מבשלת שיכר לאומית
 | |
| מרתף מבשלת שיכר לאומית בנתניה, 1964 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מייסדים | לואיס הרצברג |
| מוצרים עיקריים | בירה, מאלט, משקאות קלים |
מבשלת שיכר לאומית בע"מ הייתה מבשלת בירה ישראלית, שהוקמה בשנת 1951 ונרכשה בשנת 1985 על ידי חברת "טמפו".
היסטוריה
הקמת המבשלה
"מבשלת שיכר לאומית" נוסדה בנתניה, על ידי קבוצת משקיעים בראשות לואיס הרצברג מניו יורק. הרצברג החזיק בבעלותו כבר שתי מבשלות בירה בניו יורק וניו ג'רזי[1], והיה שותף במבשלה נוספת ביוהנסבורג, דרום אפריקה[2]. טקס הנחת אבן הפינה למבשלה נערך ב-28 באוקטובר 1951[3], בנוכחות שר המסחר והתעשייה דב יוסף, ראש העירייה עובד בן עמי, נציג שגריר ארצות הברית ולואיס הרצברג. הטקס נערך מיד לאחר טקס חנוכת אזור התעשייה כולו[3][4]. הציוד למבשלה הגיעה ממבשלה קיימת שפורקה בארצות הברית והציוד שלה הועבר לישראל. תוכנית המפעל כללה גם הקמת מפעל לקרח וקו לייצור משקה מאלט לא אלכוהולי[2]. הייצור במפעל החל באמצע 1953[5][6]. ביולי 1954 ייצא המבשלה לראשונה בירה לארצות הברית[7].
מבשלת שיכר לאומית גדלה במהירות וכבשה לעצמה מקום של כבוד בשוק המקומי. היה זה המפעל הראשון שהוקם באזור הדרומי של נתניה שהתפתח מאוחר יותר לאזור התעשייה קריית ספיר. היה זה עוד לפני שהוקמו השכונות הדרומיות של העיר. על גג המפעל ניצב במשך שנים בקבוק בירה אביר ענק עשוי מתכת בגובה של 8 מטר. הבקבוק סימל את הכניסה לנתניה לכל המגיעים מדרום על רקע החולות. את הבקבוק ייצר תושב נתניה, המסגר שלמה עמבר[דרוש מקור].
הברומייסטר הראשון של המבשלה היה מומחה צ'כי, מר אנטונין מסריק, בן אחיו של נשיא צ'כוסלובקיה טומאש מסריק[8]. יחד אתו עבד מומחה סקוטי, רוברט פטרסון, וטכנאי אמריקאי שהגיע להרכיב את הציוד[5]. מסריק ופטרסון הגיעו לישראל עם תחילת ההקמה של המבשלה בחוזה לחמש שנים[5]. עבורם נבנה בית מגורים בשטח המבשלה כך שיהיו זמינים 24 שעות ביממה[9].
בשנים 1961–1965 שודרג המפעל ויכולת הייצור שלו שודרג ל-15 מיליון בקבוקים לחודש[10].
המיזוג עם "תעשיית בירה א"י" ליצירת מונופול הבירה
בשנת 1965 מוזגו "מבשלת שיכר לאומית" ו"תעשיית בירה א"י" שמפעליה בבת ים ובמגדל העמק ייצרו את מותגי הבירה "נשר" ו"גולדסטאר"[11]. בנוסף היה לה מפעל פלסטיק לייצור ארגזים לבקבוקים ופקקים במצפה רמון, שהוקם ב-1964[12]. החברה הממוזגת הפכה למונופול בתחום ייצור הבירה בישראל. עם רכישת "נשר" הצטרף לפעילות הברומייסטר מנחם ברלינר, מהנדס כימיה עולה חדש מפולין, שעבד ב"נשר" מאז 1955, הוכשר כברומייסטר ואף נשלח לברלין, ללימודים אקדמיים בתחום[9]. הוא שימש בתפקיד במשך כשלושים שנה[9].
בשנת 1967 רכש איש העסקים ויליאם רובינסון את השליטה בקבוצה, לאחר שהחזיק כבר בשליטה ב"תעשיית בירה א"י"[13], וב-1973 רכש את מלוא הבעלות[14].
בשנת 1975 התאבד ויליאם רובינסון, לאחר שעסקיו כשלו, ומשפחתו העמידה את החברה למכירה[15]. על רכישת "מבשלת שיכר לאומית" התחרו משה בורנשטיין, מנכ"ל ובעלים של "טמפו", ומוריי גולדמן, איש עסקים יהודי-קנדי[16], ולאחר מאבק זכה גולדמן ורכש את החברה[14]. בשנת 1977 נסגר המפעל בבת ים, וקווי הייצור שלו הועברו למפעל בנתניה[17]. הוא הוביל למודרניזציה של המפעל, ובנוסף יזם השקעות של החברה בתחומים אחרים, אך השקעות אלה כשלו[18].
בשנת 1983 החלה החברה להקים רשת של פאבים בשם "הכרכרה", בשיתוף רשת מלונות דן[19], על פי המודל הבריטי של מבשלות הבירה המחזיקות גם ברשתות פאבים, המוכרות באופן בלעדי רק את מותגי הבירה שלהן (מודל הקרוי "Tied house" (אנ'))[20]. לצורך כך החלה לייצר מותג בירה חדש בשם "הכרכרה", עם כוהל בנפח בשיעור 6.9%, שהיה זמין רק כבירה מהחבית (עד אז רק המותג "גולדסטר" שווק כבירה מהחבית). מותג זה לא הצליח ולאחר חצי שנה הוחלט לייצר גרסה של בירה "מכבי" מהחבית[21]. לאחר שנפתחו שני סניפים של "הכרכרה" בתל אביב ואילת, הוחלט להפסיק את המיזם[19].
בשנת 1984 החלה החברה לייצר לראשונה בישראל מותג בירה בין-לאומי - בירה "באדוויזר", בזיכיון מטעם חברת אנהאוזר-בוש[22]. מנכ"ל החברה הסביר שאחת הסיבות העיקריות לייצור "באדוויזר" בישראל היה החשש שבעקבות הסכם הסחר החופשי שנחתם עם ארצות הברית באותה עת, בירה בכמות גדולה הייתה מיובאת ממנה מאחר שהמכס על יבוא הוסר, אך ייצור מקומי של המותג האמריקאי המוביל יקטין את כדאיות הייבוא[23]. "באדוויזר" הצליחה לתפוס נתח שוק של כ-6% משוק הבירה בישראל[24], אך לאחר זמן קצר ייצורה הופסק, עקב סכסוך עם יצרן הבירה הצ'כית "בודוויזר", שתבע את הפסקת הייצור שלה בישראל, לאחר שנרשמה כבעלים של כינוי המקור "באדוויזר" עשר שנים לפני שהחל ייצור הבירה בישראל[25].
רכישה על ידי "טמפו"
בשנת 1985 העמיד גולדמן למכירה את "מבשלת שיכר לאומית", מאחר שסבלה מעודף כושר ייצור ופעלה בהפסד[19], אך עקב משקעי העבר לא הסכים למכור אותה ל"טמפו". החברה נמכרה למשפחת בנדהיים מארצות הברית, ששימשה כ"איש קש"[26][27], ולאחר זמן קצר מכרה את המפעל ל"טמפו", בראשותו של משה בורנשטיין[18][28].
לאחר הרכישה בידי "טמפו", נכסי "מבשלת שיכר לאומית" עברו לידי חברת "טמפו תעשיות בירה", שבאותה תקופה הקימה מבשלת בירה בחולון לייצור בזיכיון של מותג הבירה הדני "טובורג"[29][30]. אולם לאחר זמן קצר סגרה את המבשלה בחולון, והמבשלה של "מבשלת שיכר לאומית" במגדל העמק, וריכזה את כל ייצור הבירה (ובהמשך גם של כל המשקאות הקלים שלה) במתחם בנתניה. החברה המשיכה לייצר את המותגים בירה "מכבי", "נשר" ו"גולדסטאר", שלטה בכ-90% משוק הבירה בישראל (שאר הצריכה הייתה מייבוא), ועד לתחילת הפעילות של מבשלות בירה ישראל בשנת 1995, המבשלה בנתניה הייתה מבשלת הבירה היחידה בישראל.
מניעת תחרות
מתחילת פעילות החברה היא יצרה קרטל בירה ישראלית עם יצרנית הבירה השנייה בישראל, חברת "תעשיית בירה א"י בע"מ" יצרנית בירה נשר, שכלל הסכם לשיווק משותף[5]. הקרטל קיבל אישור של מועצת הקרטלים לאחר שנקבע שהוא לטובת הציבור[31][32], והאישור חודש מספר פעמים[33]. בשנת 1964 הקרטל התפרק ובעקבות זאת מחירי הבירה ירדו. הדבר הניע את בעלי החברות לקדם איחוד של החברות למונופול[34].
באמצע שנות ה-60 החלה החברה לייצר גם משקאות קלים, תחת המותג "גולדסן"[35]. יצרני משקאות קלים טענו שהחברה מתנה אספקת בירה ברכישת משקאות קלים מתוצרתה[36][37], ובעקבות זאת פרסם שר המסחר והתעשייה, יוסף ספיר, צו האוסר זאת[38]. בשנת 1983 פעלה החברה למנוע ייבוא בירה לישראל בטענה שהיא מובאת במחירי היצף[39].
מוצרים
בחיפוש אחר שם לבירה החדשה שתייצר המבשלה, הוכרזה תחרות להמצאת שמות, כשאחת הדרישות היא שהשם יהיה בעל משמעות בעברית ובאנגלית[40]. אחד השמות שהוצעו היה שיא-ביר ובאנגלית SEE BEER. השם הזוכה היה "אביר" ובאנגלית Abir[41].
מבשלת שיכר לאומית ייצרה כמה סוגי בירה תחת המותג "אביר". בירה "אביר" (לבנה) לאגר נמכרה עם תווית אדומה, וגרסת המאלט שלה נמכרה עם תווית ירוקה. בנוסף שווקו: "אביר דה לוקס", "אביר אקסטרא" "אביר רויאל" כגרסאות פרימיום[42]. אחת מהסיסמאות של הקמפיינים של אביר הייתה "אין מעל - אביר רויאל".
בשנת 1960 החלה החברה לייצר משקה קל בשם "פפ", העשוי מלתת, אורז, כשות וחומרים נוספים[43]. ייצור המשקה נפסק לאחר שנים אחדות.
בשנת 1964 השיקה מבשלת שיכר לאומית במסגרת קרטל הבירה הישראלית, את בירה מכבי, כבירה פרימיום שיועדה לתיירים בבתי מלון ומסעדות יוקרה ולייצוא[44]. לאחר מיזוג עם "תעשיית בירה ארץ ישראלית" התמקדה החברה בארבעה סוגי בירות: "מכבי", "גולדסטאר", "נשר ו"אביר" המותגים העממיים עם תכולת כוהל בנפח נמוכה ו"מאלט"[45].
במחיצת השנייה של שנות ה-70 של המאה ה-20 החלה המבשלה להתמודד מול תחרות של מותגים מיובאים, ששיווקה בין השאר רשת שופרסל בפחיות, ביניהם "טובורג", "גינס" ו"אמסטל"[46]. בתגובה ייצרה מותג בשם "בירה OK" ששווק בפחיות[46]. אחר כך הושק מותג בשם "2:2" בירת דלת קלוריות[47], מותג משקה "שנדי" (שילוב של בירה "מכבי" עם משקה ליים) ומותג מאלט בשם "שלוק" שהוחלף אחר כך בשם "מאלט סטאר". אך מותגים אלו כשלו וייצורם נפסק[19]. לאחר הרכישה של המבשלה בידי "טמפו" הופסק גם ייצור המותג "אביר"[48].
קישורים חיצוניים
מבשלת הבירה "אביר", באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1 דקה, 1953- סיור עיתונאים בבית חרושת ”אביר” לבירה בנתניה, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1 דקה, 1954
- פרסומת למשקה "פפ" מתוצרת מפעלי אביר, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1960
- שהחיינו, מעריב, 8 ביולי 1953
- עמירם פליישר, טמפו השתלט על הבירה, מעריב, 23 ביולי 1985, המשך
- רותי פנחסי, אשראי 84 - מי המרוויח האמיתי, מעריב, 30 באוקטובר 1984 (מודעה)
הערות שוליים
- ↑ The New York Times, Louis Hertzberg of 262 Central Park West, chairman of the Metropolis Brewery of New Jersey, Inc., of Trenton, died on Tuesday, 8 SEP 1960
- ^ 2.0 2.1 נחמה כרם, בא לחסל את הצנע - בתשיית בירה... - בעל הון יהודי מארה"ב מקים מבשלות-שכר - דראך אגב ייצר קרח, מעריב, 26 בדצמבר 1951
- ^ 3.0 3.1 נחנך אזור תעשיה בנתניה, הארץ, 29 באוקטובר 1951
- ↑ 300 מפעלים חדשים יוקמו באזור־תעשיה חדש בנתניה, הארץ, 28 באוקטובר 1951
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 א. אביעל, מפעל שני לייצור בירה, מעריב, 24 ביוני 1953
- ↑ ביח"ר "אביר" החל ביצור בירה מלט, הארץ, 20 ביולי 1953
- ↑ יצא משלוח בירה "אביר" לארה"ב, הארץ, 8 ביולי 1954
בירה - לארצות־הברית, על המשמר, 8 ביולי 1954
"אביר" מייצא בירה לארה"ב, דבר, 25 ביוני 1954 - ↑ מפעל הבירה בנתניה מתחיל בשיווק, הארץ, 8 ביולי 1953
- ^ 9.0 9.1 9.2 הברומייסטר - הוא טועם בירה כבר שלושים שנה: שלוש לגימות כפול עשר כוסות מדי יום, לצד שלושה בקבוקי בירה להנאתו הפרטית. זיכרונו מכיל את כל הנתונים: מי שותה מה, איפה, כמה. הוא יזהה את סוג הבירה ומקורו, גם אם יעירו אותו באמצע הלילה. מנחם ברלינר - אגדת בירה, כותרת ראשית, 27 בפברואר 1985
- ↑ הורחב בית־החרושת " אביב" בנתניה, דבר, 22 ביוני 1961
מבשלת אביר מפרטת את תכניותיה להרחבה, חרות, 11 בפברואר 1965 - ↑ הדיונים על מיזוג שתי הקבוצות המפעילות מפעלי בירה בארץ (קבוצת רובינסון בעלת בתי החרושת של נשר בבת-ים ובמגדל העמק, ובעלי מפעל אביר בנתניה) הגיעו למעשה לסיום, הארץ, 17 בנובמבר 1965
- ↑ יוענקו תנאים נוחים ללא־תקדים למשקיע במפעלי מצפה־רמון, על המשמר, 1 באפריל 1964
- ↑ מוזגו למעשה מפעלי הבירה, הארץ, 4 בינואר 1967
- ^ 14.0 14.1 רזי גוטרמן, עליתה ונפילתה של אימפרית הרובינסונים, מעריב, 14 באפריל 1976
- ↑ משפחת רובינסון דורשת דולרים בעד מפעלי הבירה, דבר, 5 באוגוסט 1975
עתי"ם, קבוצת משקיעים מעיינת ברכישת מניות מפעלי הבירה של ויליאם רובינסון, על המשמר, 10 ביולי 1975
משפחת רובינסון דורשת דולרים בעד מפעלי הבירה, דבר, 5 באוגוסט 1975 - ↑ יגאל גלאי, משקיעים קנאדיים וחברה ישראלית מתחרים על בעלות מפעל־הבירה, על המשמר, 31 באוקטובר 1975
- ↑ ארנון מגן, דאגות המזון של פועלי המזון, דבר, 18 במרץ 1977
- ^ 18.0 18.1 עמירם פליישר, טמפו השתלט על הבירה, מעריב, 23 ביולי 1985, המשך
- ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 ענת טל-שיר, בירה לפני בירה אחרי, העיר, 28 בדצמבר 1984
- ↑ אוקטן גבוה - כרכרת עץ שצצה לאחרונה בחזית רחוב הירקון שייכת למקום חדש בשם הכרכרה. שייפתח רשמית בתחילת החודש הבא. המקום שייך לחברת מורלין, חברת בת של מבשלת שיכר לאומית, המייצרת את מכבי וגולדסטאר, העיר, 21 בינואר 1983
מבט שני על ה"כרכרה", העיר, 4 במרץ 1983 - ↑ בני אבני, יבוא בריטי, חוצפה ישראלית, כל העיר, 5 באוגוסט 1983
- ↑ עודד שורר, בירה אמריקאית נגד "חוצפה ישראלית", מעריב, 30 באפריל 1984, המשך
- ↑ דוד דרור, שתיית בירה - כבוד לאומי, במחנה, 16 במאי 1984
- ↑ למה נעלמה הבאדוויזר, חדשות, 5 במרץ 1987
- ↑ עתי"ם, הצ'כים מתנגדים לשיווק בירה "באדווייזר" בישראל, מעריב, 16 באוקטובר 1985
- ↑ מפעלי הבירה הועברו לידי טמפו, חדשות, 1 באוגוסט 1985
עודד שורר, טמפו־בירה מנהלת מו"מ לההזר חובותיה למשקיעים שקנו עבורה את מניות מבשלת שיכר לאומית, מעריב, 26 ביוני 1986 - ↑ עידו טל, מלחמת יש בירה, כותרת ראשית, 28 במאי 1986
- ↑ עודד שורר, בעל טמפו רכש החלק האמריקני במפעלי הבירה, מעריב, 29 ביוני 1986
- ↑ "טמפו" תשקיע במפעל בירה חדש כ־18 מיליון ד, דבר, 27 ביולי 1981
- ↑ צחי נגה, מהשבוע הבא: טובורג כחול לבן, חדשות, 23 ביוני 1986
- ↑ מחר יוחלט על הקארטל, דבר, 17 במאי 1961
- ↑ מועצת הקרטלים תבדוק אם קרטל־הבירה הוא לטובת הציבור, דבר, 20 בדצמבר 1963
- ↑ קרטל הבירה בדיון במועצה, הארץ, 23 בדצמבר 1963
- ↑ מו"מ לאיחוד מפעלי הבירה, מעריב, 10 במרץ 1965
- ↑ מודעת פרסום של המותג - התוססים של גולדסן מלאי-חיים, טבעיים, שופעי-רעננות, אוהבי-שמש, מתאימים בכל זמן ולכל מקום... כאלה הם התוססים של ״גולדסן", "העולם הזה (שבועון)", גיליון 1882 מ-24 בספטמבר 1973, עמוד 52
- ↑ י. שדמי, עצת התאחדות הסוחרים הסעירה יצרני משקאות, מעריב, 20 בספטמבר 1966
- ↑ כלכלת תעשייה, יחידות 4-6, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה עמ' 256
- ↑ צו בדבר דרכי הספקה של בירה, ק"ת 2589 מ-23 ביולי 1970
- ↑ הסתדרות התעשיינים תובעת, מעריב, 9 במאי 1983
- ↑ עם התקרב מועד הייצור במפעלנו החדש, אנו מכריזים על תחרות למציאת שם מתאים לתוצרת הראשונה שלנו, דבר, 7 בנובמבר 1952
- ↑ אפרים קישון, אילך עושים שמות, מעריב, 25 בינואר 1953
- ↑ שתו אביר רויאל בירה מעולה לאניני הטעם, על המשמר, 10 בספטמבר 1962
- ↑ ביח"ר "אביר" ייצר "קוקה קולה", דבר, 23 ביוני 1960
- ↑ בירה "מכבי" - מוצר חדש, דבר, 10 באוגוסט 1964
יובל מרקוס, הסבר פניך לתייר - ושתה בירה "מכבי"..., על המשמר, 13 באוגוסט 1964 - ↑ מה מייצרים מפעלי הבירה הישראלים - 4 סוגי בירה שנים, דבר, 10 בדצמבר 1974
- ^ 46.0 46.1 מרתה מייזלס, הבירה הישראלית היא או.קי., דבר, 16 בפברואר 1977
- ↑ מודעות פרסום של מותג בכיכובו של טל ברודי
לראשונה בישראל 2-2 בירה קלה - פחות קלוריות - פחות ממלאה - פחות אלכוהול, "העולם הזה (שבועון)", גיליון 2181 מ-20 ביוני 1979, עמוד 87
לא חשוב מה התוצאה העיקר שיצא 2:2, "העולם הזה (שבועון)", גיליון 2193 מ-12 בספטמבר 1979, עמוד 15 - ↑ ...אביר נעלמה מהשוק...., העיר, 5 ביולי 1985
מבשלת שיכר לאומית42000240Q25490389