדומה למפעל בחולון, מפעל לייצור פקקי כתר ומפעל פלסטיק לייצור הארגזים מפלסטיק לשיווק וייצוא בקבוקי המשקה. במקביל לשני מפעלי המשקה בפרדס חנה וחולון, המשיך להחזיק בבית החרושת לקרח שהוסב לבית קירור למזון. בשנת 1957 הוא הקים בית קירור נוסף, משוכלל וגדול מקודמו, ליד מפעל "טמפו הגדול" שבחולון[16].
בשנת 1968 נחנכה תשלובת ארבעת המפעלים בירוחם בנוכחות השר פנחס ספיר, וזאת לאחר שנמצאה טכנולוגיה המאפשרת שימוש בגז טבעי בתנורים לייצור הזכוכית וכיבוים בשבת, כך שתמנע חילול שבת. בהמשך בורנשטיין הקים בירוחם מפעל נוסף להפקת דו-תחמוצת הפחמן הנחוץ להגזזת המשקה בבקבוקים. במפעלי התשלובת הועסקו כ-680 עובדים תושבי ירוחם[17][18][6].
בשנת 1973 הפסיקה המדינה את השימוש בגז במפעל הזכוכית בירוחם, לטובת קמ"ג, כך שמפעל הזכוכית נאלץ להחליף את התנורים שלו לתנורים המופעלים בחשמל, שאסור היה לכבות אותם בשבת. שינוי זה אילץ את בורנשטיין למכור את מפעל הזכוכית לכור תעשיות[19][20][17][21].
בשנת 1971, הקים בורנשטיין בית קירור ענק נוסף, בנמל אשדוד, לאחסון מוצרי מזון, כגון ירקות, שהיו מיועדים ליצוא, ובעיקר לקליטת בשר שיובא לארץ. בשנים 1978–1979 חברת כור תעשיות רכשה באמצעות חברת פניציה את מפעל הזכוכית של טמפו בירוחם[22]. בחודש מאי 1986 בעסקה סיבובית באמצעות איש קש וכנגד רצון המוכרים, בורנשטיין רכש את מבשלת שיכר לאומית מידי איש העסקים הקנדי מוריי גולדמן. חודש אחר כך הוא רכש זיכיון לייצור בירה טובורג בישראל ממנכ"ל טובורג אולף יוהאנסן מדנמרק[23][24]. בשלב זה היה לבורנשטיין מונופול על ייצור הבירה בישראל והוא החל בייצוא בירה מכבי וגולדסטאר לארצות הברית ולמזרח אירופה[25][19].
על פי מאזן תשלובת טמפו תעשיות בירה לשנת 1986, עבדו בתשלובת 1,250 עובדים, והתשלובת ייצרה 150 טון בירה ומשקאות קלים והכניסה 70 מיליון דולרים. לקראת סוף שנת 1987, תשלובת טמפו סיימה עם מחזור מכירות של 100 מיליון דולרים עם רווח מתואם של כ-5 עד 8 מיליון דולרים, כשבורנשטיין אחז ב-94% ממניות החברה באופן פרטי. לאור מצב זה, נתבקש לדלל את אחזקותיו במניות התשלובת[26]. בשנת 1989 הגיעו מכירות התשלובת ל־118 מיליון דולרים מתוכם 1.5 מיליון דולרים יצוא. החברה ייצרה משקאות קלים בשישה מפעלים, בנתניה, בחולון ובמגדל העמק. בשנה זו, התשלובת הצליחה להחדיר את בירה מכבי וגולדסטאר לרומניה, איטליה, בריטניה, צרפת ויפן.
בשנת 1990 השקיעה התשלובת 8.5 מיליון דולרים בפיתוח והרחבת המפעלים הקיימים, תוך הוספת קווי ייצור בעלי טכנולוגיות מתקדמות. בחודש אפריל 1991 פורסם שמשה בורנשטיין בן ה-79 נכנס לרשימת 10 המנהלים העשירים בבורסה לניירות ערך בתל אביב. למעשה הוא הגיע למקום השישי ברשימת ה-50. הוא שלט ב-95% משוק הבירה בישראל כמו גם בשוק המים המינרליים. בחודשים הראשונים של שנת 1990, הכנסות התשלובת הגיעו ל־166 מיליון ש"ח והיא רשמה רווח נקי של 10.6 מיליון ש"ח[27].
באמצע שנת 1991 ניהל בורנשטיין במקביל שני פרויקטים אישיים: הפרויקט הראשון עסק ברכישת בנק המזרחי והפרויקט השני עסק ברכישת הזיכיון לייצור פפסי קולה בארץ (לאחר שחברת קוקה-קולה מסרה את הזיכיון שלה לאייב פיינברג שהסתכסך עם בורנשטיין). בפרויקט לרכישת בנק המזרחי, אף על פי שבסוף המועד להגשת המכרז לרכישת הבנק נשאר בורנשטיין מועמד יחיד[28], המפקח על הבנקים פסל את מועמדותו, על רקע חקירה של רשות ניירות ערך נגדו בחשד להרצת מניות[29][30].
בפרויקט לקבלת הזיכיון של פפסי, בורנשטיין נהג בחשאיות ודרש זאת גם מכל העובדים איתו[31]. מאידך, הוא בצע מספר מהלכים עסקיים משמעותיים כגון חלוקת דיווידנדים בסכום גבוה, על סך 22 מיליון ש"ח שרובו הגיע לבורנשטיין והצגת רווחיות גבוהה של התשלובת, שגרמו לפפסי להעניק לו את הזיכיון[32][33][34]. בחודש אפריל 1992 דיווחה התשלובת במסגרת דיווח שכר הבכירים, ששילמה למשה בורנשטיין סך 53.5 אלף ש"ח בממוצע לחודש ועוד 184 אלף ש"ח לשנה כהתחייבויות החברה לתנאי פרישה. בנוסף, הודיעה החברה שבסוף 1992 היא תחלק דיווידנדים על סך 11.5 מיליון ש"ח שכ־83% מהסכום מגיע לבורנשטיין[35].
בחודש מאי 1992, הגיע לישראל גסטור קארבונל, סגן נשיא בכיר בפפסי אינטרנשיונל, להשקת קו הייצור של פפסי קולה ישראל, בנתניה[36]. באפריל 1992 הועברה ליועץ המשפטי לממשלה המלצה להעמיד לדין את בורשטיין בגין הרצת מניות, בהמשך לחקירת החשדות שבוצעו בתשלובת טמפו בטרם ההנפקה בבורסה שהתקיימה בשנת 1991[37]. ב-22 בדצמבר 1992, עורך הדין יעקב וינרוט הסנגור של בורנשטיין, פנה ליועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש, בבקשה לעכב את ההליכים המשפטיים כנגד בורנשטיין בגלל מצבו הרפואי הקשה[38], אך בפועל המשפט נמשך, ובהכרעת הדין שניתנה ב-18 בספטמבר 1995, כשנתיים לאחר פטירתו של בורנשטיין, הוא חויב בדין בכל החשדות שיוחסו לו[39].
פרסים והוקרה
- בחודש יולי 1965, הוענקה למשה בורנשטיין כמנכ"ל טמפו, תעודת הצטיינות על יוזמה יוצרת, איכות מוצרי החברה והביקוש הגבוה של הקהל את מוצרי חברתו[40].
- פרס התעשייה לשנת 1990[4]
- פרס איש השנה בבורסה בתל אביב בשנת 1991[33][33][33]
משפחה
בשנת 1952, עלתה משפחת בורנשטיין, משה, טובה, בנם צבי ובתם בלהה, שנולדה בשווייץ, והאמא של משה והשתכנה בתל אביב. בתל אביב, נולדה בת הזקונים של המשפחה רינה[41].
עוד בחייו, נתן לבנותיו ולחתניו לנהל חלקים מתשלובת טמפו. בלהה ובעלה ניהלו את מפעלי המים המינרליים נביעות טבע הגליל ובעלה של רינה, ז'אק בר, ניהל את מפעלי טמפו משקאות[42].
ב-9 בספטמבר 1973, צבי בנו הבכור של משה בורנשטיין, שהיה יד ימינו של משה בהפעלת תשלובת טמפו בירוחם, נהרג בתאונת מטוס חברת טמפו אותו הטיס לבד, בשעה שחזר מירוחם לתל אביב[43][19].
ב-5 באוקטובר 1989, לבקשת אריאל שרון, תרם בורנשטיין כספים להקמת מוקד ביטחון בעיר העתיקה בירושלים[44]. מוקד הביטחון נקרא על שם צבי בנו[45].
בורנשטיין נפטר ב-23 ביולי 1993. על קברו אמר עליו בני גאון מנכ"ל כור תעשיות: "בורנשטיין היה בעל אופקים רחבים, בעל חריפות עסקית וממקימי התעשייה הישראלית"[46].
קישורים חיצוניים
- אליעזר לוין, בורנשטיין נגד כור, חדשות, 13 באוקטובר 1987
- משה בורנשטיין, מעריב, 24 בינואר 1989
הערות שוליים
- ^ ממפעל משקעות קלים, טמפו הגיע לבעלות על תשלובת מפעלים למשקאות קלים ובירה, מעריב, 24 בינואר 1989
- ^ המכון הישראלי לסקרי דעת קהל, 150 החברות הישראליות שזכו בתואר נבחר העשור, מעריב, 21 במאי 1991
- ^ 10 שנים לטמפו מהמפעלים המשוכללים בעולם, חרות, 7 ביוני 1964
- ^ 4.0 4.1 רויטל הכט, בורנשטיין משקה את השוק, מעריב, 19 בספטמבר 1990
- ^ פרס התעשיה לשנת 1990 באתר התאחדות התעשיינים בישראל
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 ר' משה בורנשטיין, באתר "מעלה" המרכז לציונות דתית
- ^ משפחת בורנשטיין, הספר, פרקי חיים, משה בורנשטיין, 1997, עמ' 13
- ^ משפחת בורנשטיין, הספר, פרקי חיים, משה בורנשטיין, 1997, עמ' 18
- ^ משפחת בורנשטיין, הספר, פרקי חיים, משה בורנשטיין, 1997, עמודים 77-76
- ^ מרדכי אלקן, רבנים בבני־ברק יפסקו למי שייך ספר־תורה שנכתב לפני 180 שנה, מעריב, 18 באוקטובר 1987
- ^ משפחת בורנשטיין, הספר, פרקי חיים, משה בורנשטיין, 1997, עמודים 83-78
- ^ 12.0 12.1 מפעלי טמפו בהתפתחותם, הצופה, 27 בדצמבר 1968
- ^ משפחת בורנשטיין, הספר, פרקי חיים, משה בורנשטיין, 1997, עמודים 89-88
- ^ משפחת בורנשטיין, הספר, פרקי חיים, משה בורנשטיין, 1997, עמודים 87–89
- ^ משקה חדש יוצא לשוק, זמנים, 22 ביולי 1954"טמפו"-משקה אמריקאי מתוצרת הארץ, חרות, 22 ביולי 1954
- ^ 16.0 16.1 בית החרושת "טמפו" מרחיב יצורו, חרות, 28 ביולי 1961
- ^ 17.0 17.1 שלמה גבעון, אם יעבדו בשבת ימכור בורנשטיין את חלקו בטמפו ירוחם, מעריב, 8 בפברואר 1979
- ^ משפחת בורנשטיין, הספר, פרקי חיים, משה בורנשטיין, 1997, עמ'. 94, 96
- ^ 19.0 19.1 19.2 עיסקת השנה של איש השנה, מעריב, 30 בספטמבר 1986
- ^ משפחת בורנשטיין, הספר, פרקי חיים, משה בורנשטיין, 1997, עמוד 94
- ^ דוד ליפקין, בעל תשלובת טמפו רוצה לרכוש את מפעל הבקבוקים פניציה, מעריב, 21 במרץ 1988
- ^ הפסדים ל'פניציה' בינואר־יוני 79, דבר, 3 באוקטובר 1979
- ^ צחי נגה, מהשבוע הבא: טובורג כחול לבן, חדשות, 23 ביוני 1986
- ^ עידו טל, קצף על פני הטמפו, כותרת ראשית, 28 במאי 1986
- ^ שלמה פרנקל, שנית: בורנשטיין שולט גם בבירה, חדשות, 1 ביולי 1986
- ^ יואב יצחק, הערכה: טמפו תסיים שנת העסקים ברווח של 5–8 מיליון דולר, מעריב, 6 בדצמבר 1987
- ^ כללי, העשיריה הראשונה, מעריב, 2 באפריל 1991
- ^ בג״ץ אוסר על הממשלה לקיים ביום א, את המכרז למכירת השליטה במזרחי, חדשות, 28 במאי 1992
- ^ אודי נחשון, בורנשטיין השקיע 2.3 מיליון ש״ח בוויסות מניות טמפו, מעריב, 11 ביוני 1991
- ^ עודד שורר, משה בורנשטיין שב למירוץ על רכישת בנק המזרחי, מעריב, 27 במאי 1991
- ^ טלי ברזילי-זוננפלד, הקרב על כיבוש הבירה בין קוקה קולה ופפסי, מעריב, 9 בינואר 1992
- ^ אורי גנוסר, רוצה להתנחם עם פפסי. הבנק זה לילדים, מעריב, 30 ביולי 1991
- ^ 33.0 33.1 33.2 33.3 אודי נחשון, גיל הזהב, פרס איש השנה בבורסה של תל אביב לשנת 1991, מעריב, 31 בדצמבר 1991
- ^ נווית זומר, לקחת את כל הקופה, חדשות, 6 בספטמבר 1991
- ^ אודי נחשון, שכר הבכירים בטמפו: בורנשטיין קיבל 54 אלף ש״ח בחודש, מעריב, 27 באפריל 1992
- ^ גבי ניצן, קוקה קולה לא תעבוד על זה בשתיקה, וכך אזכה בארוחה הבאה, חדשות, 4 במאי 1992
- ^ אודי נחשון, המלצה להעמיד לדין את משה בורנשטיין, מעריב, 27 באפריל 1992
- ^ בני מרי, עוכבו ההליכים המשפטיים נגד משה בורנשטיין, חדשות, 22 בדצמבר 1992
- ^ הכרעת הדין במשפטו של משה בורנשטיין
- ^ טמפו צועד בראש בטיב המשקה - וגם ביוזמה יוצרת, חרות, 16 ביולי 1965
- ^ משפחת בורנשטיין, הספר, פרקי חיים, משה בורנשטיין, 1997, עמ'. 94
- ^ אודי נחשון, מלחמת פפסי בקוקה־קולה נכנסת לעידן חדש לאחר פטירתו של בורנשטיין, חדשות, 26 ביולי 1993
- ^ כתבנו בנגב, בנו של בעל "טמפו" נפצע קשה בהתרסק מטוסו, על המשמר, 11 בספטמבר 1973
- ^ שלום ירושלמי, בירה ומצב רוח לאומי, כל העיר, 3 בנובמבר 1989
- ^ יוסי לוי, נחנך מוקד בטחון ברובע המוסלמי בירושלים, מעריב, 5 באוקטובר 1989
- ^ חמי שלו, מאות בהלוויית משה בורנשטיין, חדשות, 26 ביולי 1993
37081423משה בורנשטיין