מיגוניות המוות

מיגוניות המוות הוא כינוי ל-10 מיגוניות ברחבי עוטף עזה, ביניהן בצומת רעים, בצומת עלומים ובצומת בארי, בהן נרצחו ומהן נחטפו עשרות צעירים שברחו מהטבח בפסטיבל נובה ומהטבח בחוף זיקים ב-7 באוקטובר 2023.
רקע
ערך מורחב – הטבח בפסטיבל נובה
כחלק ממתקפת הפתע על ישראל ב־7 באוקטובר 2023, הגיעו מחבלי נוח'בה של ארגון הטרור חמאס אל פסטיבל נובה שהתקיים ביער ליד קיבוץ רעים בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר 2023. המחבלים פשטו על הפסטיבל, רצחו 383 אזרחים ופצעו מאות אחרים. מלבדם, 44 נחטפו על ידי המחבלים לרצועת עזה, אחדים מהם שוחררו במסגרת עסקת החטופים ומבצע ארנון. המחבלים גם תקפו ופגעו בנשים במהלך הטבח. זהו פיגוע הטרור הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל ומהגדולים בהיסטוריה.
מעשי הטבח במיגוניות
הטבח והחטיפה ממיגונית רעים מערב

עם הגעת המחבלים לזירה, כ-30 מהמבלים בפסטיבל ברחו למיגונית בצומת רעים בה מצאו מחסה. במיגונית שהו 27 בחורים ובחורות: אוסאמא אבו עסא (אחד המאבטחים במסיבה), לאור אברמוב, בני הזוג אור ועינב לוי, לידור לוי, ניצן רחום, עדי קאופמן, ענר שפירא, הירש גולדברג-פולין, איילת ארנין (עיתונאית בכאן 11),[1] עמית בן אבידה, איתי בנג'ו, קארין שוורצמן, אנטוניו מאסיאס, אדם כהן, תמר סמט, יועד פאר, שני קופרווסר, שגב קיז'נר, איבון רוביו, זיו עבוד, איתן האלי, עמית רוזנבאום, איתמר שפירא, אגם יוספזון, אלון אהל, אליה כהן.[2]
על פי עדויות הניצולים, ענר שפירא היה האחרון שנכנס אל המיגונית. המחבלים הגיעו למיגונית סביב השעה 7:50. בשעה 7:54 יצא אליהם תחילה אוסאמא אבו עסא בניסיון לדבר אל ליבם לא לפגוע בשוהים במיגונית, אולם בתיעוד וידאו הוא נראה סופג אלימות קשה מהמחבלים. לאחר מכן הם ירו בו למוות. בהמשך ענר שפירא שהיה בפתח המיגונית הצטייד בשבר של בקבוק על מנת לקדם מתקפה.[3] אחד המחבלים החל להטיל בזה אחר זה רימוני יד דרך פתח המיגונית, במטרה לפגוע ביושביה. כבר עם זריקת הרימון לידור לוי, ששהה בפתח המיגונית, יצא ממנה בניסיון להימלט מהמחבלים, אולם נורה ונהרג במקום. ענר שפירא, שעמד גם הוא בצמוד לפתח המיגונית, עצר את הרימונים שהושלכו על ידי המחבלים וזרק אותם בחזרה החוצה. לאחר שבלם כך שמונה רימונים, הוא נהרג מירי המחבלים, ככל הנראה מרקטת RPG.[3]
לאחר מכן המחבלים השליכו רימונים נוספים שיושבי המיגונית הצליחו להדוף אותם, אולם באחת הפעמים הם לא הצליחו והרימון התפוצץ בפנים. כתוצאה מכך רבים מיושבי המיגונית נפצעו. בשלב זה נכנסו המחבלים אל תוך המיגונית וגררו מתוכה את הרש גולדברג פולין, אלון אהל, אליה כהן ואור לוי, כשהם פצועים בדרגות פציעה שונות, והעמיסו אותם על גבי טנדרים כדי לחטוף אותם לרצועת עזה. לאחר מכן התברר שידו של הרש נקטעה מעוצמת פיצוץ הרימון. בהמשך נכנסו המחבלים לתוך המיגונית וביצעו בה וידוא הריגה. מתוך 27 השוהים במיגונית, 16 נרצחו, 4 נחטפו, ורק 7 שרדו ולא נחטפו. ב-1 בספטמבר 2024, פורסם כי מבין חטופים אלו הירש גולדברג-פולין נרצח בידי שוביו במנהרה ברצועת עזה.[4] אור לוי השתחרר בעסקת שחרור החטופים בפברואר 2025.[5] אליה כהן שוחרר בסוף פברואר בהמשך אותה העסקה.[6]. אלון אהל שוחרר ב-13 באוקטובר 2025.
ביולי 2024 פורסם הספר "לכודים - מיגונית הגבורה בצומת רעים", מאת ניצן הורוביץ וארווה דגין, המגולל את פרשת המיגונית. על פי התחקיר המפורט בספר, הגיעו למיגונית 27 איש. 16 מהם נרצחו, ארבעה נחטפו, ושבעה ניצלו – שניים מהם נפצעו.
שבעת הניצולים מהמיגונית הם עדי קאופמן, אדם כהן, זיו עבוד (בת זוגו של אליה כהן), איתן האלי, עמית רוזנבאום, איתמר שפירא ואגם יוספזון.
שנה לאחר הטבח צה"ל חיסל מהאוויר את המחבל שפיקד על הטבח במיגונית מוחמד אבו עטיוי שהיה עובד אונר"א. צה"ל פנה לאונר"א בעניין כמו לגבי 100 מחבלים נוספים שעבדו באונר"א אך אונר"א לא פעלו בנושא.[7]
תיעוד רציף מהנעשה במיגונית
ב-25 ביולי 2024 פורסמה בתוכנית זמן אמת הקלטה מהטלפון הנייד של איילת ארנין ששהתה במיגונית והקליטה החל מאזור 7:50 ולמשך כשלוש שעות את מסע ההרג והחטיפה שאירעו בה. גם לאחר הירצחה, הטלפון המשיך להקליט את המתרחש במיגונית עד שאזלה הסוללה. בהקלטה מתועדים ניסיונות להתקשר למשטרה לבקש עזרה, והמענה של השוטר "תנסה להסתתר, ביי", יציאתו של אוסאמה אבו עסא, שהיה מאבטח במסיבה, אל המחבלים בניסיון לדבר על ליבם להציל את המסתתרים במיגונית, מעשיו של ענר שפירא להדוף את הרימונים שהושלכו אל המיגונית עד למותו, פגיעת רימון במיגונית לאחר שענר נרצח, קריאת הירש גולדברג-פולין: "אין לי יד", חטיפתם של הרש, אליה כהן ואור לוי מהמיגונית לאחר שנפצעו, וידוא ההריגה שביצעו המחבלים בשוהים במיגונית, ועוד.[8]
הטבח והחטיפה ממיגונית רעים מזרח
אל מיגונית נוספת ברעים נמלטו כ-40 ממשתתפי המסיבה. המחבלים שהגיעו למיגונית זאת רצחו את רוב השוהים בה וחטפו שוהה אחד לעזה. מבין כל 9 מיגוניות המוות, ממיגונית זאת נגבה מספר הנרצחים הגבוה ביותר, של 27 נרצחים. 12 הנותרים ניצלו.
עומר ונקרט, החטוף ממיגונית זאת, שוחרר משבי החמאס ב-22 בפברואר 2025 במסגרת עסקת החטופים השנייה יחד עם אלי-ה כהן שנחטף ממיגונית רעים מערב ועומר שם-טוב, שנחטף ממתחם הפסטיבל.
בין הנרצחים במיגונית זו היא ליאל ויינשטיין.
הטבח במיגונית חוף זיקים
בשעה 06:43 חדרו לחוף זיקים כ-10 מחבלים על גבי 2 סירות גומי, במקביל לירי הרקטי המסיבי מהרצועה. בחוף נכחו באותו הזמן כמה עשרות אזרחים, ביניהם דייגים ונופשים, שתפסו מחסה במיגונית, במבנה השירותים וברחבי החוף. בשירותים נטבחו 6 נערים (תיעוד של המעשה הופץ על-ידי חמאס), 4 נוספים נטבחו בחוף, ואילו 7 נוספים נטבחו במיגונית. זוהי מיגונית המוות היחידה שלא הסתתרו בה נמלטים מהטבח בפסטיבל נובה.[9]
נטבחי המיגונית נחשבו נעדרים במשך שבוע, שכן אף כוח חילוץ לא הגיע לפנותם, על אף פניות בני משפחותיהם שסברו כי אולי ניתן עוד להצילם. בתחקיר צה"ל שפורסם במאי 2025, תואר כי על אף "סריקות טיהור" שנעשו למחרת הטבח, פוספסה המיגונית ולא נסרקה, במה שכונה "כשל משמעותי". כשל נוסף שעלה בתחקיר ציין כי כוח גולני ששהה בחוף טרם הטבח נסוג לאחור ולא חתר למגע עם המחבלים.[9]
הטבח במיגונית מפלסים
מספר משתתפי הפסטיבל חיפשו מחסה במיגונית שבכניסה לקיבוץ מפלסים, סמוך לש.ג הראשי. בשעה 08:43 מחבלים זרקו פנימה רימונים ורצחו 4 אנשים כאשר באחד ביצעו וידוא הריגה. ממיגונית זו שרד ניצול אחד בלבד - רז פרי. לאחר מכן מחבל לקח לאחד הנרצחים את מכשיר הטלפון והתקשר להוריו כדי להתגאות במעשיו. הקלטה זו פורסמה לאחר מכן על-ידי צה"ל והשב"כ כעדות לפשעי המלחמה של חמאס. כשעה קלה לפני הטבח, נרצח מחוץ למיגונית ניר פופוב, מאבטחו של השר שלמה קרעי.[10][11]
הטבח במיגונית עלומים
חלק ממשתתפי הפסטיבל ברחו עד צומת עלומים, שם התחבאו במיגונית שבצומת. בסביבות השעה 07:35 המחבלים הגיעו אל המיגונית ורצחו בה 8 אנשים. נעם כהן, אחד השורדים מהטבח, פרסם שיר בשם "השיר של נעם 2", המתעד את רגעי האימה במיגונית.[12][13][14][10]
נועה זנדר, אחותה של הכתבת והעיתונאית חן זנדר, היא בין הנרצחים במיגונית זו.
במקביל לנעשה במיגונית נטבחו אנשים נוספים בסביבתה. בצומת עלומים נרצחו מספר אנשים ונחטפו מרכבם רומי גונן ואופיר צרפתי (שנרצח בשבי). בהמשך נפל בקרב ונחטף מאותו המקום השוטר רן גאוילי. מול הש.ג של הקיבוץ נטבחו מספר אנשים שלא הספיקו לברוח מהמחבלים שהפתיעו אותם, כולל צעירה שהתחננה לחייה כאשר המחבל החליף מחסנית ולאחר מכן ירה בראשה מטווח אפס. מעשה זוועה זה תועד במצלמת אבטחה של הקיבוץ ופורסם בתקשורת.[15]
מיגונית בארי (מערב)
גם אל המיגונית בצומת בארי נמלטו עשרות מבלים מהמסיבה. במיגונית זו נרצחו 16 מהנמלטים אליה. בין הניצולים בן לנדאו, יובל רפאל (נציגת ישראל באירוויזיון 2025), שיראל גבאי, ניצן עזרא, בר מירנסקי, אדר דוכן ובר גולדשטיין.[16]. 3 שוטרים עם אקדחים שמרו בתחילה על המיגונית. ב-07:30 הגיעה חוליית מחבלים אל המיגונית. בחילופי היריות השוטרים נפגעים ונהרגים. לאחר מכן נזרק רימון למיגונית. אבי סאסי איש עסקים מארצות הברית שהגיע למסיבה עם בתו דניאל ואחייניתו לי, קפץ על הרימון הזה ונהרג. לאחר מכן נזרקו עוד 3 רימונים למיגונית ונורו צרורות ירי פנימה. ב-09:00, 13:00 ו-13:30 הגיעו שוב חוליות מחבלים, זרקו רימונים פנימה וירו. ב-13:30 נזרקו שני בקבוקי תבערה פנימה. אחד מהמסתתרים קם ורץ החוצה. המחבלים ירו אחריו. לבסוף ב-14:30 הגיע האבא של ניצן עזרא, מוטי, יחד עם בנו עמית למיגונית. הוא הגיע מביתו בבת חפר, יחד עם כוח צבאי שהצליח להגיע למקום. עם הגעתו הוא הכניס את השורדים לטנדר ופינה אותם לתחנת הדלק אורים.
הנרצחים במיגונית - מאי נעים (נכדתו של פרשן הספורט שלמה שרף), לוטן אביר, סופיה בונגרט, מרדכי בן אריאל ביטון, גלעד בן יהודה, עדן בן רובי, אלדד (אנג'ל) ברגמן, קים דוקרקר, דן זומר, אלכסנדר לוק, רז מזרחי, עדי מרגלית, לירז ניסן, אבי סאסי, לינור קינן, רוני שטרית.
הטבח במיגונית בפסטיבל הנובה
סמוך לשעה 08:10, עם נפילת מחסום המשטרה וחדירת המחבלים למתחם הנובה, עוד היו 4 אנשים שהתחבאו במיגונית שהייתה סמוך לכביש 232 כ-200 מטר צפונית למתחם (היא אינה קיימת היום). במיגונית זו נרצחו כל ארבעת האנשים.[10]
הטבח במיגונית גמא צפון
בסביבות השעה 7:00, 7 מהמבלים במסיבה שברחו מהטבח הסתתרו במיגונית גמא צפון, אך המחבלים הגיעו מחוץ למיגונית ורצחו 3 מהשוהים. 4 הנותרים ניצלו.
הטבח במיגונית גמא מערב
אל מיגונית גמא מערב נמלטו 4 חברים מהמסיבה. הארבעה הגנו בגופם זה על זה ונלחמו במחבלים בידיהם, אך לבסוף המחבלים גברו עליהם ורצחו 3 מהם. רק אחת ניצלה.
הטבח במיגונית צומת גמא דרום
3 חברים שהיו יחד במסיבה והיו בדרכם חזרה הביתה נמלטו למיגונית צומת גמא דרום עם תחילת ירי הרקטות. כעבור כמה דקות המחבלים הגיעו למיגונית ורצחו 2 מהם. רק אחד ניצל.
אחרי הטבח

ב-24 ביוני 2024 פרסם מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים סרטון המתעד את חטיפת הירש גולדברג-פולין, אור לוי ואליה כהן מתוך המיגונית.[17]
על חברת נתיבי ישראל שצבעה את חלקה הפנימי של המיגונית, המתעד את מאורעות 7 באוקטובר במיגונית, נמתחה ביקורת.[18]
ב-21 באוגוסט 2024 הופיעו הוריו של הירש גולדברג-פולין ג'ון ורייצ'ל בוועידה הדמוקרטית הלאומית, שם סיפרו על חטיפתו ממיגונית המוות לאחר שידו נקטעה מפיצוץ רימון, וקראו לשובו לביתו יחד עם שאר החטופים.[19][20]
כשנה לאחר הטבח הרג צה"ל את מוחמד אבו עטיוי, מפקד נוח'בה בגדוד בורייג' בחטיבת מחנות המרכז של חמאס, שפיקד על הטבח במיגונית בצומת רעים מערב. על פי דובר צה"ל, מלבד תפקידו בחמאס המחבל שימש גם כעובד בסוכנות אונר"א.[21][22] התקיפה גונתה על ידי מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש.[23]
ב-22 בינואר 2025 נבחרה שורדת מיגונית בארי יובל רפאל לייצג את ישראל באירוויזיון 2025 בבזל שבשווייץ.[24]
ב-9 בפברואר 2025, שוחרר משבי חמאס שורד מיגונית רעים מערב אור לוי במסגרת עסקת החטופים השנייה.[25] עם שוחררו נודע לאור שאשתו עינב לא שרדה את הטבח במיגונית. מספר שבועות לאחר מכן, ב-22 בפברואר, שוחרר שורד נוסף - אליה כהן. אליה התאחד עם בת זוגו זיו עבוד, גם היא שורדת המיגונית. אליה נודע על כך ששרדה רק לאחר ששוחרר מהשבי.[26] יחד עם כהן, שוחרר מהשבי גם עומר ונקרט, החטוף ממיגונית רעים מזרח.
ב-9 במרץ 2025, יצא לאור האלבום מחפש אהבה הכולל שירים שכתב ענר שפירא לפני שנפל בניסיון להציל את חסי המיגונית.[27][28]
ראו גם
קישורים חיצוניים
זמן אמת עונה 8 | פרק 9 - מיגונית המוות: ההקלטות האחרונות, סרטון בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 01:09:58)
מיגונית המוות: המחסה שהפך למלכודת קטלנית במסיבה, סרטון בערוץ "חדשות 13", באתר יוטיוב (אורך: 13:41)
דניאל צ'צ'יק, מיצג המכוניות מפסטיבל נובה לאורך כביש החוף, בלוג צילום, באתר הארץ, 3 ביולי 2024- רון קריסי, דרך המוות, באתר ynet
- מלכודת מוות: סיפורם של הצעירים שנמלטו מפסטיבל נובה ושל הקרב שניהלו מול מחבלי חמאס, באתר mako
- מיגונית המוות ליד רעים, באתר מיזם אבני מורשת
- https://www.ynet.co.il/news/article/yokra14366311. מיגונית בארי.
- https://www.mako.co.il/news-military/6361323ddea5a810/Article-95f214b6ac43b81027.htm. מיגונית בארי.
- https://www.facebook.com/groups/1305447210166232/posts/1403498740361078/ מיגונית בארי
הערות שוליים
- ↑ תאגיד השידור מודיע בעצב על מותה של איילת ארנין, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 11 באוקטובר 2023
- ↑ ינון שלום יתח, תיעוד בלתי נתפס: מחבלי חמאס זורקים רימונים למיגונית - ענר שפירא הודף אותם החוצה, באתר וואלה, 14 בנובמבר 2023
- ^ 3.0 3.1 103FM, ענר ז"ל הציל שמונה במסיבה ברעים: "זרק חזרה כל רימון שהושלך למיגונית, השמיני התפוצץ", באתר מעריב אונליין, 15 בנובמבר 2023
- ↑ אותרו גופות החטופים עדן ירושלמי, הרש גולדברג-פולין, אורי דנינו, כרמל גת, אלכס לובנוב ואלמוג סרוסי, באתר ynet, 1 בספטמבר 2024
- ↑ הסיפור של אור לוי: חזר לישראל לאחר 491 ימים בשבי החמאס, באתר אייס, 9 בפברואר 2025
- ↑ כבר לא חטופים: עומר ונקרט, עומר שם טוב, אלי-ה, טל, אברה והישאם בישראל, באתר ynet, 22 בפברואר 2025
- ↑ יואב זיתון, דניאל אדלסון, חוסל מחבל מאונר"א שפיקד על רצח 16 במיגונית | התמונה שנחשפה, וגבורת ענר, באתר ynet, 24 באוקטובר 2024
- ↑ אסף ליברמן, דקה אחר דקה: מה התחולל במיגונית המוות ברעים?, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 23 ביולי 2024
- ^ 9.0 9.1 איתי בלומנטל כרמלה מנשה איציק זוארץ, הטבח בזיקים ב-7 באוקטובר: הכוח "לא חתר למגע", המחבלים טבחו באזרחים, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 4 במאי 2025
- ^ 10.0 10.1 10.2 חן זנדר, "הרגשנו שזה הסוף": תחקיר מחדל מיגוניות המוות ב-7 באוקטובר, באתר חדשות 13, 11 בינואר 2025
- ↑ אריאלה איילון, סיפורו של שורד: "מחבלים זרקו רימונים למיגונית, התחבאתי מתחת לגופה", באתר ynet, 22 באוקטובר 2023
- ↑ Isabel Kershner, Amit Elkayam, Hamas Assailants on Oct. 7 Ambushed Israeli Bomb Shelters, The New York Times, 11 בנובמבר 2023
- ↑
ניו יורק טיימס, הם נכנסו למיגונית בתקווה להינצל מהטבח, ולא ידעו ששם ימצאו את מותם, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2023
- ↑ דור מאיר מועלם, החוויה במיגונית המוות הפכה לשיר מרגש עד דמעות, באתר מאקו, 28 באוקטובר 2023
- ↑ מאיה בואנוס, אביה של החטופה רומי גונן: "לא מכיר מישהי אמיצה יותר מהבת שלי", באתר מעריב אונליין, 16 במרץ 2024
- ↑ תשמעו סיפור | פרק 6 - בן ובר, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 9 ביוני 2024
- ↑ יעל צ'כנובר, הערב: יפורסם סרטון חטיפת הרש, אור ואליה מ"מיגונית המוות", באתר ynet, 24 ביוני 2024
- ↑ הזיכרון שנמחק מ"מיגוניות המוות": "מוחקים את ההיסטוריה", באתר חדשות 13, 14 בינואר 2024
- ↑ בר שפר, הוריו של הרש גולדברג-פולין בוועידה הדמוקרטית: "בתחרות כאב, אין מנצחים" | צפו, באתר מעריב אונליין, 22 באוגוסט 2024
- ↑ דוד הכהן, הקהל געה בבכי: הנאום של הורי החטוף בוועידה הדמוקרטית, באתר כיכר השבת, 22 באוגוסט 2024
- ↑
חוסל מפקד נח'בה שפיקד על הטבח במיגונית רעים - ושימש כעובד אונר"א, באתר צה"ל, 24 באוקטובר 2024
- ↑ יואב זיתון, חוסל מחבל מאונר"א שפיקד על רצח 16 במיגונית | התמונה שנחשפה, וגבורת ענר, באתר ynet, 24 באוקטובר 2024
- ↑ יוסי נכטיגל, שר החוץ תוקף: "גוטרש ואונר"א שותפים לפשעי מלחמה", באתר כיכר השבת, 25 באוקטובר 2024
- ↑ יובל רפאל ניצחה בגמר "הכוכב הבא" - ותייצג את ישראל באירוויזיון, באתר וואלה, 23 בינואר 2025
- ↑ מיכל פעילן, אחרי 491 ימי שבי: אור לוי חזר הביתה לבנו הקטן שגדל בלעדיו, באתר מאקו, 9 בפברואר 2025
- ↑ לאחר למעלה מ-500 ימים: אליה כהן באיחוד המרגש עם בני משפחתו, באתר מעריב אונליין, 22 בפברואר 2025
- ↑ רז שכניק, "זו צוואתו האמנותית": האלבום שהותיר אחריו ענר שפירא שנרצח במיגונית המוות, באתר ynet, 8 במרץ 2025
- ↑ רוני גרין שאולוב, ענר נהרג ב-7 באוקטובר, ההורים הטריים בחרו להנציחו: "דמותו הסעירה את דמיוננו", באתר ynet, 8 באפריל 2024
| הנצחת הטבח בפסטיבל נובה | ||
|---|---|---|
|
מיגוניות המוות42001086Q126947721