הממשל הצבאי הישראלי ביהודה ושומרון
הממשל הצבאי הישראלי ביהודה ושומרון הוחל לאחר כיבושם מידי ממלכת ירדן במהלך מלחמת ששת הימים ביוני 1967.
ב-1981 פוצלו סמכויות הממשל הצבאי, כאשר הוקם לצידו המינהל האזרחי שהיה כפוף לממשל הצבאי והופקד על ניהול החיים האזרחיים של תושבי השטחים. מצב זה נותר עד להקמת הרשות הפלסטינית ב-1994 בעקבות הסכמי אוסלו, לאחר הקמתה הועברו לידי הרשות סמכויות המינהל האזרחי וחלק מסמכויות הממשל הצבאי בערים ובכפרים הפלסטינים.
רקע
בעקבות מחאות בערי הגדה המערבית באפריל 1963 שהביאה לחשש ישראלי מפני נפילת השושלת ההאשמית בהפיכה פרו־נאצריסטית, החלה ישראל בהיערכות ארגונית ומשפטית לאפשרות של כיבוש וכינון ממשל צבאי בגדה המערבית.[1] ב־1964 ניסח צה"ל את 'תורת הממשל הצבאי בשטחים הכבושים'.[2] הפרקליטות הצבאית הכינה נוסחי חקיקה וצווים לשימוש ממשל צבאי עתידי.[3]
ביוני 1967, במהלך מלחמת ששת הימים, כבשה מדינת ישראל את חבלי יהודה והשומרון, את רצועת עזה, רמת הגולן וחצי האי סיני. בעוד רמת הגולן וסיני היו לפני המלחמה בריבונות סוריה ומצרים (בהתאמה), הרי שמעמדם המשפטי של שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה היה ועודנו מעורפל. בפועל, הנהיגה ישראל בכל אזורים אלה ממשל צבאי בהתאם לאמנת ז'נבה הרביעית, שקובעת את אופן הממשל בשטחים כבושים שנתפסו במלחמה, יצאו מכלל זה מזרח ירושלים ושטחים נוספים ממזרח לירושלים שסופחו לישראל ולשטח המוניציפלי של ירושלים כבר ב-1967 בצו מיוחד, והחוק הישראלי הוחל עליהם.
ישראל לא הכירה סיפוחם של יהודה ושומרון לממלכת ירדן ב־1950 ולטענתה הם לא היו תחת ריבונות מדינה אחרת קודם כיבושם בידי ישראל, ומכיוון שכך לא ניתן לראות בהם שטח כבוש. ישראל אפ אינה צד לאמנת ז'נבה הרביעית מ־1949 ואינה רואה בה כמחייבת אותה. לצד זאת, ישראל מחילה באופן וולנטרי את החלקים ההומניטרים באמנת ז'נבה הרביעית במרחב.[4]
הממשל הצבאי (1967–1981)
ב־7 ביוני 1967 מונה האלוף חיים הרצוג למפקד כוחות צה"ל באזור הגדה המערבית,[5] והוא פרסם מנשר בו נקבע כי "כל סמכות של שלטון חקיקה, מינוי ומינהל לגבי האזור או תושביו תהא מעתה נתונה בידי בלבד ותופעל רק על ידי או על ידי מי שיתמנה לכך על ידי או יפעל מטעמי."[6] במנשר גם נטלה חזקה על רכוש ממשלת ירדן ונקבע כי המיסים באזור ישומלמו למפקד כוחות צה"ל באזור.[6] ב־9 ביוני מונה אל"ם שלמה להט למפקד אזור ירושלים.[7]
לאחר שבוע הועברו סמכויות תפקיד מפקד כוחות צה"ל באזור הגדה המערבית לאלוף פיקוד המרכז עוזי נרקיס.[5] ב־20 בדצמבר 1967 הועברו סמכויות אלו לאל"ם רפאל ורדי שמונה למפקד אזור יהודה והשומרון הכפוף לאלוף הפיקוד.[8]
ב־28 ביוני 1967 החילה ממשלת ישראל את החוק הישראלי על מרחב בן כ־70 קמ"ר מדרום, מזרח וצפון לירושלים המערבית על סמך תיקון לפקודת סדרי השלטון והמשפט שהתקבל יום קודם לכן.[9] בעקבות כך בוטל הממשל הצבאי במרחב שכונה להבא מזרח ירושלים.[10]
כאשר החליטה ישראל על הקמת הממשל הצבאי זמן קצר לאחר סיום מלחמת ששת הימים, ההנחה בישראל הייתה שניהול החיים האזרחיים על-ידי הממשל יהיה לתקופה קצרה בלבד ולאחר מספר חודשים הוא יועבר לידיהם של גורמים מקומיים.[11] בפועל נמשך הממשל הצבאי 26 שנים, כאשר ב-1981 פוצלו סמכויותיו והאחריות לניהול התחומים האזרחיים עברה לידיו של גוף חדש, המינהל האזרחי, כאשר הממשל הצבאי ממשיך לשמש כסמכות העליונה, אך הפיצול נועד לאפשר לו להתמקד בנושאי הסדר והביטחון[12]
הציפייה שהייתה בישראל כי הממשל הצבאי יהיה אחראי על ניהול החיים האזרחיים לתקופה קצרה לא התממשה. מרבית האוכלוסייה המקומית הייתה עוינת לישראל, המנהיגים המקומיים המעטים שהחזיקו בגישה שונה לא היו מעוניינים לקחת על עצמם את האחריות, אלא העדיפו פתרון שבו תסופח רצועת עזה לישראל ותוקם מדינה דו-לאומית משותפת.[13] ב-1976 זכו בבחירות לרשויות המקומיות ברוב הערים אנשי אש"ף שהחזיקו בגישה עוינת לישראל ובחירתם הקטינה עוד יותר את הסיכוי להקמת מנהיגות אחרת.
הממשל הצבאי התמקם עם הקמתו במתחם ששימש את מושל מזרח ירושלים הירדנית ברחוב סלאח א-דין.[14] ב־1971 עבר מטה הממשל למחנה בית אל, והתחם עבר לשמש את משרד המשפטים.[15]
המינהל האזרחי
ערך מורחב – המנהל האזרחי
כחלק מהסכמי קמפ דייוויד נקבע כי ניהול המנהל האזרחי יבעור לידי מועצה אזרחית פלסטינית. התנאים שנקבעו בהכסכם לא מומשו ככתבם, אך בספטמבר 1981 הביא שר הביטחון אריאל שרון לפני הממשלה החלטה להפריד את המנהל האזרחי מהמסגרת הצבאית־ביטחונית כחלק ממימוש ההסכם.[16] בעקבות כך בנובמבר הועלה מעמד מפקד המנהל האזרחי לתא"ל והוכפף למתאם פעולות הממשלה בשטחים ומשרד הביטחון, בעוד הסמכויות הצבאיות הועברו למפקדי מרחבים ואלוף הפיקוד.[17]
מאז שנת 1981 ועד 1994 המנהל האזרחי, שתפקידו היה להחליף את הממשל הצבאי, ולנהל את חיי היומיום האזרחיים של תושבי המקום הערביים. גוף זה הורכב מפקידי ממשלה במשרדים שונים של ממשלת ישראל, אזרחים עובדי צה"ל וקצינים. הרעיון מאחורי הקמתו היה להביא אנשים בעלי ניסיון במינהל ציבורי אזרחי, שייטיבו לנהל את חיי היומיום מקציני הצבא שלא הוכשרו לכך. עם זאת, בידי הממשל הצבאי נותרו סמכויות בהחלטות שעניינן ביטחוני.
מפקדי המנהל האזרחי הראשונים מנחם מילסון וממלא מקומו יגאל כרמון עודדו בתחילת שנות השמונים את הקמת אגודות הכפרים ארגון של ערבים תומכי השתלבות במדינת ישראל, במטרה להעביר אליהם את השליטה האזרחית ביישובים הערביים - בעקבות הסכמי השלום עם מצרים בהם דובר על אוטונומיה ערבית (שלטון אזרחי אך לא ביטחוני) אך בעקבות רציחת אנשי האגודות, חשיפת שחיתות נרחבת, התנגדות נרחבת בקרב האוכלוסייה הערבית לתנועה זו, וחשדנות כלפיה בימין הישראלי, היא פורקה.[18]
מפקד האזור וחליף הריבון ביהודה ושומרון הוא מפקד פיקוד המרכז. המפקד הצבאי הוא היחיד המוסמך לחתום על צווים ראשיים ותקנונים החלים בשטחי הממשל הצבאי.
הרשות הפלסטינית
- ערך מורחב – הרשות הפלסטינית
עם חתימת הסכמי אוסלו ב-1993 (ה'תשנ"ג) הוקמה בהדרגה אוטונומיה פלסטינית בחלק מהשטח. רשות זאת קיבלה את סמכויות המנהל האזרחי, וחלק מסמכויות הממשל הצבאי. עם זאת, במיעוט השטח, באזורים שהוגדרו בהסכמי אוסלו כאזורים בשליטה ביטחונית ישראלית, השליטה ביישובים ערביים נותרו תחת המנהל האזרחי. ביישובים היהודיים באזורים אלו, ההתנהלות האזרחית נעשית בדומה למדינת ישראל באמצעות ועדי ישוב, מועצות מקומיות ועיריות, ואילו המשטרה מתנהלת באופן שמעמדו המשפטי אינו ברור.
חוק ומשפט
החוק הבסיסי ביהודה ושומרון מבוסס על החוק שנהג במרחב טרם כיבושו לצד שכבה של חקיקה צבאית בצו אלוף. עם הקמת הממשל הצבאי ב־7 ביוני 1967 הוציא מפקדו אלוף חיים הרצוג שלושה מנשרים שמהווים את הבסיס המשפטי החוקתי במרחב. המנשר הראשון, מנשר בדבר נטילת השלטון על ידי צה"ל,[19] הכריז על העברת השלטון לידי הממשל הצבאי, בהתבסס על סעיף 43 לאמנות האג. מנשר 2 הודיע על המשך קיום המנהל הירדני שקדם למלחמה.[4]
ממשל מקומי
הממשל המקומי ביהודה ושומרון תחת שלטון ירדן התבסס על חוק המועצות העירוניות הירדני שנחקק ב־1955.[20] החוק הגביל את סמכויות העיריות לאספקת שירותים עירוניים וחקיקת חוקי עזר עירוניים, ושר הפנים הוסמך שלא לאשר את תקציב העיריות, לפטר את ראשי העיריות ולפזר את המועצות העירוניות, להכריז על מועד הבחירות לעיריות, לקבוע את מספר חברי המועצות, ולמנות עד שני חברי מועצה נוספים מטעמו.[2]
בעת מלחמת ששת הימים, עמד מועד כהונתן של המועצות המקומיות לפוג ב־1 בספטמבר 1967, עם תום כהונתן בת 4 שנים שהחלה ב־1963. בעקבות כך פרסם הממשל הצבאי באוגוסט 1967 צו שהאריך את כהונת המועצות המכהנות ודחיית מועד הבחירות עד מתן צו אחר.[21][2] ב־1971 נקבע כי יתקיימו בחירות לרשויות בשני מועדים ב־1972: 28 במרץ בשומרון וביריחו, וב־2 במאי ביהודה. רוב הנבחרים היו מזוהים כנאמני ירדן וכנכונים לשיתוף פעולה עם הממשל הצבאי, כאשר כחמישית מחברי המועצות וראשי עיריות רמאללה, אל-בירה וטולכרם יכלו להיות מוגדרים בעלי גישה פוליטית לאומית פלסטינית אקטיביסטית ומזדהים בגלוי עם הארגונים הפלסטיניים. ב־1974 נערכו בחירות לכשישים מועצות כפרים.[2]
סבב בחירות נוסף תחת הממשל הצבאי התקיים ב־1976. בבחירות אלו היו רוב הזוכים מקרב מועמדי האש"ף. לא נערכו בחירות נוספות תחת הממשל הצבאי עד הקמת הרשות הפלסטינית ומעבר האחריות אליה ב־1995.
ב־1979 הקים הממשל הצבאי חמישה מועצות אזוריות ליישובים היהודים במרחב: בית אל (לימים מטה בנימין), בקעת הירדן, עציון (לימים גוש עציון), שומרון והר חברון (שהוקמה מעט לאחר השאר).[22][23] ב־1981 הוקמו גם מועצות מקומיות.[24] כממונה על המועצות מונה הממונה על היישובים הישראלים שפעל תחת קמ"ט לענייני פנים של המינהל האזרחי. בתחילת 1996, לאחר הסכמי אוסלו וצמצום המנהל, הועברה היחידה למשרד הפנים כתקן זמני עד לקביעת מעמד האזור במסגרת הסכם קבע.[25]
מושלים
| מושל | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| מפקד אזור הגדה המערבית | ||
| אלוף חיים הרצוג | 7 – 14 ביוני 1967 | תפקיד במילואים |
| אלוף עוזי נרקיס | 14 ביוני – 20 בדצמבר 1967 | כחלק מתפקידו כאלוף פיקוד המרכז |
| מפקד אזור יהודה והשומרון | ||
| אל"ם רפאל ורדי | 20 בדצמבר 1967–1 בפברואר 1974 | קודם לתא"ל עם הנהגת הדרגה ביולי 1968[26]; לימים מתאם פעולות הממשלה בשטחים וראש אגף כוח אדם |
| תא"ל אריה שלו | אפריל 1974[27]–1 ביולי 1976 | |
| תא"ל דוד הגואל | 1 ביולי 1976[28]–3 במאי 1978 | הועבר מתפקידו על ידי שר הביטחון עזר ויצמן לאחר שדיווחה של מפקדתו, שהכחיש דיווח בטיים כי חיילי צה"ל זרקו רימוני גז בבית ספר בבית ג'אלה, נמצא כוזב[29] |
| תא"ל בנימין בן אליעזר | 3 במאי 1978–29 באוקטובר 1981[30] | האחרון לשמש בתפקיד. בנובמבר 1981 הועברו סמכויות המנהל לידי המנהל האזרחי בראשות תא"ל מנחם מילסון והפיקוד על כוחות צה"ל במרחב לידי אלוף הפיקוד. |
| במקביל לתפקידם כמפקדי פיקוד המרכז | ||
| אלוף אורי אור | נובמבר 1981 - אוקטובר 1983 | לימים סגן שר הביטחון |
| אלוף אמנון ליפקין־שחק | אוקטובר 1983 מ- ינואר 1986 | לימים הרמטכ"ל ה־15 |
| אלוף אהוד ברק | ינואר 1986 - 1987 | לימים הרמטכ"ל ה־14, ראש הממשלה ושר הביטחון |
| אלוף עמרם מצנע | 1987 - 1989 | מפקד הפיקוד בזמן האינתיפאדה הראשונה |
| אלוף יצחק מרדכי | 1989 - 1991 | לימים שר הביטחון |
| אלוף דני יתום | 1991 - מרץ 1993 | לימים ראש המוסד |
| אלוף נחמיה תמרי | מרץ 1993 - ינואר 1994 | נהרג בהתרסקות מסוק בעת תפקידו. |
| אלוף דני יתום | ינואר-אפריל 1994 | ממלא מקום; לימים המזכיר הצבאי של ראש הממשלה |
| אלוף אילן בירן | אפריל 1994 - מרץ 1996 | לימים מנכ"ל משרד הביטחון |
| אלוף עוזי דיין | מרץ 1996 - מאי 1998 | לימים סגן הרמטכ"ל ויו"ר המועצה לביטחון לאומי (מל"ל) |
| אלוף משה יעלון | מאי 1998 - יולי 2000 | לימים הרמטכ"ל ה־17, ושר הביטחון |
| אלוף יצחק איתן | יולי 2000 - אוגוסט 2002 | האינתיפאדה השנייה ומבצע חומת מגן |
| אלוף משה קפלינסקי | אוגוסט 2002 - ינואר 2005 | לימים סגן הרמטכ"ל |
| אלוף יאיר נוה | ינואר 2005 - מאי 2007 | תוכנית ההתנתקות ואירועי עמונה; לימים סגן הרמטכ"ל |
| אלוף גדי שמני | מאי 2007 - אוקטובר 2009 | לימים נספח צה"ל בארצות הברית |
| אלוף אבי מזרחי | אוקטובר 2009 - מרץ 2012 | |
| אלוף ניצן אלון | מרץ 2012 - מרץ 2015 | לימים ראש אגף המבצעים |
| אלוף רוני נומה | מרץ 2015 - מרץ 2018 | לימים פרויקטור הקורונה בנתב"ג |
| אלוף נדב פדן | 7 במרץ 2018 - יולי 2020 | |
| אלוף תמיר ידעי | יולי 2020 - אוגוסט 2021 | לימים סגן הרמטכ"ל |
| אלוף יהודה פוקס | אוגוסט 2021 - 8 יולי 2024 | מלחמת חרבות ברזל |
| אלוף אבי בלוט | 8 יולי 2024 - | מלחמת חרבות ברזל; מכהן |
ראו גם
לקריאה נוספת
- משה אלעד, אם תרצו - זו הגדה: הממשל הישראלי בגדה המערבית בעשור הראשון 1976-1967, חיפה: פרדס, 2016(הספר בקטלוג ULI)
- לב גרינברג, דמוקרטיה כובשת - התפקיד הפוליטי של הצבא במשטר הדואלי של ישראל, מגזין הכיבוש 2008
קישורים חיצוניים
החקיקה ביהודה והשומרון, באתר צה"ל, 10 באפריל 2018- שתי שנות ממשל צבאי, הצופה, 5 ביוני 1969
- על תחילת הממשל הצבאי, אתר הפרקליטות הצבאית
- על הממשל הצבאי והשלכותיו על החברה הישראלית בחוברת הקורס "מגמות בחברה הישראלית" של האוניברסיטה הפתוחה (כרך ב')
- צבי ענבר, הפרקליטות הצבאית והשטחים המוחזקים ה'תשס"ב
- מתאם פעולות הממשלה בשטחים, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 29 באוקטובר 2012- המשך הממשל הצבאי בהיבטים הביטחוניים עד ימינו.
- מתאם הפעולות בשטחים: ישראל לא תחזיר את הממשל הצבאי בשטחים, באתר וואלה, 23 ביוני 2002
הערות שוליים
- ↑ סגן אינה אברמוב, 1963 – "להקדים משפט למכה" בהיערכות לממשל צבאי – ארגזי הפח במפצ"ר, הפרקליטות הצבאית
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 רונן טראובה, פוליטיקה, משה דיין והסוגיה הפלסטינית בראי הבחירות המקומיות בגדה המערבית 1972, עיונים בתקומת ישראל, כרך 32 (2019), עמודים 7–34
- ↑ נעמאן חטיב ורס"ן יזהר יצחקי, ארגזי הפח – היערכות הפרקליטות הצבאית למלחמת ששת הימים, באתר צה"ל, 20 בפברואר 2022
- ^ 4.0 4.1 Shamgar, Meir (1971). "The Observance of International Law in the Administerd Territories". Israeli Yearbook of Human Rights. 26: 429–446. doi:10.1163/9789004219120_019.
- ^ 5.0 5.1 הגדה המערבית או יהודה ושומרון – שינוי השם הרשמי ביולי 1968, באתר ארכיון המדינה
- ^ 6.0 6.1 מנשר בדבר סדרי שלטון ומשפט (אזור הגדה המערבית) (מס' 2)
- ↑ אל"מ שלמה להט מונה מפקד ירושלים, הארץ, 9 ביוני 1967
- ↑ אל"מ ר. ורדי - מפקד אזור יהודה ושומרון, דבר, 27 בדצמבר 1967
- ↑ יעל רונן, ריבונות ברירנית: תחולת המשפט הישראלי במזרח ירושלים, משפט וממשל כ"א, תש"ף
- ↑ ירושלים העתיקה עוברת היום ממימשל צבאי - למינהל אזרחי, מעריב, 28 ביוני 1967
- ↑ דב עילם, הצד האזרחי של הממשל הצבאי בעזה, למרחב, 23 באוקטובר 1967
- ↑ תכנית שרון להפרדת המינהל האזרחי מהצבאי בשטחים תובא ביום א' לממשלה, דבר, 23 בספטמבר 1981
- ↑ דוד חכם, עזה בגובה העיניים - מבט לאינתיפאדה מבפנים, מודן: משרד הבטחון, 2016, עמ' 64-65
- ↑ בית הממשל הצבאי יוקם בהר הצופים, דבר, 19 בדצמבר 1968
- ↑ מטה הממשל ליהודה ושומרון יועתק לצומת בית־אל, דבר, 2 ביוני 1971
- ↑ תכנית שרון להפרדת המינהל האזרחי מהצבאי בשטחים תובא ביום א' לממשלה, דבר, 23 בספטמבר 1981
- ↑ רפיק חלבי, הסתאבות המושלים הצבאיים, ישראל, 1983, כותרת ראשית, 12 בינואר 1983
- ↑ ערבים טובים מאמר של ד"ר הלל כהן - על חדירת המודיעין הישראלי לאוכלוסייה הערבית.
- ↑ מנשר בדבר נטילת השלטון על ידי צה"ל
- ↑ חוק העיריות חוק מס' 29 לשנת 1955, לקט חוקים ירדנים א, עמ' 72–111
- ↑ צו בדבר הארכת כהונתן של הנהלות הרשויות המקומיות (אזור הגדה המערבית) (מס' 80), תשכ"ז-1967, קמצ"ם 6, עמ' 200–201
- ↑ צו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה והשומרון)
- ↑ צו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה והשומרון) (מס' 783), התשל"ט–1979, קמצ"ם 45, עמ' 88–92
- ↑ צו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה והשומרון)
- ↑ הממונה על היישובים היהודים ביהודה והשומרון, דו"ח שנתי 52א', באתר מבקר המדינה
- ↑ דרגת תת־אלוף (תא"ל) הונהגה אתמול בצה"ל, למרחב, 23 ביולי 1968
- ↑ יעקב ארז, אלוף גזית - ראש אגף מודיעין, מעריב, 4 באפריל 1974
- ↑ תת־אלוף דוד הגואל מפקד יהודה ושומרון, על המשמר, 2 ביולי 1976
- ↑ מפקד יו"ש הודח בשל דיווח בוזב, דבר, 3 במאי 1978
- ↑ יוסף צוריאל, פרופסור ינהל מהיום את ענייני יהודה ושומרון – במקומו של תת־אלוף, מעריב, 29 באוקטובר 1981
הממשל הצבאי הישראלי ביהודה ושומרון41482213Q12406729