מערכת הביצורים סרה דה ריבייר

מערכת הביצורים סרה דה ריבייר

בריגדיר גנרל רמון אדולף סרה דה ריבייר שעל שמו נקראת מערכת הביצורים
מידע כללי
מדינה	צרפת
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1874–1914 (כ־40 שנה)

מערכת הביצורים סרה דה ריבייר (בצרפתית: Système Séré de Rivières) היא קו מבוצר שבנתה צרפת בכל גבולותיה בעקבות תבוסתה במלחמת צרפת–פרוסיה. המערכת תוכננה על ידי הארכיטקט בריגדיר גנרל רמון אדולף סרה דה ריבייר ונפרשה לאורך גבולותיה היבשתיים והימיים.

במלחמת העולם הראשונה היו רבים ממבצרי הקו מעורבים במערכה (במיוחד בגבולותיה של צרפת עם בלגיה וצרפת) וסיפקו אש ארטילרית לסייע לכוחות הצרפתיים, כשחלקם סבלו מנזקים כבדים מירי הארטילריה הכבדה הגרמנית.

לאחר ניצחונה של צרפת במלחמה וקביעת הגבול החדש בינה לבין גרמניה הקימה צרפת את קו מאז'ינו ממזרח לביצורי "סרה דה ריבייר", דבר שהפך מערכת זו לקו הגנה שני, כשבהמשך נזנחו רובם של המבצרים ולא נעשה בהם כמעט שימוש במלחמת העולם השנייה.

בסך הכל נבנו בשנים 1874–1885 196 מבצרים, 16 מעוזים ו-42 עמדות, ועד פתיחת מלחמת העולם הראשונה, ב-1914, הושלמה בנייתם של 212 מבצרים, 18 מעוזים ו-156 עמדות.

חלקים ממבצרים אלו שופצו ושוקמו והפכו לאתרי תיירות.

רקע

ערכים מורחבים – מלחמת צרפת–פרוסיה, גבול גרמניה–צרפת

בשנים 1870–1871 התחוללה מלחמת צרפת–פרוסיה בין קיסרות צרפת השנייה, בהנהגתו של נפוליאון השלישי, לבין ממלכת פרוסיה ומדינות גרמניות אחרות, בהנהגתו של הקנצלר הגרמני אוטו פון ביסמרק. רוב ההיסטוריונים בדעה שהיוזמה למלחמה הייתה של צרפת, שחששה מעליית כוחה של גרמניה-פרוסיה.

על אף שהיוזמה למלחמה הייתה של הצרפתים היו הגרמנים ערוכים ומצוידים טוב יותר והביאו לתבוסתה של צרפת, נפילתו בשבי של נפוליאון וכיבוש פריז. בהסכם הכניעה, שנחתם בפברואר 1871, אולצו הצרפתים לשלם פיצויים לגרמניה ולוותר על חבל אלזס-לורן, שעל גבול גרמניה-צרפת, ועל בירתו מץ.

ועדת ההגנה

בעקבות התבוסה לגרמניה הוקמה בצרפת, ב-1872, "ועדת הגנה" שהורכבה מנציגי הצבא ומשרד המלחמה. למזכיר הוועדה מונה בריגדיר גנרל רמון אדולף סרה דה ריבייר כשבהמשך קודם לתפקיד יושב ראש הוועדה אותו מילא עד 1880. נטען שבתפקידו זה השליט דה ריבייר את עמדותיו והחליש דעות מתנגדות לו בוועדה. השפעתו המשמעותית של דה ריבייר על תכנון קו ההגנה הביא לקריאת מערכת הביצורים על שמו.

תפקידה של הוועדה היה לבחון דרכים לחיזוק ההגנה היבשתית והימית של צרפת לאור החידושים בשדה הקרב המודרני. נקודת המוצא של הוועדה הייתה שיטת ההגנה שפיתח סבסטיאן דה וובאן ויושמה במהלך המאה ה-17 והתבססה על מבצרים מבודדים שהוקמו במרכזי ערים והגנו על הערים (כדוגמת ביצורי וובאן). מסקנות הוועדה היו שלאור התפתחות הארטילריה (מבחינת עוצמת הפגזים והטווח שלהם) הגישה של וואבן אינה שימושית עוד ויש לבנות את המבצרים החדשים לפי העקרונות הבאים:

• הוועדה הגדירה שלושה סוגי מבצרים אותם יש לבנות:
  • מבצרי מקום: צבר מבצרים היקפי מסביב לאתרים חשובים, ובמרחק של 10–12 ק"מ מהם, תפקידם של מבצרים מסוג זה להגן על האתרים האסטרטגיים על ידי ירי על ארטילריית האויב לפני שהיא מגיעה לטווח ירי על האתרים. הגנה זו התמקדה בערים מרכזיות, צמתי רכבת חשובים, נמלי ים ומחנות צבא אסטרטגיים. במבצרים כאלו יש להשתמש בהגנת פוליגונים המאפשרים הגנה הדדית בין מבצרי הצבר. בין מבצרי הצבר הראשיים יש לבנות עמדות משניות הן כדי להגן על הפערים בין המבצרים והן לבזר את הארטילריה.
  • מבצרי מסך: בין צבר המבצרים המגנים על האתרים המרכזיים יש לבנות שורת מבצרים שיגנו על המרווחים בין הצברים. בתכנון קוי הגנות אלו הומלץ לנצל תוואי שטח בעלי עבירות קשה כמו נהרות, הרים, מצוקים וכו'.
  • מבצרי עצירה: בקו ההגנה הראשון תוכננו "חורים" כדי לאפשר לצבא היריב לעבור, לכאורה, את הקו הראשון ואז לעצור אותו בקו הגנה שני וליצור בכך כיס השמדה. בפערים אלו הוקמו מבצרים בודדים בעלי יכול ירי לכל הכוונים שנועדו לעכב את האויב ולגרום לו את מירב הנזקים.
• מעבר לקו ביצורים הראשון הורתה הוועדה להקים קו ביצורים שני שיהווה גיבוי לקו הראשון. מטרתו של הקו השני הייתה לספק הגנה על פריז.
• במקום הבנייה לגובה (שאפיינה מבצרי עבר) ויצירת עמדות עיליות יש לבנות את המבצר נמוך ככל האפשר ועמוק ולפרוס אותו על פני שטח גדול.
• הוועדה מצאה שהמתאר האופטימלי של כל מבצר יהייה בצורת פוליגון (של 5,4 או 6 צלעות).
• המבצר יהיה מוקף בתעלת הגנה היקפית (סוג של חפיר יבש) המוגנת בכל אחת מפינות הפוליגון על ידי עמדות ירי הפתוחות לשתי הצלעות שלידן. ההמלצה הייתה ליצור תעלות היקפיות בעומק של 6 מטר וברוחב של 6–12 מטר. הוועדה הגדירה גם את צורת השיפועים של התעלות (הן בצד הפנימי והן בצד החיצוני). הגישה לכניסה למבצר תהייה בצד האחורי של המבצר על גבי גשר נייד מעל תעלת ההגנה שהזזתו תאפשר לבודד את המבצר מסביבתו.
• יש להגן על המבנים התת-קרקעיים (ובמיוחד מאגרי התחמושת הארטילרית) מפני ירי ארטילרי על ידי שכבות הגנה עבות מאבן ואדמה.
• מבחינת איוש המבצרים התוכנית התבססה על איוש מצומצם בתקופות רגיעה ועל הגדלת מצבת כוח האדם בעת מלחמה. עיקר הכוח שהוצב היה מחיל התותחנים (כ-12 רגימנטים) וכן חיילי הנדסה, רגלים ועוד.

פריסת מערכת המבצרים

בנוסף להנחיות על אופן בניית מבצרי המערכת, הגדירה התוכנית של ועדת ההגנה את אופן פריסת המבצרים כדי להגן על כלל גבולותיה של צרפת.

גבול צרפת-בלגיה

• שני צברים של "מבצרי מקום":
  • צבר מבצרי ליל (צר') – 20 מבצרים ועמדות מסביב לעיר ליל
  • צבר מבצרי מאובז' – 12 מבצרים ועמדות שהגנו על העיר מובז' (צר')
• "מבצרי מסך":
  • בין שני צברי "מבצרי המקום" נקבע קו של מבצרי מסך שכלל 3 מבצרים.
• "מבצרי עצירה" נבנו בעיקר מול אזור הארדנים שם נבנו 5–6 מבצרים

גבול צרפת-גרמניה

בגבול גרמניה–צרפת תוכננה ההשקעה העיקרית של צרפת. התכנון כלל את המרכיבים הבאים:

• ארבעה צברים של "מבצרי מקום":
  • צבר מבצרי ורדן (צר') – 45 מבצרים ועמדות מסביב לעיר ורדן
  • צבר מבצרי טול (צר') – 38 מבצרים ועמדות סביב העיר טול (צר')
  • צבר מבצרי אפינול (צר') – 17 מבצרים סביב העיר אפינאל
  • צבר מבצרי בלפור (צר') – 46 מבצרים סביב העיר בלפור
• "מבצרי מסך":
  • בין ורדן לטול נקבע קו של מבצרי מסך שכלל 8 מבצרים.
  • בין אפינול לבלפור נקבע קו של מבצרי מסך שכלל 6 מבצרים.
• "מבצרי עצירה" נבנו בעיקר במרכז גבול צרפת-גרמניה באזור העיר צ'רמס (צר'), ממזרח לשטרסבורג, שם נבנו חמישה מבצרי עצירה כדי להתמודד עם פער מתוכנן במערכת שנועד למשוך כוחות אויב למלכודת.

גבול צרפת-שווייץ

האופי ההררי של גבול זה הכתיב צברים של מבצרים ביציאה ממעברי ההרים:

• מול המעברים בצפון שווייץ – מעברי מונטבליארד (צר') ולמון (צר') נבנו 3 מבצרים ועמדות לעשר סוללות ארטילריה.
• מול המעברים במרכז שווייץ והרי היורה נבנו מספר רב של ריכוזי מבצרים:
  • במעבר בקרבת העיר פונטרליה (צר') נבנו 4 מבצרים
  • במעבר בקרבת העיר (צר') נבנו 2 מבצרים
  • במעבר בקרבת העיר לה-רוזה (צר') נבנו 2 מבצרים ועמדות לשתי סוללות ארטילריה
  • במעבר בקרבת העיר בזאנסון נבנה צבר מבצרי בזאנסון (צר') שכלל 16 מבצרים ושבע עמדות לסוללות ארטילריה
  • במעבר אקלוז (צר') הוקם מבצר אחד
• מול המעברים בדרום שווייץ ועל גבול איטליה הוקמו מספר מבצרים:
  • במעבר סן ברנאר הקטן הוקם מבצר אחד
  • במעבר מול אלברוויל הוקמו 4 מבצרים ושלוש עמדות ארטילריה
  • בחלקו העליון של עמק מאוריין (צר') הוקמו 5 מבצרים במסגרת קו אסיון ו-3 מבצרים נוספים. בחלק התחתון של העמק הוקמו 3 מבצרים ושבע עמדות ארטילריה

גבול צרפת-איטליה

תוואי השטח בגבול זה דומים לאלו של הגבול עם שווייץ ולכן תוכנית הקמת הביצורים תאמה לטופוגרפיה:

• בקרבת העיר בריאנסון (צר') הוקמו 5 מבצרים ו-40 עמדות ארטילריה שחסמו את מעבר מונז'נוור ואת אפיק נהר דוראנס (צר')
• עמדות לסוללות ארטילריה במעבר אגנל (צר')
• בעמק אוביי (צר') הוקמו שני מבצרים ושמונה עמדות לסוללות ארטילריה
• בכל העמקים המוליכים לעיר ניס בדרום מזרח צרפת הוקמו ארבעה מבצרים כשניס עצמה הוקפה על ידי עשרה מבצרים ומעוזים ו-15 עמדות לסוללות ארטילריה.

גבול צרפת-ספרד

צרפת לא התייחסה לספרד כאיום משמעותי לכן היקף הביצורים לאורך גבול זה היו מצומצם וכמו בגבולות עם שווייץ ואיטליה התמקדו הביצורים במעברים שחצו את הפירנאים. בין השאר נבנו וחוזקו מבצרים במזרח הגבול (בסרה דה ואקור (צר') ובפורט ונדרה (צר')), במרכז הגבול (מעבר סומפורט (צר')) ובמערב הגבול (בבאיון, בנברנס (צר') ובסנט ז'אן פיה דה פורט (צר')).

מבצרים אלו לא עברו תהליך מודרניזציה וננטשו על ידי הצבא בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה.

קו ההגנה השני

מבצרי קו ההגנה השני הגנו על נקודות אסטרטגיות בדרכים לפריז. בין השאר הוקמו צברי מבצרים סביב פרון (צר'), לה פר (צר') (שלושה מבצרים ועמדות סוללת ארטילריה), לאן (חמישה מבצרים ועמדות לשלוש סוללות ארטילריה), ריימס (תשעה מבצרים ומעוזים ועמדות לשלוש סוללות ארטילריה), אפרניי (צר'), נוגנט (צר'), לאנגר (צר') (תשעה מבצרים ומעוזים ושבע עמדות לסוללות ארטילריה), דיז'ון (צר') (תשעה מבצרים ומעוזים ועמדות לסוללת ארטילריה אחת) וגרנובל (צר') (שמונה מבצרים ומעוזים ועמדות לסוללת ארטילריה אחת).

ערים אסטרטגיות (הקו השלישי)

בנוסף לשני קווי ההגנה החליטה הוועדה להקים ביצורים בערים האסטרטגיות וביניהן פריז וליון.

• במערכת הביצורים שהקיפה את פריז (צר') נכללו 18 מבצרים ו-38 עמדות לסוללות ארטילריה שהתווספו לשורת מבצרים שנבנו כדי להגן על העיר באמצע המאה ה-19.
• במערכת הביצורים שהקיפו את ליון (צר') נכללו 14 מבצרים ו-70 עמדות לסוללות ארטילריה. חלק מביצורים אלו התבססו על ביצורים שנבנו באמצע המאה ה-19.

נמלי הים

המלצות הוועדה התייחסו גם לנמלי הים העיקריים של צרפת לגביהם הנחתה הוועדה להקים מבצרים להגן כנגד התקפה מכוון הים. הנמלים שנכללו בפרויקט הביצורים היו דנקרק, קאלה, בולון-סור-מר, לה האבר, שרבור, סן-מלו, ברסט, לוריאן, סן-נאזר, רושפורט (צר'), בורדו, מרסיי וטולון.

מבין נמלים אלו, בנמלים של טולון ודנקרק, הקרובות למדינות שכנות (איטליה והולנד בהתאמה), נבנו ביצורים על מנת להגן על הנמלים גם מהצד היבשתי. בדנקרק נבנו שלושה מבצרים ועמדות לשלוש סוללות ארטילריה שיכלו לירות גם לים. נמל טולון נחשב לאסטרטגי מאחר שהיה נמל צבאי מרכזי (צר') בו אוחסנה התחמושת של צי הים התיכון וסביבו נבנו 13 מבצרים (בשני מעגלים) ועמדות ארטילריה.

בנוסף לביצור נמלי הבית של צרפת כללה תוכנית הביצורים גם את הנמלים העיקריים בקולוניות של צרפת ובהם נמלי ביזרטה בתוניסיה, דקר בסנגל, סייגון ווונג טאו בווייטנאם ואוראן ופיליפוויל (צר') באלג'יריה.

ביצוע הפרויקט

ב-1874 החלה בניית המבצרים לפי הקווים המנחים של הוועדה. בין השאר נבנו בתקופה זו מבצרי ורדן (כמו מבצר דואומון), מבצרי טול (צר'), מבצרי אפינאל (צר'), מבצרי בלפור (צר'), מבצרי בזנסון (צר'), מבצרי דיז'ון (צר'), מבצרי ליון (צר'), מבצרי גרנובל (צר') ועוד.

מבצרים אלו צוידו במספר רב של תותחים במגוון דגמים. תחילה הוצבו במבצרים תותחי ברונזה חלקי קנה ישנים עם טעינה קדמית אך במהלך השנים הם הוחלפו בתותחי פלדה מודרניים בעלי קדח סלילוני וטעינה אחורית בקטרים שונים.

בקו הקדמי של מערכת "סרה דה ריבייר" נפערו, במכוון, 4 "חורים" כדי ללכוד כוחות אויב בכיס מוקף במבצרים משלושה עברים. חורים אלו נוצרו במקטע של נהר אואז, אזור העיר סטנאיי (צר'), אזור העיר צ'רמס (צר') ובקרבת בלפור (צר').

שמות המבצרים

רובם הגדול של המבצרים נקרא, עם הקמתם, על שם היישוב הקרוב אליהם. בינואר 1887 הוציא שר המלחמה דאז של צרפת ז'ורז' בולנז'ה צו המורה לקרוא למבצרים על שם גיבורי צבא ומדינאים דגולים. בהתאם לצו זה ניתנו שמות חדשים לכל המבצרים (נקראו אז "שמות בולנז'ה") כשהצו הורה גם על חריטת השם החדש מעל הכניסה לכל מבצר.

באוקטובר אותה שנה הוחלף בולנג'ר עלי ידי תיאופיל פרון (צר') שביטל את הצו הנ"ל והורה להחזיר את המבצרים לשמם המקורי.

המודרניזציה של המבצרים

בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 חלה התפתחות טכנולוגית רבה בתחומים צבאיים שונים. התפתחויות אלו אילצה את הצרפתים לבצע מודרניזציה משמעותית במבנה המבצרים כדי להתאים אותם להתפתחויות אלו. השינויים השפיעו הן על המבצרים שכבר הוקמו והן על תכנון המשך הקמת המבצרים. שיפורים אלו במבצרים נמשכו עד מלחמת העולם הראשונה (וגם במהלכה).

פגזי ארטילריה

החומר בו השתמשו עבור הארטילריה, עם תחילת הפרויקט, היה אבק השרפה (המכונה באנגלית "אבק שריפה מעשן") שהיה בשימוש מאות שנים לפני כן. בשלהי המאה ה-19 פותחו חומרי נפץ וחומרי הדף חדשים. בין השאר הומצאה הניטרוצלולוזה (ממנו פותח האבק שרפה נטול עשן), הקורדיט (צר'), חומרי נפץ מבוססי חומצה פיקרית (צר') ועוד שהפכו את טווח הירי לגדול יותר, את משקל הפגזים לכבד יותר ואת האפקטיביות של הפגזים לגבוהה יותר. פיתוחים נוספים היו הקדח הסלילוני ומנגנון הפיצוץ המושהה שגרם לפגז להתפוצץ רק לאחר שחדר לעומק אדמה.

ביצורים

את משמעות ההתפתחות המהירה שחלה בתחום הארטילריה (שתוארה לעיל) בחנו הצרפתים ב-1886 על אחד ממבצרי המערכת (מבצר מלמייזון (צר')) והתוצאות הצביעו על נזקים גדולים שנגרמו לקירות ולגגות שנבנו מאבן. המסקנות מבדיקות אלו היו שיש לחזק את ההגנה על המבצרים על ידי שימוש בבטון מזוין והחל תהליך כזה במבצרים שכבר נבנו. במקביל, מבצרים חדשים במערכת, שנבנו החל מ-1885, נבנו מלכתחילה מבטון מזוין.

מסיבות תקציביות, תהליך המודרניזציה של המבצרים בוצע רק למבצרי הקו הראשון והמבצרים בקו השני ובגזרות שבהן הצרפתים העריכו שהסיכון נמוך (כמו בלגיה וספרד) נשארו המבצרים עם המיגון הישן ובסופו של דבר רובם נזנחו עד 1912.

שריון

עם בניית המבצרים הוגנו התותחים במבנים מקורים בגגות אבן שלא היו עמידים באש נגד-סוללות. פיתוחים בטכנולוגיית המתכת (כמו ברזל יצוק ופלדה) אפשרו לפתח צריחי ברזל בעלי דפנות עבים עבור התותחים, המקלעים ועמדות התצפית ובכך איפשרו לחזק את כוח האש של המבצר מצד אחד ולחזק את ההגנה על המבצרים מצד שני. חלק מאותם צריחי ברזל חדשים היו מדגם שאיפשר לצריח לעלות בזמן ירי ולרדת לאחר תום הירי.

על בסיס התקדמות טכנולוגיית המתכת פותחו מספר דגמים של צריחי מתכת ארטילריים, נבחנו והותקנו במבצרים. כך למשל פותחו "צריחי מואין 155 מ"מ" (צר'), "צריחי גלופין 155 מ"מ" (צר'), צריחי מקלעים כבדים (צר'), צריחי 1905 75 מ"מ (צר'), עמדות בורג'ס (צר') ועוד.

שיפור ההתארגנות

מערכת הביצורים "סרה דה ריבייר" נבנתה במהותם למטרות הגנתיות. נמצא שיש צורך לפתח עמדות במרווחים בין המבצרים שיאפשרו לכוחות רגלים לשפר, מצד אחד, את ההגנה על הקו ולאפשר, מצד שני, לצאת למתקפת נגד מהירה. שיפורים אלו יושמו ברבים ממערכי ההגנה ואף הותקנו רכבות פס-צר כדי להעביר ציוד ותחמושת לעמדות אלו.

חשמל

הצורך למערכות עזר חשמליות לחיילים במבצרים כמו גם הצורך לספק חשמל לצריחים המתרוממים מבלי להיות תלוי במקורות חיצוניים הביא להתקנת גנרטורים חשמליים במבצרים.

תקשורת

בעקבות בניית צברים של מבצרים נמצאה חשיבות לתקשורת בין אותם מבצרים. בתקופת בה החלה הקמת המבצרים עיקר התקשורת ביניהם נעשתה בעזרת הליוגרפים. עם השנים נעשה שימוש גובר ביוני דואר ולקראת פרוץ מלחמת העולם הראשונה הונחו קוי טלפון בין המבצרים.

מחסני תחמושת

עקב אכילס של המבצרים היו מחסני התחמושת ואבקת השריפה מאחר שפיצוץ של מחסן כזה עשוי היה להרוס את כל המבצר. לשם כך שמו המתכננים דגש מיוחד על מחסנים אלו ודאגו לבנותם בעומק המרבי שניתן וכן להגן עליהם בשכבות אבן ואדמה. במהלך פרויקט המודרניזציה של המבצרים פוזרו חומרי הנפץ בין מספר מחסנים כדי לצמצם נזק כתוצאה של פיצוץ מחסן כזה וכן דאגו המתכננים לצקת שכבת בטון עבה במיוחד מעליהם.

פיתוחים נוספים נגעו לתאורה של מחסני התחמושת ולשם כך פותחו מנורות שמן מיוחדות בעלות זכוכית עבה ועמידה כשהכיבוי וההדלקה שלהן נעשה מחדר סמוך כדי למנוע גיצים.

מלחמת העולם הראשונה

בתחילת מלחמת העולם הראשונה שימשו המבצרים להסוואת תגבור הכוחות הצרפתיים לאורך הגבול.

מנגד רשמו הגרמנים הצלחות בתחילת המלחמה לאחר שיישמו חלקית את תוכנית שליפן ופלשו לצפון צרפת דרך בלגיה ולוקסמבורג ועקפו בכך חלק מהביצורים החזקים בגבול גרמניה. רוב המערכה התחוללה בצפון וצפון מזרח צרפת כשחלק מהמבצרים בגבול בלגיה לא עברו תהליך מודרניזציה ולכן היו פגיעים יותר לארטילריה הגרמנית.

במספר מקרים לא עמדו המבצרים בלחץ ההתקפה הגרמנית:

• במהלך המצור על מובז' ב-1914, שימשו המבצרים מסביב לעיר מוקד לקרבות בין הצרפתים לגרמנים אך לא הצליחו לעצור את הגרמנים ונכבשו.
• בתחילת המערכה ב-1914 הטילו הגרמנים מצור על מבצר מנונוילה (צר') ולאחר שלושה ימי הפגזות ארטילריות (שהנחיתו על המבצר כ-10,000 פגזים), ששיתקו את רוב צריחי התותחים וגרמו להתמוטטות של חלק מהמבנים, נכנעו הצרפתים והגרמנים הרסו את המבצר. לפני הכניעה הספיקה הארטילריה הצרפתית לירות מעל 17,000 פגזים על הכוחות הגרמנים.

הכשלים במבצרים כגון אלו, כמו גם התבוסות שספג צבא צרפת מול הגרמנים, בתחילת המלחמה, הביאו את מפקדיו להורות, ב-1915, על דילול הכוחות בחלק ממבצרי המערכת (ובמיוחד במערכי הארטילריה) לטובת היחידות הניידות.

בהמשך המלחמה היו חלק מהמבצרים מעורבים באופן פעיל בקרבות. כך למשל בחלק ממערך המבצרים מסביב לעיר ורדן התחוללו קרבות קשים בין הגרמנים והצרפתים במהלך קרב ורדן ב-1916:

• מבצר דואומון היה המבצר המרכזי במערך ההגנה על העיר, ננטש לחלוטין בעקבות הוראת מפקדי הצבא הצאפתי ונכבש ללא התנגדות על ידי הגרמנים. המאמץ הצרפתי לכבוש אותו מחדש נמשך כשישה חודשים במחיר של עשרות אלפי קורבנות.
• מבצר וו (צר') היה גם הוא מוקד לקרבות מדממים בין הצרפתים והגרמנים שכבשו אותו ביוני 1916 לאחר קרב קשה ורק בנובמבר הוא שוחרר.
• ביוני 1916 ניסו הגרמנים לכבוש, ללא הצלחה את מבצר פרויידטר (צר'), וזאת לאחר מספר ימים שירו עליו אש ארטילרית.
• מבצר ת'אימון (צר') עמד גם הוא במוקד קרבות ב-1916 ועבר ידיים מספר פעמים לפני שנכבש סופית בידי הצרפתים.

ב-1916 ו-1917, בעקבות הקרבות (במיוחד קרב ורדן) וההבנה שיש יתרון למבצרים הוחלט בצרפת על תהליך חיזוק המבצרים.

בגלל התמקדות הקרבות בצפון ובצפון מזרח צרפת נשארו רבים מהמבצרים, בגזרות האחרות (כמו מול שווייץ), מחוץ למעגל הקרבות.

לאחר המלחמה

ב-1918, עם סיום מלחמת העולם הראשונה, החליט צבא צרפת לזנוח את רוב מבצרי "סרה דה ריבייר". החלטה זו נבעה ממספר סיבות:

• רוב המבצרים היו באותה עת כבר בני 40–45 שנה ולא תאמו עוד לצורכי הצבא של אותה תקופה.
• חלק מהמבצרים נפגעו קשות בקרבות וחלקם אף נהרסו בהיקף שלא ניתן היה לשקמם.
• בעקבות הסכם ורסאי, שסיים את המלחמה, נקבע קו גבול חדש בין צרפת לגרמניה וצרפת הקימה את קו מאז'ינו שהיה ממזרח לביצורי "סרה דה ריבייר". שינוי זה הפך מערכת זו לקו הגנה שני ושלישי.

בסופו של דבר לא נעשה שימוש ברוב המבצרים במהלך מלחמת העולם השנייה כשבמקרים מסוימים נגרטו חלקי מתכת מהמבצרים לטובת תעשיית הפלדה הצרפתית. יחד עם זאת היו מספר גזרות בהן המשיך צבא צרפת להשתמש במבצרים בתקופת המלחמה: • במקרים בהם קו "סרה דה ריבייר" השתלב בקו מאזינו וניתן היה להשתמש במבצרים כחלק מהקו. • בגבול צרפת עם שווייץ ואיטליה שם לא כלל הסכם ורסאי תזוזות גבול ועדיין היה צורך בשמירת מעברי הגבול. • בנמלי הים.

המבצרים בעת החדשה

לאחר נטישת רוב המבצרים, בסיום מלחמת העולם הראשונה, החלה ממשלת צרפת למכור את המבצרים הנטושים לגורמים פרטיים למגוון מטרות. בין השאר היו מעורבות ברכישת המבצרים רשויות מקומיות ועמותות אזרחיות מקומיות במטרה לשקם את המבצרים ולהנציח את קו "סרה דה ריבייר" ואת האירועים שהתחוללו בהם. כך שוקמו והפכו לאתרי תיירות מבצרים כמו מבצר דואומון, מבצר וו, מבצר קונדה (צר'), מבצר בונדואה (צר') ומבצר בורלמון (צר'). חלק אחר (כמו מבצר הוט-פרשה (צר')) שוקם ומשמש כמחנות צבא. כ-36 ממבצרי קו "סרה דה ריבייר", ברחבי צרפת, עברו תהליך שיקום ונפתחו לביקורים.

תהליך השיקום הפך, במקרים רבים, למאתגר ויקר וזאת לאור הימצאותם של שרידי גופות חיילים כמו גם תחמושת רבה שלא התפוצצה בשטח המבצרים ובסביבתם. ממצאים אלו דרשו ניקוי ושיקום השטח על ידי בעלי מקצוע. אזורי קרבות שלא עברו ניקוי ושיקום הוגדרו כאזורים אדומים ונאסרו למגורים או עיבוד חקלאי (כך למשל היקף השטחים, באזור ורדן, המוגדרים כ"אזורים אדום" נאמד ב-170 קמ"ר. מגבלות אלו כמו גם ההתדרדרות במצב המבצרים אילצו את הרשויות לנעול חלק מהמבצרים ולהכריז עליהם כמסוכנים לציבור.

גלריה

כניסות למבצרים

• 
  הכניסה למבצר סנצ'יי ששימש לסוללות ארטילריה בצבר מבצרי אפינאל (צר') בצפון מזרח צרפת
• 
  הכניסה למבצר ד'ארצ'ה (צר') בצבר מבצרי אפינאל (צר') בצפון מזרח צרפת
• 
  הכניסה למבצר באסה-פרשה (צר') בצבר מבצרי בלפור
• 
  הכניסה למבצר ברגיל (צר') בצבר מבצרי בזאנסון
• 
  הכניסה למבצר מורייר (צר') בצבר מבצרי גרנובל
• 
  הכניסה למבצר ברון (צר') בצבר מבצרי ליון
• 
  הכניסה למבצר בורלמון (צר') בצבר מבצרי טול
• 
  הכניסה למבצר בואה דה ארצ'ה (צר') בצבר מבצרי פריז
• 
  הכניסה למבצר דואומון בצבר מבצרי ורדן
• 
  הכניסה למבצר אבילה (צר') מול מעברי הארדנים

תוכניות מתאר

התכנון של רבים מהמבצרים נעשה על ידי אותו גוף מתכנן כך שקיים דמיון בתוכניות המתאר שלהם שהייתה בצורת משושה או מחומש

• 
  תוכנית המתאר של מבצר בזנקור (Fort de Bessoncourt) בצבר מבצרי בלפור
• 
  תוכנית המתאר של מבצר דואומון בצבר מבצרי ורדן
• 
  תוכנית המתאר של מבצר באסה-פרשה (צר') בצבר מבצרי בלפור
• 
  תוכנית המתאר של מבצר ברימון (צר') בצבר מבצרי ריימס
• 
  תוכנית המתאר של מבצר הוט-פרשה (צר') בצבר מבצרי בלפור
• 
  תוכנית המתאר של מבצר ברולה (צר') בצבר מבצרי בלפור
• 
  תוכנית המתאר של מבצר ונסיה (צר')) בצבר מבצרי ליון

ארטילריה

• 
  תותח 155 מ"מ במבצר מון-באר (צר') מול גבול שווייץ
• 
  תותח 155 מ"מ במבצר פומפל (צר') שבצבר מבצרי ריימס
• 
  תותח במבצר אוקסיגני (צר') שבצבר מבצרי אפינאל
• 
  תותח במבצר גירומאני (צר') מול גבול שווייץ
• 
  צריח תותחי 150 מ"מ במבצר דואומון בצבר מבצרי ורדן
• 
  צריח תותחי 150 מ"מ במבצר פרויידטר (צר') בצבר מבצרי ורדן
• 
  תותח במבצר וו (צר') בצבר מבצרי ורדן

מוזיאונים שבמבצרים

• 
  המוזיאון במבצר בונדאווה (צר'), בצבר מבצרי ליל בגבול בלגיה. מנציח את המחתרת הצרפתית
• 
  תצוגה במוזיאון שבמבצר מונברה (צר') בצבר מבצרי ריימס
• 
  אוסף כובעי חיילים גרמנים במוזיאון במבצר פומפל (צר') שבצבר מבצרי ריימס
• 
  תצוגה במוזיאון במבצר סקלין (צר') שבצבר מבצרי ליל
• 
  תצוגה של מאפיה במוזיאון במבצר מונט-ואודואה (צר') שבצבר מבצרי בלפור
• 
  תצוגה במוזיאון במבצר הבסטיליה (צר') שבצבר מבצרי גרנובל
• 
  תצוגה במוזיאון במבצר סן-איינר (צר') שבצבר מבצרי גרנובל
• 
  תצוגה במוזיאון במבצר פלוזה (Ouvrage de la Falouse) שבצבר מבצרי ורדן
• 
  תצוגה במוזיאון במבצר לאוו (צר') שבצבר מבצרי מאובג' (גבול בלגיה)

לקריאה נוספת

• Guy Le Hallé, The Séré de Rivières system or the Testimony of stones: France and Verdun, Louviers, Ysec Éditions,2001, 224 pp. (מסת"ב 2-84673-008-3), p. 201.
• Raymond-Adolphe Séré de Rivières, Réponse aux attaques dirigées contre le service du Génie, lors de la discussion du budget ordinaire de 1880, Paris, impr. de E. Plon, 1880, 45 p., in-8
• Hippolyte Plessix et Émile Legrand-Girarde, Manuel complet de fortification : rédigé conformément au programme d'admission à l'Ecole supérieure de guerre (4e édition refondue), Paris, Berger-Levrault, 1909, 927 p
• Alain Hohnadel et Philippe Bestetti, La Bataille des forts : Metz et Verdun de 1865 à 1918, Bayeux, éditions Heimdal, 1995, 80 p. (מסת"ב 2-84048-087-5)
• Philippe Truttmann, La Barrière de Fer : l'architecture des forts du général Séré de Rivières, 1872-1914, Thionville, Gérard Klopp, 2000, 542 p. (מסת"ב 2-911992-37-7)
• Guy Le Hallé, Le système Séré de Rivières ou le Témoignage des pierres : la France et Verdun, Louviers, Ysec Éditions, 2001, 224 p. (מסת"ב 2-84673-008-3)
• Henri Ortholan, Le général Séré de Rivières : le Vauban de la revanche, Paris, Bernard Giovanangeli, 2003, 921 p. (מסת"ב 2-909034-33-X)
• Jean-François Pernot, « Éléments pour une mise en perspective de la défense de Bucarest à la fin du XIXe siècle », Revue historique des armées, no 244, 2006, p. 22-29
• Martin Barros, Les fortifications en Île-de-France, 1792-1944, Paris, Institut d'aménagement et d'urbanisme de la région Île-de-France, 2005 (1re éd. 1993), 219 p. (מסת"ב 2-7371-1533-7), p. 36
• Marc-René de Montalembert, La Fortification perpendiculaire, ou essai sur plusieurs manières de fortifier la ligne droite, le triangle, le quarré et tous les polygones, de quelqu'étendue qu'en soient les côtés, en donnant à leur défense une direction perpendiculaire, Paris, impr. de P.-D. Pierres, 1776-1784, in-quarto, 5 tomes en 3 volumes
• Vaincre la défaite : 1872-1881, Armée de terre : document présentés par le prof. Guy Pedroncini, Vincennes et Paris, Service historique de l'Armée de terre et Institut d'histoire des conflits contemporains, coll. « La défense sous la Troisième République », 1990, 723 p. (מסת"ב 2-86323-051-4)
• Philippe Truttmann (ill. Frédéric Lisch), La Muraille de France ou la ligne Maginot : la fortification française de 1940, sa place dans l'évolution des systèmes fortifiés d'Europe occidentale de 1880 à 1945, Thionville, Éditions G. Klopp, 1988 (réimpr. 2009), 447 p. (מסת"ב 2-911992-61-X)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מערכת הביצורים סרה דה ריבייר בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של מערכת הביצורים סרה דה ריבייר
• ביצורי "סרה דה ריבייר", באתר memoire-et-fortifications.fr (בצרפתית)
• ביצורי "סרה דה ריבייר", באתר fortifsere.fr
• ביצורי "סרה דה ריבייר", באתר musee-du-genie-angers.fr (בצרפתית)
• ביצורי "סרה דה ריבייר", באתר lesarcs.com
• ביצורי "סרה דה ריבייר" וביצורי טולוז, באתר etudes-touloises.fr (בצרפתית)
• ביצורי "סרה דה ריבייר", באתר guerre14.e-monsite.com (בצרפתית)
• ביצורי "סרה דה ריבייר", באתר cheminsdememoire.gouv.fr
• ביצורי "סרה דה ריבייר", באתר lpracht.free.fr

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מערכת הביצורים סרה דה ריבייר40655172Q3397