מבצר ליוביל
 | |
| שער הכניסה למבצר ליוביל | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מבצר צבאי |
| על שם | חבל ליוביל (צר') |
| מיקום | אפרמון-לה-פורה (צר'), מחוז מז |
| מדינה |
 צרפת |
| בעלים |
צבא צרפת האגודה לשימור מבצר ליוביל |
| מייסדים | צבא צרפת |
| מפעיל | האגודה לשימור מבצר ליוביל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1876–1878 (כשנתיים) |
| חומרי בנייה |
אבן בטון מזוין |
| מידות | |
| אורך | 400 מטר |
| רוחב | 150 מטר |
| גובה מעל פני הים | 380 מטר מטר |
| קואורדינטות | 48°49′51″N 5°37′21″E / 48.8309°N 5.6224°E |
מבצר ליוביל (בצרפתית: Fort de Liouville) הוא מבצר צבאי שנבנה בצפון מזרח צרפת בשלהי המאה ה-19 כדי להגן על עמק נהר המז (הממוקם במשולש הערים ורדן, מץ וטול) בפני תקיפה של גרמניה ממזרח. המבצר היה שייך למערכת הביצורים סרה דה ריבייר .
במהלך מלחמת העולם הראשונה הופגז המבצר בארטילריה כבדה ונפגע משמעותית אך לא נכבש.
המבצר שוקם בחלקו ומשמש כיום כאתר הנצחה לקרבות מלחמת העולם הראשונה באזור.
רקע
בשנים 1870–1871 הובס צבא צרפת, בפיקודו של נפוליאון, על ידי צבאה של גרמניה-פרוסיה במלחמת צרפת–פרוסיה. הפסד זה הביא את צרפת להכין תוכנית לחיזוק גבולה המזרחי כדי להתמודד עם מערכה עתידית מול גרמניה. האחריות על פרויקט חיזוק ההגנה נמסר לידיו של גנרל רמון אדולף סרה דה ריבייר והמערכת ההגנתית שנבנתה נקראה מערכת הביצורים סרה דה ריבייר על שמו.
תוכניתו של סרה ריבייר ראתה את קו החזית, בצפון מזרח צרפת, כקו אסטרטגי שיש לחזק את ההגנות עליו. לפי תוכנית זו הוקמו צבר מבצרים סביב הערים האסטרטגיות בזירה זו (כמו ורדן וטול[א]) ובין הערים הוקמו מבצרים קו שנועדו להגן על המרווחים בין הערים. המבצרים נבנו לפי קונספט של רציפות כך שתהייה ביכולתם לסייע אחד לשני בירי ארטילרי.
מקום המבצר
המבצר נבנה על גבעה, בגובה 380 מטר מעל פני הים, בחבל ליוביל (צר'), מחוז מז בצפון מזרח צרפת, כחמישה ק"מ מדרום לעיירה אפרמון-לה-פורה (צר') וכ-45 ק"מ מדרום לוורדן. המבצר נמצא כעשרה ק"מ מזרחית לנהר המז והוא מגן על הגישה אליו ועל עמק המז הפרוש ממזרח לנהר.
שם המבצר
המבצר נקרא "מבצר ליובל" על שם חבל הארץ בו נמצא המבצר, חבל ליוביל (צר').
בינואר 1887 הורה שר המלחמה של צרפת, ז'ורז' בולנז'ה, לשנות את שמותיהם של כל מבצרי סרה דה ריבייר כך שיישאו שמות של גיבורי צבא צרפתים. השם שנבחר עבור מבצר ליובל היה "מבצר סטנגל" על שם אנרי כריסטיאן מישל סטנגל (צר') שהיה גנרל בצבא צרפת ונהרג בקרב מונדובי (צר') ב-1796. השם החדש אף נחרט מעל שער הכניסה למבצר.
באוקטובר 1887 הוחלף בולנז'ה על ידי תאופיל פרון שביטל את החלטת בולנז'ה והורה להחזיר את שמות המבצרים לקדמותם. ברוב המבצרים ניתן עדיין לראות את השם הזמני הזה מעל השער.
ההיסטוריה של המבצר
בניית המבצר
בניית המבצר החלה ב-1876 והסתיימה ב-1878. במהלך הבנייה הסירו הצרפתים את אדמת הגבעה ובנו את חדרי המבצר מאבנים מקומיות ומלבנים. הבינוי כלל מגורי חיילים, שירותים, חדרי אוכל, מטבחים, מאפייה, מרפאה, מחסנים לציוד, מים ומזון, מחסני תחמושת, בורות איסוף מי גשמים ועוד.
תהליך חיזוק המבצר נמשך גם לאחר 1878. כך למשל ב-1881 נבנה צריח עילי וב-1890 נחפר בתחתית המבצר מרתף תחמושת חדש,
חיזוק הגנת המבצר
בשלהי המאה ה-19 בחן צבא צרפת את חוזקם של מבצרי סרה דה ריבייר לאור התפתחות הארטילריה. לשם כך נבחר אחד ממבצרי המערכת (מבצר מלמייזון (צר')) ועליו הומטרה אש ארטילרית כבדה. תוצאות הירי הצביעו על נזקים משמעותיים שנגרמו לקירות ולגגות שנבנו מאבן והוגנו בשכבת אדמה[1]. המסקנות מבדיקות אלו היו שיש לחזק את ההגנה על המבצרים על ידי שימוש בבטון מזוין והחל תהליך כזה במבצרים שכבר נבנו (כולל מבצר ליוביל) כשמבצרים חדשים נבנו מלכתחילה מבטון מזוין.
פרויקט חיזוק מבצר ליוביל התבצע בשנים 1910-1904 כשבתקופה זו הוסרה שכבת האדמה שכיסתה אותו ובמקומה הונחה שכבת חול בעובי מטר ועליה נוצקה תקרה חדשה מבטון מזוין. כמו כן שונה מבנה התעלה ההיקפית שהגנה על המבצר. במסגרת חיזוק המבצר הותקנו בו עוד מצדיות נשק כמו צריח תותחי 75 מ"מ (1908-1907), צריח מקלע כבד (1909-1908) וחיזוק ההגנה על הצריח הקיים (1911-1910). כמו כן נבנתה כניסה מבוצרת (1909-1907).
הארכיטקטורה של המבצר שונה ממבצרים אחרים של קו סרה דה ריבייר עקב השימוש בקשתות בסגנון גותי בפתחי הכניסה הפנימיים ובחלונות.
עם סיום הבנייה הוצבו במקום כ-700 חיילים.
מלחמת העולם הראשונה
במלחמת העולם הראשונה היו מבצרי סרה דה ריבייר אמורים לבלום את מתקפת הגרמנים לתוך צרפת.
ב-23 בספטמבר 1914 החלו הגרמנים להפגיז את המבצר בתותחים כבדים בקטרים של 210 מ"מ ו-305 מ"מ שגרמו נזק רב למבצר ולהרס של אחד הצריחים בו פעל תותח 175 מ"מ (צר').
ב-30 בספטמבר 1914 החליט מפקד המבצר לפנות את חייליו ממנו ועד 1918 שימש המבצר כעמדת תצפית בלבד.
בספטמבר 1918 שימש המבצר כמקום מחסה לחיילי חיל המשלוח של ארצות הברית במהלך קרב סן-מייל שהתחולל מדרום מזרח לוורדן.
לאחר המלחמה
ב-1918, עם סיום המלחמה וחתימת חוזה ורסאי בין גרמניה וצרפת, נקבע שגבול גרמניה–צרפת יהיה מזרחית לגבול של טרום המלחמה. כדי להגן על גבול חדש זה החלה צרפת לבנות את קו מאז'ינו ובכך הפך חלק גדול מקו הביצורים של סרה ריבייר לקו הגנה שני כשבשנים שעד פרוץ מלחמת העולם השנייה הוגדרו ביצורים אלו כמיושנים ובסופו של דבר נזנחו.
בעת החדשה
ב-1988 הועבר המבצר לאחריות "האגודה לשימור מבצר ליוביל" (Association pour la Sauvegarde du Fort de Liouville)[2]. מנהל האגודה, ז'קי ברונטו (Jackie Bruneteau), הזדהה עמוקות עם החיילים ששירתו בצבא הצרפתי בתחילת המאה ה-20 ולכן עבר לגור במבצר במשך ארבע שנים ללא חשמל ומים. בתקופה זו עבד, יחד עם חברי האגודה, על שיחזור המבצר עד פטירתו ב-1992.
כיום המבצר פתוח לביקורים תיירים והכניסה אליו בתשלום. אגודת השימור מקיימת במקום סיורים מודרכים.
קישורים חיצוניים
מבצר ליוביל, ברשת החברתית פייסבוק
fortdeliouville מבצר ליוביל, ברשת החברתית אינסטגרם- מבצר ליוביל. באתר fortiffsere.fr (מהארכיון)
- מבצר ליוביל. באתר coeurdelorraine-tourisme.fr
- מבצר ליוביל. באתר parmontsetparforts.fr
- מבצר ליוביל. באתר roadstothegreatwar-ww1.blogspot.com
- מבצר ליוביל. באתר meuse.fr
ביאורים
- ↑ העיר מץ לא נכללה בתוכנית ההגנה של סרה דה ריבייר מאחר שצרפת הפסידה אותה לגרמניה בעקבות מלחמת צרפת–פרוסיה
הערות שוליים
- ↑ הניסיונות במבצר מלמייזון, באתר רדיו צרפת 3
- ↑ "אגודת מבצר ליוביל, באתר fortdeliouville.canalblog.com
מבצר ליוביל41567753Q3078190