רמון אדולף סרה דה ריבייר
![]() | |
דה ריבייר (ציור המוצג במוזיאון הצבא בפריז) | |
לידה |
20 במאי 1815 אלבי, צרפת ![]() |
---|---|
פטירה |
16 בפברואר 1895 (בגיל 79) פריז, צרפת ![]() |
מקום קבורה | בית הקברות פר לשז |
מדינה |
צרפת ![]() |
כינוי | "וובאן של המאה ה-19" |
תקופת הפעילות | 1839–1880 (כ־41 שנים) |
דרגה | בריגדיר גנרל |
תפקידים בשירות | |
מפקד קורפוס ההנדסה ה-24 מפקד ההנדסה של צבא צרפת | |
פעולות ומבצעים | |
מלחמת צרפת–פרוסיה הקמת מערכת הביצורים סרה דה ריבייר | |
עיטורים | |
![]() ![]() ![]() | |
תפקידים אזרחיים | |
מזכיר ועדת ההגנה של צרפת מנהל התכנון ההנדסי הצבאי במשרד המלחמה |
בריגדיר גנרל רמון אדולף סרה דה ריבייר (בצרפתית: Raymond Adolphe Séré de Rivières; 20 במאי 1815 – 16 בפברואר 1895) היה קצין צרפתי רם דרג ומהנדס שהיה מעורב בפרויקטי ביצורים עבור צבא צרפת ונודע במיוחד לאחר מלחמת צרפת–פרוסיה כשהוביל את התכנון והבנייה של מערכת ביצורים חדשה סביב צרפת שנקראה על שמו (מערכת הביצורים סרה דה ריבייר).
ביוגרפיה
שנים ראשונות
סרה דה ריבייר נולד ב-1815 בעיר אלבי במחוז אוקסיטניה שבדרום צרפת והיה הצעיר מבין ארבעה אחים. ב-1833, כשהוא בן 18, התקבל ללימודים באקדמיה הצבאית סן-סיר אך העדיף ללמוד משפטים באקול פוליטקניק בפריז אותו התחיל ב-1835 וסיים ב-1837 בדרגת לוטננט משנה. משם המשיך ללימודים ב"בית הספר ליישומי תותחנים והנדסה" (צר') במץ.
השירות הצבאי
ב-1939, עם סיום לימודיו, התגייס לצבא צרפת והוצב ברגימנט של חיל ההנדסה. ב-1841 הועלה לדרגת לוטננט וב-1843 לדרגת קפטן אז מונה למפקד הצבאי בעיר טולון ולאחראי לביצור העיר. בתפקיד זה החל להראות את יכולותיו וכישרונותיו בתחום הביצורים כשפעל לבנות מספר מצודות בעיר.
הצלחותו בשיפור הביצורים בטולון הביאו למינויו כמפקד צבאי ומתכנן שיפור הביצורים בערים נוספות בצרפת כמו פרפיניאן (1848), קאסטר (1849), קרקסון (1853), אורליאן (1860), פריז (1860), ניס (1862), מץ (1864) וליון (1868).
ב-1870, בתקופה שביצר את ליון, פעל לדכא מהומות עירוניות דבר שהביא לקידומו לדרגת בריגדיר גנרל. בתחילת 1871 מונה למפקד קורפוס ההנדסה ה-24 של צבא צרפת (צר'). בתפקידו זה השתתף במלחמת צרפת–פרוסיה והוביל את יחידתו לניצחון בקרב שנערך בארסיי (צר')[א]. לאחר קרב זה מונה למפקד ההנדסה של צבא צרפת.
החל ממרץ 1871 עמד דה ריבייר בראש הקורפוס השני (צר') במאבק לדיכוי מרד הקומונה הפריזאית כשבין השאר, במאי ,1871 כבשו כוחותיו, מיידי כוחות הקומונה הקומוניסטית, את "מבצר איסי" (צר'), "מבצר דה וונבה" (צר') ו"מבצר מונטרו" (צר').
בסתיו 1871 נשלח סרה דה ריבייר, בראש כוח צבאי צרפתי, להגן על צרפת בגבולה עם איטליה.
ב-1873 הגיש סרה דה ריבייר חוות דעת במסגרת התביעה של צבא צרפת נגד גנרל פרנסואה אשיל בזן.
פרויקט הגנת גבולות צרפת
ביוני 1873 הביא ניסיונו בביצורים למינויו לתפקיד מזכיר ועדת ההגנה של צרפת. לוועדה זו ניתן המנדט לקבוע את עקרונות תפיסת ההגנה של צרפת ולתכנן את ההגנה בהתאם לעקרונות שנקבעו. מסקנות הוועדה שיקפו את הלקחים שנלמדו מביצורי וובאן, הלקחים מתוצאות מלחמת צרפת–פרוסיה, מידע מעודכן על התפתחות הארטילריה וכן שיקפה את תפיסותיו של סרה דה ריבייר לגבי עקרונות ההגנה הסטטית והדינמית. כמו כן התבססה הוועדה על שני מסמכים שהוגשו לה: "שיקולים על שיקום הגבול המזרחי" (שהוגש ביוני 1873) ומצגת על מערכת ההגנה של צרפת (שהוגש במאי 1874)
המלצות הוועדה אושרו ובאו לידי ביטוי ביולי 1874 בחקיקת חוק לשיפור ההגנות של הגבול המזרחי.
ב-1874, לאחר הגשת תוכנית העדה מונה סרה דה ריבייר למנהל התכנון ההנדסי הצבאי במשרד המלחמה של צרפת, תחת השר פרנסואה שרל דו באראי (צר'). בתפקידו זה החל ליישם את התוכנית להגנת גבולות צרפת שכללה את קו הגבול מצפון וממזרח, הגנת נמלי הים באוקיינוס אטלנטי ובים התיכון, גבול ספרד והגנת הערים המרכזיות ובראשן פריז. לימים תיקרא מערכת ביצורים זו על שמו, מערכת הביצורים סרה דה ריבייר[1].
עבודתו של סרה דה ריבייר לקידום מערכת הביצורים נמשכה עד ינואר 1880 אז נתגלו חילוקי דעות בינו לבין הממונים עליו והוא נאלץ לפרוש. הוחלף על ידי גנרל ממה קוסירון דה ווילנוויסי (צר') שהמשיך עד 1885 את בניית המבצרים בהתאם לתוכנית המקורית.
סרה דה ריבייר פרש מהצבא וחי בפריז. נפטר בה ב-1895 והובא למנוחות בבית הקברות הידוע פר לשז.
מערכת הביצורים שתכנן, ונקראה על שמו, עמדה למבחן בפעם היחידה במלחמת העולם הראשונה ולרוב לא מילאה את התפקיד שיועד לה ונזנחה בסופו של דבר. עם זאת, הקונספציה ההגנתית בה נקט סרה דה ריבייר נשמרה על ידי מחליפיו גם לאחר מלחמת העולם הראשונה ויושמה בתכנון קו מאז'ינו כשברגע המבחן, במלחמת העולם השנייה, גם קו זה לא תרם רבות להגנת גבולות צרפת.
אותות הצטיינות
1878 - אות "קצין גבוה" בלגיון הכבוד[2]
1859 – "מדליית המערכה בצרפת" (צר')
1860 - אות קצין ב"מסדר הצבאי של סאבוי" (צר')
הנצחה
שמו של סרה דה ריבייר ניתן למספר אתרים בצרפת:
- רחובות במספר יישובים כמו בפריז, אלבי, אפינאל וומברכיה (צר')
- מחנה צבאי במץ
- בית ספר להנדסה צבאית באנז'ה (צר')
ראו גם
לקריאה נוספת
- Raymond-Adolphe Séré de Rivières, Réponse aux attaques dirigées contre le service du Génie, lors de la discussion du budget ordinaire de 1880, Paris, impr. de E. Plon, 1880, 45 p., in-8° (BNF 34075650)
- Eloi Théophile Beziat, « Eloge funèbre du général Séré de Rivières », dans Revue du Génie militaire, Paris, Berger-Levrault & Cie, janvier 1895, 184-191 p[3].
- Henri Ortholan, Le général Séré de Rivières : le Vauban de la revanche, Paris, Bernard Giovanangeli, 2003, 921 p. (מסת"ב 2-909034-33-X)
קישורים חיצוניים
- סרה דה ריבייר, באתר universalis.fr (בצרפתית)
- סרה דה ריבייר, באתר memoire-et-fortifications.fr (בצרפתית)
- סרה דה ריבייר, באתר fortifsere.fr (בצרפתית)
- סרה דה ריבייר, באתר 19e.org (מהארכיון) (בצרפתית)
- השנים הראשונות של סרה דה ריבייר, באתר "העמותה להנצחת מבצר דה ברון" (בצרפתית)
- סרה דה ריבייר, באתר batteriedeleperon.fr (בצרפתית)
- ואובן הלא ידוע, גנרל סרה דה ריבייר, באתר persee.fr, עמודים 24–32 (בצרפתית)
- סרה דה ריבייר, באתר bergersdespierres-moselle.fr (בצרפתית)
ביאורים
הערות שוליים
- ↑ מערכת הביצורים סרה דה ריבייר, באתר fortiffsere.fr
- ↑ אות לגיון הכבוד, באתר culture.gouv.fr
- ↑ Revue du Génie militaire, באתר gallica.bnf.fr
רמון אדולף סרה דה ריבייר40751522Q481316