ענר שפירא

ענר אליקים שפירא

לידה	12 במרץ 2001 י"ז באדר ה'תשס"א ירושלים, ישראל
נהרג	7 באוקטובר 2023 (בגיל 22) כ"ב בתשרי ה'תשפ"ד רעים, ישראל
מקום קבורה	בית הקברות הצבאי בהר הרצל
מדינה
השכלה	תיכון הימלפרב  •  מכינה קדם-צבאית העמק
שירות צבאי
השתייכות	צה"ל חטיבת הנח"ל
דרגה	סמל ראשון
2021–2023 (כשנתיים)
תפקידים בשירות
לוחם סיירת הנח"ל
פעולות ומבצעים
הטבח בפסטיבל נובה
הנצחה
אתר אינטרנט עם המוזיקה והאמנות של ענר - https://anershapiro.com/ "הַנֵּר", מאת צור ארליך

ענר אליקים שפירא (12 במרץ 2001 – 7 באוקטובר 2023) היה סמל צוות בסיירת הנח"ל שהקריב את חייו בקרב גבורה בידיים חשופות למול עשרות מחבלים חמושים, תוך הדיפת עשרה רימונים, על מנת להציל את חייהם של עשרות צעירים שברחו מהטבח בפסטיבל נובה ומצאו מחסה במיגונית ליד רעים. שפירא היה מוזיקאי ואמן. לאחר מותו הוציאה משפחתו לאור חלק מהשירים שהקליט.

קורות חיים

שפירא נולד ב-12 במרץ 2001 (י"ז באדר תשס"א) בירושלים לשירה ולמשה, הבכור מתוך שבעה ילדים. סבו, חנינה בן מנחם, הוא פרופסור אמריטוס למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. סבתו, ימימה בן מנחם, היא כלת פרס ישראל לחקר הפילוסופיה לשנת ה'תשפ"ב (2022) ופרופסור אמריטה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. סבא רבא שלו (מצד אביו) היה חיים משה שפירא, מנהיגה ההסטורי של המפד"ל ומהחותמים על מגילת העצמאות של ישראל, חבר הכנסת ושר. סבא רבא נוסף (מצד אמו) הוא יוסף גולדשמידט, שכיהן כחבר הכנסת וכסגן שר תחת חיים משה שפירא. סבתא רבתא שלו (מצד אמו) היא פרופסור אלישבע גולדשמידט, מדענית וחלוצת הגנטיקה בישראל.

שפירא למד בתיכון הימלפרב. לאחר סיום התיכון הצטרף למכינה קדם-צבאית העמק בכפר רופין. שפירא ניסה להתגייס לסיירת מטכ"ל אך נפצע פעמיים במהלך הגיבוש ליחידה. עקב כך נדחה גיוסו בשנה ושלושה חודשים. במהלך התקופה שהמתין לגיוסו החל שפירא, שניגן בפסנתר מגיל שש והיה חובב מוזיקה אלקטרונית, לכתוב מוזיקה ולהקליט שירים באולפן ביתי שבנה.

לבסוף התגייס שפירא באוגוסט 2021 לחטיבת הנח"ל. הוא סיים את הטירונות בהצטיינות בגדוד 932, ובשל הצטיינותו וכישוריו יוצאי הדופן צורף לפלוגת הנ"ט של גדוד הסיור, גם שם הצטיין. במהלך הכשרתו יצא לקורס סמלים, אף אותו סיים בהצטיינות, סיים מסלול בהצטיינות וחזר כסמל צוות מסלול בו אף שימש לזמן קצר כמפק"צ למרות היותו סמל.

מתקפת הפתע וההגנה על חוסי מיגונית המוות

המיגונית בה הגן שפירא על החוסים, פברואר 2024

סיפורו של ענר שפירא בתערוכת סיפורי גבורה באשדוד

ראו גם – טבח שבעה באוקטובר, הטבח בפסטיבל נובה, מיגוניות המוות

כארבעה חודשים לפני סיום שירותו הסדיר בצה"ל היה שפירא בחופשת שבת והגיע למסיבה ברעים, עם חברו הטוב הירש גולדברג-פולין. מיד עם תחילת מתקפת חמאס, התקשר אליו מפקדו והזעיק אותו למוצב סופה. ענר הספיק להקפיץ את חייליו ויצא מיד. בדרכו לבסיס עצר שפירא ונכנס למיגונית שבצומת הכניסה לרעים עקב ירי לעברו.

במיגונית מצאו מחסה כ-27 איש, שהגיעו אליה לאחר שברחו מירי הרקטות המסיבי לאזור הקיבוץ, בסמוך לו התקיים פסטיבל נובה בו השתתפו.

על פי עדויות הניצולים, שפירא היה האחרון שנכנס למיגונית. מיד עם כניסתו הרגיע את הצעירים שהסתתרו בה, ניסה ליצור קשר עם יחידתו ולהזמין חילוץ. לאחר זמן מה הבחין כי קולות הירי הולכים ומתקרבים אל המיגונית. שפירא הצטייד בשבר של בקבוק וניצב בפתח המיגונית על מנת לקדם מתקפה. הוא הודיע כי "אם אני לא מצליח או נפגע, שמישהו אחריי ינסה לעשות אותו דבר".

מחבלי חמאס הקיפו את המיגונית בה חסו הנמלטים. לאחר מכן החלו להטיל בזה אחר זה רימוני יד דרך פתח המיגונית, במטרה לפגוע ביושביה. שפירא, שעמד בצמוד לפתח המיגונית, עצר את הרימונים שהושלכו על ידי המחבלים וזרק אותם בחזרה אל מחוץ למיגונית.ענר הצליח לזרוק בחזרה שישה רימונים. משראו המחבלים שהם לא מצליחים להכניעו עם רימונים, ירו לכיוון המיגונית רקטת RPG, שפירא נפצע אנושות וידו נקטעה. לאחר הפציעה הצליח שפירא להדוף עוד שני רימונים שנשלחו אל תוך המיגונית

האירוע כולו צולם במצלמת שמשה של רכב שחנה במקום. הסרטון הפך לויראלי באינטרנט והגביר את החשיפה לסיפור הגבורה של שפירא, לצד עדויות הניצולים. בנוסף, שרדה הקלטה של העיתונאית איילת ארנין, אשר הייתה במיגונית ונרצחה מאוחר יותר, ובה שומעים את התפעלותם של מסתתרי המיגונית מענר, תוך כדי זריקת הרימונים.

לאחר שנפל בקרב, נכנסו המחבלים אל תוך המיגונית וגררו מתוכה באלימות אנשים ששרדו את המתקפה, חלקם פצועים בדרגות שונות, העמיסו אותם על טנדרים וחטפו אותם לרצועת עזה. בין הנחטפים היה גם חברו הטוב של שפירא, הירש גולדברג-פולין, אשר ידו נקטעה מעוצמת הפיצוץ. גם אירוע זה תועד, באמצעות מצלמת גוף של אחד ממחבלי החמאס, והוא הופץ במרשתת ללא צנזורה, כשהוא מכיל תכנים גרפיים קשים לצפייה. הרש הוחזק בשבי בידי החמאס, עד שנרצח בידי שוביו יחד עם עוד חמישה חטופים כעבור 11 חודשים, בסוף אוגוסט 2024.

מבין מסתתרי המיגונית נותרו בחיים 10 שורדים, מתוכם שלושה שחזרו מהשבי - אור לוי, אליה כהן ואלון אהל.

ב־16 באפריל 2026 סיפרה אימו של שפירא בריאיון לגלי צה"ל כי לפי תחקירי צה"ל, במהלך האירוע הדף שפירא בין 10 ל־11 רימונים שהושלכו לעבר המיגונית. לדבריה, שניים מהרימונים נהדפו לאחר שכף ידו נקטעה בעקבות פגיעת רקטת RPG במהלך הלחימה.

הנצחה ויצירה

ענר. פרט מתוך גרפיטי מאת „גרפיטיול”, עם דיוקניהם של ארבעה גיבורים אזרחיים.

קברו של ענר בהר הרצל

שפירא הובא למנוחות ביום ו', כ"ח בתשרי התשפ"ד, 13 באוקטובר 2023, בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.

בחנוכה התשפ"ד כתב ופרסם המשורר צור ארליך את השיר "הַנֵּר", המקשר בין שמונת הרימונים לשמונת נרות וימי חג החנוכה ולסדר העבודה ביום הכיפורים, תוך שימוש בהומופונים החלקיים "הַנֵּר" ו"עָנֵר" להנצחתו:

וְכָךְ הָיָה מַחֲיֶה. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה.
אַחַת… שָׁלוֹשׁ… חָמֵשׁ… וְעַד שְׁמוֹנֶה.
וּבַשְּׁמִינִי כָּבָה הַנֵּר.
כָּבָה עָנֵר.

— הבית האחרון של „הַנֵּר”, מתוך:
צור ארליך, ‏אֲסִירֵי תִּקְוָה, בעיתון מקור ראשון, 8 בדצמבר 2023

במאי 2024 נחנך פסל בדמותו עם תיאור סיפור גבורתו, בעיר בזייה בצרפת. סיפורו מונצח גם כחלק מאסופת סיפורי הגבורה יום אחד באוקטובר, ובספר קומיקס שבו 12 מאיירים וקריקטוריסטים ישראלים חברו יחדיו לתאר סיפורי גבורה מ-7 באוקטובר. הספר פורסם בצרפת.

ענר שפירא ומעשה גבורתו הונצחו בספרים "לכודים", "יום אחד באוקטובר" ו"גיבור מהדלת ממול".

עשרות ילדים נקראו על שמו.

דיסקוגרפיה

כל הדיסקוגרפיה של ענר שוחררה לאחר מותו, האלבום מחפש אהבה (2025), מיני אלבום מבוא לענרכיזם (2024) והסינגל ג'רוז (הגרסה הקלאסית) (2024).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ענר שפירא בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ענר שפירא
• עידו סולומון, "אתה לא באמת חי, אתה חי מת": ניצולי הטבח ברעים על השעות ששכבו בין גופות ועל החברים שנחטפו לנגד עיניהם, באתר מאקו, 1 בדצמבר 2023
• "זכיתם בילד כזה": הוריו של ענר שפירא חזרו למיגונית שבה הציל חיים, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 08:42)
• רוני גרין שאולוב, ענר נהרג ב-7 באוקטובר, ההורים הטריים בחרו להנציחו: "דמותו הסעירה את דמיוננו", באתר ynet, 8 באפריל 2024
• עידו סולומון, "אם אני אמות, תוציאו את זה": הצוואה המוזיקלית של גיבור המיגונית, שהדף 8 רימונים ונהרג, באתר מאקו, 13 באפריל 2024
• מרים זקהיים, חיים שלאחר המוות: על יצירתו של ענר שפירא, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 17 בספטמבר 2024

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ענר שפירא43123010Q123463731