יעקב ארז (עיתונאי)
.jpg) | |
| לידה |
17 במרץ 1939 תל אביב, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה | 27 במרץ 2026 (בגיל 87) |
יעקב ארז (17 במרץ 1939 – 27 במרץ 2026) היה עיתונאי ישראלי. כיהן ככתב הצבאי, כראש אגפי המוספים והחדשות של העיתון "מעריב" וכעורך העיתון בשנים 1992–2002. חתן פרס סוקולוב (1984) על תחקיר עיתונאי בנושא מלחמת לבנון הראשונה.
קורות חייו
ארז נולד בתל אביב למשה ורחל אייכנבלט.[1] הוא גדל בנתניה, למד בתיכון ע"ש שאול טשרניחובסקי, ובכיתה י' עבר לפנימייה הצבאית לפיקוד ובמסגרתה למד בבית הספר הריאלי בחיפה.[2] שירת בצה"ל כלוחם וכקצין בחטיבת גולני[3] עד 1960 ועבר בין היתר קורס מפקדי פלוגות.[4]
לאחר שחרורו מצה"ל החל לעבוד ככתב ספורט בעיתון "חדשות הספורט" ולאחר מכן ככתב ספורט ב"מעריב" ובמהדורת אזור השרון של העיתון. ב-1963 מונה לכתב "מעריב" באזור הערבה ואילת. ב-1966 מונה לכתב אזור הצפון של "מעריב" וסיקר את חזית הצפון במלחמת ששת הימים. ב-1971 מונה לכתב לענייני השטחים ולאחר מכן לכתב הצבאי של העיתון. בסדרת ידיעות התריע על הכנות המצרים למלחמה,[5] אך ידיעותיו נפסלו על ידי הצנזורה הצבאית ולמכשיר הטלפון שלו אף הושמה האזנת סתר בהוראת ראש אמ"ן אלי זעירא.[6][7] הוא סיקר עבור העיתון את מלחמת יום הכיפורים, את שיקום צה"ל לאחר המלחמה, את מלחמת ההתשה במובלעת הסורית, את הסכם השלום בין ישראל למצרים מנקודת המבט הצבאית ואת מלחמת לבנון הראשונה.
ביולי 1976 יצא לארצות הברית וליווה את מבצע פעמון החירות - שם הקוד שניתן להפלגה של ספינות חיל הים למפגן חגיגות 200 שנים לארצות הברית. ארז היה בעל מדור בשם "שולחן החול" במגזין "סופשבוע" של "מעריב" שיצא לאור בימי שישי. על מנת לעקוף את מגבלות הצנזורה פרסם במדור זה פינה בשם "אגדה לילדים" (ולעיתים "אגדה לילידים"), ובה בדרך של משל רמז על אירועים ביטחוניים אקטואליים (כגון פרשת קו 300) ועל התדרדרות המצב הביטחוני לקראת מלחמת לבנון הראשונה ואחריה. בפרט מתח ביקורת על שר הביטחון אריאל שרון אותו כינה "צחור השיער". את המדור היה חותם באמירה "כל מי שמאמין כי יש דמיון בין סיפור זה לבין מאורעות אמיתיים בסביבתנו - עושה זאת על אחריותו האישית".[8][9] ב-1984 זכה בפרס סוקולוב, יחד עם אברהם תירוש ואבי בטלהיים, על תחקיר בנושא המלחמה.
ביולי 1984 מונה לכתב "מעריב" בארצות הברית. בשובו שימש ראש מערכת המוספים של "מעריב", ובתקופה זו יזם את המוספים "גבר לעניין", "קריירה" ו"בית וגן". ב-1988 מונה לראש אגף החדשות. בתקופתו עבר העיתון לפורמט טבלואיד ולשימוש בצבע. ב-1992 מונה לסגן עורך "מעריב", ובהמשך השנה מונה לעורך הראשי, תפקיד בו כיהן עד מרץ 2002.[10] בהמשך שימש פרשן צבאי בעיתון.
ערך בשיתוף עם אילן כפיר ומרדכי גור את "צה"ל בחילו: אנציקלופדיה לענייני צבא ולביטחון", שיצאה לאור בשנת 1981 בהוצאת רביבים. חיבר את הספר "שיחות עם משה דיין", שיצא לאור בהוצאת מסדה ב-1981.
ב-2004 סייע ליאיר לפיד בכתיבת סדרת הטלוויזיה "חדר מלחמה".[11]
אחיו הצעיר, עודד, היה סגן מפקד חטיבה בחיל השריון ונהרג ב-1976.
יעקב ארז נפטר ב-27 במרץ 2026. הותיר אחריו אישה, שתי בנות ובן.[12]
קישורים חיצוניים
- הספרים של יעקב ארז, באתר "סימניה"
- ארז יעקב, באתר News1 מחלקה ראשונה, 17 במרץ 2006
- מרדכי חיימוביץ, שטח פרטי: אלה הדברים של יעקב ארז שהובילו אותי להיות עורך בדסק החדשות, באתר מעריב אונליין, 16 באפריל 2018
- בן כספית, לזכרו של יעקב ארז
- חיפוש יעקב ארז בעיתונות יהודית היסטורית
הערות שוליים
- ↑ פירוש השם ביידיש הוא "עלה אלון"
- ↑ יעקב ארז, באתר "בהשקט ובבטחה"
- ↑ מרדכי חיימוביץ, שטח פרטי: אלה הדברים של יעקב ארז שהובילו אותי להיות עורך בדסק החדשות, באתר מעריב אונליין, 16 באפריל 2018
- ↑ ארז יעקב, באתר News1 מחלקה ראשונה, 17 במרץ 2006
- ↑ גל פרל פינקל, המלחמה נגמרה מזמן, המחקר ההיסטורי (והקרב על האמת) עודנו בעיצומו, באתר זמן ישראל, 7 באוקטובר 2019
- ↑ אוקטובר 1973: הסיפור שמאחורי הידיעה שנפסלה, הבלוג של רפי מן
- ↑ "כוחות צה"ל עוקבים בערנות אחרי הנעשה": כך צונזרה הידיעה על מלחמת יום הכיפורים הקרבה, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 29 בספטמבר 2020
- ↑ רפי מן, בלי חיבוקים, באתר העין השביעית, 2 בספטמבר 2013
- ↑ אביב לביא, 1. בעקבות צחור השיער, באתר הארץ, 5 במרץ 2002
- ↑ הארץ, אמנון דנקנר יערוך את "מעריב" במקום יעקב ארז, באתר TheMarker, 4 בדצמבר 2001
- ↑ יניב זך, יעקב ארז מייעץ ל"חדר מלחמה", באתר nrg, 12 בדצמבר 2004
- ↑ עורך "מעריב" לשעבר וחתן פרס סוקולוב יעקב ארז הלך לעולמו בגיל 87, באתר מעריב אונליין, 27 במרץ 2026
| עורכי העיתון מעריב | ||
|---|---|---|
|
יעקב ארז (עיתונאי)42982822Q19829336