מועדון החמאם
 | |
| מועדון החמאם ביפו (2011) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום |
 תל אביב-יפו |
מועדון החמאם ביפו היה מוסד תרבותי בולט בחיי התרבות של מדינת ישראל בשנות ה-60 של המאה העשרים.
היסטוריה
בית המרחץ הטורקי
המועדון שוכן במתחם בית הסראייה הישן (בית הממשל העות'מאני). בניין שהוקם בראשית המאה ה-18 על שרידיה של מצודה מהתקופה הצלבנית בארץ ישראל, והוא שימש בתחילה כחאן. בשנת 1811 קבע מושל יפו, מחמוד אגא א-שאמי, את משרדי הממשל בעיר בבניין והוא שימש גם כבית דואר וכבית מעצר. עוד היו בו באר, מסגד וחמאם (בית מרחץ טורקי) בחלקו האחורי של המתחם, שנפתח ב-1829[1].
המבנה חדל מלשמש כבית מעצר בשנות ה-70 של המאה ה-19, ובית הממשל הועבר ממנו ב-1897, כאשר נחנך בית הסראייה החדש בכיכר השעון הסמוכה. והבניין נרכש על ידי משפחת דמיאני הנוצרית, ובמקום החל פועל גם בית חרושת לסבון משמן זית.
ביוני 1936 נערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי מבצע עוגן בו נהרסו בתים רבים סביב בית הסראייה הישן, על מנת לפלס נתיבים בתוך השטח המאוכלס, לשם הקלת השליטה בעיר יפו. בין השאר פוצצו את כל הבתים שהיו צמודים לבית הסראייה מדרום (אזור גן הפסגה) וחלקו הדרומי של החמאם נפגע[2][3][4]. ב-17 ביולי דווח כי הבריטים חזרו ופוצצו את החמאם, שלא קרס בשני ניסיונות פיצוץ קודמים[5].
לאחר מלחמת העצמאות הפך האזור שסביב ל"שטח הגדול", למבנים העתיקים הופנו עולים, ואת חלקם תפסו פולשים. באוגוסט 1949 דיווח כתב "הארץ" שבית המרחץ הטורקי, שרד כמעט בשלמותו[6]. ב-1950 החלו פעולות לפינוי ושיקום האזור[7][8].
בינואר 1956 דווח כי עיריית תל אביב מתכננת להפוך את מתחם בית הסראייה הישן למוזיאון[9]. במקביל החלו חפירות ארכאולוגיות במבנה ובכל השטח שסביבו, בראשות יעקב קפלן. ב-1959 נחשפו מתחת למבנה החמאם, חומות וביצורים מהמאה ה-18 לפנה"ס (תקופת הברונזה התיכונה ב'), בזמן שיפו הייתה בשליטה מצרית[10]. החפירות נערכו גם בתוך מבנה החמאם עצמו, ועזרו בזיהוי גדלו של התל העתיק של יפו[11].
מועדון החמאם
בתחילת 1960 הוכרז שמוזיאון יפו לעתיקות יפתח בבית הסראייה הישן, בחלקו הקדמי של המבנה הפונה אל הרחוב, ומועדון בחמאם העתיק[12].
בעקבות הצלחת מועדון התיאטרון בתל אביב החליטו חיים חפר ודן בן אמוץ לפתוח מקום דומה שיעלה תוכניות בידור מקוריות בשילוב עם בילוי, שתייה וארוחות קלות, שכרו את המקום, ושיפצו אותו בסיועם של האדריכלים רם כרמי, משה לופנפלד וגיורא גמרמן[13]. במאי 1961 נפתח המועדון[14].
בנובמבר 1962 פתח במקום יורם קניוק גלריה לאמנות, שפעלה בשעות היום[15].
המיתון הקשה בשנת 1966 פגע בתעשיית הבידור בישראל. מועדון החמאם נתקל בקשיים כלכליים ובסוף אותה שנה החליטו חפר ובן אמוץ לסגור את המקום[16].
החמאם נפתח שוב ביולי 1982, על ידי מספר שותפים בהם בני אמדורסקי ועמירם טננבוים, ושימש כאולם להופעות של אמנים ולהקות שונות[1]. המקום שימש גם לצילומי תוכניות טלוויזיה, בין השאר צולמה בו התוכנית האירוח "סיבה למסיבה" במשך מספר עונות[17].
במקום פעל אולם אירועים שפשט את הרגל ב-2018[18].
בשנת 2021 נפתח המקום מחדש כמתחם לאירועים.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 רן דביר, החמאם נפתח חגיגית, דבר, 14 ביולי 1982
- ↑ התכונה להריסה בעיר העתיקה ביפו, דבר, 17 ביוני 1936
- ↑ הריסת העיר העתיקה ביפו, הארץ, 18 ביוני 1936
- ↑ החלה הריסת הבתים בעיר העתיקה של יפו, דואר היום, 19 ביוני 1936
- ↑ נגמרה הריסת הבתים ביפו, הארץ, 19 ביולי 1936
- ↑ ש. יפואי, עתיק וחדש ביפו העתיקה - בית מרחץ תת קרקעי, הארץ, 5 באוגוסט 1949
- ↑ מתקרב פינוי "השטח הגדול"' ביפו, הארץ, 31 בדצמבר 1950
- ↑ מחנה המעבר לתושבי.השטח הגדול" הולך ומוקם בקצב מזורז, הבוקר, 3 בדצמבר 1950
גלגול מחילות ביפו, מעריב, 29 בינואר 1951 - ↑ במקום "השטת הגדול" - מוזיאון..., למרחב, 18 בינואר 1956
- ↑ נתגלו ביצורים של יפו העתיקה, הארץ, 18 בדצמבר 1959
- ↑ יפו העתיקה-גדולה מן המשוער, הארץ, 1 באפריל 1960
- ↑ מוזיאון ייפתח ב יפו - בית המרחץ התורכי ייהפך למועדון לילה, מעריב, 3 במרץ 1960
- ↑ מועדוני לילה – בארים – מסעדות - החאמם, הארץ, 2 ביוני 1961
- ↑ "החמאם" - במה חדשה לסטירה, על המשמר, 12 במאי 1961
- ↑ מוזיאונים -תערוכות - גלריה לאמנות "חמאם", הארץ, 16 בנובמבר 1962
- ↑ החמאם ייסגר, דבר, 19 באוקטובר 1966
- ↑ לאה ענבל, המילה היא פנינה רוזנבלום, כותרת ראשית, 19 בדצמבר 1984
- ↑ קורין אלבז-אלוש, בעל האולמות הפופולריים נעלם. הזוגות: "את הכסף כבר לא נראה", באתר ynet, 6 במרץ 2018
מועדון החמאם42396344Q12408945